כבר עשר שנים שאני עובדת במקום העבודה שלי. לא חשבתי שאני אשאר שם כל כך הרבה זמן. הגעתי לשם קצת אחרי התואר, מתוך מחשבה שמדובר בעבודה זמנית בלבד ושתוך שנה-שנתיים אני כבר אמצא עבודה שיותר קשורה לתואר במדעי-הרוח שעשיתי. אבל מה, לפעמים קורה שמבינים בחיים שחלומות לחוד ומציאות לחוד... ובמציאות הבנתי שטוב לי איפה שאני נמצאת, שאני מרוויחה יפה ושאת החשבונות ואת המשכנתא צריך לשלם איכשהו. עברה שנה, עברו שנתיים, ונשארתי. מפה לשם גם התקדמתי - התחלתי בתפקיד אדמיניסטרטיבי קטן וכיום אני מנהלת המשרד. הבעיה היחידה היא שאני לא יודעת כמה זמן זה יימשך.

כבר לפני כמה חודשים שמנו לב, אני ושאר העובדים, שמשהו קורה... אנשים שאנחנו לא מכירים התחילו לצאת ולהיכנס ממשרד המנכ"ל. עורכי דין חדשים התחילו להסתובב ולשאול שאלות. האמת, זה לא כל כך מפתיע. מדובר בחברה קטנה בתחום הבנייה (לא רוצה לחשוף שמות בשביל לא לפגוע באף אחד) שאף פעם לא עשתה יותר מדי כסף ועם המצב הכלכלי של היום... בסופו של דבר, לפני כמה שבועות, אזרתי אומץ ופניתי אל הבוס שלי בשיחה של ארבע עיניים. לצערי הוא אישר את חששותיי... החברה בהפסדים כבר למעלה משנה והבעלים מעוניין למכור. מה יקרה אתנו ביום שאחרי? לא ברור. אפילו הבוס שלי, שעובד בחברה יותר שנים ממני, לא ידע להגיד לי בדיוק מה מגיע לו ומה לא מבחינת פיצויים וכו'.

נכון, עצוב לי מאוד בשביל החברה שמתפרקת ובשביל הבעלים שכנראה נכנס לצרה כלכלית אמיתית. אבל בכל זאת גם אני בן אדם עם ילדים קטנים ועם אחריות כלכלית כלפי המשפחה שלי, ולכן היה לי חשוב להתחיל לרחרח, לחקור ולהבין מה מגיע לי, בשביל שאני אוכל לדעת לדרוש את זה בבוא היום. התחלתי לפחד, ובצדק לדעתי, שברגע האמת יתחילו להתנער ממני ולמצוא כל מיני תירוצים ללמה מגיע לי פחות. שומעים סיפורים כאלה כל הזמן. ולמי שאין לו כוח להיכנס ללינק אספר בקצרה - בחורה עבדה בחנות בגדים למעלה משש שנים וכשהחנות נסגרה לא רק שלא שולמו לה דמי פיצויים גם ניסו להאשים אותה בגנדבה בשביל להתחמק ממנה. נקודת האור החיובית בסיפור שלה היא שהיא לא ויתרה, פנתה להסתדרות הלאומית הישירה ובסוף  קיבלה את מה שמגיע לה.

אז מה עשיתי? דבר ראשון פניתי לגיסי, שהוא עו"ד שמתמחה בדיני עבודה וישבתי אתו לשיחה ארוכה בה הוא הסביר לי מה מגיע לי ומה לדעתו אני צריכה לעשות (לכל אחד יש מכר עו"ד - רק צריך למצוא אותו). הדבר הכי חשוב שלמדתי ממנו הוא שחבל שאין לנו וועד עובדים במשרד, כי לדבריו אם היה כזה הוא היה מטפל באופן מסודר בכל התהליכים, ומן הסתם זה היה מאגד את כולנו ביחד ונותן לנו יותר כוח... דבר שני - ישבתי על האינטרנט, הסתובבתי באתרים כמו כל-זכות שמכילים המון מידע בירוקרטי חשוב ואפילו לינקים לפסקי דין שעוסקים בנושאים הרלוונטיים. באינטרנט מצאתי גם כל מיני גופים כמו ההסתדרות הלאומית הישירה (שהזכרתי קודם) שעוזרים לעובדים שאינם מאוגדים ובעצם משמשים על תקן וועד לאנשים שאין להם אחד.

העניינים בעבודה עוד לא ברורים. שום דבר לא נאמר לנו באופן מפורש ויכול להיות שהכול יסתדר איכשהו לטובתי. אבל אני תמיד אוהבת להיות בשליטה על המצב ולדעת שיש לי את כל המידע לפני שאני באמת צריכה אותו. זאת הדרך היחידה שאני מכירה להתמודד. ועד אז? עוברים יום ועוד יום ומשתדלים לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר. אעדכן כשיהיה במה...

אגב, טיפים נוספים "להגנה עצמית" יתקבלו בברכה....