ראיון עם קפיטליסט / 1 במאי, שנת 2021 

מחניק, קר וחשוך. אני לא נושם ונגמרו לי התחתונים.
נוסף על כל הצרות יש פה במחילה איזה ברל'ה בן-זונה שעושה לי רונדלים על המצח. אני עוקב אחריך, אתה שומע? חכה-חכה...

ביום שבו פרצה המהפכה האדומה לא היה לנו סיכוי. הסוציאליסטים שטפו את הרחובות. צועדים באישון לילה, צועקים סיסמאות בלהט ואוחזים בלפידים בוערים. הם שלפו אותנו ישר מהקינג סייז בדס. בהתחלה הם לקחו את בעלי החברות, אח"כ את המנהלים הבכירים. בסוף, כשכל אלו נגמרו, הם לקחו גם את משכירי הדירה בת"א. הם העמיסו את כולם על משאיות כמו זבל, ופינו אותם הישר למכלאות מאולתרות שהוקמו בחטף בפאתי הערים.

את בעלי החברות הציבוריות-הנסחרות, הם קשרו בשלשלאות לבניין של הבורסה לניירות ערך באחד העם, מחובקים ובוכים. זה היה נורא. סיפורי הזוועה לא עוזבים אותי. בחדשות של ערוץ ההסתדרות החדשה התראיינו מפקדי פלוגות המחץ האדומות, שדיווחו בגאווה איך שהם דחפו שטרות של מאתיים שקלים לתחת של ה"חזירים הקפיטליסטים", והבעירו את כולם בדיוק בשעת סגירת המסחר. "הם בערו כל הלילה, כמו המכשפה מהדרום" צרח משולהב אחד הפעילים המשופמים ישר לתוך המיקרופון של הכתב המנומש, ממלא אותו ביריקות.

בחדשות דיווחו שרני רהב נראה משוטט חסר מעש בכיכר העיר, עם המשקפיים היפות שלו, שיכור ומייבב כמו ילדה, אוחז בדובי ובמה שנשאר מהלקוחות שלו. הם חיות אדם אני אומר לך. כמו ג'ונגל נהיה כאן. לא השאירו לנו דולר על דולר. "שיווין לכולם!" צעקו בטרם החלו לפרק את הויטרינות המוזהבות. הם לקחו לי את השנדליר שהבאתי ממרוקו. כמה אלימות... כמה עצבים... כמה חוליגנים...

להגיד לך ת'אמת, ידענו שבסוף זה יתפוצץ לנו בפרצוף. זה היה צפוי. כמה זמן אנשים יכולים לשתוק כשמנצלים אותם?! לא יודע מה חשבנו. אבל מה יכולנו לעשות? קשה להגיד לא לכסף. חוץ מזה, התכוונתי לתרום לחולי סרטן. אני נשבע. אני ציוני! אני רעב. אחי, יש לך פיסטוק? מה? איך אתה מדבר אליי?   א נ י   א ש ם?   א נ י   א ש ם?

כן, בסדר. אתה צודק. אם להיות כנה לרגע, אני אשם. עם השנים זה נהיה יותר ויותר קל לעשות רווחים על גבם של העובדים. כל שהייתי צריך לעשות זה לבקש מהדובר לצאת עם ההודעה הקבועה ש: "החברה נמצאת בקשיים... בלה בלה... ועל כן, יש צורך מיידי בהתייעלות... כי הגלובליזציה מגבירה את התחרותיות... בלה בלה... והסינים החרוצים אוכלים פחות מהעובדים הישראלים", ו-walla, יש לך עוד ארמון עם שיש מצרי לאוסף.

שלא לדבר על זה שמכרנו לכולם את הלוקש הזה שאנחנו מוותרים על השיטה הטיילוריסטית, ומתחילים לראות בעובדים כשותפים אמיתיים. חחח.. מי שהמציא את אסכולות "יחסי אנוש" ו"משאבי אנוש" שיחק לנו לידיים. עלאק "שיתופיות של העובדים בקבלת ההחלטות." מה שעשינו זה לשתף את העובדים בכמה שיותר עבודה, ולשתף את עצמנו ברווח. פּפּפפפפ...פראיירים! 

אוי. עכשיו רע מאוד. אין לי אוויר, והברל'ה מדגדג אותי. חחח... די! חמוד. שששש... אל תדבר. שמעת את זה? פלוגות המחץ האדומות סוגרות עליי. אלוהים, תעשה שלא יבעירו לי את התחת. אני מוכן לוותר על 20% מההון שלי, לפני מס.

מה אני אגיד לך, קשה לי. קשה מאוד. עכשיו, כשאין לי עבדים, נגמר הכסף. אני חנוק. אין לי אפילו מאתיים אלף לפנק את הבן היפה שלי במכונית. פרזיט! איזה בן נהנתן גידלתי ורוממתי. אין לו ערכים. אין לו נשמה. הוא בדיוק כמוני, אי אפשר לסמוך עליו. אני מפחד שהוא ימכור או... אמאאאאאאאאאאא, הם באים לקחת אותי! עצרו! קחו את הזָקֵן. יש לי משפחה. יש לי משפחה.

מוקדש לעובדי ECI האמיצים, שהבינו שכוח ההתאגדות מתקיים גם בהיי-טק, ובחרו להיאבק במעסיק שרוצה להתייעל על חשבון אמצעי המחייה שלהם.

> כתבה בנושא: גם עובדי ההיי-טק בדרך להסתדרות

> מעין המשך ל: ג'וקים, בלוגים ופחם – זה מה שנשאר...