בעלטת שדרות העלומים,עמדה דממה דקה,

בהבזק אורם של פנסים,חרש הישתקפה לה דמותה.

עת צלצל השעון חצות, עלה הסהר

אז הופיע מבין העננים

אוי כמה יפה היה  העלם

שקידש את פניה בחסד וחיוכים.

ועם בוקר בעלות השחר,נעלם היופי אבדה העדנה

עת לכוכבים העלם עלה

והיא כמו חשך  כל עולמה

ובעלטת שדרת העלומים,עמדה דממה דקה,

וחרש חרש פנתה לה,העלמה לדרכה.

היה זה לילה ללא עת

חשכה ללא תנומה,

ליבה דם  שותת, ידעה היא אז

נגוזה נעלמה אהבת האמת.