המוות הוא לא מה שמקבל מי שעוזב. התכוונתי שזה מאפיין כזה של יצורים שחיים שסופם להגמר. (וכל עוד יצורים אלו חיים - שיעזבו ויחזרו כרצונם/כיכולתם...) וזה כמובן בלי קשר לאל כזה או אחר.
אני לא חושבת שאפשר לסתום את החלל של שאלה באיזו סיסמא, גם אם מנסים בסוף החלל יורגש שוב.
לגבי מנהיג - אולי יש לו יכולת לשמוע משהו ששאר המונהגים לא שמעו. אולי לא תמיד יש מנהיג. כמו קודקוד. אולי מתקבלת החלטה של צוות דומיננטי יותר שקל לו לקבל החלטות או שמא כולם שותפים להחלטה לאן עפים עכשיו או כל אחד לפי בעירתו הפנימית שומע משהו קטן וביחד מצליחים ליצור את התנועה.כאוס שנדמה כמופע מאורגן.
הלוואי וידעתי. לפעמים יש דברים שקשה מאוד למצוא להם הסבר או הסבר כזה שיניח את הדעת.
וואו. מרהיב בהחלט. ולראות את זה במציאות זה גם מרגש. זה נכון. תלות היחיד בקבוצה והקבוצה ביחיד תלויה בפרטים המרכיבים. אבל אם זה ככה, למה אם פרט מרכיב עוזב הקבוצה לא באה איתו? ככה אומרים פה כולם. הוא מת.
כולם מתים בסוף. בין ביחיד בין בלהקה. הרצון לקחת חלק ולהיות שייך ומאוחד חזק. ואולי אחד שעוזב גורר מחשבה באחד אחר שאולי גם יעזוב ועוד אחד ויבנו קב' חדשה עם מכנה משותף חדש עד שגם הוא לא יתאים. שבט מגן יותר אך לא בהכרח עדיף. כל ציפור ונטיית ליבה.
(: אוהבת רומנטיקה
לא אשאל מה זה סוף.. האם זה עד שלא מתאים?
:-)
כל יצור חי יגיע יומו לסיומו והוא יהיה יצור מת, מן טבע שכזה..(בין אם מתגלגל בין אם נגמר)
ולפעמים זה קורה גם ברגע הכי לא מתאים
עזיבה = מוות?
האם ככה זה בטבע?
איך המנהיג מנהיג? אחרי מי הוא עוקב?
בסרטון שהראית אמרו שהם בוחרים את התעופה ע"י איזשהו תדר סונארי. כולם? זה אומר שאין דבר כזה מישהו ש"עוזב"?
לי זה נראה כאילו הם מתבלבלים בדרך. קבוצה נכנסת בקבוצה שעפה לכיוון נגדי וכל הציפורים מתהפכות לכיוון של הציפורים הנגדיות. בשביל להתאזן. הבעיה שגם הנגדיות מתהפכות לקבוצה ההפוכה ונוצרת איזו תנועה שהולכת וחוזרת. ותמיד רואים ציפורים בודדות שקצת לא קשורות ללהקה. אבל אולי ככה זה נראה כשמסתכלים על פרטים בלהקה..
אבל אנחנו סוטות מהנושא. מוות זה לא מה שעלה בראשי כששאלתי את השאלות. זה כמו להגיד "לאלוהים הפתרונים". הנה, זה הסוף. שם כבר לא יודעים מה קורה.
וואו. מרהיב בהחלט. ולראות את זה במציאות זה גם מרגש. זה נכון. תלות היחיד בקבוצה והקבוצה ביחיד תלויה בפרטים המרכיבים. אבל אם זה ככה, למה אם פרט מרכיב עוזב הקבוצה לא באה איתו? ככה אומרים פה כולם. הוא מת.
כולם מתים בסוף. בין ביחיד בין בלהקה. הרצון לקחת חלק ולהיות שייך ומאוחד חזק. ואולי אחד שעוזב גורר מחשבה באחד אחר שאולי גם יעזוב ועוד אחד ויבנו קב' חדשה עם מכנה משותף חדש עד שגם הוא לא יתאים. שבט מגן יותר אך לא בהכרח עדיף. כל ציפור ונטיית ליבה.
(: אוהבת רומנטיקה
לא אשאל מה זה סוף.. האם זה עד שלא מתאים?
:-)
כל יצור חי יגיע יומו לסיומו והוא יהיה יצור מת, מן טבע שכזה..(בין אם מתגלגל בין אם נגמר)
וואו. מרהיב בהחלט. ולראות את זה במציאות זה גם מרגש. זה נכון. תלות היחיד בקבוצה והקבוצה ביחיד תלויה בפרטים המרכיבים. אבל אם זה ככה, למה אם פרט מרכיב עוזב הקבוצה לא באה איתו? ככה אומרים פה כולם. הוא מת.
כולם מתים בסוף. בין ביחיד בין בלהקה. הרצון לקחת חלק ולהיות שייך ומאוחד חזק. ואולי אחד שעוזב גורר מחשבה באחד אחר שאולי גם יעזוב ועוד אחד ויבנו קב' חדשה עם מכנה משותף חדש עד שגם הוא לא יתאים. שבט מגן יותר אך לא בהכרח עדיף. כל ציפור ונטיית ליבה.
ניתן לשער שלא התכוונת לשאול באמת על ציפורים ודגים - אלא כמשל על בני האדם...
.
ראשית - בטבע קיימים כל המצבים שאת יכולה להעלות בדמיונך...
החל מבעלי חיים החיים בקהילות ענקייות עם מערכת חברתית מסועפת (למשל הנמלים)
ועד לבעלי חיים שחיים לגמריי בגפם ושמתחברים לבן המין השני אך ורק לצרכיי רוויה
ואם ניקח כלב מבוית או חתול מבויית - הוא אפילו מעדיף את בעליו - האדם - מאשר את חברת בני מינו (תופעה הזוייה בעיניי)
.
שנית... - התכונה שלנו כאנשים - להאניש חיות - היא תכונה שנכונה לצורכי סיפור סיפורים, משלים והבהרת נקודות ומסרים מסוימים על דרך מטאפורית ותו לא... (תמיד נחמד יותר לשמוע סיפור מאשר הרצאה יבשה ודוקומנטרית)
בעיניי הספר המפורסם "השחף" - הינו ספר מעולה - אם משליכים אותו על בן אדם - כלומר - שאדם כלשהו ישאף לצאת מהגבולות הבנאליים של "העדר" ויבטא את חלומותיו ושאיפותיו האישייות...
אבל אם מישהו רואה את הספר הזה כצעד ב"התפתחותם של השחפים" לקראת "שלב נעלה יותר" - הרי זו איוולת שאין כדוגמתה - כי הרי כאן מתבטא רצונו של "האדם" לשנות מין אחר לחלוטין - ציפורים - עפ"י הבנתו האנושית מבלי לנסות ולהבין את עולמם של ציפורים...
.
כמעט ולא ניתן לקבוע בצורה מוחלטת - מה "נכון" ומה "לא נכון" לאדם כזה או אחר...
דפוסי התנהגות חברתית במין האנושי - משתנים במהלך ההיסטוריה בצורה דיי קיצונית, בהתאם לצרכים מקומיים, בהתאם לטבואיים חברתיים, מסורות וכ"ד...
.
אצל האסקימוסים היה נהוג להציע לאורח שלהם את האישה שלהם, למשכב ביחסי מין, על מנת שיתחמם בלילה - והאישה הייתה עושה זאת ברצון מתוך כבוד לאורחים...
בספרטה היו הורגים מייד כל תינוק חולה ופגום...
בהודו היו שורפים את האישה בעודה חיה כאשר בעלה היה מת והיו שורפים את גופתו יחד איתה כדי שתהיה איתו בעולם הבא
הסמוראים היו מבצעים חרקירי בזמן שהשוגון שלהם היה נפתר (אלא אם כן קיבלו הוראה מפורשת ממנו בעודו בחיים, לשרת את בנו או מישהו אחר...)
וכ"ד...
.
ידוע על סדואים (נזירים) הודיים, החיים לבד ביערות ומתקבצים יחד פעם ב3-5 שנים בלבד...
ישנם עד היום חיילים החיים בג'ונגלים כבודדים (אחרי מלחמת וויטנם) - ואף אחד מהם לא מת ולא בדכאון...
אנשים רבים חיים לבד ללא ידיעה על קיומם של אחרים - סיפורים כמו "טרזן" ו"מוגלי" שמבוססים על מקרים אמיתיים...
בשוויץ פגשתי רועי בקר ששומרים על עדרי הפרות בחורף בהרים ואינם רואים איש במשך 7-8 חודשים בכל שנה (רק ביוני עד אורקטובר הם באים במגע עם תיירים ועם המעבידים שלהם)
הסדרה - "שבט דב המערות" - עוסקת בדיוק בסוגייה הזו - בה הגיבורה מנודה מהשבט וכולם בטוחים שהיא הולכת אל מותה - ולהפתעת כולם היא שורדת וחוזרת עם אוצר בלום של חוויות ותובנות חדשות...
.
ואם נניח שחיים חברתיים הינם במהותו של האדם...
מהו "המספר הנכון" של "חברה" ?
האם זה התא המשפחתי הזוגי ?
האם זה זוג + ילדים... + נכדים... + נינים...
האם זו חמולה ?
האם זה שבט ?
האם כפר ?
האם קיבוץ ? מושב ? עיירה ? עיר קטנה ?
האם עיר גדולה כמו טוקיו, ניויורק, מוסקווה, בייג'ין וכ"ד - בהן לאידיבידואל כבר אין ערך והוא בדיוק כמו נמלה בקן נמלים ?
האם זו חללית שיצאה לחלל למסע של 20 שנה ?
האם זו צוללת גרעינית שנשארת מתחת למים במשך 3 שנים ?
וכ"ד...
.
כמספר האנשים בעולמינו... כמעט כך מספר התשובות לשאלה שלך...
המיגוון האינסופי של המצבים והאפשרויות, ההתפתחות לכיוונים לא נודעים ("טובים" ו"רעים" כאחד) - זה בדיוק יופיו של הטבע והיקום
.
ברור שיש לי תשובה אישית ברורה וחדה לשאלתך - שהינה דעתי האישית הפרטית...
אבל אני מודע שהיא מתאימה לי בלבד... ומקווה לפגוש בחיי כמה שיותר אנשים שחושבים כמוני ולנסות לחיות איתם, או בקירבתם או משהו כזה...
וואו. מרהיב בהחלט. ולראות את זה במציאות זה גם מרגש. זה נכון. תלות היחיד בקבוצה והקבוצה ביחיד תלויה בפרטים המרכיבים. אבל אם זה ככה, למה אם פרט מרכיב עוזב הקבוצה לא באה איתו? ככה אומרים פה כולם. הוא מת.
כולם מתים בסוף. בין ביחיד בין בלהקה. הרצון לקחת חלק ולהיות שייך ומאוחד חזק. ואולי אחד שעוזב גורר מחשבה באחד אחר שאולי גם יעזוב ועוד אחד ויבנו קב' חדשה עם מכנה משותף חדש עד שגם הוא לא יתאים. שבט מגן יותר אך לא בהכרח עדיף. כל ציפור ונטיית ליבה.
וואו. מרהיב בהחלט. ולראות את זה במציאות זה גם מרגש. זה נכון. תלות היחיד בקבוצה והקבוצה ביחיד תלויה בפרטים המרכיבים. אבל אם זה ככה, למה אם פרט מרכיב עוזב הקבוצה לא באה איתו? ככה אומרים פה כולם. הוא מת.
ראשית אומר לך מילותיך מזכירים לי את אחד השירים האהובים עלי של להקת אחרית הימים "העץ הוא ירוק".
הביטי שאלת שאלה מכוננת, ואנסה במילותי הקצרות לענות. במהותו של עולם נועד להיות בחבורה ובצבור. כי כשאתה לבד אתה בעצם "מת". חוני המעגל, על פי האגדה התעורר לאחר שבעים שנה, וכשראה שאין לו חברים התפלל שאלוהים ימית אותו. ועל כך אמר חוני המעגל "או חבורתא או מיתותא" שפרושו או שיש חברים ואם אין עדיפה המיתה. וכמובן חברים לעצה טובה, חבר לרוע תרחק נפש האדם ממנו כרחוק מאש.
לכן, כשעוזבים את הביחד את הלהקה, בעצם גוזרים דין מוות על הדג, ואני לוקח את הדג שלך כמשל לחיי האדם.
ראשית אומר לך מילותיך מזכירים לי את אחד השירים האהובים עלי של להקת אחרית הימים "העץ הוא ירוק".
הביטי שאלת שאלה מכוננת, ואנסה במילותי הקצרות לענות. במהותו של עולם נועד להיות בחבורה ובצבור. כי כשאתה לבד אתה בעצם "מת". חוני המעגל, על פי האגדה התעורר לאחר שבעים שנה, וכשראה שאין לו חברים התפלל שאלוהים ימית אותו. ועל כך אמר חוני המעגל "או חבורתא או מיתותא" שפרושו או שיש חברים ואם אין עדיפה המיתה. וכמובן חברים לעצה טובה, חבר לרוע תרחק נפש האדם ממנו כרחוק מאש.
לכן, כשעוזבים את הביחד את הלהקה, בעצם גוזרים דין מוות על הדג, ואני לוקח את הדג שלך כמשל לחיי האדם.
תגובות (53)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נדמה לך, אתה רק מרגיש לבד ((:
היינו פעם
עכשיו
כבר מזמן לא
נותן אוויר (:
זו הרגישות !
אתה גאון.
זה נכון. שניהם מרגישים שמשהו חסר.
כמה פשוט.
שניהם מרגישים שמשהו חסר...!
גם לציפורים ולדגים?
מה?
קראתי כשהייתי ילדה (:
ואני אהבתי את אין מקום שהוא רחוק מידי.
אולי זה הזמן [אם טרם יצא לך :))]
לקרוא את ג'ונתן ליווינגסטון. - השחף.
של ריצ'ארד באך.
אני מהצד שלי. תמיד הכי אהבתי של אותו באך,. את תעתועים,
בדיוק מה שקורה ללהקת ציפורים אם ציפור עוזבת אותה!
בדיוק מה שקורה ללהקת דגים אם דג עוזב אותה!
בחיים יש יותר מדרך אחת נכונה לעשות דברים.
גם מוות מבחינתי זה סוג של סיסמא. לא יודעת מה זה
חזרנו להצעה של ארמנד, שכל האופציות אפשריות.
מעניין אותי אם אנחנו לא יודעים מחוסר דעת. האם גם צפרים לא יודעים את התשובה לשאלה הזו?
המוות הוא לא מה שמקבל מי שעוזב. התכוונתי שזה מאפיין כזה של יצורים שחיים שסופם להגמר. (וכל עוד יצורים אלו חיים - שיעזבו ויחזרו כרצונם/כיכולתם...) וזה כמובן בלי קשר לאל כזה או אחר.
אני לא חושבת שאפשר לסתום את החלל של שאלה באיזו סיסמא, גם אם מנסים בסוף החלל יורגש שוב.
לגבי מנהיג - אולי יש לו יכולת לשמוע משהו ששאר המונהגים לא שמעו. אולי לא תמיד יש מנהיג. כמו קודקוד. אולי מתקבלת החלטה של צוות דומיננטי יותר שקל לו לקבל החלטות או שמא כולם שותפים להחלטה לאן עפים עכשיו או כל אחד לפי בעירתו הפנימית שומע משהו קטן וביחד מצליחים ליצור את התנועה.כאוס שנדמה כמופע מאורגן.
הלוואי וידעתי. לפעמים יש דברים שקשה מאוד למצוא להם הסבר או הסבר כזה שיניח את הדעת.
(: אוהבת רומנטיקה
לא אשאל מה זה סוף.. האם זה עד שלא מתאים?
כולם מתים בסוף. בין ביחיד בין בלהקה. הרצון לקחת חלק ולהיות שייך ומאוחד חזק. ואולי אחד שעוזב גורר מחשבה באחד אחר שאולי גם יעזוב ועוד אחד ויבנו קב' חדשה עם מכנה משותף חדש עד שגם הוא לא יתאים. שבט מגן יותר אך לא בהכרח עדיף. כל ציפור ונטיית ליבה.
סרטון זה מרהיב
לעיתים נדמה שתלות היחיד בקבוצה והקבוצה ביחיד - תלויה בפרטים המרכיבים
חיפשתי סרטון אחר שראיתי לא מזמן בשיעור שהייתי אבל מצאתי את זה במקום
מה אכפת לו לים שהעץ הוא ירוק? (:
מה אכפת לו באמת? (:
ראית שהאדם הוא המחבר בין כולם בשיר? מעניין
מי גוזר?
ראשית אומר לך מילותיך מזכירים לי את אחד השירים האהובים עלי של להקת אחרית הימים "העץ הוא ירוק".
הביטי שאלת שאלה מכוננת, ואנסה במילותי הקצרות לענות. במהותו של עולם נועד להיות בחבורה ובצבור. כי כשאתה לבד אתה בעצם "מת". חוני המעגל, על פי האגדה התעורר לאחר שבעים שנה, וכשראה שאין לו חברים התפלל שאלוהים ימית אותו. ועל כך אמר חוני המעגל "או חבורתא או מיתותא" שפרושו או שיש חברים ואם אין עדיפה המיתה. וכמובן חברים לעצה טובה, חבר לרוע תרחק נפש האדם ממנו כרחוק מאש.
לכן, כשעוזבים את הביחד את הלהקה, בעצם גוזרים דין מוות על הדג, ואני לוקח את הדג שלך כמשל לחיי האדם.
ושנה טובה, כמובן. טוב בטוב לטוב. מזכיר לי את טוב טוב הגמד הטוב. אהבתי אותו ((:
קצת סותר כי בני אדם הם חיה של עדר (:
האם תמיד מדובר בפגם? האם תמיד סופה באבדון?
בזה אין ספק.
תשובה יפה.
ובכל זאת? העולם הוא מתמטיקה הרי, נכון? ויש את מה שקורה בו וסטטיסטיקה והסתברויות.
יכולת הניווט תהיה קשה יותר. יצטרכו להמציא עצמם מחדש.
אם כך, כאשר אינסוף סיבות, כנראה שאינסוף תוצאות כשזה קורה.
מוות? ככה זה בחיים באמת?
שם דווקא אני מסוגלת לדמיין מה קורה להם.
ומה קורה כשהם עוזבים?
(: רבות מחשבות בלב איש
נכון. בדר"כ לא. אבל מה קורה כשכן?
כמה שזה קשור, מה שהדבקת.
הכל מחובר.
ככה זה במציאות? באמת? או תשובה רומנטית?
מדובר על החיים. על העולם שמשקף לנו משהו.
אין לי מושג למה דג יעזוב להקת דגים או ציפור תעזוב להקת ציפורים. לחלופין, יכולים להיות אינסוף סיבות.
מה קורה כשזה קורה?
מה קורה לציפור שצובעים אותה, מחזירים אותה ללהקה ואף אחד כבר לא מכיר אותה,
מתנכלים לה והיא אפילו לא יודעת למה ….
http://he.wikipedia.org/wiki/הציפור_הצבועה
הם בד"כ לא עוזבים,
כי זה טבוע אצלם אני חושבת
~~~
אבל בהשלכה לבני אדם?
אם הם עוזבים "להקה" אז אולי זה כיון שהגיע הזמן לפרוש כנפיים,
אולי אותה "להקה" כבר לא מתאימה להם?
אולי ימצאו דרך חדשה טובה יותר עבורם?
מי שנולד לחיות בלהקה-דינו נחרץ.
יש ציפורים ודגים שחיים לבד.ללא להקה.
טוב להם.