bad hair day???

אולי יותר נכון לומר bad hair life...!!!

מי שאין לה בעיות עם השיער שלה לעולם לא תוכל להבין זאת.

אלה שקמות בבוקר בלי שרקמו תוכנית מדויקת להתמודדות עם השיער בבוקר, לא בנו אסטרטגיה מחושבת וברורה למתקפה נכונה וחד משמעית על סוגיית השיער בבוקר - לא תבֶנּה את זה...

רצתה ההיסטוריה והפגישה בין בני זוג שנושאים מטען גנטי של שיער מתולתל.

אותי, אף אחד לא שאל.

נולדתי עם שיער מתולתל, מלא, נפוח, פעמים בודדות אף מרשים

אבל מתולתל. מ ת ו ל ת ל!

המשמעות היא לתכנן ערב ערב מה עושים איתו לעזאזל...

אז - גם אם אני בבית וגם אם אני הולכת לחדר הכושר, אז ברור שאחפוף. אני חופפת כל יום ולכן אני לוקחת את קרם הלחות, את הסרום, את טיפות הסיליקון, אולי גם ג'ל.

חופפת את שיער, מסתרקת תוך כדי חפיפה (כי אח"כ זה בלתי אפשרי), יוצאת מהמקלחת עם מגבת על הראש, מתקתקת את הבגדים, איפור, גרביים ונעליים ואז מתפנה למלאכה הקשה מכל.

השיער.

פורמת את המגבת, נותנת לשיער ליפול באופן טבעי על הכתפיים והגב ושולחת מבט עגמומי למראה שממול.

מורידה את הראש קדימה, שופכת קצת קצם לחות על הידיים ומתחילה לטפוח על השיער בתנועות קצובות כששירת קינה מתנגנת בליבי בקצב הטפיחות.

מרימה את הראש, מנגבת את שאריות הקרם מצידי הפנים.

ומחמיצה מבט.

לוקחת טיפות סיליקון ומפזרת בקלילות על הראש.

קצת סרום.

לא.

לא קרה עדיין שום קסם.

השיער מתולתל ולא נראה טוב!

מנסה להלך בקלילות מול המראה כדי לראות אם זה נראה לפחות סביר.

לא.

זה לא.

הדבר היחיד הטוב בשיער שלי הוא הצבע.

צבע שטֶני צהבהב.

אבל זהו.

זה הדבר הטוב היחיד.

אורזת את התיק עם הבגדים והמגבות, מרימה מבט למראה.

ומבינה שגם היום - כמו כל יום אאסוף את השיער מתוח מתוח וגבוה לקוקו כדי להסוות את המראה המתולתל פראי הזה שלי.

שונאת אותו.

אותו מראֶה, 30 שנה, יום יום, שעה שעה.

שנאתי את זה, לא יכולתי להיות ספונטנית בגללו, לא יכולתי לצאת לטיולי שטח כי ידעתי שהוא יבגוד בי וישים אותי לקלס. לא יכולתי לישון אצל בחורים כי ידעתי שבבוקר הם יברחו, אם לא מהפחד מהמחויבות הם יברחו הרחק הרחק מהג'ונגל הזה.

אין מקום לספונטאניות. אבל בכלל. שנאתי את זה.

והחלומות?

כל לילה אני חולמת שאני מתעוררת בבוקר ולא מתמודדת עם שאלת השיער, קמה בבוקר עם שיער חלק ומבריק. נכנסת להתקלח - יכולה לפעמים גם לא לחפוף, יוצאת מהמקלחת מסרקת אותו, מנערת אותו קלות ויוצאת מהבית.

פשוט ככה, בלי סרטים, בלי בלאגן, בלי תסכולים. מסרקת ויוצאת.

מסרקת ויוצאת.

איזה חלום.

על פֶנים בכלל אין מה לדבר...

ואז שמעתי על החוויה היפנית. החלקה יפנית שמתיימרת להשאיר אותנו עם שיער חלק, גולש, מבריק ובלי המראה המגוהץ. שכן אין דבר שנוא עליי יותר משיער שנראה מגוהץ.

קבעתי תור. ברור שקבעתי תור.

הלכתי למספרה, ישבתי שם בפעם הראשונה - 12 שעות.

בפעם השניה - 10 שעות.

בפעם השלישית - 8 שעות.

שילמתי קרוב ל - 5,000 ש"ח.

5,000 ש"ח!!!

והשיער שלי?

כלום. נאדה. גורנישט. נאמן למקורות כמו כלב שנאמן לבעליו.

קצתה החליק, אודה ולא אשקר, אבל קצת.

לעזאזל - 30 שעות של עבודה עליך וכלום? לא תזרוק איזו עצם??

השלמתי עם זה שאאלץ ללכת עם שיער אסוף כל חיי.

ואז היכרתי את חנה.

חנה היא סוג של מכשושה מרמלה, מקבלת את לקוחותיה בביתה. באים אליה מכל הארץ, אבל מכל הארץ והפרסום אודותיה עובר מפה לאוזן מתולתלת.

בנות עם שיער חלק לא שמעו עליה מעולם כנראה. רק אנחנו - בנות השבט המקורזל מתוודעות לקסמיה.

הלכתי אליה....מה יש לי כבר להפסיד.

ביתה עמוס בלקוחות, אבל עמוס. מה שאומר שאם כבר הצלחת לקבוע תור - את עומדת להיפרד מ 4-5 שעות מחייך בהמתנה לטיפול של רבע שעה.

רבע שעה! לא 30 שעות. ו - 250 ש"ח, לא 5,000 ש"ח....חשוד משהו אבל שווה את הניסיון.

היא רוקחת את המרקחה שלה בסיר ענק שאת תוכנו היא מערבבת עם מוט גדול מעץ, הכל מריח ריחות חשודים. החומר עצמו שחור משחור ולוהט - ממש כמו זפת. את הזפת הזאת היא מורחת על השיער, קושרת עליו גרביון שחור ושולחת אותך הביתה ל - 24 שעות עם הזוועה הזאת על הראש.

פעמיים - שלוש כאלה והשיער שלי חלק.

חלק. חלק. חלק!

אני קמה בבוקר, לא מתעסקת עם השיער. מסרקת ויוצאת.

מסרקת ויוצאת.

איזה אושר!

אז נכון שנפרדתי מצבעו הטבעי של שיערי והפכתי שחורת שיער.

אבל השיער שלי חלק!!!

חלק!

נפרדתי ולא (!) בצער מקרם הלחות, מהג'ל, מהסרום, מטיפות הסיליקון!

מי אמר שאי אפשר לקנות איכות חיים בכסף?