אלוף גרשון הכהן שהינו אחד הקצינים האחרונים במטה הכללי של צה"ל, שנלחם במלחמת יום הכיפורים, נתבקש לכתוב את ההקדמה לספרו של אילן סהר, "עד קצה היכולת - חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים".

שני קטעים משכו במיוחד את עיני בטקסט הזה.

האחד - דברים שאמר קיסינג'ר לגולדה מאיר על הדברים שמזכים אומה בריבונות.

והשני - דברים שאמר לו מפקד האוגדה דאז, יאנוש, ערב היציאה לקרב, שאיש לא היה מעיז לומר היום, אבל אז היו הדברים הנכונים בזמן הנכון...

על מנת לשמור את ההקשר, אני מביא את ההקדמה כולה. הדגשתי עבורכם את הדברים הללו...

מכובדי, מפקדיי הרבים, כולם הייתם וממשיכים להיות מקורות ההשראה לפעולתי כמפקד, מאז היותי מ"מ בחטיבה 7 בה הוצבתי כסגן - משנה בשנה שלאחר המלחמה.

בהיותי מפקד המכללות הממונה על הוצאת "מערכות", בחרתי יחד עם חגי גולן עורך "מערכות" - להוציא לאור ספר זה מתוך הבנת ערכו כתיעוד היסטורי שחובתנו להעניק קודם כל לדורנו - שחווה את חווית המלחמה - ובעיקר לדורות הבאים, בצפייה שימצאו בו גם מקור לאינפורמציה היסטורית למחקר וללמידה וגם ובעיקר מקור השראה כמופת של גבורה וניצחון.

לחימתה של חטיבה 7 בקרבות מלחמת יום כיפור זכתה להערכה מקצועית בינ"ל ולתהילת עולם בתולדות המלחמות.

בהיותי סגן מפקד אוגדה 36 לוויתי ברמת הגולן גנרל - פולקובניק רוסי, (ארבעה כוכבים), היה יום חורף מהסוג המוכר לכל מי שחווה כחייל ימי חורף ברמת הגולן.  למרות הערפל הכבד והסערה, האורח התעקש לבקר בעמק הבכא. זו הייתה בעבורו תחנה שאיש במעמדו אינו יכול לדלג עליה.

מה שבעיניי מסביר את עוצמת ההשראה של הקרב הזה, מה שמיחד את קרב ההגנה הזה, הוא דבר אחד פשוט המצוי בדמו של כל בן אנוש מרגע לידתו - זו הכמיהה לניצחון ורטט הנפש המסעיר מול תופעה של ניצחון.

לקרב הזה, יותר מקרבות רבים אחרים, הייתה צורה מובהקת של ניצחון מהסוג המשכנע והגלוי לעין כמו בקריעת ים - סוף, עת ראו בני ישראל את מצרים מת על שפת הים.

לעומד בעמק הבכא הסיפור פשוט: כאן היה ניצחון! בהתנגשות אימתנית בין שני צדדים נחושים, בעדיפות כמותית לאויב התוקף, שלא הותירה סיכוי משמעותי למגן,  בכל זאת ולמרות הכל, המגן ניצח. זה היה ניצחון, שמכירים בו בוודאות פנימית, לא פחות משמכירים האוהבים ברגש אהבתם, ברגע של אהבה סוערת שלא מותירה באיש מקום לספק, בלי כל צורך בכליי מדידה ובחינה יסודית לדעת שהפעם זה באמת זה.

במעמד, המציין גם 40 שנה למלחמה, ראוי לי להדגיש כאלוף בשרות פעיל, כמעט יחידי במטכ"ל שחווה כלוחם את מלחמת יום הכיפורים, את גודל הניצחון שזכינו לו אשר הודחק לצערי, ועומעם במסגרת מגמה רווחת המבקשת מאז אותם ימים, להאדיר דווקא את תודעת המחדל והטראומה.

למחקר ההיסטורי מהסוג המצוי בספר זה אין לצערי, יכולת להפוך מגמה זו על פיה, הרי לא עוסקים כאן בהוכחה במתמטיקה. אולם בהחלט יש בספר כדי לאפשר לדורות הבאים, אם יחפצו בכך, לספר מחדש את סיפור המלחמה, במבט רענן מקצועי שיטיל , אני מקווה , אור חדש על עוצמת הגבורה של הלוחמים. וגודל השיגו של צה"ל באופן המשוחרר מההטיות הרווחות.

למלחמת יום כיפור, כצומת מרכזית בתהליך גאולתו של עם ישראל במולדתו, נודעת מאז פרוץ המלחמה חשיבות דרמטית כתחנה מעצבת בסיפור העל היהודי-ישראלי. לאו דווקא האינפורמציה ההיסטורית חשובה בעניין זה, כמו האופן בו אנו מספרים את סיפורה של המלחמה.

בספר חדש שיצא לאור בימים אלה, "1973 - הקרב על הזיכרון " ועוסק במשמעותה של מלחמת יום כיפור לעיצוב דרכינו במדינת ישראל , כתב גדעון אביטל אפשטיין -  שהיה אז קמ"ן בגדוד 890:

"מלחמת יום כיפורים אינה חדלה להטריד רבים מאוד בציבור הישראלי ...

הדעה נותנת כי דימוי המלחמה ומקומה בזיכרון הקולקטיבי ניזונים במידה רבה מתוצאת הסיום הנתפסת שלה, שהיא שנויה במחלוקת עמוקה.

עם זאת ככל שחולף הזמן, תחושת כשלון גלויה או סמויה, הופכת לחלק בלתי נפרד מסיפורה של המלחמה.

מתחושה זו נגזרים בין היתר, אי נחת, כאב ותסכול, שאינם מרפים ואינם נרפאים.

מחירה האנושי הכבד של המלחמה הרוגים, פצועים, שבויים ...הוא משקולת על צווארה של החברה הישראלית. כאשר מתווספת לכך טענה שכבר אינה נחלת מיעוט מבוטל, ועל פיה יתכן שהמלחמה הייתה נמנעת, לו נענתה ממשלת ישראל ליוזמות שלום בחורף 1971, בראשית 1973, אין אפוא פלא שמשהו מעיק ומציק" (עמ'25-27).

דברים אלה, אכן מביאים לביטוי הלך רוח רווח, שלצערי מידי שנה בשנה הולך ותופס אחיזה. בהזדמנות זו, ראוי בעיני לבטא רוח אחרת:  כלוחם ח"יר בסיני ובמערב התעלה בימי המלחמה, כמפקד טנק בגדוד 53 חט' 188, בחורף 1973-74 במובלעת רמת הגולן בואכה מזרעת בית- גן, וכקצין צעיר בחטיבה 7, חוויתי חוויה אחרת.

מפקדיי שעמדו בגבורה ובהצלחה מופלאה, בכל ימי המלחמה נטעו בנו הצעירים, בטחון ותחושת עוצמה רבת - רושם.

הבוקר, שוחחתי עם יעקוב צ'סנר שלחם בימי המלחמה כמ"פ ב' בגדוד 82, קיבל אותי כסמג"ד בגדוד 53 בראשית ינואר 1974. החוויה הנישאת עימו מאז היא חווית ניצחון וכך אמר לי: " יצאתי מהמלחמה בביטחון גדול כי אם עמדנו בהצלחה במבחן ההפתעה החמור מכל, ביחסי כוחות כל כך מובהקים לטובת האויב, ויצאנו בידינו על העליונה, ברור לי מאז אותם ימים, שלא יוכלו לנו".

למיטב הבנתי גם אויבנו, היטיבו להבין כמוהו את אשר התרחש באותם ימים הרואיים.

מספרים על פגישה שנערכה בנובמבר -1973 בין הנרי קיסינג'ר לבין ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, ומיחסים לקיסינג'ר את האמירה הבאה :

"עמדתם בהצלחה במלחמה בה לחמו זה בזה צבאות מודרניים רחבי היקף בהתנגשות ענקית שעלתה בעוצמתה, במסת השריון והאש, על הקרבות הגדולים שנערכו במלחמת העולם השנייה, בהם נהרגו בשבוע עשרות אלפים אם לא מאות אלפים.

במלחמה רבת עוצמה שכזו, אתם איבדתם לא יותר מ-2700 לוחמים ואתם מיללים... אז אולי אתם לא באמת ראויים לריבונות!"

ברוח דברים אלה אומר כי בחטיבה 7, גם בעצם ימי התופת - גם בימים שלאחר המלחמה, כמו גם בשנים שלאחר המלחמה - שררה בשורות הלוחמים רוח של ביטחון ועוצמה והכרה בגודל הניצחון .

הרוח הזו הייתה נטועה בהבנה ברורה שנישאה בין הלוחמים כי בהם ובהם בלבד, תלוי גורל המלחמה והם נכונים לעמוד בו בכל מחיר.

בתדריך על שולחנו של ינוש כמפקד אוגדה - 36 בו קיבל אותי בסיום קורס קצינים למ"מ בחטיבה 7, אמר לי: "צריך להתכונן למלחמה נוספת, זו תהיה מלחמה גורלית לעצם קיומנו, במלחמה כזו יקבע לא רק גורל הגולן אלא גורל מדינת ישראל וגורלה של האומה היהודית כולה.

דע לך! ברגעי המבחן, מי שעושה את המלחמה הם המ"מים והמ"פים!

אתה מפקד מחלקת טנקים, אתה תהיה אחראי לגורל הגולן אתה תהיה אחראי לגורל העם היהודי !

זו תהיה מלחמה לחיים ולמוות ותתכונן למוות האישי"....

ביציאה ממשרד מפקד האוגדה פגש אותי קצין חינוך ראשי באותם ימים שאול גבעולי ושאל מה ינוש אמר לך, עניתי לו בחצי אירוניה - "הוא אמר לי להתכונן למלחמה ולמוות האישי ואני הולך לעשות את זה"...

לימים סיפרתי לינוש דברים אלה והוא ענה בחיוך ובחצי הכחשה: "אני אמרתי דבר כזה ?"

ינוש, אכן אמרת את המילים הללו והן דווקא השפיעו עלי לטובה. הרוח הגדולה מאותם ימים מניעה אותי כבר 40 שנות שרות צבאי.

הבשורה שאני מעז לבשר לכם במעמד זה היא כי הרוח ההיא ממשיכה לנשוב גם בלוחמי חטיבה 7 -2013 כמו בכלל לוחמי צה"ל.

ללא שמץ יהירות, בידיעת הכורח העתיק והציווי שלא לומר "כוחנו ועוצם ידינו עשו לנו את החייל הזה " אני מאמין גם היום ביכולתנו המלאה להלחם, אם יידרש, ולנצח.

הניצחון הגדול שלכם לוחמי ומפקדי חטיבה 7 במלחמת יום כיפור מאיר מאז לנגד עיננו כמופת נשגב ומעניק לדורות חדשים של לוחמים כוח מניע רב השראה.

לאילן סהר מגיעה בשעה זו של השקת הספר, תודה והערכה על עבודה שקדנית בה התמסרת לחקירה מדויקת, ככל הניתן, של רצף האירועים.

בהיבט זה, הספר יעניק לחוקרים וללומדים נקודת יחוס הכרחית לכל מחקר ואמירה על אודות לחימתה של חט' 7 בפרט ולחימתו הכוללת ל צה"ל במלחמה הגדולה ההיא.

כל אומה ובמיוחד אומתנו המחדשת ימיה כקדם בארץ מולדת, זקוקה לסיפורי מופת , לדמויות מופת ולזיכרון מכונן של ימי מופת הרי גורל.

הספר והמחקר שלפנינו, מוסיף נידבך ליכולתנו לספר לעצמנו סיפור ממשי המקרין אורו אל אופק העתיד ומעניק לנו ולבנינו רוח של עוז ואמונה.

לו יהי!

גרשון הכהן

חתימה טובה לכולנו...