רובנו חיים בשביל הפנסיה, הווה אומר, אני מוכן לעבוד קשה במשך שנים על גבי שנים העיקר אני יודע שבגיל הפרישה כיום 67 גברים ו 62.5 נשים (יגיע ל 64) תהיה לי הכנסה קבועה שממנה אוכל להתקיים בכבוד.

זאת ועוד אם חלילה קורה לי משהו במהלך החיים נכות/מוות יש כיסוי ביטוחי כזה או אחר. עד כאן נשמע טוב ואפילו מבטיח.

אך מי באמת חקר את נושא זה? מי באמת עמד נכוחה אל מול הזכויות ובדק את הצדדים הפחות זוהרים של הפנסיה.

1. איך בדיוק מחשבים את השכר לגיל הפרישה ?
2. מה הסיכונים שכרוכים בדבר ?

לגבי התשובה הראשונה, בטרם הרפורמה כל עובד ידע בדיוק מה יהיה שכרו בעת גיל הפרישה עפ"י חישוב שהיה ידוע מראש לכל.

היום, אין דבר כזה, היום ניתן להעריך מה יהיה הסכום.

היום משתמשים במקדמי תוחלת חיים מה שמכונה "מקדמי אקטואריה". במילים אחרות ופה אני נכנס לתשובה השנייה, עם תוחלת חיים שעולה בקצב של 4 חודשים כל שנה בממוצע בעוד 30-35 שנה שאני ובני גילי נצא לפנסיה השכר שנקבל יהיה אולי סביב 50 אחוז ואולי פחות מהשכר הנוכחי.

מה גם שחברות הפנסיה מסתמכות פחות ופחות על נכסים חסרי סיכונים (אג"ח מיועד) מה שאומר שיש סיכוי שהקצבה תושפע מתנודות כאלו ואחרות בשוק ההון.

חישבו רגע ביניכם לבין עצמכם האם אנשים כמו ביל גייטס, רוברט קיוסאקי, דונלד טראמפ, אליעזר פישמן, נוחי דנקנר ודומיהם היו נשארים שכירים בעבודתם רק כי יש להם תנאים כאלה ואחרים. לדידי זה נשמע אבסורד לגמרי.

אותם בעלי הון אנשי עסקים פקחו את עיניהם והבינו שהם יכולים יותר, הרבה יותר ויצרו לעצמם פריצות דרך מתמשכות בחייהם.

נכון, אף אחד מהם הוא לא המלך מידס לא כל מה שהם נגעו הפך לזהב, יחד עם זאת הם תמיד נשאו עיניהם אל על, לעבר מטרתם ובכך גדולתם.

לא רק שהם פקחו עיניהם, הם גם דאגו להשאירם פקוחות כל העת ללא קשר לנסיבות, לזמן ולמרחב.