אומרים שבכל אדם יש אור קטן. ניצוץ אלוהי. אם הניצוץ הזה הוא אלוהי, זה אומר שאלוהים אוהב אותנו. כלומר, מה שמקיים את האור הזה, אוהב אותנו. בכל מצב שהוא, הוא אוהב אותנו. תמיד.
אם אנחנו אור לגויים, זה אומר שאנחנו צריכים לאהוב. צריכים זו מילה בעייתית כשהיא מצטרפת לאהבה. זה מה שעושה אור. אוהב. את כל מי שהוא מפיץ לו אור. את כולם.
ואהבת לרעך כמוך. |
האור מתוך החושך
בתגובה על באנו חושך לגרש
נירוואנה
בתגובה על מעל הכוכבים
נירוואנה
בתגובה על מרווחי הזמן
תגובות (42)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שכל זו מילה בעייתית. אנחנו מודדים יכולות שכליות בכל מיני כלים.
לניצוץ אין גבול, לכן התנהגות מופתית היא מופתית של המופתית, ויותר..
לפעמים יש לי חשק פשוט לדעת את כל התורה.לא יודעת איך. פשוט לדעת הכל.
זה לא קשור למה שכתבת..
לגמרי. הכלל תקף על כולם
ביום הראשון: ויהי אור. ויבדל בין האור לבין החושך.
ביום הרביעי: יהי מאורות ברקיע השמיים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים.
אולי ביום הרביעי נברא הזמן..
אגב, ברוב פתיותי (אני יודעת שאין מילה כזו) בדקתי אם יש משפט "ואהבת לגרך כמוך" (:
השמש גם שוקעת.
ומטילה צללים גדולים על אור קטן (:
התשובה מחולקת ל2 דברים:
אני מלמדת את עצמי בעזרת האגו שלי. מלמדת את עצמי לצמצם אותו.
שליטה עצמית.
שליטה עצמית היא דבר חשוב כשרוצים לבחור בטוב. קל להכנע לרגש.
אני נמצאת במקום או בסיטואציה שאני לא רוצה להיות בהם. אני לא חושבת שהם טובים. אני חושבת שהחסרונות שלהם/ הגרעונות שלהם עולים על הטוב. אבל אני נמשכת לשם. כיף לי שם. ולא, לא כל מה שכיף הוא טוב. לילד כיף גם לרוץ לכביש, כי מבחינתו זה חלק מהעולם כרגע, והוא משחק בו. אז אני אומרת לנוכחי המקום או למישהו מהסיטואציה- שאני הולכת. שלא אחזור יותר. או מחווה דעה נחרצת. ועומדת בה. אני לא אעמוד בה? אני הרי חזקה. בעלת שליטה עצמית. אני אוכיח להם שאני אעמוד בה.
אני משתמשת באגו שלי בכדי ללמוד מהו כח רצון. משתמשת באחרים בכדי למתוח את הגבולות שלי.
מה אם לא היה לי למי להוכיח? האם הייתי בוחרת בטוב? האם הייתי מנסה להכניע את האגו? להשתמש בו במקום להתענג עליו?
על אותו עניין, בהטיה קלה, יותר קל לנו לאהוב אחר מאת עצמנו. האהבה "הכי גדולה" שיש כיום בעולם היא כמו הורה לילדיו. הוא שם אותם לפניו. דרך- האהבה של/ אל האחר- אנחנו לומדים לאהוב.
ויש עוד עניין, של גבר ואשה, אבל זה כבר אחר (:
אה, היית אומר שלזה אתה מכוון. אני התרכזתי בפוטונים ובכל הדרך שלהם.
כן, האור הוא אנרגיה. ואנרגיה פועלת על חוק טבע פשוט, כמו מגנט. אוהבים? מתחברים. לא אוהבים? מתרחקים. בלי טינה. רק אנרגיה (:
וזו כל התורה (אורה) על רגל אחת!
הממ טוב אולי בכל זאת זה מוקדם מדי. בגדול זה תא (שטח) שיודע להמיר את האור שפוגע בו לחשמל.
זה לא אומר שהאור אוהב אותנו.זה רק אומר שאור הוא אנרגיה....
ראה עצמך פטור. לעולמים (:
(:
שאלתי את עצמי. קטונתי מלמצוא את הקשר
במידת האהבה (:
לאהוב מישהו זה לקבל אותו בדיוק כפי שהוא. לראות את היופי הפנימי שלו מבעד לכל הקליפות.
לאהוב את עצמנו זה לקבל את עצמנו בדיוק כפי שאנחנו. עם כל הפחדים והחולשות.
אז, אפשר לחיות את המשפט שאיתו סיימת.
כתבת יפה על הדבר היפה בעולם. אהבה.
פעם חשבתי על זה. למה דרך אחרים אנחנו לומדים הכי טוב אהבה.
חשבתי עד שזה נשמע לי הגיוני
אמן, לברכה שלך
גם העין מראה הכל הפוך, כמו מראה. חשבת על זה פעם?
מעניין אם מים, שהם 70% מהעולם נראים הפוך. האם הם יכולים בכלל?
גם. זה הבדל ענק (:
מסכימה
אני מסתכלת על הטוב
הבורא או האור המושפע ממנו, אינם תוצאה של 'צורך' לתת ולאהוב בני אדם, אלא זו סוג של מהות של השפעה.. מעין רצון מטרתי (שאינו נובע מחסרון).
על האדם להכיר את הרצון שלו לקבל לעצמו (אהבה עצמית) ולהתאמן להפוך רצון זה לרצון לקבל ע"מ להשפיע ולתת.
כנראה שרק מתוך עשייה ונתינה לאחר, אנחנו מסוגלים להרגיש מילוי אמיתי שגם נשאר ומלווה אותנו לעומת סיפוק מיידי (שנובע מרצון עצמי) שבא ב'היי' והולך ב'ביי'.
מאחר ויש בנו (לפי הלימוד) את הניצוץ האלוהי, יש בנו מחויבות לתת ולהשפיע על חברנו (בבחינת 'ואהבת.' ומבחינת ה'ערבות ההדדית'), כולל על הגויים.
שנהיה בשמחה ובאהבה !!
אין פה עניין של מדרגה, מי יותר מי פחות. רק לאהוב
בצלמו ובדמותו