מהלב, מהבטן ושאר ירקות
פוסטים פופולאריים
-
העולם נברא במילים/ שפת העולם
14/8/13 | 1731 צפיות
-
הגודל, אלוהיי, הגודל
1/4/14 | 2207 צפיות
-
כשגבר מבין אשה
27/5/12 | 2152 צפיות
-
אנחנו היקום
17/7/13 | 1275 צפיות
-
השתקפויות אינסוף- המציאות בראי פנימי
20/6/18 | 2006 צפיות
-
אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה
30/9/13 | 5831 צפיות
פוסטים אחרונים
- השתקפויות אינסוף- המציאות בראי פנימי 20/6/18
- תורת האמונה 25/1/16
- האם אתה 15/3/15
- באנו חושך לגרש 19/12/14
- מעל הכוכבים 16/12/14
- לבוש הנפש 6/11/14
once upon a time
פעם, כשהייתי קטנה, עם החבר הראשון שלי..
פעם הוא נכנס לחדר כששכבתי על המיטה. עשיתי את עצמי ישנה. מעין סקרנות של ילדה להציץ בו כשאני נוכחת ולא נוכחת. תהיתי מה הוא חושב עליי. דמיינתי את עצמי שוכבת ואותו מסתכל עליי ישנה. רציתי שיראה בי נסיכה. לא כמו באגדות, לא עם השמלה המנופחת והיופי המצוייר. שיראה בי נסיכה שלו. הלוואי שיראה בי נסיכה שלו. "נסיכה" אמרתי לו בלי מילים. בלי תנועה. "נסיכה". חזרתי על זה ביני לבינו עד שלא הבחנתי למי אני אומרת את זה. הוא רכן אליי להעיר אותי, אני לא זוכרת את המילים המדוייקות מן הסתם. אבל זוכרת שהוא נשכב לידי ומספר לי שהוא הסתכל עליי ישנה, את נסיכה כשאת ישנה, הוא צחק עליי. זו הפעם הראשונה שהוא קרא לי נסיכה.
בפעם אחרת כשעשיתי את עצמי ישנה, חיכיתי שיקרא לי כך שוב. רציתי. זה לא קרה.
החלטתי לעשות ניסוי. מאז ומתמיד הייתי כזו. מתבוננת. חוקרת.
הייתי עושה את עצמי ישנה ומדמיינת אותו רואה בי מישהי שבחרתי- מילה. הייתי משקיעה מאמץ. משכנעת את עצמי שהוא רואה בי כזו. כבר לא ממש אכפת לי איך שיקרא לי. רק שיגיד את המילה המדוייקת. עכשיו החלפתי בין המילים. פעם בחרתי שילגיה פעם היפיפיה הנרדמת, פעם לכלוכית, אף פעם לא משהו שאני עצמי לא יכולה להאמין לו. תמיד הוא אמר אותה. תמיד הוא קלע בול למילה. שום פיספוס.
מעולם הוא לא ידע שעשיתי בו את הניסוי הזה.
|
תגובות אחרונות
-
א ח א ב
בתגובה על חתולה על גג פח לוהט
-
דוקטורלאה
בתגובה על השתקפויות אינסוף- המציאות בראי פנימי
-
האור מתוך החושך
בתגובה על באנו חושך לגרש
-
~בועז22~
בתגובה על תורת האמונה
-
נירוואנה
בתגובה על מעל הכוכבים
-
נירוואנה
בתגובה על מרווחי הזמן
תגובות (38)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גבר?
אתה בטוח שהיא בדיוק חשבה שהוא גבר?
משתדלת בכל מאודי לחשוב, לדבר ולעשות טוב. אם האיחול שלי למישהו- הוא בגלימה אחרת- גזר הדין שלי לעצמי אזי משתדלת לחמול. בעיקר על עצמי. עצוב כמה אגו.
תגובה מרתקת. ביכולתנו רק להגיב. היכולת להגיב זה המון
הייתי מעורב פעם בתאונת דרכים. יותר מכל, זכורה לי רמת המודעות. היה לי מאוד ברור שאני בתוך סיטואציה של תאונת דרכים. הכול היה כל כך חד. הרכב שסטה אל תוך הנתיב שלנו. הרכב האחר, שנאלץ להידחק לעברנו ולהדוף אותנו. המסלול אליו נדחפנו. ההבנה שאין לנו דרך להימנע מהכוחות שמנתבים אותנו. שגורלנו במהלך השניות הקרובות מוכתב. ביכולתנו רק להגיב. להיזרק מהכביש. לצפות בשלט הפרסומת מתקרב והולך. להתיישב עליו. ולהבין שיצאנו מזה עם מכונית גמורה. אבל כולנו שלמים.
הוספת תגובה
במלוא הכנות מאמין שהתקשורת האיכותית ביותר שקיימתי הייתה עם החתול שלי. חורי. הוא ידע, הוא הבין.
והתובנה המדהימה ביותר הייתה – שההבנה הייתה הדדית.
לא תמיד. אבל באחוז הולך וגדל מהמקרים.
התינוק ידע איך להבהיר לי שהוא רוצה לאכול או לשתות. שעכשיו תפקידי לפתוח את הדלת. פיתחתי את היכולת לזהות מתי חלקי במערכת היחסים מתנקז לכדי כך שאשא אותו בזרועותיי ואניח אותו על ענף של עץ. ביצענו את הנוהל ההוא מאות פעמים. רק בתזמון הנכון. כמעט רק.
הוא היה חתול מילולי באופן חריג, נדיר וייחודי. ועדיין, התקשורת לא הייתה מתקיימת בלעדי.
שום דבר תלפתי או על-טבעי.
יותר עניין של מוטיבציה.
היה לו חשוב שאבין אותו. הוא השקיע, השתדל, למד, התפתח, התקדם.
מניח שזו הסיבה שתקשורת כזו לא נבנית בין בני אדם שמדברים באותה שפה.
הם לא רוצים מספיק. הם עסוקים בלהיות קשובים לעצמם.
היו גם נשים, שבמהלך הזוגיות איתן הגענו לפסגות. אבל תמיד הייתה ברקע התניה. התנגדות, הטלת ספק, בדיקה, בחינה...
חורי קיבל אותי בתור מי ומה שאני. ואני לא הייתי מסוגל לדמיין עולם בו חתול אחר ממלא את מקומו.
never say never (:
חג שמח
בטח שיש קשר.
מודעות לתדר הזה מאפשרת להשתמש בו בצורה שמעמיקה בניהם אפילו יותר
ספרי לי על זה. באמת באמת ספרי לי על זה (:
בבקשה
אומרים יש טלפתיה בעולם
מקבלת את התיקון (:
לתת לו = לתת לו לבד
לפעמים השדר נקלט.
"פעם/ היום/ בקושי רואים" סתם נשמעת מתבכיין. עימך הסליחה, לא באמת חשבתי שאתה בא בימים (:
תישן סבאל'ה, תישן (:
בעצם כשאני חושבת על זה, הצעה מטופשת, תמיד תוכל להגיד ששיניתי את המילה לפני שפתחתי (:
הבעיה היא שאני לא חושבת שזה על טבעי. אנשים עושים את זה כל הזמן, גם אתה, אולי לא במודע.
בוא נשחק משחק קטן, מה אכפת לך. אני ארשום מילה בפוסט חדש ואנעל אותו לציבור.
אתה תרשום איזו מילה שבא לך, בתגובות פה. ואז אני אפתח את מה שנעלתי ונשווה.
נו, בא לי (:
יש משהו מעניין בזה שכשכתבתי, מחשבת ה"האם אמת או לא" כלל לא עלתה בראשי. ובתגובות היא מככבת (:
לי דווקא לא היה ספק שכולם חוו דברים כאלה בילדות. אז הרי אנחנו לומדים על עצמנו. מתבוננים בעולם. אני מתפלאה לחשוב שלא. מתקשה להאמין.
כילדה ממש הרגשתי שיש בי יכולת לראות מה אנשים מרגישים. לצפות את התגובות שלהם בהתאם לתגובה שאני אבחר. לא שום דבר מיסטי, רק יכולת התבוננות, לעומק, על כל הפרטים.
זה כמו סלואו מושן במצבי סכנה, מכירים? כשאתם מבחינים בסכנה וכל החושים מתעוררים. הכל מתחדד, בבת אחת. אתם רואים את המכונית הלבנה הצרה הארוכה מתקרבת. אתם רואים את העמוד הירוק, מנורת רחוב גבוהה, שנמצא במסלול שלה. אתם רואים את הרכב החונה עם האם בתוכו, הראש כפוף לכיוון הברכיים, כנראה מחפשת שם משהו, הרכב לא מונע, היא כנראה בדרך לצאת, האורות כבויים, התינוק בכסא בטיחות מאחור, התחת של הרכב, איפה שהתינוק, נמצא- ממש הסוף שלו, בקו העמוד. המכונית מתקרבת במהירות שאתה יודע שהיא על הקשקש אם לפגוע. אתה צועק בלב "לאאא" והנהג סטה.
כל זה קרה ב.. 4 שניות? אי אפשר לאמוד את הזמן במצבים כאלה, הוא נמתח לאין ערוך.
ככה יש לנו יכולת להסתכל. לא רק במצבי חירום, בלי תחושת הדרמה.
מובן לגמרי שכמבוגרים שצריכים להשלים אלף ואחת משימות בו זמנית, אנחנו לא ממש משתמשים ביכולת הזו. נהפוך הוא, אנחנו עושים עבודה יותר קשה, קולטים את כל הפרטים ומקטלגים אותם במהירות שיא, וקולטים ומקטלגים וקולטים ומקטלגים ופולטים ופולטים ופולטים (:
אבל היכולת קיימת. כמו שריר במח. אפשר להשתמש בו יותר או פחות. להגמיש אותו או לנוון אותו. כך או כך הוא קיים.
וואוו!!! זה מדהים!
ואני מאמינה לך!
זה כוח המחשבה, האנרגיות שיש לנו.
חושבת שיש לנו הרבה יכולות שלא באות ילידי ביטוי בד"כ.
~~~
- אהבתי את הביטוי והמשמעות ♥
"נסיכה שלי"