https://www.youtube.com/watch?v=Xoh_DVe4WcA

= = = = = = = =

עד כאן מילות השיר וכעת כמה מילות מדרש ואסוציאציה.

היום יום הושענא רבה, היום השביעי משבעת ימי חג הסוכות.

מקובל במסורת להתייחס אל יום זה כיום חיתום הדין לכל מי ומה שהיה עוד תלוי ועומד בתום יום הכיפורים.

אשר  על כן מאריכים בתפילה ובתחנונים ומרחיבים בבקשת ישועה בעניינים אישיים ולאומיים, בענייני הקיום הרוחני והגשמי.

יש הנוהגים בליל זה אף לקרוא את כל ספר התהילים כיוון שמבין שבעת האורחים המוזמנים לסוכה, הלא הם שבעת האושפיזין, הדמות אשר מוזמנת להתארח ביום זה היא דמותו של דוד המלך, מחבר ספר התהילים.

אולם בעודי יושב בתוך סוכה בעלת דפנות עץ, טובלת בירק ובעציצים לרוב, מקושטת במיטב קישוטים המשקפים אהבה גדולה למורשת, לעם ולארץ, עולה בראשי שיר זה אשר מספר את סיפורו של העץ.

עץ זה, הינו אייקון, סמל מייצג בשיר, אשר צופה ומלווה כל העת, דרך דמותו של אדם אחד ומספר את סיפורו של עם ישראל מאז גורש מארצו ופוזר על פני הגלובוס.

האדם בשיר, אבי הבן, הינו מקרה אחד אשר בדרכו האישית ומסירות נפשו הלאומית מתאר את האדם מעת אשר היה מחובר אל הטבע ועמד בו בתפילתו עד עת אשר נהרג בו והפך שוב לחלק ממנו וכבר משורר התהילים היטב לתאר "כי האדם עץ השדה".   

וכאשר אני יושב בסוכת העץ בארץ ישראל ובמדינת ישראל העצמאית והריבונית, אשר מעת קמה על רגליה, עדיין מתמודדת יום יום על קיומה הפיסי הבסיסי ביותר וכן על דמותה המוסרית ועל דרכה הרוחנית בעולם וכן על אופן הביטוי של אופייה וייחודה היהודי, אני חושב על הדרך שעברו העצים הללו, העצים החיים, אלו שרוח אלוקים מנשבת באפם. אלו שחיו באירופה או בארצות המזרח, בצפון אפריקה או באמריקה, עמדו ליד העץ בתפילה, ראו אותו נכרת והופך למזבח עליו נעקדו, העבירו מורשת שהמשיכה להתגלגל והפכה את העץ לספינת מעפילים, שהגיעה אל חופי הארץ בלילה קר תחת עינו הפקוחה של שלטון המנדט. עץ שהגיע אל עמק יזרעאל והפך לחלק מעמדת שמירה באחד מיישובי חומה ומגדל והמשיך את דרכו בעבודות נטיעה לעולים, של הקק"ל בהרי ירושלים וממשיך ומתגלגל.

והיום מאותו העץ בונים היהודים סוכה ויושבים בה וחוגגים את חג הסוכות ומבקשים ישועה ושמחה וגשם ובריאות ושלום ואהבה ואחדות. ומסירות נפשם המיוחדת כפרטים וכעם המסופרת בעזרתו של העץ, ללא מילים, ללא אג'נדות דתיות או חילוניות, ללא כותרות של שמאל וימין, פשוט כך כסיפור אישי של עם, של אדם, או של עץ השדה, היא זו שתעמוד לזכותם ותעיד עדות אופי על מהותם הפנימית.

ולסיום, כיוון שבבית המקדש, היה חג הסוכות החג שמוקדש לכל העמים, והוקרבו במהלכו 70 פרים כנגד 70 אומות העולם, נביא כמה מילים מדבריו של דוד בן גוריון בכ"ג כסלו תש"ט 25/12/1948 אודות ייחודו של עם ישראל וטיב יחסו אל העמים.

"דורנו זכה לגדולות- אבל אינו צריך לשיר שירי תהילה לעצמו, כי טרם ביצע מפעלו- למעשה עומד רק בהתחלה. גם ראוי שינהג בצניעות- יאה עניוות לישראל, כי עומד על שכמי דורות שקדמוהו, ורק מפני זה התקרב לשיא. הדברים שנעשו השנה מופלאים, אבל מי שיתבונן היטב להיסטוריה היהודית, יראה שבעצם קיומו ומאבקו של העם העברי הם הדבר המופלא ביותר...העם היהודי הרגיש בגדולתו המוסרית ובייחודו האנושי, ומשום כך שמר על עצמאותו- הוא לא נכנע בלבו גם כשהכניעו אותו בגופו, ומשום כך הגיע עד הלום. והדבר שעלינו לקיים- זוהי העצמאות העברית, שאינה פוליטית בלב, אלא קודם כל מוסרית ומחשבתית, לא להיכנע לברק החומרי, האידיאולוגי של גדולי עולם, ולהוסיף ללכת במסלולנו המיוחד- לא מתוך התנכרות וזרות והתרחקות מהעולם, אבל גם לא מתוך חיקוי והשתעבדות. לראות את המתוקנים בהם וללמוד מהם- ולשמור על עצמאותנו..."

ולכן לאחר שביום הכיפורים אמרנו בתפילה "והביאותים אל הר קודשי ושימחתים בבית תפילתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים", הגיע הזמן לרכז את כוחות הטוב שבנו ולחשוב, להתכוון ולהתפלל לשלומם וטובתם של כל ישראל ולשלומם וטובתם של כל בני העולם.  

ולוואי ובתוך כל הקושיו, חילוקי הדעות והמורכבות היומיומית, גם "נראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם..."

https://www.youtube.com/watch?v=xg357xWRDRI

שנה טובה וגמר חתימה טובה