כותרות TheMarker >
    ';

    מילים של חמלה

    "לעות'מנים לא היה אינטרנט וסקייפ"... סבתא שלי, הצַבָּרִית, בת 100, ויש לה תוכניות

    28 תגובות   יום רביעי, 11/9/13, 13:48

    ''

    נולדתי בסוכות תרע"ד, 1913 בירושלים, בזמן השלטון הטורקי עות'מאני, בבית החולים ואלאך. מקום הולדתי הוא שכונת נחלאות בעיר המערבית, היום ליד מחנה יהודה. הוריי עלו לירושלים מאיזור אורפה בכורדיסטאן וקראו להם פרידה ועזרא. רוב היהודים שעלו מאותו איזור "האורפאלים" היו סבלים טובים או עסקו בסיתות אבן.  מחוץ לבית דיברו בעיקר ערבית.  מדי פעם היינו רואים את החיילים הטורקים עוברים בכביש הראשי בהליכה ברגל או רכובים על סוסים.

    אני הייתי בת הזקונים. כשהייתי תינוקת בת שנה אבי נסע בהפלגה לאמריקה לבדוק אפשרות להשתקע שם ולהסדיר עבורנו דרכונים. כשהיה שם נודע לו כי אימי נפטרה וכי עליו לשוב. התקשורת באותם ימים הייתה איטית. עברו שבועות וחודשים ובינתיים נמסרתי לאימוץ  אצל משפחה חרדית אשכנזית מן היישוב הישן, וכך שפת הדיבור הראשונה שלי הייתה יידיש. סופר לי כי בסופו של דבר איתרו את אבא שלי וכאשר הוא הגיע לקחת אותי בכיתי ולא רציתי לעזוב את המשפחה המאמצת.

    ''

     

    בבית שבו נולדתי היה רק חדר אחד ובו פינת מטבח. לא היו שירותים ואת הצרכים היו עושים בשדה הקרוב. את המים היו שואבים מן הבאר או מקבלים בחלוקה בעגלה עם סוס. את האוכל בישלו על מדורת עצים בחצר. לא היה חשמל, רדיו, או מים זורמים. בכל ערב שבת היו שוטפים את החצר המרוצפת עם מים. כל הילדים ישנו על מיטה אחת רחבה מאוד. את הבגדים היו מכבסים בתוך גיגית גדולה ואת המים חיממו על אש.

    בשבת לא עבדו. כל המשפחה ישבה בבית. את האוכל בשבת חיממו על פתיליה. בחורף לא חיממו את הבתים בקור הירושלמי. זה מזכיר לי כי בתור ילדה הכי אהבתי את חג החנוכה.

    היו לי שני אחים, שמעון ואליהו, היום שניהם כבר לא איתנו. אחי אליהו היה סתת מעולה ולפני שיצא לגמלאות היה מעורב בבניית הדגם של ירושלים. בתקופת בית שני, המוצב היום במוזיאון ישראל בירושלים. אחייני עזרא הקרוי על שם אבא שלי, ירש את הכישרון מאחי. יש לו היום בירושלים מפעל לעסקי שיש וגרניט.  

    כאשר גם אבי נפטר הייתי בת חמש. כיתומה עברתי למעון של ארגון צעירות הדסה ושם דיברנו רק  עברית. בגיל 9 וחצי עברתי לגור וללמוד בבית הספר החקלאי מאיר שפיה, ליד זכרון-יעקב, שם למדנו בשעות הבוקר ועבדנו אחרי הצהריים. למדנו שם את כל מקצועות היסוד חוץ מאנגלית... למרות שבאותה תקופה הבריטים כבר שלטו בארץ. אחרי שעות הלימודים עבדנו בענפי המשק השונים, לול, רפת, שדה, מאפייה, תורנות מטבח וחדר אוכל.

    ''

    רוב המורים היו ילידי הארץ ושפת הלימוד הייתה עברית בלבד. הבגדים שלבשנו בבית הספר, שימשו אותנו גם לשעות העבודה. היינו יוצאים לטיולים בארץ. תמיד ברגל, כולל טיולים לכמה ימים ולמרחקים גדולים. בשבתות נהגנו לטייל אל המושבה זכרון יעקב, גם כדי לראות את הגברים של המושבה משחקים כדורגל.

    ''

    במשך שנים רבות נשארתי בקשר עם חברות ילדות מבית הספר החקלאי. כולן התפזרו במשך השנים ברחבי הארץ וכיום הן כבר לא בחיים. עד יום מותן תמיד שמרנו על קשר של ביקורים וקשר טלפוני.

    עוד לפני שהגעתי לבית הספר החקלאי הייתי חברה בתנועת הצופים. היינו יוצאים לטיולים מקיימים אספות ומשוחחים על המצב.

    בגיל חמש עשרה וחצי הצטרפתי כחברה לגרעין שהיה אמור להקים ישוב חדש על פי החלטת מוסדות היישוב. בהיותי בת שבע עשרה וחצי התארגן הגרעין להקמת  קיבוץ נען. רביעי משמאל לידי חבר הגרעין (החשמלאי) והמלחין דוד זהבי.

    ''

    הקיבוץ עלה על הקרקע בשנת 1932 ובאותה תקופה ארגון ההגנה היה אחראי לשמירה על היישובים החדשים, והנשים במשק עסקו בכל המטלות של המשק כולל בניית בריכת המים הראשונה זאת בנוסף לעבודה בפרדס ובמטבח.
    את המזון והלחם הטרי היינו קונים במושבות השכנות רחובות ומזכרת בתיה.

    את בעלי הכרתי בין חברי הגרעין שהקימו את קיבוץ נען. את טקס הנישואין ערכנו בערב פסח 1933 בשכונת גבעת שאול בירושלים, בבית של קרובי משפחתי. מיד לאחר החתונה חזרנו לקיבוץ.

    ''

    לאחר ארבע שנים נוספות עזבנו את הקיבוץ ב-1937 עם בתנו בת הארבע, גרנו ברחובות ועבדנו בפרדסי המושבה ובעבודות זמניות. בעלי התגייס ושירת בתפקיד נוֹטֵר במסגרת ארגון ההגנה ואת משכורתו הוא קיבל מן הממשלה הבריטית.

    כשהקימו את שכונת הפועלים החדשה שבה אני גרה עד היום, בעלי היה אחראי על תחנת המשמר המקומית ועל מחסן הנשק, הכל בשיתוף פעולה עם הבריטים, בעיקר בתקופת המאורעות (המרד הערבי הגדול 1936 עד 1939ׂ). הקצינים הבריטים היו אחראים גם לאספקת הנשק ולהדרכה באימונים. הפעילות שלו בנוטרות נמשכה גם בתקופת מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו הוא שירת בארץ ביחידה שנקראה משטרת היישובים היהודים ג'יי אס פי. (ג'ואיש סטלמנטס פוליס).

    ''

    היו לנו קשרי שכנות טובים עם התושבים הערבים של הכפר הסמוך עקיר (היום קריית עקרון). ב-1939 כאשר נוסדה השכונה שבה אני גרה עד היום, שכנינו מעבר לגדר היו בני הכפר עקיר, שגידלו לידינו פרדס, ומדי פעם סייעו לנו בהזרמת מי השקייה. גם לעצים אשר בחצר שלנו. חלקם נושאים פרי עד היום. ב-1943 נולד בננו השני. למרות הקשרים הטובים עם השכנים הערבים - (אחד מן הבנים הצעירים בדק אפשרות לשאת לאישה את בתי...) - הם בחרו לעזוב את הכפר שלהם במלחמת 1948 למרות שלא התחוללו שם קרבות, ואיש לא גירש אותם או הורה להם לנטוש. (לאחר  20 שנה, בטיול לדרום, עצרנו לביקור בעיר עזה ומבעד לחלון האוטובוס תוך כדי נסיעה איטית זיהיתי להפתעתי בוודאות כמה מבני המשפחה, אך לא יכולנו לעצור ולדבר איתם).

    במלחמת הקוממיות הפציצו מטוסים מצריים את רחובות. היו הרוגים. כאשר הסירנות החלו לילל הייתי רצה אל הגן לאסוף את הבן שני. כשמלאו לו עשר, לאחר קום המדינה, בגיל  39 כבר הייתי סבתא.

    ב-1965 נסעתי בפעם הראשונה לחו"ל, וזה כל כך מצא חן בעיניי  עד שהחלטתי לצאת שוב ושוב בכל פעם שזה התאפשר. הייתי בארצות הברית, במזרח הרחוק 5 שבועות, ובהפלגות בים התיכון, עד גיל 90 ויותר. 

    בשנת 91 הגשמתי חלום: ראיתי בפארק הירקון את מקהלת הצבא האדום. האמת? רציתי ללכת גם להופעה של מייקל ג'קסון שאהבתי אבל בני המשפחה שכנעו אותי שהדוחק עלול להות מסוכן.

    המשכתי לעבוד עד יציאה לגימלאות ולאחר זאת התנדבתי עד גיל 80 בארגון יע"ל בבית החולים קפלן במחלקת יילודים, ובבסיס צה"ל הסמוך.

    היום יש לי שישה נכדים ושמונה נינים. לעיתים קרובות מישהו מהם מגיע לבקר. הבריאות סבירה. כל השיניים בפה הן שלי... הכולסטרול במסגרת הערכים, ולחץ הדם 115-75 (כמו חיילת, אומרת הרופאה שלי). אם משהו כואב, אני מצלצלת ומספרת לה. עד גיל 95 סירבתי ללכת עם מכשיר שמיעה כי זה עניין של זקנות.... בגילי קצת קשה להתקלח לבד ולשרוך נעליים. יש לי מטפלת ממנילה, היא גרה אצלי, בשעות הפנאי היא עושה לי מניקיור ומורחת לאק כי לדבריה זה יעזור לי למצוא בחורים... יש לה מחשב ואינטרנט, היא לוחצת שם על משהו ויכולה לדבר בווידאו עם המשפחה שלה בפיליפינים. כשאני יושבת בחצר, תחת עץ השסק,  אנשים שהכרתי בכל מיני הזדמנויות עוברים ועוצרים לדבר. מתעדכנת בחדשות.

    בגיל 99 הארכתי בשנתיים את המנוי על העיתון.

    אומרים שאני אופטימית ונהנית בחברת בני אדם. כנראה שגם הגנטיקה לא רעה.  יכול להיות שבשמיים לא מתלהבים מן הרעיון שאגיע אליהם...

    שלא יהיה יותר גרוע.

    תהיו בריאים. 

    ''
     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/10/13 10:18:
      המשפחה שלכם שותה מאיזה מעיין נעורים סודי :) יום אחד מישהו יזקק סרום מהדם שלכם, כך שכולנו נראה צעירים לגילנו ונרגיש בהתאם. נשיקות וד"ש!
        30/9/13 11:32:
      איזו סבתא נהדרת, מלאה אופטימיות ושמחה. לא הייתי מייחסת את אריכות חיים לגנים, הרי הוריה שניהם, מתו בעודה ילדה קטנה מאד, אלא ליכולת שלה, הנדירה, להתגבר על הקשיים ולקבל אותם בזמניותם. הלוואי ואפשר היה לקבל ממנה שיעורים פרטיים :)
        30/9/13 04:54:
      :))) ג'ירפיק, חיוך גדול התפשט על פני כשקראתי את הפוסט הזה. אוח, איזו סבתא! לאעד מאה ועשרים. עד יותר.
        26/9/13 17:06:

      סיפורה ריתק אותי

      בדיוק ההפך ממה שאומרים : "סיפורי סבתא"

        20/9/13 15:53:

      בין החגים האלה

      אין יפה יותר מחגך הצנוע.

      מעשים פעוטים יוצרים אגדות

        18/9/13 17:56:
      מזל טוב לסבתא רחל, שסבתא כבר יותר מ-60 שנה. איזה סיפור חיים!
        16/9/13 21:21:

      צטט: לחפשולאבד 2013-09-16 16:32:45

      מקסימה..וחשוב מאוד שכמוך,כולנו נגבה עדויות ונספר ונכתוב את קורותיהם של הסבתות והסבים שלנו.ולגברת המיוחדת הזאת-הרבה מזל טוב ומקווה שבעוד שנתיים,תאריך שוב את המנוי..אם יהיה עוד עיתון :-)

       תודה תודה. ולמזלנו הזיכרון עדיין חד וצלול

        16/9/13 21:20:

      צטט: ההלך 2013-09-16 02:23:22

      איזה סיפור חיים מרתק! נהנתי לקרוא.

       תודה מיכלי.

      בזמן אמת, שבו מישהו חי חיים כאלה, הוא אינו חושב שיום אחד יגידו כי חייו היו מרתקים.

      רק במבט לאחור מבינים עד כמה

        16/9/13 16:32:
      מקסימה..וחשוב מאוד שכמוך,כולנו נגבה עדויות ונספר ונכתוב את קורותיהם של הסבתות והסבים שלנו.ולגברת המיוחדת הזאת-הרבה מזל טוב ומקווה שבעוד שנתיים,תאריך שוב את המנוי..אם יהיה עוד עיתון :-)
        16/9/13 02:23:
      איזה סיפור חיים מרתק! נהנתי לקרוא.
        15/9/13 16:13:

      צטט: rossini 2013-09-15 11:02:07

      אישה מיוחדת במינה !

      ושהיה רק טוב.

      אומנם מיוחדת.

      ומצד שני כל כך עממית

        15/9/13 11:02:

      אישה מיוחדת במינה !

      ושהיה רק טוב.

        14/9/13 00:19:

      צטט: כורך דברים 2013-09-12 20:10:21

      בקרוב תצטרכי לדאוג למתנות גם לילדים של הנינים. לא פשוט.

       הלוואי... נדמה לי כי בני הנינים  נקראים חימֵשים.

        12/9/13 20:10:
      בקרוב תצטרכי לדאוג למתנות גם לילדים של הנינים. לא פשוט.
        12/9/13 17:20:

      צטט: Design4U 2013-09-11 15:25:39

      נהדרת ונדירה!

       אלה מילים !!!

        12/9/13 17:20:

      צטט: Zvi Hartman 2013-09-11 15:14:12

      אין תחליף לגנטיקה טובה.

       נו כן צבי. אבל את זה אנחנו מבינים היום...

        12/9/13 17:19:

      צטט: יורם פרקט 2013-09-11 15:30:22

      אם לגברת הזו לא מגיע כוכב אני לא יודע למי כן. וואאווו... הלוואי עלינו.

       תודה יורם. לגברת הזאת יש כוכב גדול, אמיתי, בשמיים.

        12/9/13 17:18:

      צטט: n1free 2013-09-11 20:50:46

      איזה יופי! גם הסבתא וגם הנכד שמתעניין. מרתק לשמוע את סיפורי המשפחות שלנו ולהעביר אותם הלאה לצאצאים.

       תודה רבה. ואכן הטור הזה מבוסס על עבודת השורשים של אחד הנינים  (שהוא, לא במקרה ,הבן שלי)

        12/9/13 17:16:

      צטט: נוש3 2013-09-11 22:44:15

      וואו. כל הסטוריית הארץ הזו משתקפת בחייה של סבתא. אי אפשר שלא להתרשם ששרידותה קשורה קשר ישיר לאופייה. פתאום ברור שמאורעות באים והולכים, ממלכות ואימפריות קמות ונופלות אבל אשה אחת עם שכל ישר ונפש בריאה וחזקה יכולה להם.

       תודה נוש. לא הייתי מנסח זאת טוב יותר.

      (והשכן עליו השלום, ממפא"י, היה אומר: "עברנו את הטורקים והאנגלים והמצרים? נעבור גם את מנחם בגין..." )

        12/9/13 17:14:

      צטט: א ח א ב 2013-09-12 16:04:57

      סבתא לתפארת !!

       מסכים... עם כל מילה.

        12/9/13 17:13:

      צטט: עין קשובה 2013-09-12 12:29:21

      מדהים! מזל טוב!

       תודה. יועבר אליה

        12/9/13 16:04:
      סבתא לתפארת !!
        12/9/13 12:29:
      מדהים! מזל טוב!
        11/9/13 22:44:
      וואו. כל הסטוריית הארץ הזו משתקפת בחייה של סבתא. אי אפשר שלא להתרשם ששרידותה קשורה קשר ישיר לאופייה. פתאום ברור שמאורעות באים והולכים, ממלכות ואימפריות קמות ונופלות אבל אשה אחת עם שכל ישר ונפש בריאה וחזקה יכולה להם.
        11/9/13 20:50:
      איזה יופי! גם הסבתא וגם הנכד שמתעניין. מרתק לשמוע את סיפורי המשפחות שלנו ולהעביר אותם הלאה לצאצאים.
        11/9/13 15:30:
      אם לגברת הזו לא מגיע כוכב אני לא יודע למי כן. וואאווו... הלוואי עלינו.
        11/9/13 15:25:
      נהדרת ונדירה!
        11/9/13 15:14:
      אין תחליף לגנטיקה טובה.

      פרופיל

      רפי הג'ירפי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון