הנשיא אובמה, כך מתברר לקראת סוף כהונתו, שהוא היה הכל חוץ ממנהיג; לא של ארה"ב ולא של העולם החופשי - כפי שהיה נהוג מאז תום מלחמת העולם השנייה עם כל נשיאי ארה"ב. אובמה הוא נואם מעולה, איש מכירות (את עצמו) מתוחכם, בעל חוש הומור - דברים שהספיקו לו כדי להיבחר לנשיא כאשר לרפובליקנים חסרה אישיות מתאימה למשרת נשיא. אבל מנהיג, כאמור, הוא איננו. הוא התגלה כנשיא שנגרר אחרי המאורעות, כנער תמים מול השועל הרוסי פוטין. ואילו ג'ון קרי, שהתמודד בעבר לנשיאות ארה"ב ולא נבחר, התגלה בשבוע שעבר כמנהיג שיוזם אירועים ויודע להתמודד מול הרוסים שכנראה מעוניינים לחזור אל המלחמה הקרה שהייתה בין הגוש הקומוניסטי לבין המערב בהנהגת נשיאי ארצות הברית.

כל זאת נדע רק אחרי שההסכם בין ג'ון קרי לסרגיי לברוב יתממש הלכה למעשה, כולל לוח הזמנים הדוחק והקפדני. אסאד עלול לגרום לכך שההסכם הזה לא יתממש. אז תתברר כנותם של הרוסים כצד להסכם. אם יתברר שהרוסים הצליחו לעבוד על האמריקני התמים ג'ון קרי - הוא יעלם מעל דפי ההיסטוריה. והאופק יישאר נקי ממועמד ראוי לנשיאות ארה"ב מה שוודאי ישמח את פוטין השואף להחזיר לרוסיה את מעמדה כמעצמה עולמית.