
המילים הבאות נכתבו תוך כדי שיטוט הבוקר עם כלבתי האהובה תותי, בגינה הסמוכה לביתי. כל כך יפה הגינה עד שתמיד מתחדשים לי בה המראות, והעין לא שבעה...הטבע נמצא פה, ממש קרוב, מעבר לפינה גם בעיר עטירת הבניינים, הכבישים והאנשים, שתמיד ממהרים..
וכשחשבתי על הדמעה שנקוותה לה בזווית העין הבוקר, וברגע הראשון תהיתי לפשרה, במשנהו הבנתי ובחלוף הרגע, פשוט הנחתי לה להיות שם בלי לתהות עליה או לשאול לפשר מניעיה, יצאו לי הדברים הבאים:
כשהדמעות זולגות/ יעל קמר פריאל
כשהדמעות זולגות, אני לא תמיד שואלת אותן לאן. נותנת להן לשטוף במורד הלחיים. לסמן לעצמן נתיב בלתי- נראה אך מורגש, או שניים ... כן זה נכון לשאול מנין הן נובעות. אבל זה רק ברגע הבא כי גם אצל מי שאינו מצוי על דמעותיו כמוני, טוב לתת להן פשוט להיות ... כמו ביטוי. כמו שיר המתבקש לצאת מתוך עצמו, בלי לדעת תמיד לאן, ומנין הוא יבוא... ...
מוקדש לכל האנשים המתקשים אבל כל כך זקוקים, לחלץ דמעה או שתיים או יותר מעינם שיבשה, וקפאה במקומה, לעתים שנה אחר שנה. ולאדם אחד יקר, שלפני שנים ירדה לו דימעה על לחיו הימנית. זה היה לאחר שסיפרתי סיפור עלייך סבתא. והוא היה שם והקשיב. אחר כך ניגש מרוגש ולחץ לי את היד, ואמר שמאז אותה מלחמה ארורה, בה איבד סביבו כמעט את כל פקודיו, לא יכול היה, גם כשמאוד רצה, לתת לדמעה רשות עזיבה, מאותו בונקר נצור, של הלב שקפא.
|
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אבל זה מזכך, שמעתי, כי גברים הרי לא בוכים..
בנאדם צריך רגעים שהוא רק עם עצמו והסביבה. בכל מקום יש טבע, לא רק באיפה שההממממממון נוסע אליו בדיוק עכשיו, כי זה מקובל ולא חשוב שהחווייה כוללת עמידה של 3 שעות בעשרה קמ"ש..
אבל אני לא חושב שהרקע יכול לבודד מהרגש, כי הוא תמיד איתך. גם לא מהחדשות לצערי, מי יכול למחוק תמונות זוועה מהקרניות?..
זו הגינה הזאת ועוד גינה, אחרת באופיה, ובכלל הרגעים הללו בהן אני לבד בתוך פיסה של ירוק, שמבודדת אם לא מהרגש והדמעות, לפחות מהחדשות שתמיד מתחדשות ותמיד ישנות...
חיוש את תמיד מגיעה לך עם האדום הזה החם, הרוגש והמתרגש ועמו מביאה תמיד, חום, חיבוק והרגשה נפלאה!!
יודעת נענע, היתה לי התחושה שאת מניחה להן פשוט להיות. כשקוראים אותך גם מבינים למה ...:)
וגם אם לפעמים-
העיקר שהן מגיעות..
תודה נערתי. נעימים הם ביקורייך - תמיד!!
יעל יקרה ריגשת אותי במילותיך.
לא מזמן כתבתי פוסט "ערכו של 100ש"ח" ובמחציתו
של הפוסט כתבתי קטע שיכול לעניין אותך
http://cafe.themarker.com/post/2956140/
הגינה הזאת מוציאה ממך הרבה. גם אני ישבתי בגינה מעין זאת והסתכלתי על הירח ועל אנשים עוברים וחיות אוכלות כל מיני וחשבתי לעצמי שאולי עדיף להיות חיה כי הן לא מיוסרות בעניין הזה שקוראים לו רגש ודמעות ומלחמות..
יעל יקרה לליבי
ריגשת מאוד עם שירך והשיתוף על הדמעות של אותו איש יקר
דמעות שפרצו כמו סכר.
אומרים שהדמעות מזככות את הנפש
(-: למרות שאני אחרי בכי - כואב לי מאוד הראש
והדמעות אצלי פורצות לעיתים משיר מרגש או משמחה והתרגשות
מי יתן והדמעות שירדו מעיננו יהיו דמעות של שמחת הלב
* חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך, יעל יקירתי
שבוע ניפלא
את יודעת,
לפעמים, אני לפחות קוראת משו. כמו עכשיו. ויודעת שגם תגובה. לפחות התגובה שלי, היא לגמרי תלויית מצב :))
אז דמעות.
לפעמים הן ישנן.
לפעמים הן לא ממש.
יש דמעות של עצב
ויש דמעות של שמחה
של שחרור.
כאלה שבאות ממילה טובה.
וכן. כתבת אותן. את הדמעות נפלא }{