ברוכים הבאים לפואייה המצוחצח של של "רשם קול", בלוג המוסיקה החדש שלי שבו אחת לתקופה אסקור בקצרה ריליסים חדשים מעולם המוסיקה העשיר שלא מוצא את מקומו דרך חורי המסננת המרוחקים מדי של תקשורת המיינסטרים הישראלית.

אני באמת חושב שלכתוב על מוסיקה זה כמו לכתוב, פיזית, על רוח, לכן אהיה קצרצר ותמציתי, בתחילת כל ביקורת אשים וידאו או לינק למוסיקה כדי שתוכלו לטעום קצת מהדבר האמיתי, ואסיים בדרוג של 1-10 כדי ש, אם אתם מתחברים לטעם שלי, תדעו אם בא לכם להתעמק.
כשלא ניתן היה לאמבד את הוידאו קישרתי לינקים. כשזה כחול - זה לחיץ 

התחלנו

תהנו!

סינגלים

zero 7 - On my own

אבירי פסקולי בתי הקפה מתחילת המילניום חוזרים בשיר חדש, דיסקואי וקליט. מתחילים ישר מהגרסה הארוכה, זה כמו תוספת טעימה באותו המחיר.

9/10

Telepathe - Slow Learner

היום קוראים לזה סינת'-פופ. באייטיז פשוט קראו לזה פופ. הם מברוקלין, שזה המקום הכי נכון להיות ממנו ושנות השמונים זורמות בעורקיהם הצעירים כאילו הם לבשו טופר כל החיים.

8.5/10

Shit Robot ft Reggie Watts - We Got A Love

מרקוס למבקין, שיט רובוט, רקח עוד שיר גרובי שמשלב סבנטיז אייטיז וניינטיז כמו שרק היום עושים. על המיקרופון המוסיקאי-קומיקאי רג'י וואטס.

8/10

Lulu James - Sweetest Thing

לולו ג'יימס היא בריטית צעירה שלוקחת את ה Soul אל מחוזות העכשיו והמחר. זה נעים כמו קטיפה, ויש לזה ביט שאתה רוצה לשמוע במכונית חדשה על כביש אבנים רטוב מגשם בלילה לונדוני בהיר.

9/10

Pearl Jam - Sirens

סינגל שני מתוך האלבום העשירי הצפוי בקרוב להרכב הסיאטלי הזה שהיחסים של התקשורת הישראלית איתו הסתיימו לפני עשרים שנה, אחרי צאת אלבום הבכורה החד-פעמי שלה. הקול של אדי וודר יגרום לכם להרגיש בבית כמו בתוך חולצת פלנל ותיקה, וסליחה על הדימוי השחוק.

9/10

Parquet courts – Stoned and starving

Parquet courts עושים פּאנק, אבל לא פּאנק מטונף. בעוד שניים וחצי האקורדים יכלו לשמש בקלות לחן לשיר של איגי פופ והסטוג'ס, הנגינה המאופקת, ההגשה המנומסת ואורך הטקסטים מאפשרים למוסיקה שלה להשתלב היטב גם ב.. נגיד, טקס בקולג' בלי שצוות המרצים יצא מדעתו. יש להם גם אלבום, Light up gold, שמצאתי מיותר.

8.5/10

Jessica Agombar - Double

הסאונד של הפופ הבריטי העכשווי, הקליל והגרובי. סטייל Disclosure או Duke Dumont. אפקטיביות במשקל נוצה

8.5/10

David Sylvian – Do you know me now

דיוויד סילביאן היה אלוף נעורי. הראשון שהזכרתי ברשימת "אמנים שהיית לוקח לאי בודד", היחיד שהרגשתי שמבין אותי באמת. בסינגל החדש שלו, אחרי שנים של אקספרימנטציות ושיתופי פעולה, הוא, מלווה בשטיחים אמביאנטיים וגיטרה אקוסטית, נשמע נגיש וצעיר ולירי ונוגה. כך נשמעת נוסטלגיה.

גם הצד השני של הסינגל מקסים. קוראים לו Where's your gravity

9/10

(Green Velvet-Bigger Than Prince (Hot Since 82 Remix

מועדוני גייז בניו יורק של הניינטיז. ווגינג. תתהלך כאילו שאתה גדול יותר מפרינס. זה עובד. גם הטיפ וגם השיר.

8.5/10

Golden Years (Luxxury Edit) - David Bowie

הרכב הדאנס Luxxury  משחרר אחת לחודש, בדף הפייסבוק שלו, אדיט חדש ללהיט ותיק. היו שם כמה דברים טובים (כמו Urgent  של פורינר) משהו איום (The sound of silence) והחודש יצא העיבוד החדש הזה לקלאסיקה של בואי. לא קל להכניס את הגאון הזה, זיקיתי ככל שיהיה, לתוך מערבל שמצידו השני יצא משהו ראוי אבל כאן הם הוסיפו, בנגיעות מדודות, את שלהם ושמרו על עמוד השדרה (שלא לומר תפקיד הבאס) של המקור, עדכני יותר למועדונים של היום.

8/10

Chromeo – Over Your Shoulder

כרומיאו, בני דודים צעירים של ג'אמירוקוואי אם תרצו, שחררו סינגל חדש. גלגיליות בשבת וחיוכים של שמש. זה מה שזה.

9/10

Darkside - Paper Trails

ניקולאס ג'אר, אחד משני הגאונים הצעירים הכי גדולים שקמו לעולם המוסיקה בשנים האחרונות (השני הוא ג'יימס בלייק), עומד לשחרר אלבום חדש עם דייב הארינגטון, שותפו לפרוייקט הצדדי שלו, דארקסייד, וקטעים ממנו מטופטפים לרשת. לצערי לא מצאתי כאן בשורה חדשה. לא נורא. גם לא כל דבר שישעיהו ליבוביץ' אמר היה ראוי לציטוט.

7/10

אלבומים

כמות חריגה של אלבומים חשובים וראויים ראתה אור בשבועיים האחרונים. למשל:

The Naked and Famous - In Rolling Waves

הרכב האלטרנטיב פופ הניו-זילנדי האהוב (עלי) הזה הוציא אלבום שני ובו כמה גחליליות מנצנצות, כמו זה למשל. לו היתה לי תחנת רדיו, השיר שלמעלה היה בפלייליסט שלה, ושמישהו יסביר לי למה לא. האלבום, לעומת זאת, לא אי-יאי-יאי

6/10

Crocodiles – Crimes of passion

הקרוקודיילס הם הרכב רוק סן-דייגואי שאני מאד אוהב. הם הוציאו עכשיו את אלבומם הרביעי והטוב ביותר בעיני. כשתקשיבו להם תיזכרו בלהקות רוק אייטיזיות כמו אקו והבאנימן. או סטון רוזז. או מיי בלאדי וולנטיין. או ספייסמן 3, שגם הן בתורן הדהדו את הוולוט אנדרגראונד, הסטונז ואחרות. רוצה לומר, אין באלבום הזה שום מרכיב מקורי למעט נוסחת התרכובת הבלעדית, אבל בד בבד, גם אין כאן שום דבר רע. ממש כלום. אחלה אחלה תקליט פאן רוק.

10/10

Elvis Costello and The Roots – Wise up ghost and other songs

החיבור המפתיע של השנה עד כה נולד על הסט של ג'ימי פאלון והוליד אלבום פשוט מצויין. אלביס קוסטלו מזמן לא נשמע כל כך טוב ויחד עם העיבודים והגרוב של קוואסטלאב הם יצרו את אחד האלבומים הטובים של הזמן האחרון, כזה שיגרוף פרסים וייספר גם בעוד 10 ו 20 שנה. כמו אצל כל אמני הענק, הנוכחות שלו ברשת דלה מאד. רק הסינגל נמצא ביוטיוב, ובוויקיפדיה למשל, עוד לא טרחו לעדכן על דבר קיומו. חפשו את האלבום. זה באמת כדאי.  

9/10

Lorde – Pure Heroine

לורד היא התגלית של השנה הזאת. מדובר בנערה בת 16 ממוצא ניו זילנדי שהפציעה משום מקום (טוב, מהחטיבה) עם שירי פופ מקוריים, בוגרים, בשלים ומורכבים המושרים בקול אקספרסיבי וקצת צרוד, מה שגורם לה להישמע מבוגרת ב 10 שנים לפחות. היא אחראית לכמה שירים שייכנסו לרשימות נבחרי השנה ועם זאת, למרות כמה הברקות, יש יאמרו יצירות מופת, אלבום הבכורה שלה לוקה בחדגוניות מסויימת. את Royals המצויין תוכלו למצוא בכל בלוג שני, לכן למעלה Tennis courts, הסינגל הראשון שהוציאה. מומלץ לחפור קצת ולהגיע לאי.פיז שהיא שיחררה לפני האלבום. יש שם כמה דברים נהדרים שלא הגיעו לאריך הנגן (הקצר אגב, פחות מ 40 דקות).

8/10

London Grammar - If You Wait

אי.פי מבריק (Metal & Dust) ושירים שטפטפו יצרו ציפייה עצומה לאלבום הבכורה של השלישייה הבריטית הזו, והאלבום לא מאכזב. שירה אקספרסיבית, מילים מרגשות, לחנים חדשניים ועיבודים מינימליסטיים מציבים את London Grammer בחזית ההרכבים החדשים המוצלחים שפועלים היום. אם פסנתרים ואישה כואבת זה מה שעושה לכם את זה – London Grammer  הם ההרכב שלכם לחורף המתקרב.

9/10

Nightmares On Wax – Feelin' Good

ב Nightmares on wax  לא נתקלתי מאז הניינטיז, ראשית ימי הטריפ-הופ  שהוא היה מחלוציו. מתברר שמאז הוא הוציא שישה תקליטים ופתח חברת תקליטים עצמאית. האלבום האחרון שלו נע בין מקצבים שחורים, איטיים ברובם, לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, הוא מרומם נפש ובדרך כלל קליל, רחוק מהאווירה העשנה של תחילת הדרך, אבל כנראה בגלל ששמעתי אותו מיד אחרי זה של אלביס קוסטלו והרוטס, הסאונדים המסומפלים והאלקטרוניים נשמעו קרים ומנוכרים לעומת הדבר האמיתי.

7.5/10

Mazzy Star - Seasons of Your Day

מאזי סטאר, אחרי 13 שנות שתיקה ("עבדנו כל הזמן, רק לא היינו במצב רוח להוציא משהו" אמרה הופ סנדובל בראיון שקראתי איתה) יצרו אלבום במיטב המסורת. השירה שלה, הגיטרות שלו, הקסם המכשף המשותף. קליפורניה, שלמעלה, הוא הסינגל הנפלא. בלינק הזה תוכלו לשמוע את כל האלבום בסטרימינג באדיבות  NPR, רשות השידור האמריקאית

8/10

Kaskade – Atmosphere

Kaskade,הוציא אלבום חדש, רע. קרן אור אחת לא מצאתי בו, למרות שיתופי פעולה עם כוחות אהובים כמו Late night alumni ו School of seven bells המרטיטות.
למעלה, שיר נפלא וותיק יחסית שלו, לא מהאלבום.

0/10

Cuush – Butterfly case

כוש נולדה ויוצרת בטוקיו. היא עושה דרים-פופ קליט ושברירי. זה מקסים.

7/10

clipping – midcity

ל"קליפינג" (מונח מתחום הסאונד שמתאר מצב בו הצליל נגדע משום אי היכולת של המערכת לעמוד בו) התוודעתי השבוע למרות שהאלבום שלו יצא בתחילת השנה. אני מביא אותו לכאן כי אני מוצא אותו חדשני וחשוב. קליפינג הוא ראפר: עם קול טוב, טקסטים בינוניים מינוס, והגשה טובה מאד שמראפרפ בדרך כלל על רקע רעשים אלקטרוניים שונים שיוצרים שטיחי סאונד שכמעט לא נעשו בעבר, בטח מחוץ לעולם המוסיקה האקספרימנטלית, חסרת הקול האנושי. זה מאתגר ודיסטופי וכשזה עובד, זה עובד מצויין – כמו בקטע שפותח את האלבום – Intro. שאר התקליט לא מצליח להתעלות על הגימיק

5/10

Mum – Smilewound

אלבום חדש למם האיסלנדיים שלרגע היו הדבר, ושיש שעדיין נשבעים עליהם. לי האלבום דומה לצדפה שהפנינה הוצאה ממנה. קולות נשיים גבוהים, לפעמים מדי (!), ואווירתיות מעושה. אולי אתם תאהבו. למעלה, רצועת הבונוס, שיר שהם שחררו בשנה שעברה עם קיילי מינו.

2/10

pharmakon – abandon

פארמאקון עושים מוסיקה מפחידה ומאיימת. באמת. משהו שבקלות יכול לשמש כפסקול לרכבת שדים או לסרט אימה ממש מוצלח. הם עושים את זה נפלא.

8.5/10

Peter Gabriel - And I'll Scratch Yours

שנים אחרי "גרד לי את הגב", פרוייקט החידושים של פיטר גבריאל, הוא, יצירתי וחדשני מאין כמותו, קיבץ את האמנים שהוא כיסה לטובת "ואני אגרד את שלך", שבו אותם אמנים מבצעים משיריו. למרבה הצער הרוב המכריע של הביצועים מגיע אך בקושי לקרסולי המקורות הגאוניים. אלה שכן, מראש לא חישבו ליפול רחוק מהעץ (למשל Games without frontiers  בביצוע של Arcade fire או החידוש של Elbow ל Mercy seat). לעומת זאת, השיר האחרון בתקליט, הביצוע של פול סיימון ל"ביקו", בולט בשטח כמו הוושינגטון מוניומנט. הקילומטראג' של סיימון, בעשיית מוסיקה וגם בביקורים באפריקה, עזרו לו לנכס לעצמו את השיר לרגע ולהביא לתוכו מימדים חדשים – אישיים מאד.

למעלה: פול מדבר על הביצוע הזה וברקע קטעים מתוכו

6/10

Deltron 3030 - Deltron 3030: Event II

דלטרון 3030 הוא סופרגרופ' תותח תלת קני שמורכב מדאן דה אוטומטור, דל דה פאנקי הומוסאפיאן וקיד קואלה. הם עושים היפ הופ אוורירי, פופי באופיו, ומזכירים בחוסר הרצינות המובנה, בקונספטואליות, במוסיקליות המתפרצת, בעיבודים העשירים וגם בבחירה בקומיקס כחלון הראווה הויזואלי שלהם את הגורילאז. דיימון אלבארן עצמו משתתף כאחד האורחים באלבום כמו גם מייק פאטון וג'יימי קולומן. בלינק ניתן לשמוע את כל האלבום.

9/10

וחוץ מזה

סיגור רוס הופיעו במערה מתחת לרחובות פריז

קניה ווסט הופיע אצל ג'ולז הולנד עם New Slaves  ו Blood on the leaves  המצמררים

ווידאו חדש, שלא ראה אור מעולם, של חזרה של נירוונה מ 1993 התפרסם השבוע

זה הפוסט הראשון שלי במסגרת הזאת אז כנהוג בפעמים ראשונות פדבקו. תגידו איך היה, איפה אתם רואים מקום לשיפור, מה הייתם רוצים לראות ואתם לא. אחרי הכל, זה בשבילכם הדבר הזה. חוץ מזה - הפיצו את הבלוג כמו היה אבקנים ברוח. ככה נגדל.

בתודה מראש

שלכם,

אמיר

}{