הלכתי לשמוע את תפילת החג.

לראשונה בחיי ראיתי שלשה בתי כנסת צמודים.
בית כנסת של חב"ד, 
בית כנסת של תימנים 
ובית כנסת אשכנזי.
בגלל ששנים לא הלכתי לבית כנסת. הייתי עכשיו אצל כל השלשה...
**
בחב"ד התפללו יידיש, שפה שאני לא שולט בה...
החזן, במקום להגיד "ברוך אתה ה' ",
אמר: "בורוך אות'וי אוידוינוי",
אצל התימנים התפללו בתימנית, שפה שגם בה - השליטה שלי...לא משהו.
ואצל האשכנזים - הבנתי את השפה אבל לא הבנתי מה אני עושה שם.
הרי הבורא לא ממש צריך את תפילותינו. וכמו שאמר הנביא :
"לא בעולותיכם ובזבחיכם, חשקה נפשי". -
ההיגיון האלוהי עובד אחרת.
פעם, ניסיתי לעשות איתו, תאום ציפיות.. "בוא נעבוד אחד עם השני"
אני אקפיד בקנאות על עשרת הדברות למעט שמירת שבת, ואתה תשמור עליי - 
מממ... לא מעניין לו, הוא אל עסוק, ודאי בצדיקים גדולים ממני, או בסדר עולמי חדש...
**
לאבא שלי היה הסכם של שנים עם הקב"ה.
"אני לא מתעסק בעניינים שלו והוא לא מתעסק בעניינים שלי".
פתאום ההסכם הזה קוסם לי יותר ויותר...
**
חתימה נהדרת ל-כ-ו-ל-ם חוץ מאלה המתוארים במשנה המפורסמת במסכת יומא (ח, ט)
שמסתמכים על מוסד התשובה ויודעים שיחזרו לחטוא מיד אחרי החג.
"הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת".