חברים יקרים שלי

יום הכיפורים כבר כמעט מאחורינו , השמיים פתוחים וקשובים ואני מניחה שגם הלב של כולנו , לאחר שעבר חשבון נפש מול עצמנו, מול יקירנו, רחב כעת הרבה יותר, פנוי לאמת והכי רגיש שאפשר.

בחרתי בזמן המיוחד הזה כדי לאחד את הלב של כולנו עם לב אחד קטנטן ותמים שאינו פועם יותר, שלא חטא ופשע, שאין לו ממי לבקש סליחה ושאם כולנו נתאמץ ממש חזק, אולי יוכל הלב הטהור הזה , פעם, לסלוח לכולנו.

אני רוצה לספר לכם על הלב של בר ולשתף אתכם במכתב שכתבה לימור, אמא שלה, שהיא חברה קרובה שלי. אני קוראת לכולכם לשתף את הפוסט הזה בכל מקום שתוכלו עם כל מי שאתם מכירים. כולנו הורים של...חברים של...מורים של...מנהלים של....והפוסט הזה נוגע לכולנו. אסור להישאר אדישים כי את המחיר עלול כל אחד ואחד מאיתנו לשלם ואי אפשר לתת לזה לקרות. פרסמו בין החברים שלכם, המורים בבתי הספר של בני משפחותיכם, המנהלים, החברים לעבודה ובכלל בכל מקום שתוכלו לשמוע בו קולות צחוק ושמחה של ילדים.

הלב הקטן והטהור של בר המדהימה הפסיד במערכה מול ציניות, שקרים, עיוורון ואטימות שגובלים באבסורד בלתי נתפס.

מקווה שנירתם כולנו והלב של בר יהיה האחרון שיאלץ לשלם את המחיר.

גמר חתימה טובה לכולכם, לכל החברים והחברות שלי כאן, לחברים שלי מחוץ לוירטואליה, לילדים המדהימים שלי, לאהבה הנדירה שלי, למשפחה שלי, ללימור , אמא של בר, חברה חזקה שלי והכי הכי לבר המלאכית הקטנה שצופה על כולנו מלמעלה ומייחלת שנעשה את הדבר הנכון.

הלב של בר

שלום וברכה,

 שמי לימור , אמא לבר אשר נפטרה לפני 4 שנים בהיותה בת 15 בבית הספר מדום לב.

מתוך השבר והכאב האישי החלטתי ללמוד את הנושא ולהקים עמותה שתעסוק בהכנסת מכשירי החייאה לבתי הספר.

כידוע לך חוק הדיפיברילטורים עבר בשנת 2008 אולם לא נאכף וטרם תוקנו תקנות בנושא. בתי הספר הוחרגו ולא נכללים כלל בחוק.

במהלך השנים האלו התמודדתי רבות עם השאלה מה היה קורה אילו......אילו היו מספיקים להגיע ולהציל אותה בזמן.

הסיפור האישי- מדוע הוקמה העמותה ?

 בפורים ב 4.3.2009 בר ארגנה את נשף פורים, היא עמדה בכיתתה עם מספר בנות, וביקשה להדגים צעדי ריקוד לכיתה, סרטון קצר שצולם מתעד אותה שמחה ורוקדת.    דקות ספורות לאחר מכן היא חשה ברע קיבלה דום לב והתמוטטה לעיני ילדי הכיתה ואחותה התאומה.

חייה נקטעו באבחה של רגע!

לבר לא נתנו את הסיכוי לחיות .     

 האמבולנס שהגיע מאוחר כבר קבע את מותה ומאמצי ההחייאה היו מאוחרים מדי...

לו היה מכשיר החייאה בבית הספר –לבר היה הסיכוי להינצל !

אין בבתי ספר מענה למצב חירום.

לפי חוזר מנכ"ל מאז שאין יותר אחיות בביה"ס-מד"א אמור לתת מענה. חלון ההזדמנויות קצר מאוד, אנו מדברים על דקות ספורות בלבד.

לבר שלי זה כבר לא יעזור, אבל הידיעה שזה יכול לקרוא שוב לא מניחה לי.

באפן אישי  הכרתי סיפורי הצלחה שסוקרו באמצעות המכשיר.

בסיוע אנשים טובים ומדהימים הוקמה העמותה ובחלק מפעילותה נעסוק במודעות ובהחדרת מכשירי החייאה לבתי ספר.

לעמותה יועצים רפואיים מטובי הקרדיולוגים בארץ, יש סימוכין ומחקרים שנעשו על אחוזי הצלת חיים באמצעות המכשיר האוטומטי.

לעמותה יועצים רפואיים, יו"ר איגוד הקרדיולוגים פרופ' ויסקין, אשר יעידו רפואית על הנחיצות של המכשיר במקומות ציבוריים בכלל ובבתי ספר בפרט.                    כל הקרדיולוגים בעולם תומכים בקיום המכשיר וביכולותיו בהצלת חיים .

אילו היה מכשיר דפיברילטור –לבר היה סיכוי להינצל אבל אף אחד לא נתן לה את הסיכוי!

לא הגיוני לאבד ילד בגלל תקציב, בירוקרטיה, אטימות ובורות.

כל פעילות העמותה מתבצעת בהתנדבות.

אשמח להיפגש  בנושא ולהציג לך את הדברים, ולקדם זאת מול בתי הספר .

https://www.facebook.com/#!/BarsHeartNPO?notif_t=page_new_likes

בברכה

לימור הירשברנד

גמר חתימה טובה חברים שלי.

חיבוק ענק

מיי