כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    הקשבתי לרדיו, ספרות בשבת לפני הצהרים.

    0 תגובות   יום שישי , 13/9/13, 09:20

     

    הקשבתי לרדיו, ספרות בשבת לפני הצהרים.

     

       שניים מבחירי משוררינו רואיינו בשבת לפני הצהרים בקול ישראל רשת א' ואני הקשבתי נפעמת ומופתעת מהגילוי הנדיר שהתרחש ככה סתם, כאלו כלום, מול אזני שאינן קולטות את מה שהן שומעות.

    המשוררים המוערכים מאד, בארץ ובעולם, שיש להם כתבי עת ששם הַחֵבְרֶה (אינני אומרת קליקה, שמתם לב?) שם יכולים לפרסם את יצירותיהם המעולות, הבלתי נשכחות בעלות הערך הרב והמוסף וכו'. ובכן מה אני מפטפטת כל כך ולא מספרת את העקר, המשוררים הוציאו לאור כל אחד לחוד, ספר, טוב זה לא חדש, הם יכולים, יש להם את כל התמיכות הדרושות, אז מה חדש? החדש הוא הישן אצלי.

    שני המשוררים הידועים והמוכרים והמככבים הוציאו ספר בעקבות המחאה החברתית, כן פתאום הם זכרו שיש דבר כזה, כלומר מצוקה של האנשים מן השורה, הם ראו זאת במו עיניהם, טוב האחד מהם ספר שראה זאת מעל
    גבי המרקע, כי הוא בא רק לבקר, רב עתותיו כמובן הוא מסייר בעולם ומפיץ את שירתו הנשגבה.

       משורר יקר, כמה חבל, בזמן שאתה מסייר בעולמנו הנפלא, אני דוקא כאן, בתוך עמי אני יושבת. רואה 
    בעני בני עמי וכותבת הכאב של עני זה. ולכן אני סרובניקית, אסביר בהמשך איך אני סרובניקית והנה אתה, פתאם ככה סתם נזכרת במחאה והחלטת לכתב על כך, בשירה.

    כל כך שמחתי סוף סוף לא אשב בדד, הנה חברותא, גם המשוררים מרם מעמדם יורדים כביכול אל העם, גם הם התחילו לכתב  על חיי יום  יום קשים, על לחם צר ומים לחץ, גם הם מזדהים עם העם הסובל והמשורר איננו פוסח 
    מלספר על דברי הנבואה שהוא אמר, אמנם לאחר מעשה אבל לדעתו  היתה בו נבואה.

    כל כך שמחתי שהנה הנה לאחר כל כך הרבה שנים, שבהם אני מחזרת על הפתחים של כתבי עת, עם שירתי החברתית וכל הפתחים אטומים, הנה הנה גם המשוררים הגדולים, שעד כה אמרו על שירתי שהיא איננה רוחנית,(זוכר בעלמא) הנה גם הם כותבים שירה חברתית, כך הם אומרים. אז בהתחלה חשבתי שיש להאמין להם. והמשורר אמר שמעתי אותו באזני, שאפשר  לכתב שירה חברתית שתהיה גם לירית , אפשר. כל כך יפה. ומה השירה שלי איננה לירית... ואז המשורר הקריא את שירו הגדול, הוי... הוי משורר קטן עם שיר (טוב, הוא חשב שהוא קורא שיר) המטיח מהלומות, ואפילו זאוס לא ירק רעמים וברקים כאלה, כפי שאתה הטחתי ואמרת. ובכן כתבת דברים נכונים אולי, אבל זו לא היתה שירה, לא ליריקה, לא פואמה ולא נעלים, אלה היו דברים הנאמרים בכיכרות אל ההמונים ואלה יכולים להיות דברים חשובים מאד אבל אתה, שאתה תאמר שזו שירה? יצא לך נאום במקרה הגרוע. ונאום זה דבר טוב, אבל זו לא שירה.

      וכך אני יושבת לי כאן, מתבוננת ולא מאמינה, איך נפלו משוררים במלכוד של עצמם ואיך הרדיו נפל ברשתם?

    רעיון למחשבה.



    דרג את התוכן:

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      רחלסביליה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין