סוף ספטמבר, עוד שלושה חודשים נגמרת השנה ואיתה תסגר רשימת הסרטים הכשירים להתמודד על האוסקר של 2013. הפסטיבלים הגדולים מאחורינו ועכשיו יתחילו לטפטף לאקרנים סרטי סוף השנה ולעמוד לראשונה במבחן הקהל. להצליח בפסטיבל, או בהקרנת עיתונאים, זה יפה, אבל אם לא הכנסת גם כסף על הדרך, לא בטוח שאתה עשוי מחומר שזוכה בפרסים הגדולים.

באופן חריג, פסטיבלי ונציה וטורונטו לא ספקו אף מתמודד פוטנציאלי שלא חשבו עליו קודם. כל הסרטים שיצאו משם עטורי שבחים, היו כאלה שעוד מתחילת השנה נחשבו למתחרים אפשריים על האוסקר. בניגוד לשנים קודמות, בהן שמו לב פתאום לסרטים כמו "נער החידות ממומביי" או "נאום המלך", הפסטיבלים לא הוסיפו הפעם שמות חדשים לתמונה, אלא רק הפכו את המרוץ לצמוד יותר. אין סרט אחד שבולט לטובה כרגע (עמדה בה "ארגו" היה לפני שנה) ואלה שמניותיהם עשו את העליה הגבוהה ביותר, מבויימים בידי במאים שהאקדמיה לא בהכרח תדע איך לאכול אותם. בואו נסקור את מצבם של סרטים נבחרים, הנחשבים בעלי הסיכוי הגבוה ביותר כרגע למועמדות לאוסקר.

כח משיכה: אם הביקורות מהפסטיבלים היו קובעות, זה כנראה היה הפייבוריט לזכיה בהרבה מאוד פרסים כרגע. הסרט הזה היה אמור לצאת לקולנוע בסתיו 2012 ונדחה משום מה בשנה, ללא הסבר של ממש. יתכן ורצו לעבוד עוד על האפקטים והתלת-מימד, אבל בזמנו, זה נראה כאילו אין לאולפן אמון ביכולותיו המסחריות של הסרט. מאז הקרנת הבכורה בפסטיבל ונציה, התמונה בהחלט השתנתה. כח משיכה הוכתר כאחד הסרטים הטובים של השנה והבמאי אלפונסו קוארון, לאחד היוצרים החשובים בשטח. סנדרה בולוק, שנמצאת רוב הסרט לבדה על המסך, נמצאת בעמדה טובה להצדיק את האוסקר בו זכתה לפני ארבע שנים והצוות הטכני כבר מכין את חליפות הערב, כי זה יהיה כנראה הזוכה באוסקר על האפקטים ואולי גם בקטגוריות הסאונד. לגבי קטגורית הסרט, אני סקפטי. זה בהחלט נראה כמו הימור טוב על מועמד, אבל קשה לי לראות את האקדמיה נותנת את הפרס החשוב ביותר שלה לסרט שמתרחש כולו בחלל, רוב הזמן עם דמות אחת בלבד. לכאורה, זה לא שונה בהרבה מ"חיי פאי", אלא שגם הוא לא זכה בפרס הסרט. כח משיכה יוסיף להיות אחד הסרטים המדוברים של השנה, אבל אני חושב שמי שמסמן אותו כפייבוריט לזכיה, הוא אופטימיסט שנסחף מהר מדי אחר טרנדים.

שתיים עשרה שנים של עבדות: עוד סרט שעל פניו, אמור להיות מתמודד חזק על האוסקר. סיפורו האמיתי של אדם חופשי שנחטף לעבדות בדרום ארצות הברית. הבמאי הוא סטיב מקווין, מי שאחראי על הסרטים המוערכים ביקורתית "רעב" ו"בושה". אם ראיתם אותם, תבינו למה זו שוב נראית כמו התלהבות של מבקרים שלא תייצג את טעם חברי האקדמיה. סטיב מקווין הוא במאי שאו שמעריצים אותו, או שדורשים את הכסף בחזרה בתום צפיה בסרטיו. אין שום ערובה לכך ששתים עשרה שנים של עבדות יהיה עד כדי כך קשה לצליחה, אבל הטריילר נראה כאילו מאוד משתדלים להוסיף לו אפיל לקהל הרחב שלא קיים במקור. מוזר לחשוב על מקווין כעל במאי של סרט היסטורי ועוד יותר מוזר לחשוב עליו כעל במאי של סרט אוסקר. אולי יש בו צד שנסתר בשני סרטיו הקודמים, אבל אני שוב לא ממהר להכריז עליו כעל פייבוריט.

בתוך לואין דיוויס: אחרי פסטיבל קאן, סמנתי את החדש של האחים כהן כאחד הפייבוריטים שלי לאוסקר. בפעם הקודמת שעשיתי זאת עם סרט שלהם בשלב כה מוקדם של השנה, זה היה "ארץ קשוחה" שזכה בפרס האקדמיה. בתוך לואין דיוויס אמור להיות קליל יחסית לסרטים האחרונים עליהם היו האחים מועמדים ומישהו מהקאסט כנראה יתמודד על אוסקר למשחק. יש בסרט אווירה נוסטלגית, לצד התחכום והביזאריות שמאפיינת את האחים כהן ואני עדיין מופתע מכל חזאי שלא מכליל את הסרט בחמישיה הראשונה שלו. האקדמיה הוכיחה בשנים האחרונות שהיא אוהבת את הכהנים ועל סמך הביקורות שנרשמו עד כה, בתוך לואין דיוויס אמור להיות בדיוק כמו שחברי האקדמיה אוהבים.

אנשי המזכרות: אם יש סרט שמתבקש להמר עליו, זה החדש של ג'ורג' קלוני. שנה אחרי הזכיה כאחד ממפיקי "ארגו", האם קלוני יכול לעשות זאת שנתיים ברצף? הטריילר נראה מבטיח, מבשר על סרט שנון ומבדר, העוסק בנושא היסטורי לא פשוט - יחידה אמריקאית שהסתובבה באירופה במלחמת העולם השניה והצילה פרטי אמנות אותם התכוונו הנאצים להשמיד. הסרט שהטריילר הכי הזכיר לי הוא "ארגו" והדבר היחיד שיכול להוות מכשלה רצינית בדרכו, היא הדמיון הזה. אולי האקדמיה תעדיף משהו שונה הפעם, פחות עטור שמות מוכרים ושעוסק בסיפור יותר אינטימי? אולי הם ירגישו שממש לא דחוף לתת לקלוני עוד אוסקר. מצד שני, אולי אנחנו חוזים בשיא הקריירה של קלוני, שתאופיין בהפקת שני זוכי אוסקר רצופים, שאחד מהם גם ביים.

הזאב מוול סטריט: מה קורה באמת עם הסרט הזה? יש לו טריילר שלא מגלה הרבה על העלילה, אבל מבטיח גישה קלילה יותר מברוב סרטיו של מרטין סקורסזה. לאונרדו דיקפריו על סף הפסקה עד הודעה חדשה ממשחק, כך שזו הזדמנות לעשות לו קצת כבוד ובעצם, להוציא את "שאטר איילנד", כל סרטיו העלילתיים של סקורסזה מאז תחילת המאה, היו מועמדים לאוסקר לסרט הטוב ביותר. אז מה קורה עם הזאב מוול סטריט? אין עליו אף ביקורת, או דיווח מהקרנות מוקדמות. למעשה, עושה רושם שהסרט טרם הושלם. היום נודע כי יציאתו עשויה להידחות בשנה, כנראה בשל רצון לערוך אותו מחדש ואולי גם צורך בצילומים נוספים. איך שלא יהיה, המצב לא מעודד כרגע מבחינת הזאב ובהחלט יתכן, כי סקורסזה זקוק לעוד שנה בכדי להתאימו לחזון אליו כוון.

נברסקה: כמו שאני לא מבין את חזאי האוסקר שמתעלמים מהתגובות ל"בתוך לואין דיוויס" בפסטיבל קאן, אני לא מבין את אלה שמתלהבים מהתגובות להן זכה שם החדש של אלכסנדר פיין. נכון ששני סרטיו האחרונים של פיין היו מועמדים לאוסקר ואף הביאו לו פרס על התסריט, אבל את הסרט הזה לא הוא כתב, הוא נראה ומתנהל בקצב שונה ממה שלמדנו להכיר מפיין ולהוציא את הופעתו של ברוס דרן בתפקיד הראשי, המבקרים בקאן לא התלהבו במיוחד. אז איך זה שנברסקה נחשב בעיני חלק מהחזאים היותר ותיקים ומוערכים למתמודד חזק על האוסקר? אולי הם שמעו או קראו מספיק תגובות שסתרו את חוסר ההתלהבות מצרפת. אולי זה הרצון להאמין שאלכסנדר פיין נמצא בדרך הבטוחה לביים זוכה באוסקר לסרט הטוב ביותר ועל כן, מספיקות כמה דעות חיוביות על נברסקה בכדי לתלות בו תקוות. אולי אני הפסימיסט שמפספס את הדעה שבאמת מייצגת ועדיין תקוע על ההבנה שמדובר באכזבה שפונה לקהל יעד קטן מכדי להתמודד על האוסקר.

המשרת: סרט שדי מפלג את הקהל. חלק חושבים שהוא טרחני ומזלזל באינטליגנציה של הצופה, בעוד אחרים מאמינים שמדובר באחד הסרטים הטובים של השנה. זה גם פחות או יותר מתאר את הקריירה של הבמאי לי דניאלס. ב-2009, הוא ביים את "פרשס", שהיה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר. לפני שנתיים, "העיתונאי" שלו נכשל ביקורתית ומסחרית. המשרת נראה כמו רעיון רע. סרט המלווה את חייו של משרת שחור בבית הלבן, אשר עבד תחת מספר נשיאים על רקע התמורות החברתיות בארצות הברית במהלך המאה העשרים. למה רעיון רע? כי צוות שכולל את אופרה וינפרי, רובין ויליאמס, ג'ון קיוזאק, לני קרביץ, ליב שרייבר, אלן ריקמן ואת פורסט ויטאקר בתפקיד הראשי, זה פשוט נשמע כמו מישמש מוחלט. יש בסרט רשימת דמויות עצומה באורכה והוא מבויים בידי מי שהמילים "עידון" ו"פרופורציות", לא קיימות בלקסיקון שלו. הסרט זכה להצלחה קופתית ורוב המבקרים הביעו דעה חיובית, אם כי המשרת רחוק מלהחזיק בקונצנזוס לגבי איכותו והאופן בו הוא מעביר את מסריו. צפוי לו קמפיין רציני מצד האחים ויינשטיין לקראת האוסקר, במיוחד לאחר שהתברר ש"אוגוסט: מחוז אוסייג' " כנראה מחוץ לתחרות. אני מאמין שיהיה מועמד בסוף השנה, אבל אם מחפשים סרט שעוסק בזכויות השחורים באמריקה, כנראה של"שתיים עשרה שנים של עבדות" סיכוי טוב יותר לזכות.

קפטן פיליפס: גם הסרט הזה נחשב עוד מתחילת השנה כבעל פוטנציאל להיות מועמד מוביל לאוסקר ובמקרה שלו, אני בהחלט יכול לראות את זה קורה. אמנם פול גרינגראס הוא לא בדיוק כוס התה של רבים מחברי האקדמיה. הנטיה שלו לצלם סרטים בצורה שמזכירה תעוד במצלמה שבמקרה נמצאת שם, כנראה תזכה לתהודה גם בקפטן פיליפס. עם זאת, הביקורות הראשונות מהללות, טום הנקס בתפקיד הראשי וברחאד עבדי כיריבו על המסך, זוכים שניהם להרבה באז לקראת האוסקר. יש המנבאים אך שהשחקן האלמוני יקבל מועמדות על חשבון הוותיק. איך שלא יהיה, קפטן פיליפס נמצא כרגע בין שלושת הסרטים שאני הכי מרגיש שיש להם סיכוי לזכות באוסקר השנה.

להציל את מר בנקס: ואולי זה התפקיד שיביא לטום הנקס מועמדות? הרבה מדברים על כך שהאקדמיה תעדיף אותו דווקא בתור וולט דיסני, בסרט העוסק ביחסים המתוחים בין ראש האולפן לבין הסופרת פי.אל. טראוורס, אשר הייתה מאוד לא מרוצה מהעיבוד לספריה אודות האומנת הקסומה מרי פופינס. אמה תומפסון נראית כבעלת סיכוי טוב למועמדות ואולי אף זכיה, בתפקיד טראוורס. תפקיד שבכל אופן, אמור לסדר לה קאמבק לאחר מספר שנים של האטה בקצב העבודה. אישית? מכיוון שהסרט הופק בידי אולפני דיסני ומבויים בידי מי שאחראי על "הזדמנות שניה", אני לא מצפה שיהיה נאמן למציאות. ברור מראש שוולט דיסני והחברה בבעלותו יוצגו באור חיובי וזה עשוי להציק לאי אלו מבקרים. אני מנחש שהסרט יהיה להצלחה מסחרית, אבל טרם התפרסמו ביקורות אודותיו, כך שהוא נראה כמו מועמד חזק רק בקטגוריות העיצוב כרגע.

פוקסקאצ'ר: שני סרטיו הראשונים של בנט מילר, "טרומן קפוטה" ו"מאניבול", היו מועמדים לאוסקר. מצד שני, שניהם נראו מראש יותר מבטיחים מאשר פוקסקאצ'ר. הסרט עוסק ברצח של מתאבק אולימפי בידי חולה סכיזופרניה. השחקנים הראשיים הם צ'אנינג טייטום, מארק רופלו וסטיב קארל, שלושה שאני לא מחבב את יכולותיהם הדרמתיות. יש למילר ממוצע של שתי מועמדויות לאוסקר על משחק לכל סרט, כך שברור למה הציפיות בפוקסקאצ'ר גבוהות. עם זאת, יש לזכור ששני סרטיו הקודמים של מילר, עסקו בנושאים גדולים ומרתקים, מבלי להראות אותם. שניהם התמקדו בדיבורים והפעולות שמסביב ולא הראו לא את הרצח עליו כתב טרומן קפוטה ולא את המשחקים של אוקלד, בדרכם לעונה היסטורית. הם הראו בעיקר אנשים מדברים על זה ואני מנחש שפוקסקאצ'ר לא יהיה שונה. אין כרגע ביקורות על הסרט, אבל אני לא מחשיב אותו לאחד המתמודדים החזקים השנה. הוא יכול להיות ברשימה, אבל לא במקום גבוה במיוחד.

עדכון -  היום (27.9) נודע כי הפצת פוקסקאצ'ר נדחתה ל-2014. ההודעה הגיעה יומיים לאחר הודעה חצי רשמית על דחיית "הזאב מוול סטריט" לתאריך לא ידוע. זה גורם לתהות האם אולפנים נוטים יותר ויותר לשבץ סרטים בסוף השנה, מבלי להתחשב בזמן שבאמת נדרש להכנתם.

מועדון הקונים של דאלאס: הדבר המפתיע לגבי הסרט, כפי שנחשף בטריילר, הוא שהוא קליל בהרבה ממה שמצפים מסיפורו של הומופוב חולה איידס שמבריח תרופות לארצות הברית עבור אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם טיפולים מצילי חיים בבתי חולים. הדבר הלא מפתיע, על סמך הביקורות, הוא שמתיו מקונוהי בדרך למועמדות לאוסקר לשחקן ראשי ואולי גם זכיה. גם ג'ארד לטו נמצא כרגע בעמדה טובה להיות מועמד כשחקן משנה. הסרט עצמו לא נחשב לאחד המתחרים החזקים, אבל צוות השחקנים שלו אמור להחזיק אותו קרוב לצמרת.

פילומינה: אולי הסרט היחיד שבאמת קודם למעמד מתמודד חזק בעקבות פסטיבל ונציה. כל השאר, כאמור, כבר די היו במעמד הזה לפני בכורתם. פילומינה עוסק באישה שבנה נלקח ממנה לפני עשרות שנים בעקבות הריון לא ראוי. סטיבן פרירס, שקצת נעלם מאז "המלכה", ביים את הסרט לפי תסריט של סטיב קוגאן וג'ף פופ, שזכו עליו בפרס בוונציה. ג'ודי דנץ' בתפקיד הראשית נמצאת כעת חזק בתמונת המועמדות.

American Hustle: לא לגמרי ברור מה מעמדו של הסרט הזה. יש לו טריילר, יש לו רשימת שחקנים מרשימה, יש לו את דיוויד או. ראסל כבמאי ותסריטאי ויש לו עלילה שנשמעת מסקרנת, על נוכלים מקצוענים שנאלצים לשתף פעולה עם סוכן ממשלתי כנגד נוכלים אחרים. יש כל הזמן תחושה שמדובר בפרויקט שוליים של ראסל ושחקנים איתם עבד בעבר, שהפך איכשהו לעניין גדול. הסרט צפוי לצאת ממש בסוף השנה, במהלך חודש דצמבר ועד אז, לא נדע מה הקונצנזוס לגביו, כי הוא לא עשה סיבוב פסטיבלים. קיימת שמועה לפיה הפצת הסרט תדחה, אולם זוהי שמועה בלבד נכון לעכשיו.

תחנת פרוטווייל: הסרט הזה פתח את השנה בקול תרועה, עם זכיה בפסטיבל סאנדאנס והמשיך לביקורות מהללות מפסטיבל קאן. מאז, הוא קצת נעלם. אין טריילר רציני, אין שיווק מתחת לשולחן. סרט הביכורים של ראיין קוגלר הוא מאהובי המבקרים של השנה (94% טריות במדד הביקורות של רוטן טומאטוז), אבל לא שומעים ממנו כרגע. הוא יצא לאקרנים ביולי והיה להצלחה צנועה (אם כי לא הגיע כנראה לסכומים שציפו ממנו). אז מה עכשיו? בשלושת החודשים הקרובים נדע אם חברת ויינשטיין שמפיצה את הסרט מאמינה בו, או מעדיפה להפנות את מאמציה לקידום סרטים אחרים.

Rush: סרט של רון האוורד או לרוב משחק של הכל או לא כלום. או שהוא מועמד לאוסקר בקטגוריות הגדולות, או שהוא מועמד במקרה הטוב לפרס טכני או שניים. בהתחשב בתאריך ההפצה הלא אטרקטיבי שלו, המפיצים כנראה לא בנו עליו יותר מדי. להפתעתם(?), הסרט זוכה לתגובות חיוביות הן מהמבקרים והן מהקהל. הסיבה שאני לא חושב שהוא בעמדה לאיים על פרסי הסרט, הבימוי, הכתיבה או המשחק, היא שיש עוד שלושה חודשים עד לתחילת ההצבעה ו-Rush כנראה ישכח עד אז, בשל היותו סרט חסר מקוריות בכל הנוגע לעלילה ועשיה.

יסמין הכחולה: אחרי "חצות בפריז", אני נזהר שלא לזלזל ביכולת של וודי אלן להשתלב בתמונת האוסקר. קצת מפתיע לקלוט שרק שלושה מסרטיו היו מועמדים לפרס, במיוחד לאור כמות המועמדויות שהביאו בקטגוריות הבימוי, הכתיבה והמשחק. למעשה, וודי אלן מחזיק בשני שיאים מרשימים: הכי הרבה מועמדויות לאדם חי לאוסקר על כתיבה והבמאי החי שביים הכי הרבה הופעות זוכות אוסקר. בכל זאת, יסמין הכחולה כנראה לא יהיה חצות בפריז מודל 2013. הוא נחשב לסרט מוצלח, כמו רוב סרטיו של אלן וקייט בלנשט עשויה בהחלט להיות מועמדת כשחקנית ראשית. עם זאת, אין כל כך דיבור על הסרט עצמו, יותר על הקונספט של עוד מועמדות לוודי אלן. לא נתקלתי במישהו שמחכה ספציפית לסרט הזה ולא נראה שהוא מכה גלים כמו חצות בפריז. אני כאמור נזהר, אבל זה לא נראה כמו הסרט שיביא לאלן עוד מועמדות.