מי נמצא מחוץ לפקעת?

לכבוד החג, פרק שלם!

במבט סוקר ממרום צמרת העץ נוכח תיאמה לדעת שקיימים בחוץ טורפים ונטרפים. הגדולים טורפים את הקטנים ומסתדרים בינם לבין עצמם!
  "אם מטבעי אין אני נמנה על הטורפים, עלי להיזהר שלא להיות להם לטרף. ממש ברגע זה צצים במוחי מספר רעיונות כיצד למנוע זאת." הרהר תיאמה לעצמו.
  "רעיון ראשון: עלי לנסות ולהתחפש לטורף ואז הטורפים האחרים לא יטרידו אותי. הרי יש ביניהם הסכם שביתת נשק והסכם חלוקת שלל.
רעיון שני: אם התחפשות אינה הסגנון שלי, אז עלי לנסות ולהתמזג עם הסביבה, על מנת שהטורפים לא יבחינו בי.
  "ממבט ראשון, הרעיון השני נראה לי פשוט יותר לביצוע!"
הואיל וכך בחר תיאמה ברעיון השני.
שנאמר, סוף מעשה במחשבה תחילה.
תיאמה החל לחשוב…
"היי, מה זה?" נחרד לפתע. "אני מנסה לחשוב על אמצעי הגנה, על שיטות הסוואה ועל דרכי גישה מוסתרות, אולם איני מצליח. אני כנראה לא מסוגל להתרכז בישום המשימה שלי."
במוחו צץ רעיון. הוא קצץ עלה רחב ויצר ממנו במהירות גליל מהודק.
על פי סימן, שחרר תיאמה את הגליל. נעמד לידו וספר בקול רם עד שהעלה המגולגל התיישר וחזר למצבו הראשוני. הספירה נעצרה על שבעים ושלושה. ניסיון נוסף בעלה מגולגל זהה, השיג את אותה התוצאה בדיוק. כך נוצר ביער "שעון הפרפר" הראשון בעולם…
בניסיון השלישי החל תיאמה לספור את המחשבות שחלפו בראשו בזמן שהעלה מתיישר. וראה זה פלא, מספר המחשבות היה שווה בדיוק לשבעים ושלושה. בניסיון הרביעי הצליח תיאמה במאמץ רב להוריד את מספר המחשבות שלו לארבעים ושלושה. אבל גם תיאמה ידע, כאשר הראש מלא במחשבות, לא ניתן להגיע למסקנה נכונה, לא כל שכן לחשוב כפרפר חכם…
"מה עושים עכשיו?" המשחק החל למצוא חן בעיניו.
  "כיצד אני נפטר מכל המחשבות הרצות לי בראש, ומשאיר לי רק מחשבה בודדה אחת שאותה אני רוצה ללמוד ולהבין?" שאל תיאמה את עצמו.
  "דוגמת עץ הבוק שאינו מסוגל לחשוב יותר ממחשבה אחת... וזהו אחד הסודות הכמוסים של היער…"
הפרפר המשיך להרהר. "מה לעשות שאנו בעלי-החיים, מושפעים מהסביבה ואיננו מסוגלים לאטום את מוחנו לכל הגירויים המקיפים אותנו והנקלטים בחמשת החושים שלנו: השמיעה, הראיה, הריח, הטעם, המישוש ואצל חלק מאתנו פועל גם 'החוש השישי' המסוגל לנבא לנו את העומד לקרות. למעשה אני חש שהחוש השישי הוא בעצם החוש הראשון שנוצר בגופנו, אך הוא כנראה נשכח עם הזמן… בכדי למצוא את גבולות האפשר צריך כנראה לבחון את גבולות האי אפשר בעולמנו"
אינסטינקט פנימי הפנה את מבטו של תיאמה לעבר שיח שושנים סגול, שצמח ממש למרגלות העץ שממנו צפה הפרפר.
  "למה אני נמשך לשושנים בפרט ולדברים יפים בכלל?" שאל תיאמה את עצמו.
ככל שהתעמק מבטו בשושנה, הוא החל לדמיין לעצמו מסע רגלי בין עלי הכותרת הצפופים שלה. מרכז השושנה הכהה משך אותו במשיכה מגנטית בלתי מובנת. בדיוק באותו הרגע השתחרר לו אחד העלים שתיאמה גלגל קודם לכן. להפתעתו ראשו היה דל במחשבות. תיאמה בקושי הצליח לספור שלוש-עשר מחשבות.
  "יופי!" שמח, "אני בדרך הנכונה!"
רק פתח את פיו ומבול של מחשבות החל לקפץ בראשו ולאכזבתו הוא שוב ספר שבעים ומשהו מחשבות, ממש כמו בהתחלה.
  "מה קורה כאן?" נבהל תיאמה. "ברגע שאני מפסיק להתרכז ומניח לאשליותיי להשתלט עלי, הכול מתפרק ונשבר."
  "מהיום והלאה," הבטיח לעצמו "אין יותר אשליות! רק ריכוז ועבודה קשה. להביט ולהתרכז בשושנה זה אמצעי יעיל למחיקת רוב המחשבות, אבל זה לא מתאים לי," סיכם תיאמה לעצמו. "אני אחפש לי משהו אחר!"
לא הספיק הפרפר לסכם את דבריו והנה זה בא: מין הרגשה מסתורית שבין עלי השושנה ישנה תנועה. אכן חרקים שחורים קטנים ומבריקים נעו זה אחר זה לעבר מרכז עלי השושנה. חלקם שינו כיוון לפתע וללא כל סיבה נראית לעין חזרו למרכז הטור – וחוזר חלילה.
  "אלו בטח נמלים!" קפצה המחשבה לראשו.
הפרפר הצעיר הוקסם מהדינאמיות שלהם, ממהירות הליכתם ומארגונם המושלם. בעודו עוקב אחר הנמלים, גילה תיאמה שמצדו השני של השיח נמצא הקן שלהם.
  "פלא קטן!" חלפו המילים בראשו.
מכל כיווני קרחת היער זרמו שיירות של נמלים לעבר פתחי הקן.
  "אין שם טפילים!" חשב לעצמו תיאמה.
כל נמלה ללא יוצאת מן הכלל, נשאה דבר מה. הרבה תיאום היה בין הנמלים הקטנות. למרות הצפיפות ולמרות העומס בשיירות, אף נמלה לא דרסה או דחפה את חברתה. לכל היותר, המהירות מביניהן עקפו בזהירות את חברותיהן העמוסות לעייפה. מוקסם ממראה עיניו המשיך תיאמה להתרכז במתרחש. התמונה התחילה להתבהר במוחו. הנמלים לא התהלכו להן ככה סתם. מסתבר שכל שיירה הייתה מאורגנת בנפרד. במרכז השיירה נמצאה מנהיגת השיירה. בנוסף היו נמלים זריזות שהעבירו דיווחים מהקצה האחד של השיירה לקצה השני וחוזר חלילה.
  "מעניין על מה הם מדווחים?" שאל תיאמה את עצמו. "אולי על מכשולים בדרך… או על דרכי קיצור… או מעבירים פקודות מהמנהיגה או אולי זוהי סתם רכילות של נמלים."
עלה מהודק נוסף השתחרר לפתע. תיאמה בקושי שמע אותו. חושיו ניסו לספור אינסטינקטיבית את המחשבות במוחו וראה זה פלא, אף לא מחשבה אחת!
תיאמה ידע שזה הזמן הנכון לעבור לשלב הבא.

ציטוט מספרי: "הפרפר תיאמה והתנגה סנגה" ספר קמיע שהתקבל בתיקשור