| הדלקתי נרות נשמה לזכר אבי ואימי, לא יודע למה, אבל זה לא משנה. כולם ישנים בבית, אור הנרות מהבהב בסלון החשוך, מצייר צללים של אור על הקיר. אני מביט ושוקע למחשבות. האם יש המשך מעבר לקיום הפיסי, האם הם רואים. רואים את הנכדים שלהם גדלים, אותנו מתבגרים, לאן נעלם ניצוץ החיים. אני לומד פיסיקה כתחביב, החוק הראשון שמשך את עיניי. ״אין יש מאיין״. אנרגיה לא נעלמת ולא נוצרת משום דבר. היא רק משנה צורה. כמובן יש חריגים מעבר לתפיסה המקובלת. הבריאה, ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.״ אולי אור הנרות מסמן את ארעיות הקיום שלנו, בוערים עד כלות החומר. הופכים לאנרגיה שמתפזרת בחלל היקום, בסוף התהליך אנו חוזרים לבאר הנשמות. תהליך אין סופי של מימוש והתפוגגות. מעגל סגור של חיים ומות פיסי. ניצוץ החיים לא נעלם, הוא מתממש מחדש על ידי אהבה, בריאה. אלון |