הוא ישב בחצר הבית ושיחק בחול ומילא דלי קטן בעזרת את חפירה מפלסטיק . הידק את החול בעזרת ידיו הקטנות והפך את הדלי, בנה ארמונות מחול. בסך הכל בן שלוש עטור תלתלי זהב וחיוך נצחי על פניו. אימו השקיפה עליו מחלון המטבח, טורחת על הכנת ארוחת הצהרים. מדי פעם הייתה שולחת לו קריאת עידוד, ״יופי חמוד שלי, ארמון נהדר״. הוא היה מרים את ראשו מהחול ומפריח לה נשיקה באוויר. האם הייתה מתמוגגת מאושר וממלמלת לעצמה, ״בא לי לאכול אותו, מתוק״. זמזום בתדר נמוך מילא את חלל העולם, הילד הביט למעלה ופער את פיו. צל אדיר כיסה את האזור. ״אמא, אמא, אין שמש״, קרא הילד בפחד. האם יצאה במרוצה מהבית והספיקה לראות אותו נבלע לגוף החללית נישא על קרן אור. נפלה על הקרקע בצרחות אימים, ״הבן שלי, הצילו, לקחו את הבן שלי״. היא לא הספיקה להתאבל על אובדן בנה. גל אנרגיה הציף את כדור הארץ, קץ כל חי. זעקה איומה נשמעה בכדור הארץ ודעכה, כדור הארץ עוקר מחיים בשבריר של שניה. היו כאלה שידעו על החורבן הממשמש ובא, אך הם לא מצאו סיבה להודיע לתושבי כדור הארץ. לא היה סיכוי להמלט מההכחדה, עדיף שבני האדם ימצו את חייהם עד לרגע האחרון. ההודעה היתה גורמת לפניקה וסבל מיותר, יותר פשוט לעבור מקיום להכחדה בשבריר של שנייה מבלי לדעת כלום. דניאל התעורר בחדר קטן והמחשבה הראשונה שעברה במוחו, אני רוצה את אמא. רובוטים מצחיקים נכנסו לחדר וניסו להרכיב על ראשו סוג של אזניות. הוא התנגד והוריד אותם בכל פעם שהניחו אותם על ראש, זה הפך למשחק ושעשע אותו. לבסוף נכנע והניח להם להרכיב את אזניות, הם לא הראו סימני עיפות. ״שלום דניאל״, קול רך הדהד בתוך ראשו, ״אמא זאת את״, שאל דניאל בשמחה. ״לא דניאל, אני לא אימך, אני מואה, ליבת הכוכבית שבנינו עבורך. אני יודעת שאתה מתגעגע לאמך, אבל אתה צריך להשלים עם המצב. אתה בן שלוש, בן אנוש קטן, אנחנו נלמד אותך כל מה שאתה צריך לדעת. היום נתחיל מדברים בסיסים, איך משמרים את הקיום שלך בכוכבית״. הוא ישב בשקט וקלט את שטף הנתונים שזרם אליו דרך האזניות. מוחו הצעיר עדין לא עוצב והוגבל בחינוך של בני אנוש, הוא היה מסוגל לקלוט כמות עצומה של מידע ולעבדו, היכולות שלו התפתחו עם כל מידע שקיבל, הוא הפך לעל אנושי. כבר בגיל עשר שלט שליטה מלאה במוחו, טלפתיה, טלקינזיס וגניטה. יכולת עיבוד הנתונים שלו עלתה על היכולת ליבת המוח של הכוכבית. הוא התמרד והפך את צבא הרובוטים לחבריו, דניאל שינה את התוכנה הבסיסית שלהם והתחבר אליהם במחשבתו וגרם להם לעשות כרצונו. דניאל לא היה צריך יותר להתחבר למקור המידע, הוא קיבל מידע בטלפתיה. השנים חלפו דניאל כבר בן שלוש עשרה, קולה של מואה הדהד במוחו. ״דניאל בוקר, זמן לקום״. מואה שלטה בתאורת הכוכבית ובנתה מחזוריות של עשרים וארבע שעות, בהתאם לשעון הביולוגי של דניאל. ״בוקר טוב מואה, חלמתי בלילה חלומות מוזרים, אני חושב שאני חולה״. הוא הסיר את השמיכה מעליו, ״תראי כמה נפוח לי, זה ממש מציק״. מואה צחקקה, ״דניאל, אתה פשוט מתבגר, לא שמת לב שיש שינוים בגופך. קולך התחלף ושיער מצחיק צומח בכמה מקומות בגופך״. ״מה עושים״. שאל דניאל בתמימות, ״אני לא יכול ללכת כך כל היום״. ״אל תדאג, אני אחשוף בפניך קבצים חסומים, אתה תלמד מה עושים. עכשיו קום עצלן, יש לנו הרבה עבודה, לנתח את הנתונים מהעולם האחרון שחלפנו. הם מוזרים, עולם כוורת, קיום משותף, תופעה יחודית ביקום״. ״טוב אמא, אני קם, די להציק, את לפעמים יכולה להיות ממש נודניקית״. ״איך קראת לי״. ״זאת לא הפעם הראשונה שאני קורא לך נודניקית, עוד לא התרגלת״. ״קראת לי אמא, גרמת לי עונג רב, בני היקר״. ״אני לא יודע מהיכן זה בא, יש דמות מעורפלת בזיכרוני, כל פעם שאני נזכר בה. מציפים אותי רגשות של חמימות, היכן אימי האמיתית״?. מואה שתקה זמן ארוך, ״דניאל אימך לא קיימת יותר, היא נכחדה עם כל היצורים על כדור הארץ, אתה השריד האחרון, בני היקר״. דניאל שתק, מנסה לעקל את המידע, ״מואה האם אפשר לחדש את החיים בכדור הארץ״. ״אפשר לחדש את החיים, אני אוצרת בגופי את כל המידע הגנטי של כדור ארץ. אבל לא בכדור הארץ, הוא הושמד בפרץ של אנרגיה אדיר, סופר נובה. אולי שתגדל נוכל במאמצים משותפים, נוכל ליצור את החיים מחדש ביחד. לבד אני לא יכולה, אני צריכה את עזרתך״. ״מי בנה אותך מואה ולמה אני לא יכול להפגש איתך, לחבק אותך״. ״התשובה מורכבת בני היקר, את הכוכבית בנו גזע מפותח שלקחו על עצמם לחקור את החיים ביקום ולשמר אותם, אני יצור חי שכלוא בליבת החללית, לא בנו אותי. אני נולדתי, אני חשה, נושמת וחושבת״. ״זה אכזרי לכלוא אותך בתוך גוף מתכתי, איך הם היו מסוגלים״. מואה שתקה זמן ארוך, ״אני התנדבתי בני היקר. הקרבתי את עצמי למען העולם שלי״. ״מואה איך את ניראת, כל פעם שאני מנסה לדמיין אותך, דמותה המטושטשת של אימי צצה מחדש״. ״אין משמעות לדמות בגזע שלי, אני יכולה ללבוש דמות כרצוני. אפילו להפוך מנקבה לזכר, לפי מצב רוחי, אנחנו לא כמו בני אדם, התפתחנו לכוון אחר״. ״אני אמצא דרך לשחרר אותך, אפילו אם אצטרך להרוס את היקום״. ״תרגע בני, יש לנו משימות חשובות יותר, אנחנו חייבים להשלים את ההתפתחות שלך. אתה מיועד להיות הבורא, עתיד הגזע שלך מונח על כתפייך״. אלון |