היה לי מורה להיסטוריה, איש תיאטרון במקור, שנים של ניו יורק. כשהבין שבאומנות אין כסף, הלך ללמוד הוראה והפך למורה בישראל. כשהבין שגם בזה אין כסף, הפך למורה בבית ספר אקסטרני.
הוא נהג להציב את רגלו, כפולה על הכיסא ולעמוד מול הכיתה, בעודו מספר לנו על הדמוקרטיה הווימארית ומותה הטרגי. היו לי ציונים טובים יותר, אך למדתי שיעור חשוב: כשגברים מדברים על ניצחונה של דיקטטורה, משהו בזווית העמידה אולי - יש להם מפשעה ענקית.
ואז, באחת ההפסקות הוא סיפר לי, שפעם השתזף על החוף בבודרום ותיירת גרמניה, ארוכת רגליים ותאבת שמש, בקשה ממנו למרוח לה תחליב על הגב. היא דיברה איתו אנגלית רצוצה, עם מבטא פורנוגראפי וחיככה בו רגליים וחזה שמנוני. אחר כך הם נכנסו לים והיא לפתה את מותניו בין רגליה, מתנועעת מעלה ומטה, מבוללת גופו בגופה.
אמרתי לו שגרמנים אף פעם לא משתנים והוא אמר שהוא סולח. |