0<div class="module module_38"><h3 id="module_headline_8418" class="headline">ברכבת לירושלים ובחזרה.</h3><div class="content module_content_38"><div class="type_9 comtype_user">
					<div class="content_headline">
					<div style="float: left;"><a class="plasma_button" onclick="plasma_post(); return false;" title="לצפיה במסך מלא">לצפייה במסך מלא</a></div>
					
					
					<h3 class="post_title">
						<a href="http://cafe.themarker.com/post/2985692/">ברכבת לירושלים ובחזרה.</a>
					</h3>
					<div class="star_left">
					&lrm;<a style="" href="javascript://" id="rate_star_post_2985692" class="star_green" onclick="dex.load.onclick('dex.rate', function(){dex.rate.show('post', 2985692)})"><span class="large_star" style="">1</span></a><div class="rates_container"><div id="rates_2985692" class="node_rates"></div></div>
					</div>
					<p class="tags">
					<span class="category_tag"><a href="/browse_more_post/?category=202">חברה וקהילה</span></a>&nbsp;&nbsp;
					</p>
					</div>


					<div class="blog_entry" style="">

					<a class="report_function" href="javascript://" onclick="dex.load.onclick('dex.content',function() {var report = new dex.content.report('2985692', 'post', '9', {button:'תוכן פוגעני', header_text:'דווח על תוכן פוגעני למנהלי האתר'}); report.report();}); return false;" title="דווח על תוכן פוגעני למנהלי האתר" ></a>



					<div class="inner_bar" style="">
						<a href="http://cafe.themarker.com/post/2985692/#comments">0 תגובות</a>
						&nbsp;
						יום שלישי, 17/9/13, 13:26
					</div>

						<div class="blog_text">

						<div style="margin: 10px 0; float: left;">
							<iframe src="http://www.facebook.com/plugins/like.php?href=http://cafe.themarker.com/post/2985692/&amp;layout=standard&amp;show_faces=true&amp;width=450&amp;action=like&amp;colorscheme=light&amp;height=80" scrolling="no" frameborder="0" style="border:none; overflow:hidden; width:450px; height:80px;" allowTransparency="true"></iframe>
						</div>
						<div class="clear"></div>

						<div class="blog_media"></div>
						<table><tr><td><p><br /><span style="text-decoration: underline;"><strong>ברכבת לירושלים ובחזרה.</strong></span></p> <p><strong>לפני שבוע התקיימה התכנסות של חברות אנ"י בירושלים. (למי שאיננו יודע, אנ"י אירגון נשים יוצרות ואני<br />מופקדת על האתר שלנו שכתובתו היא: </strong><strong><a href="http://www.ani.org.il/">http://www.ani.org.il/</a></strong><strong>&nbsp; מוזמנים להתארח באתר, אנחנו מקבלות את כלם בסבר פנים יפות.) לנסיעה לירושלים שתמיד מרגשת, התארגנו חברות לנסיעה משותפת באוטובוס היוצא&nbsp; מתחנת הרכבת. אני מסבות כאלה ואחרות, אישיות, נסעתי ברכבת ממש ועל כך אני מבקשת לספר לקוראי היקרים.</strong></p> <p><strong>&nbsp;&nbsp; החברות אמרו לי, מה ברכבת לירושלים, לא כדאי, היא איטית, כלומר הרכבת, לא דיקנית, ואני בכלל אינני באה לפרסם את הרכבת, אבל בנוסף לכך שהדרך לירושלים הזכיר לי ימים עברו, כאשר עליה לירושלים היתה עליה<br />לירושלים, על כל ההרים שסביב לה והיום, העצים שנטעו בזמנו, גדלו והיו ליער עד שלא ידעתי האם אני בדרך לירושלים, או סתם באירפה המיוערת. כל כך יפה וירוק ואחר כך ההרים החשופים שנפגעו בשריפה ומבין הטרשים מבצבצים עצים קטנטנים כמעט שתילים, אבל אלה עצים שעלו בכחות עצמם מתוך האפר ולאט לאט משקמים את החורשה היער. פיתולי הדרך הזכירו לי ימים עברו, כאשר הנסיעה לירושלים היתה חוויה ולא סתם הגעה מהירה פחות או יותר. בעצם כמו כל דבר בימינו שעובר הסבה מסיבית לתחרותיות.&nbsp;<br />&nbsp;&nbsp; ומה קרה בסוף, הגעתי לפני כל האחרות שנסעו מהר מהר באוטובוס.</strong></p> <p><strong>אבל המעניין היה בנסיעה חזרה לתל-אביב ברכבת האחרונה. לא תאמינו העמידו לרשותי קרון שלם ריק מאדם. רק אני ועצמי בכל הקרון. איך היה בקרונות האחרים, אינני יודעת, והרכבת היתה ארוכה ארוכה ראיתי כשעליתי מהמדרגות הנעות והיתה שם רכבת אחת מחכה וארוכה ואחד מעבדי הרכבת הראה לי אותה בהנף יד, "את נוסעת לתל-אביב, הנה הרכבת". התפלאתי היא מחכה לי? ולא רק מחכה אלא שהעמידו אותה כלה לרשותי, כמו נסיכה אמיתית, עליתי ובחרתי לי מקום, רק שכחו לפרוש לכבודי שטיח אדום. אבל גם כך היה נחמד וקצת מוזר. </strong></p> <p><strong>כשהחלה לנוע כדרכה של רכבת לאט לאט ואז מבלי שארגיש המהירות היתה גבוהה והיא יצאה מהתחנה ויצאה ממרחבי העיר&nbsp;&nbsp;&nbsp; ובמקום האורות המרצדים, היה חשך. התגנב לי בלב איזה רגש קליל של חשש, איך זה פתאום ככה לשבת לבד בקרון זה, תחושה של מוזרות למצב בלתי רגיל זה. ומן שקט כזה להיות אפופה בכלום, כי הרי קרון הוא קרון, סתם צביר של חמרים אשר אדם צבר אותם ואיחד אותם אבל אף אדם חוץ ממני אין. ולהיות לבד<br />עם החשך שבחוץ, שהפך לאיזו קטיפה רכה שיכלתי לחוש אותה ויכלתי לחוש את המקום שבחוץ מבלי יכלת לראות את המקום, זה היה חדש מאד להרגיש ככה ומוזר מאד .</strong></p> <p><strong>ואז גיליתי שהירח מתלווה למסע שלי בתוך הקרון, שבפנים היה מואר ודי רגיל, חוץ מהתחושה שהיא כידוע לא משהו שאפשר לראות אותו, אבל את הירח אפשר ועוד איך שאפשר לראות. הירח היה מן יצור סקרן כזה, שהציץ בי ללא בושה, אז גם אני לא הסרתי עיני ממנו ואפילו רמזתי לו, שהוא נראה יפה למרות שגודלו בדיוק חצי מעצמו, נראה כמו חריץ גבינה "קַשְׁקַוָל" ואז נתקפתי רעב כזה חזק ולא היה לי דבר שלא כרגיל. איזה רעב גדול והקיבה התכווצה לי ואלו הוא, כלומר הזהוב הזה מלמעלה, ברח לי. מה הוא חשב לתומו שאוכל אותו? טוב אז<br />שיברח לו למקום אחר נראה אם יהיה לו יותר טוב, ואז נזכרתי שקראתי עליו שהוא בעצם מחזיק את השווי משקל של כל הכדור שלנו ואם הוא יברח&nbsp; מה נעשה, הכדור שלנו יתחיל להשתולל ואני בתוך הקרון הזה שנוסע ואפילו אינני מרגישה שהוא נוסע רק מן תחושה כזו כאלו במנהרת הזמן ובמקום הזמן אגיע למקום אחר. והירח שברח הדאיג אותי.<br /><br />&nbsp;&nbsp;&nbsp;&nbsp; היות והיתי לבד וגם עיפה לאחר היום המיוחד הזה של נסיעה עד לעיר הקדש ובחזרה חשבתי, איך כל הצעירים מרימים את הרגלים על המושב ממול וגם לי התחשק ככה להניח את הרגלים קצת למעלה. חלצתי את נעלי ונסיתי להרים את הרגלים על המושב ממול. לתדהמתי גיליתי שהמושב רחוק מדי או שרגלי קצרות מדי וחסרות לי מספר סנטימטרים כדי להגיע שם. התחלתי לעשות מעשי האמא החורגת של סינדרלה ובמקרה שלי למתוח את הרגליים כמה שרק יכלתי ולהוריד את הגוף על המושב, עד שרגלי בקשי רב הגיעו ונגעו בקצה המושב שמולי וזה היה כל כך לא נח ואני ראיתי תמיד את הצעירים שנח להם ככה, למתוח את הרגליים על המושב ממול.</strong></p> <p><strong>&nbsp;&nbsp; לעזרתי בא אחד מהפקחים, שבכל איזה זמן היה עובר לבדוק אם הכל כשורה. איך התבישתי כשהוא ראה אותי במאמצי הכושלים להגיע למושב שממול... אבל הוא ברב תושיה אמר לי:</strong></p> <p><strong>"גברת, ככה לא תצליחי שיהיה לך נח. שבי עד קצה הספסל והרימי את הרגליים על הספסל שבו את יושבת "<br />ואפילו עמד וכמעט עזר לי להרים את הרגליים על המושב שלי. אהה... כמה שהיה טוב שהרגליים נחו מעט. והפקח חייך אלי והלך לדרכו. אחר כך במשך הנסיעה, כל פעם שבא לבדוק, חייך והתעניין בשלומי. ככה יעשה לכל נוסע יחיד בשעה מאוחרת זו ברכבת ישראל.</strong></p> <p><strong>&nbsp;איך שגמרתי להתארגן ונפרדתי מהפקח, פתאם גיליתי את הירח מולי ולא ידעתי האם זו השתקפות כמו במראה, שמראה לי את הצד שממול או&nbsp; שזה בעצם הצד, שהירח עומד בו. והוא כמעט וקרץ אלי. איזה שובב חמוד. הוא היה כעת יפה והדור וכאלו יותר זהוב, מה, הוא מסמיק? סמן שעשה משהו, אבל מה כבר יכל ירח לעשות ולהסמיק בגלל זה? איך שאני חושבת מחשבות כאלה הוא שוב נעלם לי. חבל אבל עכשיו התחלתי להבין את הקונדסות שלו ולא דאגתי, התחלתילהתרגל לשקט, לבדידות הרגעית ואפילו להתענג עליה. חשבתי שזה מקום טוב למדיטציה,&nbsp; כמו שכתוב בספר שהביאה לי חווה, אבל שם הבחורים ההם יצאו אל השדות. אז אני מוצאת את הקרון הזה, המבודד, כמקום טוב מאד לכך. איך שאני חושבת להגיע רחוק עם המחשבות הנשגבות האלה מה קרה, הירח, עוד פעם הוא, אבל הפעם הוא&nbsp; לגמרי יצא מאיפוס, כי הוא נראה אלי מלמטה. אהה... איך זה? כן הוא היה למטה,<br />התבוננתי בו היטב, אפילו הורדתי את הרגלים והסתכלתי גם מהחלון שלידי ובכלל לא יכלתי להבין באיזה צד הוא שוכן באמת ולאיזה צד הוא משתקף, אבל דבר אחד היה בטוח הוא היה למטה והיה צורך להסתכל למטה הוא בלבל אותי לחלוטין וחשבתי שאולי אלו ידעתי מעט פיזיקה, היתי מבינה את העניין. אולי אתקשר לבן שלי והוא יסביר לי את התופעה?<br />אבל איזו עצלות התפשטה בכל איברי ואמרה לי, שכדאי סתם לנח עם הרגליים על המושב.</strong></p> <p><strong>&nbsp;&nbsp; ראה זה פלא הוא שוב חזר למקום הטבעי שלו, כמובן למעלה. עכשיו חייכתי אליו בחזרה והוא לא הספיק להחזיר לי חיוך, כאשר אורות מהבהבים רמזו לי ברמזים עבים במיוחד, שמקום ישוב מתקרב אלינו... הוא מתקרב או הקרון מתקרב?</strong></p> <p><strong>אהה והקול הזה המכריז על בואנו...</strong></p> <p> <br /><br /><strong>ר. מיפו.</strong></p></td></tr></table>
						<div class="scorer"><div class="rate starer" id="rate_2985692"><strong>דרג את התוכן:</strong><a href="#" class="requirelogin rate_good"></a><a href="#" class="requirelogin rate_bad"></a></div><script type="text/javascript">
		dex.load.subscribe("dex.rate", function () { dex.rate.init('rate_2985692', 'post', 2985692, '', '-1', 'ZQwAwwbXHX7wbutWM36MNg==','תודה')})
		</script>
<!-- AddThis Button BEGIN -->
<div class="addthis_toolbox addthis_default_style">
<a class="addthis_button_preferred_1"></a>
<!--<a class="addthis_button_preferred_2"></a>
<a class="addthis_button_preferred_3"></a>
<a class="addthis_button_preferred_4"></a>-->
<a class="addthis_button_compact"></a>
<a class="addthis_counter addthis_bubble_style"></a>
</div>
<script type="text/javascript" src="http://s7.addthis.com/js/250/addthis_widget.js#pubid=xa-4fd86c5901aec0fb"></script>
<!-- AddThis Button END --></div><div class="clear"></div>

						</div>

						
						

						<ul class="action_bar two"></ul>


					</div></div><script>
		plasma_post = function() {
		
			this.process_answer = function(o) {
	
			 	var headline = 'ברכבת לירושלים ובחזרה.'
			 	this.dialog.el.dialog.setHeader(headline);
			 	this.dialog.el.className += ' plasma_post';
			 	return o;
			};
			
			var config = {
		 	
				process_answer:true,
		 		process_content:false,
		 		dialog_id:'user_init_edit',
		 		width:'885px',
		 		height:'620px'
			};
		
			this.dialog = new dex.panel(this, config);
			this.dialog.load_form_post('/post/2985692/module/blog_post/?plasma=true')
	};

	dex.load.subscribe('dex.panel', function() {
	});
	
	</script></div><div class="clear"></div><div class="underbar"></div></div><div id="blog_post_outbrain_wrapper">
			<div class="OUTBRAIN" data-src="http://cafe.themarker.com/post/2985692/module/blog_post/" data-widget-id="AR_1" data-ob-template="TheMarkerCafe" ></div>
			<script type="text/javascript" src="http://widgets.outbrain.com/outbrain.js"></script>
		</div>