"אבי," אמר תיאמה הפרפר, כשחיוך נסוך על פניו. "בוא ותוביל אותי לדודתך. אני אגן עליך מלמעלה ואף טורף לא יעז להתקרב אליך. אבל עליך להאמין כל הזמן שאני מגן עליך מלמעלה! היסוס קטן באמונה שלך בי, אני ודמותי נעלם!" הפרפרים נעמדו בשורה אחת ארוכה ונפנפו שלום ליוצאים. תיאמה אביו ועוד עשרה מלווים צעירים, פרשו כנפיים והחלו במסע הארוך לעבר היער העליון למפגש עם הפרפרה החכמה. כפי שסוכם ביניהם מראש, תיאמה דימה את עצמו לנשר לבן ענק ממדים שכיסה בצלו על אביו ועל חבריו הפרפרים. קרני שמש חיממו את האוויר ורוח קלילה החלה לנשוב בכיוון המסע. הרוח הקלה על הפרפרים את המסע. מחצית הדרך עברה עליהם בקלות יחסית. בחציה השני של הדרך התקשתה קבוצת הפרפרים שבראשם עף אביו של תיאמה במעופה במעלה ההר. משב רוח שהגיע מכיוון ההר החל להדוף את הפרפרים ולהאט את מעופם. תיאמה ששמר על מהירות קבועה, לא הבחין שהוא משיג את החבורה. חוסר תשומת לבו עלתה לארבעת הפרפרים האחרונים בשיירה בחייהם. הם ניצודו על ידי ציפורי טרף זריזות. תיאמה כעס מאוד על עצמו. "אני כנראה לא מתאים להיות מנהיגם של הפרפרים!!! על מנהיג מוטלת האחריות לאנשיו וכל מי שיאמר לי אחרת, לא יהיה מקובל עלי!" "מנהיג היוצא למסע מכל סוג שהוא, צריך לזכור שבראש מעייניו חוץ מהשליחות החשובה, חייבים להימצא אנשיו. כי מנהיג ללא עם, אינו מנהיג כלל!" "אבא," פנה תיאמה לאביו ולששת הפרפרים שנותרו. "מאחר שהמסע במעלה ההר קשה יותר, אני אעוף לפניכם בקצב איטי ואשבור את התנגדות הרוח עבורכם. עליכם להיות צמודים אלי בכדי שתוכלו לעוף בקלות בתוך מנהרת האוויר שגופי ייצור. תנו לי להוביל ולעזור לכם להגיע למטרה." תיאמה הרהר לעצמו: "זה עתה למדתי שאין לסמוך על המזל מפני שהוא אינו קיים עבור כל אחד. אלא זה מתת אלוהה להולכים בדרך הנכונה." "מהי הדרך הנכונה?" שאל תיאמה את עצמו ומיד נענה. "זוהי הדרך שבה ירגיש ההלך שהוא חלק מהדרך!" "מתי אדע שהגעתי לדרגה העליונה הזו?" המשיך לשאול את עצמו. באורח פלא המשיכה להגיע התשובה ממישהו שהיה צמוד לאוזנו. אך הוא לא היה מסוגל לראותו, אלא רק לחוש בו (כמו את הרוח). מין 'תיאמה קטן' בלתי נראה שבא כנראה מאי שם והצליח להתחבר אליו בחיבור בלתי נראה. התשובה שהגיעה לאוזנו הייתה: "כשתלמד להביט על עצמך מלמעלה. כשתנסה לראות את עצמך במבט על משתלב עם הסביבה שאתה חי בה. רק אז תחוש שכל מה שתעשה או כל מה שתרצה לעשות, כל בקשה וחלום שלך יתקיימו מיד!" "מוזר," חשב תיאמה. "האם ישנו מלאך קטן ומיוחד שהוא רק שלי, השומר עלי ומנסה להעביר לי ידע? האם זה ידע חדש, או זה ידע עתיק? האם ייתכן שאותו מלאך מסתורי, אותו 'תיאמה הקטן שלי', היה כבר באותה סיטואציה בעברו הרחוק? "האם ייתכן שההיסטוריה של כולנו נכתבה מראש וידועה למתי מעט כבר מרגע לידתנו? אם אתמסר ללימוד הטכניקה הנכונה, האם אוכל לדוג את העתיד מתוך החלל סביבי?" שאלות כאלה ואחרות התרוצצו בראשו של תיאמה. אך מחשבתו הייתה ממוקדת והוא הרגיש שהוא מספיק חזק כדי לפתור את התעלומות שעוד נכונות לו בעתיד. "מוזר," צצה במוחו המחשבה. "אני רק בן יום ומחצה וכבר מהרגע הראשון העניקו לי כל הפרפרים יחס מיוחד. גם פרפרים שלא שמעו מאומה על האגדה העתיקה. האם כל זה רק בגלל שאני פרפר יפה ושונה מכולם, עם שני פסי זהב על כנפיי? "הייתכן שהבריות במפגשן הראשון, מתייחסות לסימנים חיצוניים בלבד? נדמה שחשוב להם יותר המראה החיצוני שלי או על איזה סוס אביר אני רוכב מאשר כשרונותיי או טוב לבי. עובדות חיים שאני חייב לרשום על מנת לזכור." הזמן עובר לו מהר כשמפעילים את המחשבה, היער העליון נגלה לו לפתע. ציטוט מהמטפורה הנפלאה: "הפרפר תיאמה והתנגה סנגה" גמר חתימה טובה לכל קוראיי! ולכל חבריי באשר הם! |