אם הייתי פוגשת בך עכשיו, סתם ככה באמצע הרחוב, הייתי קופצת עליך, סוגרת את רגליי על מותניך ומהממת אותך בנשיקה סוחפת. והולכת. משאירה אותך המום, נלהב, מלא בסימני שאלה.

מגיע לך.

אם הייתי פוגשת בך עכשיו, במקרה, במכולת, הייתי אומרת איזה משהו מצחיק וחד, כזה שיגרום לך להבין כמה אני שונה ומיוחדת וכמה כיף היה יכול להיות לך איתי.

אם הייתי יודעת שאני עוברת ברחוב ואתה אולי יושב בבית הקפה שבפינה ורואה אותי חולפת, הייתי נותנת לרוח לבדר את שיערי ומביטה ימינה אל הכביש במבט איטי ומצועף, שתראה אותי חולפת ותבין שזה קרה כבר פעם אחת יותר מדי.

אם הייתי פוגשת בך עכשיו, סתם ככה במקרה, הייתי שואלת אותך: למה? ולא באמת רוצה לשמוע את התשובה.

אבל אם הייתי רואה אותך עכשיו, במקרה, באמצע הרחוב, עובר במדרכה שבצד השני של הכביש, כנראה שהנשימה היתה נעתקת ממני והייתי פשוט נעמדת, קפואה. הלב היה מזנק עד אליך, אוחז, מחבק וסוגר את רגליו על מותניך, לא מוכן לשחרר עוד לעולם. אבל על המדרכה שבצד השני של הכביש, אותו גוף המכסה על הלב שלי היה ממשיך ללכת, מעמיד פנים כאילו לא ראה, ומשאיר את הלב שם איתך.