אין יותר שיח אנושי כמו שהתקיים פעם  - לא בקרב המשפחה, לא בקרב חברים, לא בבית הקפה ולא בחדרי ההמתנה לרופא, לספר או או בכל מקום שמספר אנשים זרים זה לזה ממתינים למשהו או למישהו. 

כולם שותקים, איש ברעהו, כולם מרוכזים בסמארטפונים שלהם המשמיעים בכל מספר שניות מין צלילים שונים ומשונים והם מקלידים במקלדת וירטואלית זעירה כמחצית כף היד. המסרונים בסמארטפונים מושכים את תשומת הלב של האנושות כולה. חישבו ומצאו ש-27 מיליארד מסרונים עוברים ברשת הוואטסאפפ העולמית מדי יממה. והיד נטויה: המספר גדל והולך בצורה מבהילה. לכל ילד/ה, נער/ה, איש/ה יש סמארטפון שעולה יותר מאלף דולר, כל אחד ממתין בעיניים כלות ליציאה לשוק של הגרסה החדשה כדי לזרוק את הישן ולרכוש חדש, וכל אחד יודע להשתמש רק ב 5% עד 10% מן האפשרויות הטמונות בו. הפילוסוף הרברט מרכוזה כתב לפני קרוב למאה שנים ספר הדן בדרכים של השוק המודרני לשכנע את רוב האנשים לקנות דברים שהם לא צריכים ולזרוק לאשפה את הישנים העושים את אותה העבודה. כך מתפתחת "הכלכלה המתקדמת" עד שהיא נתקעת מדי כמה עשורים באסונות כלכליים שמאמללים מאות מיליוני אנשים. לאנשים של העולם השלישי זה לא נוגע: הם עסוקים, ללא סמארטפונים, בשאלה כיצד להתקיים בדולר עד שני דולרים ביום. לזקנים של העולם הראשון אין סמארטפונים כי הם חרדים מהטכנולוגיות החדישות של המאה העשרים ואחת. הם רק יודעים שהזמנים המודרניים הנשלטים על ידי סמארטפונים מונעים מהם להחליף שנים שלשה משפטים עם ילדיהם ונכדיהם מדי פעם. כי הם יושבים לידם אבל מתעסקים כל הזמן רק במכשיר השטני בעיניהם. אפילו לשולחן הארוחה המשפחתית הם גוררים את הסמארטפונים ומקלידים בהם גם עם אצבעות שמנוניות.

יש רק תקווה קטנה אחת בלב שהמלחמות בעולם תהיינה בלתי אפשריות כאשר שליש מהאנושות מתעסקת בסמארטפונים ויתר שני השלישים לוחמים את מלחמת הקיום כיצד להתקיים עם דולר עד שנים ליום.