הצייר הזה הוא הדימוי הכי טוב שיש לי למה שאני חושב לפעמים על ג'אז חופשי.

באומנות כמו באומנות, יש כאלו שבוחרים בלא שגרתי, בצורת מבט אחרת על מה שכולם רואים  לפעמים מגיעים מזה לדרך ביטוי חדשה, מעניינת מרעננת, לפעמים מגיעים למבוי סתום .

אז מה הקשר מבחינתי בין פיקאסו לFREE JAZZ?

כשאני מקשיב לFREE JAZZ אני כל פעם מגלה מחדש לגלות  שלצד נגנים מדהימים, מסקרנים, פורצי גבולות יש  בסגנון הזה גם  לא מעט "שרלטנים" כאלו שלא מסוגלים לעמוד בסטנדרטי האיכות של המוסיקה המסורתית ובוחרים בסגנון כדרך מפלט בה אף אחד לא יבחין ממש ביכולתם

הבעיה היא שהקהל הממוצע לא יודע להבחין בין טוב לרע ומתבייש הרבה פעמים להצהיר "שהמלך הוא ערום".

זה מוציא שם רע לסגנון ולא מאפשר לאנשים להתחבר למוסיקה שהיא איכותית ומוריד מאוד מהכבוד וההערכה שנותנים לסגנון וחושף כל כך מעט אנשים למשהו שיכול כל כך לגעת ברגש.

הרבה שנים חשבתי שפיקאסו הוא וריאציה ציורית של השרלטנות באומנות.  מין צייר שאולי אין לו את היכולת הטכנית,  ולכן בחר לצייר כמו שצייר. מאוד לא התחברתי לקוביזם או למה שיצג.

רק כשנחשפתי לעבודות מאוד מוקדמות של פיקאסו, ואי אפשר היה להתעלם מהיכולות הטכניות המרשימות שהיו לו בגיל מאוד מאוד צעיר, התעוררו אצלי הרבה מאוד מחשבות על מהי איכות באומנות, ואיך מבחינים בין טוב לרע?

הרי אם לא הייתי רואה את העבודות המוקדמות הייתי עדיין חושב שהוא שרלטן.

אין לי עדיין תשובות, רק הרבה שאלות.

שמתי לב, שמאוד קל לי להבחין במוזיקה בין טוב לרע ולפעמים מאוד קשה בסוגי אומנות אחרים. מסקנות כלליות אין לי , אז הגעתי למסקנות אישיות משלי.

1) בי תמיד נוגעת יותר אומנות שמצליחה לרגש או לעורר מחשבה אמיתית

2) זה כל כל קשה לעשות משהו שהוא חדש, שונה, מעניין ובעל ערך ועדיין להיות נגיש ומובן, וכשזה קורה, זה תענוג אמיתי.

3) כל כך קל לעשות משהו מורכב שישמע מורכב, כל כך קשה לעשות משהו מורכב שישמע או יראה פשוט.

אז הנה  לכבוד המחשבה, החדשנות והפשטות פיקאסו קיבל את הכבוד להיות הרקע לעמוד שלי כאן.