מתוך כל בנות הזוג שהיו לי, אני מונה ארבע שרצו או רוצות להתחתן איתי. שתיים הביעו הסכמה, או רצון, להעתיק את מגוריהן ממדינת האם שלהן. הייתה אחת נוספת, כלומר חמישית, אבל אחרי הצהרות אלו ואחרות, ברגע שהאפשרות הועלתה בפניה חשפה את עורה וברחה כל עוד נפשה בה. מלבדה, אני הייתי זה שאמר לא, או שפסל מראש את האפשרות. בסופו של דבר, לא חסרים תירוצים על מנת לדחות בת זוג, גם אם אני, לפחות באותו רגע, מסוגל לראות את עתידי עמה. הייתי צעיר מידי, חסר נסיון מידי. רציתי להתחיל קריירה (מה שעדיין לא קרה), לסיים לימודים (כנ"ל). רציתי שתהיה לי אחיזה איתנה בחיים, שליטה כלשהי שתאפשר לי לפתוח פרק חדש ואחראי. האמת, שתירוצים בצד (כמו שאומרים באנגלית), אני פשוט לא רוצה. חוסר בגרות אולי, חוסר מוכנות. יכולים לקרוא לזה איך שרוצים. אני לבד, ולמרות שלא בהכרח טוב לי עם זה, אני לא רוצה לתת למישהי חלק חשוב כל כך בחיי. הפרטיות שלי חשובה לי מידי (אם בתירוצים עסקינן), וקשה לי לוותר על מה מתוך החיים שלי, שעלובים או לא מוצלחים ככל שיהיו, הם שייכים לי בלבד. אחת נוספת התגברה מזמן, אחרי שנבהלתי מהרצון הכן שלה להיות שלי, בחורה מוצלחת, יפה וחכמה. בהתחלה עוד אולי קיוותה שאשנה את דעתי, אבל נראה לי שכיום אין לה עוד מחשבות הכוללות אותי. אחת נוספת, ככל הנראה, עדיין לא מוותרת ומנסה לשכנע אותי בצורה ריאליסטית, אסרטיבית ואולי קצת חסרת רגש. תועלת שני הצדדים, לצורך העניין. טענות שמבחינת ההסתכלות שלי על החיים נשמעות הגיוניות. קצת הגיוניות מידי, בצורה מאיימת. הייתה אחת אחרת, פעם פעם, אבל בחיאת, הייתי ילד. זה לא נחשב. בסופו של דבר, איש אינו יודע את העתיד, בעיקר אלו הטוענים לגישה לקו הזמן הנסתר הזה. אולי אתבגר, לבסוף. אולי באורח פלא אתגבר על נטיותי הפחדניות והמפסידניות ואמצא את דרכי לצורה הטהורה ביותר של האהבה - חוזה חוקי ומחייב (בתודה למארג' סימפסון). אם לא אהבה, לפחות חוזה תועלתי. כך לפחות ארגיש כמו בן אצולה ממאה אחרת, או בן החברה הגבוהה (מאוד) כיום. אז אם מישהי מעוניינת בבחור בן 32 (עוד מעט 33), שלא מאופס על החיים שלו ולא יודע מה יהיה מחר (ומחפש בת זוג אבל לא למטרה זו או אחרת), אבל סך הכל נחמד, מכבד ויודע לבשל, אני מוכן ללקט אפשרויות חדשות (זה פחות מגעיל ממה שזה נשמע!)
נ.ב. - כעסו עליי חברים אלו ואחרים על הפוסט הקודם שלי, אז אני אסביר אותו: אני לא עברתי מסיפור אחד לסיפור אחר. הסיפור הוא עלי ועל מה שקרה לי באותו יום. כלומר, הלך המחשבות שלי. אבל למי שנפגע, בסופו של דבר אחותי חיה, והזיכרון של אותו ערב רודף אותי עד היום. דיברתי על זה עם הפסיכולוגית שלי, נראה מה יהיה הלאה.
יום נעים :) |