זמני 2.5
היה לי מורה להיסטוריה, איש תיאטרון במקור, שנים של ניו יורק. כשהבין שבאומנות אין כסף, הלך ללמוד הוראה והפך למורה בישראל. כשהבין שגם בזה אין כסף, הפך למורה בבית ספר אקסטרני.
הוא נהג להציב את רגלו, כפולה על הכיסא ולעמוד מול הכיתה, בעודו מספר לנו על הדמוקרטיה הווימארית ומותה הטרגי. היו לי ציונים טובים יותר, אך למדתי שיעור חשוב: כשגברים מדברים על ניצחונה של דיקטטורה, משהו בזווית העמידה אולי - יש להם מפשעה ענקית.
ואז, באחת ההפסקות הוא סיפר לי, שפעם השתזף על החוף בבודרום ותיירת גרמניה, ארוכת רגליים ותאבת שמש, בקשה ממנו למרוח לה תחליב על הגב. היא דיברה איתו אנגלית רצוצה, עם מבטא פורנוגראפי וחיככה בו רגליים וחזה שמנוני. אחר כך הם נכנסו לים והיא לפתה את מותניו בין רגליה, מתנועעת מעלה ומטה, מבוללת גופו בגופה.
אמרתי לו שגרמנים אף פעם לא משתנים והוא אמר שהוא סולח. |
תגובות אחרונות
-
קפוצ'ינו-גרנדה-גרנדה
בתגובה על זמני 1.2
-
אחר40
בתגובה על זמני 4.8
-
ק (שם בדוי)
בתגובה על זמני 4.6
-
המובן מאליו
בתגובה על זמני משהו
-
המובן מאליו
בתגובה על זמני 4.3
-
rangil
בתגובה על זמני 4.5
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את הימום.
אני איתך.
וטוב שכך, עזבי הומור שחור, לרגע הזכרת לי את הסבונים החומים של פעם.
בדיחה בנאלית
שני כלבים הולכים בגטו
פתאום אחד אומר לשני -
tizaher, ani roe germani
מצוין,
ויבחר כל אחד אם לסלוח ואם לאו.
היסטוריה, תאטרון, אישה
חוכמה
יצר נקמה
וריח של סקס
תאורים בוטים
תאורים עדינים
מרחבים של ים
וניחוח חו"ל
איזה פוסט נפלא
גם אני פגשתי ממש לא מזמן משהיא שאמרה שהיא סולחת
שאלתי סליחה:" המשפחה שלך...?"
היא אמרה לי:"לא, לא אני לא מהתפוצה הנכונה...."
אז אמרתי:" ??????????????"
אז אמרתי:" מי נותן לך את הזכות לסלוח?"
אז אמרתי :" סליחה, מה נותן לך את החוצפה".
מעניין, לא חושבת ששמעתי.
כן, כאלה...
יש קטע נפלא של החמישיה (אני חושב שזה קטע של החמישיה),
על מה שכל יהודי צריך לעשות עם אישה גרמניה, היה וקיים ולו קמצוץ אפשרות לכך.
תודה ללה, קטע שבדיוק ביקרתי אצלך וכתבתי לך מילים דומות.
אני אמנם חדשה אצלך, אבל עוד לא איכזבת אותי אף פעם.
את נהדרת