כמה נשים מפורסמות, חלקן באמצע החיים וחלקן קצת קרוב יותר לסופם, שחקניות, עיתונאיות ומשוררת אחת גם - מתערטלות מול המצלמות. לא את גופן כמובן אלא את נשמותיהן. ומסתבר שכולן מחפשות מי אשם בחוסר הנחת שהחיים גרמו להן ובכישלונן לקיים זוגיות לאורך זמן ולהחליף בני זוג מספר פעמים. בשורה התחתונה - כווולם אשמים, חוץ מהן עצמן כמובן. ובכל הצרות שלהן אשמים קודם לכל הגברים שלהן. והן מצליחות מבלי להתאמץ כלל לעבור את גבול הטעם הטוב ולדבר על דברים כגון גברים עם זין קטן והקלישאה הלעוסה היטב שהגודל כן קובע. ובאותה נשימה, איך לא, הן מתלוננות שגברים מתייחסים אל הנשים כאל ואגינה ותו לא. אחת מהן מתלוננת שקוראים לה כוסית וחברתה מציינת שזה דווקא מחמיא לה כשקוראים לה כוסית. אחת מהן מספרת שכוסית מחליפה את מה שקראו פעם חתיכה ואף לא אחת מהן יודעת מאין הגיעה בעבר הרחוק המילה חתיכה. הן נולדו הרבה אחרי המנדט הבריטי בארץ-ישראל ולא יכלו לדעת שהחיילים הבריטים כאן קראו לבנות מקומיות יפות STUNNER שפירושו בעברית "חתיכה". והגיעה כמובן, איך לא, גם שאלת מיליון הדולר - "האם תמורת מיליון דולר היית מוכנה לשכב עם רוברט רדפורד?" (שאלה שבמקור נשאלה אצילה בריטית על ידי ברנרד שואו ). רק אחת מהן ענתתה בהומור נחמד: "מאיפה יש לי מיליון דולר?". היתר ענו תשובות גסות ומתנשאות. רק אחת מהן עמדה בכבוד בתכנית המקוממת הזו: שולמית אלוני (אני מתפלא שהיא הסכימה בכלל להשתתף בדבר כזה). היא ענתה תשובות כנות ולעניין וכיבדה את הפרטיות שלה. אישה כלבבי, בעבר ברחוק אני טעיתי פעם אחת והצבעתי עבורה בבחירות לכנסת עוד כשחשבתי שאפשר לעשות שלום עם הפלסטינים. אבל נגמלתי מאז מהרעיון. 

בקיצור, מה אגיד לכם, תכנית מבישה. אבל היא מתגלגלת עדיין בערוץ הדוקו של חברת הלוויין ואפשר לצפות בה ולהזדעזע ממה שנשים מסוימות מסוגלות להוציא מפיותיהן כשהן מגיעות לגיל הבלות.