כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג שלי

    0

    גם ילדים מתים

    10 תגובות   יום שישי , 20/9/13, 16:07

    אני מתקשה להירגע מסיפורי הרצח של הילדים. השבוע... ובכלל.                                                    

    לא מוצאת לי מנוח.


    עדן ויהב שנרצחו על ידי אביהם. הושלכו מגובה אל מותם.   

    שני ילדים שנרצחו על ידי אמם. דקירות סכין בגופם הקטן לקחו אותם בכאב אל דרך בלי שוב.

    ילדים נוספים שגורלם היה דומה.


    המומחים מדברים... הפרשנים מפרשנים... הרשויות מנסות להצדיק מהלכים... כן או לא מחלת נפש, כן או לא היה אפשר לאבחן, היו או לא היו סימנים מוקדמים...


    ואני, מחשבותיי לא עוזבות את ההורים. את המשפחות שחלק מלבם נקרע מהם.

    מדמיינת אותם מנסים לראות שוב ושוב בעיני רוחם את הרגעים האחרונים של ילדיהם.

    את התדהמה של קטניהם ברגעיהם האחרונים. את האימה שאחזה בהם בהבינם שהאדם שאמור להיות כל מבטחם, הופך להיות המוציא להורג. את קריאתם לעזרה ואין מציל.

    את הייאוש וחוסר האונים הנורא מול מבוגר לא אחראי החורץ את גורלם. את מראה השנאה שטרם למדו את מהותה. את הטירוף. את האכזבה שאין דומה לה. את היאוש.

    את ההבנה המחרידה שזה הסוף.                                                                                                    

                                                                                                                                  

    רואה את הילדים שבחיי, הנצמדים בבטחה, בגוף רפוי או דרוך, בצחוק או בבכי, בנחמדות או בכעס, בכל עניין אלינו. אלינו שהם כל כך בטוחים שתמיד כאן בשבילם. אלה שלהם, שיהיו לעולם לצידם. מחויבים להם בכל. שומרים עליהם. מכשירים אותם.

    כואבת את כאב הילדים שהקרקע נשמטת מתחת לרגליהם בכל רגע. ואף יותר, את אלה שכבר לא נותר להם עולם, שיש סיכוי לתקנו.


    לבי בוכה אתכם משפחות מיותמות. אתם שניסיתם בכל מאודכם לאהוב, להגן, ליצור תקווה. ולא יכולתם.

                                                                                                                                                 מחשבותיי מחבקות אתכם.


    הייתה שם אהבה גדולה, מצוקה איומה, בדידות ואימה. ונרצחו שם ילדים.


    וגם הבוקר, השמש כדרכה זרחה. בסוכה נשב, ונברך על החג. נחבק את אהובנו ונשמח ביש. עולם כמנהגו ינהג.


    וגם הבוקר – נכרו עוד שני קברים של ילדים.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/9/13 14:06:

      צטט: שולה ניסים 2013-09-29 15:03:35

      באמת סיפור קשה הרצח של הילדים. גם אני לא מבינה... איך אפשר...

      כן שולה,

      זה כנראה מסוג הדברים שהם מעבר ליכולת ההבנה וההכלה הרגשית או הרציונלית האנושית.

        29/9/13 15:03:
      באמת סיפור קשה הרצח של הילדים. גם אני לא מבינה... איך אפשר...
        21/9/13 15:33:
      מצער שחייהם של ילדים נקטפו בידי אב מופרע. מצער עותר ששרותי הרווחה לא השכילו לתת מענה הולם למצוקתה של האם כי כמו תמיד, בדיעבד ניתן לומר שהכתובת הייתה על הקיר, שהאם ניבאה שת שיקרה. אני מקווה שהאם תקבל ליווי לשיקום חייה, ושמישהו יקשיב לתחנוני הורה להגנה מפני ההורה השני.
        21/9/13 10:01:

      צטט: נערת ליווי 2013-09-21 09:47:07

      מצוקה איומה.

      כתבת מהלב.

      תודה.

       

      תודה נערת ליווי. מלבי ומלב כולנו, כך נדמה לי.

      חג שמח, חג בו נראה כל אדם כאושפיזין בסוכת לבנו...

        21/9/13 09:59:

      צטט: floret 2013-09-21 09:42:00

      שום ענישה ואכיפה אינם יכולים למנוע זוועות כאלה שנובעים ממצבים רגשיים קיצוניים. רק טיפול מערכתי תחת קורת גג אחת שבו מעורבים בית המשפט, וגורמי טיפול מקצועיים, בנסיון לגשר על המחלוקות, לצמצם את הקונפילקט ובעיקר להפחית את תחושת הפגיעה והכאב - יכולים למנוע מקרים מסוג זה, או לפחות להפחית אותם באופן ניכר. אבל אצלנו, הבירוקרטיה, תהליך ההתמודדות מול המערכות כאשר במקביל לתחושת התרסקות המשפחה - בני הזוג צריכים להתמודד עם הליכים משפטיים סזיפיים, רשויות רווחה ומשטרה שעושים מלאכה קלה ורשלנית וכל אלה רק מגבירים את הקונפליקט ומעצימים את המשבר הנפשי שעוברים הצדדים כאשר לרוב המאבק כרוך גם בהוצאות כספיות עצומות לעורכי דין סכסכנים, שמגבירים גם את המצוקה הכלכלית ומכאן גם הנפשית וכן מירוץ הסמכויות של הצדדים בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט למשפחה ועורכי דין נבלים שתורמים להגברת הסכסוך במקום לנסות לפשר ולגשר - כל אלה גורמים למצבי קיצון מסוכנים. בכמה מדינות מתוקנות ובינהן אוסטרליה ארה"ב וניו זילנד לא ניתן לפתוח בהליך משפטי לפני ניסיון גישור שנמשך כשנה לפחות של בית המשפט והגורמים המטפלים שיושבים תחת קורת גג אחת ועושים הכול על מנת להביא לסיום המחלוקות בין הצדדים בהסכמה, ברוח טובה בטיפול אינטנסיבי הלוקח בחשבון את קשת הרגשות שצפים בסכסוכים מסוג זה ורק אם כעבור שנה הצדדים לא מגיעים להסכמה - ניתן להתחיל בהליך משפטי. אך הניסיון במדינות אלה מוכיח כי למעלה מ- 90% מהסיכסוכים הקשים נפתרים בהליך הגישור והצדדים אף משתפים פעולה לאחר מכן לטובת הילדים. לכן אילו מדינה זו לא היית מתנהלת באופן לקוי ומושחת ייתכן בהחלט שגם אסונות מסוג זה היו נמנעים..

       

      מקווה שמישהו שם למעלה יפקח עיניים ויבין שהשיטה לא עובדת כמו שהיא היום, ויפעל לשינוי.

      חג שמח.

       

      פלורט יקרה, אני ממש מתחברת לכל מילה שכתבת. התיווך הנכון של הקשיים הרגשיים שעולים, הוא המפתח. צריך כאן להדגיש שהמדינה אינה מקיימת את אחריותה לאזרחיה בכל כך הרבה דרכים, שאחת הבולטות בהן היא שיתוק וסירוס מוסדות הרווחה והסיוע שיודעים מה צריך לעשות אך ידם קצרה מלהושיע באין משאבים, תמיכה, קבלה, תיאום ומתן מקום מרכזי לשירותים אלה למען האזרחים.

      הבירוקרטיה והציניות מנצחים. כך במוסדות האכיפה, כך במוסדות המשפט והכי הכי בגופי הסיוע שקורסים תחת הנטל, חשופים ללחצים בלתי אפשריים וכל זאת, אם יורשה לי, גם במשכורות מבישות.

       

        21/9/13 09:47:

      מצוקה איומה.

      כתבת מהלב.

      תודה.

        21/9/13 09:42:

      שום ענישה ואכיפה אינם יכולים למנוע זוועות כאלה שנובעים ממצבים רגשיים קיצוניים. רק טיפול מערכתי תחת קורת גג אחת שבו מעורבים בית המשפט, וגורמי טיפול מקצועיים, בנסיון לגשר על המחלוקות, לצמצם את הקונפילקט ובעיקר להפחית את תחושת הפגיעה והכאב - יכולים למנוע מקרים מסוג זה, או לפחות להפחית אותם באופן ניכר. אבל אצלנו, הבירוקרטיה, תהליך ההתמודדות מול המערכות כאשר במקביל לתחושת התרסקות המשפחה - בני הזוג צריכים להתמודד עם הליכים משפטיים סזיפיים, רשויות רווחה ומשטרה שעושים מלאכה קלה ורשלנית וכל אלה רק מגבירים את הקונפליקט ומעצימים את המשבר הנפשי שעוברים הצדדים כאשר לרוב המאבק כרוך גם בהוצאות כספיות עצומות לעורכי דין סכסכנים, שמגבירים גם את המצוקה הכלכלית ומכאן גם הנפשית וכן מירוץ הסמכויות של הצדדים בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט למשפחה ועורכי דין נבלים שתורמים להגברת הסכסוך במקום לנסות לפשר ולגשר - כל אלה גורמים למצבי קיצון מסוכנים. בכמה מדינות מתוקנות ובינהן אוסטרליה ארה"ב וניו זילנד לא ניתן לפתוח בהליך משפטי לפני ניסיון גישור שנמשך כשנה לפחות של בית המשפט והגורמים המטפלים שיושבים תחת קורת גג אחת ועושים הכול על מנת להביא לסיום המחלוקות בין הצדדים בהסכמה, ברוח טובה בטיפול אינטנסיבי הלוקח בחשבון את קשת הרגשות שצפים בסכסוכים מסוג זה ורק אם כעבור שנה הצדדים לא מגיעים להסכמה - ניתן להתחיל בהליך משפטי. אך הניסיון במדינות אלה מוכיח כי למעלה מ- 90% מהסיכסוכים הקשים נפתרים בהליך הגישור והצדדים אף משתפים פעולה לאחר מכן לטובת הילדים. לכן אילו מדינה זו לא היית מתנהלת באופן לקוי ומושחת ייתכן בהחלט שגם אסונות מסוג זה היו נמנעים..

       

      מקווה שמישהו שם למעלה יפקח עיניים ויבין שהשיטה לא עובדת כמו שהיא היום, ויפעל לשינוי.

      חג שמח.

        21/9/13 09:08:

      צטט: דוקטורלאה 2013-09-20 17:14:10

      הרגשות שלך מאד ברורים. לדעתי, אין אב או אם במדינה שהאירועים האחרונים לא זעזעו אותם. לפני זמן קצר כתבתי בבלוג שלי איך להתמודד עם הנושא הזה בשיחה עם ילדים קטנים הפונים להורים ומבקשים הסבר.

       

      התייחסתי בבלוג של דוקטורלאה לנושא ההסבר לילדים, כפי שעלה בבלוג.

        20/9/13 21:54:
      כולנו שותפים לרגשותייך יקירה, מזעזע איך הורים יכולים לקחת את חייהם של ילדים חסרי ישע, פשוט מצמרר ועצוב כל כך.. ♥
        20/9/13 17:14:
      הרגשות שלך מאד ברורים. לדעתי, אין אב או אם במדינה שהאירועים האחרונים לא זעזעו אותם. לפני זמן קצר כתבתי בבלוג שלי איך להתמודד עם הנושא הזה בשיחה עם ילדים קטנים הפונים להורים ומבקשים הסבר.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      esty.d
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין