השבוע התעוורתי, לא כביטוי, אלא בפועל. ערב שלם,ועוד בוקר. דלקת עיניים חריפה. באה והלכה, כמו רוח סערה. גישוש באפלה, אפילו מקל נחייה. 
מאור עיניים- אולי המתנה היקרה ביותר שבטבע.

רק במחלתנו אנו מבינים באמת מהי בריאות .

האדם כנראה זקוק למחלות כדי שיזכירו לו את היופי שבמובן מאליו. 

ולמרבה הצער האדם זקוק למלחמה כדי להעריך באמת את השלום והשלווה.


מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.
מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ
מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ
מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה
מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא
מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה
מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה
מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ
מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף
מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר
מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר
מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם

אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר, וְסוֹפוֹ לֶעָפָר
בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ
מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר

(ונתנה תוקף)