כותרות TheMarker >
    ';

    נקודת מבט

    0

    Say hello to your camel

    11 תגובות   יום שני, 23/9/13, 23:55

    אוקיי, הרבה אנשים קפצו באנג'י. אין שום דבר מיוחד בקפיצה שלי, מעבר לזה שאני קפצתי אותה.

    הפוסט הפעם הוא על זיכרון ופחד. חוקרי מוח אומרים שעומק החוויה ועוצמתה משאירים רושם עצום על הזיכרון. חוויה חזקה משאירה רושם חזק וניתן "לשלוף" אותה בקלות. חוויה לא חזקה נדחקת לתוככי הזיכרון ורוב הסיכויים שתשכח.

    רוב הימים אצל רוב בני האדם, בטח אצל הנשואים, הם ימים סטנדרטיים. יום אחד אתה מסתכל על היומן ולא מאמין שעברו עשר שנים. בקלות אפשר "לשלוף" את החופה, את הלידות, את הפעם ההיא במסעדת רפאל, את ההופעה של פול מקרטני. אנקדוטות. רגעים ספורים בזמן. בטח לא זיכרון רציף של שנים.

    ככל שיותר חושים מעורבים בחוויה, הסיכוי לזכור אותה גדל. ההרצאה הזו ב TED שמה דגש על חשיבות החושים בתחום העיצוב. (http://www.ted.com/talks/jinsop_lee_design_for_all_5_senses.html)

     

    את הבאנג'י קפצתי ב 31.12.1995 בניו-זילנד. חבר המיר עבורי את הקלטת (שקניתי אז ב 55$ ניו-זילנדי) לקובץ בדיסק. יותר מ 17 שנים עברו אך הזיכרון של השניות הראשונות עדיין חד וברור. בתחילת הקפיצה עשיתי תנועות עם הידיים במטרה להאט טיפה את הנפילה. כשהבנתי שזה לא הולך לקרות ולא משנה מה אני עושה הנחתי לדבר ונתתי לעצמי ליפול (כאילו שהיתה אופציה אחרת). בסרט רואים שמדובר על לא יותר משנייה וחצי. מדהים כמה המוח עובד מהר בתנאים קיצוניים. שנייה וחצי שנחרטה בזיכרון כי כל החושים פעלו בשיא העוצמה.

    השלב הבא הוא של התאוצה למעלה לאחר שהחבל נמתח. התאוצה מאד חזקה ולאט לאט נחלשת עד לנקודת האפס. הנקודה בו עצרתי לשבריר שנייה תלוי בשמיים. ללא תזוזה. אני זוכר שניסיתי למקם את עצמי במרחב ולא כל הצלחתי. הנפילה באה מאד מהר.

    ''

     

    http://youtu.be/NXJEyi7WrB0

     

    למטה, על שפת הנחל, הסתכלתי על הגשר ממנו קפצתי. 102 מטר מעליי ולא הרגשתי כלום. החוויה כל כך מהירה וכל כך לא הגיונית שהמוח שלי לא מסוגל היה להתמודד איתה. לא הרגשתי הנאה, לא הרגשתי אושר, לא הרגשתי כלום. ידעתי שעשיתי את זה, ידעתי שקפצתי את זה, אבל זה עבר מעליי כמו גל בים.

    אז איך בעצם מתגברים על הפחד? אני יודע שלא הייתי מסוגל לעשות את זה לבד. למזלי התחברתי עם עוד שניים. אחד אנגלי ואחד ניו-זילנדי וביחד החלטנו שהולכים ליום ההרפתקאות הזה. הבאנג'י הוא רק האטרקציה השניה מתוך ארבע. שאר השלוש הן טיסה במסוק לגשר הבאנג'י (נשמע פשוט אבל לא כשהטייס מנסה בכוח להתקרב להר ולטוס בין הסלעים). שייט מהיר בסירת ג'ט על פני הנהר שמעליו קפצנו ורפטינג במורד הנהר. הכי מסוכן זה כמובן הרפטינג בגלל הסיכוי להתהפכות ולטביעה.

    הלחץ החברתי בהחלט עשה את שלו ומצאתי את עצמי קשור ברגליים לחבל בצד החיצוני של הגשר. מאיפה האומץ לקפוץ? על הגשר יש רעש. מוזיקה חזקה. נותנים לקופץ כמה שניות להתרגל לרעיון ואז מתחילה הספירה לאחור. עבור רוב הקופצים הספירה מתחילה ב 5. גם עבורי הספירה התחילה ב 5. חמש שניות שבהן התודעה משתנה. מהתנגדות מוחלטת להשלמה והסכמה. הספירה לאחור מכניסה אמביציה ואמרתי לעצמי שזהו, אני הולך לעשות את זה. ב one כבר הייתי באוויר.

    דודו ישורון

    
    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/2/15 00:41:
      נפילה ממקום גבוה לנמוך. אין משהו אחר שקורה. אין מנוע או מצנח או דאון ואז אפשר להשתמש במילה אחרת. יש רק נפילה חופשית של כמה עשרות מטרים למטה. והתחושה היא סתומה. אני לפחות לא נהניתי מהקפיצה. לא מספיק זמן ויותר מידי אקסטרים בשביל להינות. מצד שני זה קרה. לא יותר מזה. לצערי באנג'י זו לא הדרך לשחרור מפחדים. לא נולד אדם חדש בעקבות הקפיצה.
        16/2/15 12:38:

      הסתכלתי בסרט ובמילה שכתבת. "נפילה" ואני מנסה לחשוב אם הכוונה היא לנפילה ממקום גבוה לנמוך פיזית או לתחושה שתארת אחרי. וקצת קשורה לשחרור ולפחדים שיש לכ"א מדברים אחרים. וכן. גם ענייני לחץ חברתי קצת נכנסים פה לתמונה..

        4/11/14 14:45:

      יפה.

      "לא מתנגדת" - זה בדיוק זה (:

        27/9/13 22:25:

      צטט: מימי מי? 2013-09-26 07:48:59

      בפעם הבאה ננסה את זה בלי הכבל. הכי חשוב מיהו תומר? ואיך אפשר להסתייע בשירותיו המסורים? גם אני רוצה כזה.

      אי אפשר לתקשר איתך. משתמש חסום. איך בדיוק ציפית שזה יקרה?

        27/9/13 12:12:

      *
      אני לא מסוגלת לא לחשוב על זה, לא לראות את הסרט ובודאי לא חושבת שאהיה מסוגלת לעשות זאת. אשתווץ לפני שאגיע למטה.

        26/9/13 07:48:
      בפעם הבאה ננסה את זה בלי הכבל. הכי חשוב מיהו תומר? ואיך אפשר להסתייע בשירותיו המסורים? גם אני רוצה כזה.
        24/9/13 19:00:
      אהבתי. את הסיפור, את הגמל (בישראל), את הקפיצה. יפה מאד. התיעוד הבא: רכיבת השטח המשותפת.
        24/9/13 18:19:
      היי, גם אני אהבתי "תמסור ד"ש לגמל שלך", אחלה חוויה, חזקה, והווידיאו עוזר במקום שבו הזיכרון האנושי נתקל בקשיים..תודה ששיתפת. בשם כל אלו שעדיין לא קפצו.
        24/9/13 08:43:
      לא בטוח שהדבר הכי חכם לעשות זה לראות את זה יום לפני שהילד שלי יגיד הלו לכאמל שלו... אמאלה!
        24/9/13 08:37:
      וואו...תודה על השיתוף...הסרטון שאב אותי לפחדים שמהם אני מורכבת...כך שכמעט שכחתי את ההתחלה על שיגרת החיים ונישואין שהם קפיצת באנג'י מסוג אחר :)
        24/9/13 06:11:
      Hey dave, say hello to your camel. נהנתי לקרוא. אף פעם לא הזדמן לי לעשות באנגי' אבל הייתי רוצה. אני מחפשת האת החוויות החזקות. רוצה שיהיה לי מה לזכור...

      ארכיון

      פרופיל

      מסתכל סביב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין