כותרות TheMarker >
    ';

    אלי אלון עיתונות ישראלית

    באתר זה מוצגים מקצת מאמרים וכתבות פרי עטו של העיתונאי אלי אלון שפורסמו בעיתונות הישראלית

    אלי אלון החל כתיבתו העיתונאית בגיל 15 כשכתב במדור"חדשות לנוער" בעיתון "מעריב לנוער" לאחר שירותו הצבאי היה כתב עיתון "הארץ" פירסם מאות רבות של ידיעות ,כתבות ,ומאמרים בעיתונות הישראלית
    בשנים האחרונות כותב במספר אתרי אינטרנט חדשותיים.

    ארכיון

    "אסון הרפתנים "בכנרת -אסון שהוצנע ונשכח

    0 תגובות   יום שני, 23/9/13, 20:45

    ''

    משט הצדעה והנחת זרים בים כנרת לזכר הרוגי אסון הרפתנים[צילום אלי אלון]

    אסון הרפתנים בכנרת -אסון שהוצנע ונשכח

    אחד האסונות הגדולים  בתולדות הישוב  בארץ שנשכח ולא הונצח כמעט לגמרי ויתכן והדבר נעשה במכוון, היה "אסון הרפתנים" בכנרת בשנת ,1943.  עתה, כשחלפו 70 שנה מאז האסון, נערך  לראשונה לזכר חללי אסון זה, טקס זיכרון רשמי בהשתתפות בני משפחה רפתנים וחברים.

     

                                             מאת אלי אלון

     

    בחול המועד סוכות שנת 1943 נערכה  בקיבוץ דגניה א' אסיפה השנתית של התאחדות מגדלי הבקר בארץ ישראל. לאסיפה הגיעו למעלה  מ-200 רפתנים ורפתניות ואורחים מכל רחבי הארץ. מה שאמור  היה  להיות אירוע חגיגי  הפך לאסון  נורא  בו קיפחו חייהם 11 רפתנים  ורפתניות מישובים בהתיישבות העובדת רובם מקיבוצים.


    ביום הראשון של האסיפה ב-19 באוקטובר 1943 בישיבת הפתיחה נשאה דברים בפני הנאספים מרים ברץ רפתנית ותיקה ומיתולוגית  מקיבוץ דגניה א' המארח , בפאתוס ובמבטא רוסי כבד ברכה את הנאספים  וסיפרה בלהט על דרכה ברפת.  משתתפים באסיפה ידעו לספר על "אווירת חג ומפגש מרגש בין הרפתנים" .הם החליפו דעות ורעיונות בשאלות  מקצועיות בנושאי הרפת :איך לשבח את תפוקת החלב, איך להתמודד עם מחלות של פרות ,איזה אוכל לתת להן ועוד נושאים כגון אלה, בצהרי היום נערכה ליד חורשת אקליפטוסים בדגניה  תערוכה של עגלות מצטיינות  שהובאו ממיטב הרפתות בעמק. לכל עגלה הוצמד מספר. ועדה בחנה אותן  ובחרה בעגלות המצטיינות. דבר לא בישר על  האסון הקרב העומד להתרחש .

     

    לעת ערב ביומו הראשון של הכינוס עלו הרפתנים לשייט לילי בכינרת מדגניה לעין גב.הם מיהרו לעלות על סירת גרר שנקשרה לסירת מנוע שהגיעה מקיבוץ עין גב . ודאי היו נרגשים מהחוויה המצפה להם, שכן לגבי חלקן הגדול יש להניח זו פעם ראשונה לשייט בכנרת ועוד בשעת לילה. מספר הרפתנים שעלו ונדחסו לסירות היה גדול בהרבה ממספר הנוסעים שהסירה הייתה יכולה להכיל. מעדויות ניצולים עולה כי עשרות הרפתנים לא רצו לוותר על החוויה ומיהרו - הסתערו לתפוס מקום בסירה הנגררת וחלק עלו לסירת המנוע הגוררת.

    בהגיע הסירות למרחק של קילומטר וחצי מעין גב סמוך לשעת חצות לא עמדה הסירה הנגררת בעומס האנשים , היא הוצפה במים והחלה לשקוע  ותוך זמן קצר ירדה למצולות. פרצה פאניקה רבה. חלק מהרפתנים קפצו למים. סביר להניח כי חלקם הגדול לא ידע לשחות.  גם הכבל שחיבר בן הסירות  ניתק דבר שהגביר את הפאניקה והבלבול. ספינת המנוע מיהרה  לחוף עין גב  כדי להזעיק עזרה. חברי עין-גב שהוזעקו למקום החלו למשות רפתנים שהחלו לטבוע. כשעלה הבוקר נמשכו החיפושים - אליהם הצטרפו דייגים מגינוסר ומהאזור, וגם כלי טיס מחיל האוויר הבריטי.

    הרוגי האסון

    החיפושים נמשכו  מספר ימים. גם צוללנים(אמודאים) הוזעקו  מחיפה לעזור . במהלך החיפושים נמשו  גופותיהם של :רבקה זונא (קיבוץ  מזרע ),גיטה פרלסון (קבוץ אפיקים), נשקה גוטסמן (מרחביה), יצחק זוהר (מרחביה), נחמיה פרידמן (נגבה) ויהודית דרש (קבוצת השרון - היום קיבוץ יפעת). יואל איייבוש (כפר-יחזקאל) ודב שואבי (קיבוץ העמל - היום רוחמה), אייזיק פיינזילבר (עמיר), יוסף רכלבסקי (כפר-יהושע) וחיים קרפט (ניר-חיים - היום ניר-עם). בסיום החיפושים התבררו ממדי האסון הגדול : סך הכל נהרגו   ב"אסון הרפתנים 11 איש רובם כאמור מקיבוצים.


    כמו כן  הצליחו  למשות  את  הסירה הטובעת מקרקעית הכנרת . אגב,  לימים התברר  כי הייתה בעצם סירה  עם מנוע  מושבת  ,לאחר משייתה  תוקנה והוחזרה לפעילות לשנים רבות .


    אבל כבד הישוב היהודי בארץ, עם  היוודע האסון

    אבל כבד ירד על הישוב היהודי בארץ, עם היוודע האסון.  דוד רמז פתח את ישיבת הוועד הפועל של ההסתדרות בדקת דומייה.  העיתונות דאז  סיקרה את האירוע  ואת והחיפושים אחר גופות הרפתנים ואף העלתה דרישה לחקירת האסון  ולברור העובדות .ביום השלושים לאסון הוציא ארגון מגדלי הבקר חוברת  זיכרון לזכר הרפתנים. לפני כ-20 שנה פורסמה בעיתונות כתבה בנושא .אולם האסון  באופן כללי הוצנע ונשכח כמעט  לגמרי . לא נערך טקס אזכרה רשמי  ולא ידוע על מפעל הנצחה רשמי להרוגי  האסון כך שאין פלא שרוב רובו של הציבור  בארץ כולל בני קיבוצים לא יודע על קיומו.

     

     רוב הנספים הובאו להלוויות  ביישוביהם. במרחביה  נערכה הלוויתם של  שניים מהרוגי האסון בני הקיבוץ  מאיר זוהר ונשקה גוטסמן. וכך הספידם מאיר יערי על הקבר הרענן: "שיכלנו שניים מאנשי היסוד וממייסדי הקיבוץ, עדיין ניבטות אלי עיני הקטיפה של נשקה ואותה בת צחוק רווית חיים, בת צחוק של עמל משוחרר.היה זה עמל של מפרנסת". ולגבי ההרוג השני יצחק זוהר אמר יערי: "אנו יודעים אותך איך התערבת בין הנוער, איך עלית לרגל לכינוסי התנועה, איך פיזמת את שירי הנעורים מימי הקן של השומרים". דברי הספד נשאה גם מרים ברץ  בשם ארגון התאחדות  מגדלי הבקר . אגב ,מרים  ברץ היא זו שפתחה את כינוס הרפתנים בדגניה  שנערכה ימים מספר לפני קיום ההלוויות. ודאי לא שיערה אז איזה אסון הולך וקרב.

     

    ''

    דוד (דודיק)רכלבסקי במרכז התמונה מכפר יהושע שאביו יוסף רכלבסקי  נהרג באסון. דודיק היה ממארגני אירוע הזכרון  [צילום אלי אלון]

     

    לראשונה אחרי 70 שנה אירוע לזכרם


    ביום ג' (24.9.13) לראשונה אחרי 70 שנה נערך בקיבוץ דגניה א' לראשונה  כינוס אזכרה לחללי "אסון הרפתנים" בהשתתפות בני משפחות החללים חברים ורפתנים בכנס הוקרן  סרט בהקרנת בכורה על האסון ובו ראיונות עם בני משפחות .ההיסטוריון מוקי צור איש  קיבוץ עין גב  סקר את   את הפרשת האסון  וסיפר  על התקופה. 


    לאחר הטקס נערך  משט הצדעה  מעין גב לדגניה א' במהלכו הושלכו 11 זרי פרחים לזכרם של 11 חללי האסון במקום המשוער בו טבעה הסירה.


    במקביל לטקס הזיכרון יוקם  מיצב הנצחה לחללי האסון במוזיאון הרפת בקיבוץ יפעת  שעוצב על ידי האמן יובל דניאלי  והאדריכל יוסי וסיד .

     

    ה"רוח החיה" מאחורי  האזכרה  וכינוס המשפחות  הוא  דוד רכלבסקי מכפר יהושוע  שאביו יוסף רכלבסקי נספה באסון .דוד ערך תחקיר מעמיק כדי למצוא  את משפחות הנפטרים שחיות עד היום בצל האסון הגדול ואיתר את כתובותיהם  .בני המשפחות הוזמנו לטקס וכמה מהם יישאו בו דברים. למעשה זהו  טקס זיכרון ראשון רשמי  לרפתנים מאז נספו לפני  70 שנה .


    מדוע הוצנע  והושכח משהו סיפור "אסון הרפתנים" 

    השאלה העולה המנסרת מדוע הוצנע  והושכח משהו סיפור אסון הרפתנים .אין תשובה מוחלטת לעניין. אבל יתכן מאד כי  ראשי ההתיישבות העובדת והמפלגות  הקשורות אליהם  "לא התלהבו" לספר את סיפור אסון הרפתנים מטעמי בושה וגם בגלל שלא רצו להתעסק עם "נושא בעייתי" זה שלא נחקר היטב  ושלא מוסיף כבוד להתיישבות העובדת.

     אבל על זה נאמר מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.


    כתבה נוספת של כותב זה על אסון הרפתנים:ליחצו על הקישור למעלה


    טקס האזכרה להרוגי "אסון הרפתנים" 

     

     

     

    ''

    המבנה המשוחזר של בית הכנסת בגבת [צילום אלי אלון]

    סיפורו של צריף בית הכנסת בגבת

    לא רבים יודעים שעוד בשנות ה-30 של המאה הקודמת, פעלו במספר קיבוצים חילוניים בתי כנסת, ששימשו בעיקר עבור הורי החברים שביקשו לשמור על אורח חיים דתי '' סיפורם של בתי כנסת אלה הוצנע משהו והיו לא מעט חברים בקיבוץ שהתנגדו להקמתם מחשש "שהסבים הזקנים יחזירו את הילדים הרכים לחיק הדת"אלי אלון   |   לסיפור המלא

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      חדשות ומבזקים

      תגובות אחרונות