כותרות TheMarker >
    ';
    0

    העץ הנדיב

    56 תגובות   יום שבת, 28/9/13, 03:28
    פַּעַם אַחַת הָיָה עֵץ... 
    וְהוּא אָהַב יֶלֶד קָטָן אֶחָד. 
    וְכָל יוֹם הַיֶּלֶד הָיָה בָּא וְאוֹסֵף אֶת הֶעָלִים שֶׁל הָעֵץ
    וְעוֹשֶׂה מֵהֶם כְּתָרִים וּמְשַׂחֵק בְּמֶלֶךְ הַיַּעַר.
    הוּא הָיָה מְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע 
    וּמִתְנַדְנֵד לוֹ עַל הָעֲנָפִים 
    וְאוֹכֵל תַּפּוּחֵי-עֵץ.
    וְכְשֶׁהַיֶּלֶד הָיָה מִתְעַיֵּף, הוּא הָיָה נִרְדָּם בְּצִלּוֹ שֶׁל הָעֵץ. 
    וְהַיֶלֶד אָהַב אֶת הָעֵץ מְאֹד מְאֹד. 
    וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָּר.
    אַךְ הַזְּמָן חָלַף לוֹ, וְהַיֶּלֶד הָלַךְ וְגָדַל. 
    וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָעֵץ נִשְׁאַר לְבַדּוֹ.
    וְאָז הַיֶּלֶד בָּא יוֹם אֶחָד אֶל הָעֵץ, וְהָעֵץ אָמַר:
    "בּוֹא יֶלֶד, בּוֹא תְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע שֶׁלִי,
    וְתִתְנַדְנֵד עַל הָעֲנָפִים וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר".
    "אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי עָסוּק בִּשְׁבִיל לְטַפֵּס עַל עֵצִים", אָמַר הַיֶּלֶד.
    "אֲנִי רוֹצֶה בַּיִת, שֶׁיִּהְיֶה לִי חַם", הוּא אָמַר.
    "אֲנִי רוֹצֶה אִשָׁה וְאֲנִי רוֹצֶה יְלָדִים, וּבִשְׁבִיל זֶה אֲנִי צָרִיךְ בַּיִ
    ת
    אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי בַּיִת?"
    "אֲבַל אֵין לִי בַּיִת", אָמַר הָעֵץ,
    "הַיַּעַר הוּא בֵּיתִי. אֲבַל אַתָּה יָכוֹל לְקַצֵץ אֶת הָעֲנָפִים שֶׁלִּי וְלִבְנוֹת בַּיִת. אָז תִהְיֶה מְאֻשָׁר".
    הַיֶּלֶד קִצֵּץ לָעֵץ אֶת עֲנָפָיו וְלָקַח אוֹתָם אִתּוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ.
    וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר.
    אֲבָל הַיֶּלֶד הָלַךְ וְלֹא חָזַר הַרְבֵּה זְמָן...
    וּכְשֶׁהוּא חָזַר הָעֵץ הָיָה כָּל-כַּךְ מְאֻשָׁר שֶׁבְּקֹשִׁי הִצְלִיחַ לְדַבֵּר.
    "בּוֹא יֶלֶד", הוּא לָחַשׁ, בּוֹא תְשַׂחֵק". 
    "אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי זָקֵן וְעָצוּב בִּשְׁבִיל לְשַׂחֵק" אָמַר הַיֶּלֶד.
    "אֲנִי רוֹצֶה סִירָה שֶׁתִּקַּח אוֹתִי הַרְחֵק הַרְחֵק מִכָּאן.
    אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי סִירָה?" 
    "כְּרוֹת אֶת הַגֶּזַע שֶׁלִּי וְתַעֲשֶׂה לְךָ סִירָה" אָמַר הָעֵץ.
    "כָּךְ תּוּכַל לְהַפְלִיג לַמֶּרְחַקִים וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר".
    הַיֶלֶד כָּרַת לָעֵץ אֶת הַגֶּזַע
    וּבָנָה לוֹ סִירָה וְהִפְלִיג לַמֶּרְחַקִים.
    וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר.. אֲבָל לֹא מְאֻשָׁר מַמָּש
    וְאַחֲרֵי הַרְבֵּה זְמַן הַיֶּלֶד חָזַר שׁוּב. 
    "אֲנִי מִצְטַעֵר, יֶלֶד", אָמַר הָעֵץ,
    "אֲבַל לֹא נִשְׁאַר לִי שׁוּם דָּבָר לָתֵת לְךָ, הַלְוַאי שֶׁיָּכֹלְתִּי לָתֵת לְךָ מַשֶׁהוּ, אֲבָל לֹא נִשְׁאַר לִי כְּלוּם. אֲנִי סְתָם גֶּזַע כָּרוּת זָקֵן. אֲנִי מִצְטַעֵר...". 
    "אֲנִי לֹא צָרִיך הַרְבֵּה עַכְשָׁו" אָמַר הַיֶּלֶד,
    "רַק מָקוֹם שָׁקֵט לָשֶׁבֶת וְלָנוּחַ. אֲנִי עָיֵף מְאֹד".
    "אִם כָּךְ", אָמַר הָעֵץ וְזָקַף אֶת עַצְמוֹ כַּמָּה שֶׁרַק הִצְלִיחַ,
    "אִם כָּך, גֶּזַע כָּרוּת זָּקֵן הוּא כֵּן טוֹב בִּשְׁבִיל לָשֶׁבֶת וְלָנוּחַ. בּוֹא, יֶלֶד, שֵׁב לְךָ וְתָנוּחַ"
    וְהַיֶּלֶד יָשַׁב.
    וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר.
    http://cafe.themarker.com/image/2347733/
     
    ש. סילברסטיין -תרגום יהודה מלצר
    דרג את התוכן:

      תגובות (56)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/12/13 16:24:
      עץ חוצפן מנצל את הילד
        15/10/13 10:52:
      כמה מרגש להיזגר בספר הנהדר הזה
        14/10/13 00:58:
      כמה יפה ועצוב...וכמה נעים להיזכר...סיפור לכל גיל לכל שעה...

      קראתי את התגובות ומצטרף אל כל אחת מהן***.  

      חבל שבעומק השורש החברתי\תרבותי "של היום" לפעמיים-

      זה גם קצת אחרת ומדורדר..

      נהניתי לקרוא, מכבד. אבל גם לא מתעלם מין האחרים שיש בנו.

      אלו האחרים שאין להם את האפשרות..

      בפועל הם חלק מעומק איכות העתיד של כולנו.

      האיכות העתידנית והסמויה של הילדים שלנו אשר יצטרכו להתמודד..

      חבל גם שהאינטליגנציה והתרבות אשר צריכה להתמודד עם אנטי תזה פשטה את הרגל..


      תודה.

        8/10/13 12:00:
      אוי, כמה זה מקסים...
        8/10/13 08:27:
      לא נס ליחו....
      תודה. אזמן לי את הספר כשנכדי יגדל קצת...***
        5/10/13 12:08:
      מקסים תמיד ♥ תודה שהזכרת סיפור כה נפלא:-)
        3/10/13 22:59:
      אני כל כך אוהבת את הספר הזה והרהרתי בו ממש לאחרונה בעקבות חוויה שעברתי. חומר למחשבה.
        3/10/13 05:05:
      מוכר ואהוב
        2/10/13 14:55:
      סופר ענק ממליצה על הספר: where the sidewalk ends
        2/10/13 13:37:
      סיפור שמזכיר לנו כמה נתינה היא חשובה..נתינה נקיה טהורה..שלא עמ לקבל..נתינה ללא התחשבנות,אגו,ודפוסים אחרים..
        2/10/13 03:11:

      מוכר מקסים ומרגש...♥

      ''

        1/10/13 22:24:

      כקודמיי כאן - אחד הספרים החזקים לילדים.

      דרכו ניתן ללמד כל כך הרבה ...

      נתינה, קבלה, נדיבות, אנוכיות ולבטח שכחתי עוד...

       

      קבל ח.ח. דורון צוחק

      אוהבת כל כך את הסיפור הזה.. תודה שהזכרת נשכחות
        1/10/13 06:51:
      זכור לטוב...
      תמיד היה ונשאר סיפור מרגש.
        30/9/13 07:21:
      נתינה אין סופית של העץ והטבע ככלל השאלה במה אנו יכולים להיטיב ,לא רק לקחת? מכירה את הספר שנים רבות ,נימצא בכל גן ילדים מסופר רבות לילדים ובסוף הם נישאלים איך הם מרגישים שהעץ נגדע ?והתשובות. מעניינות מאוד.
        30/9/13 06:53:

      סיפור יפה. וגם מוסר השכל.

        30/9/13 00:02:
      חיבוק ענק לעץ הזה .. (: כיף לחזור לסיפורים ההם , אנחנו תמיד ילדים של החיים ...
        29/9/13 22:08:
      *
        29/9/13 20:27:
      גדלתי על הספר הזה (וגם על "אבא, תן לי יד"). לטעמי זהו ספר קסום ומוסר ההשכל בו חינוכי בהחלט.
        29/9/13 17:54:
      תמיד יהיה קיים הוויכוח האם זה סיפור רגיש ומרגש המוכיח אהבה ונתינה ללא תנאי או סיפור דרמתי קורע לב של ילד המנצל אהבה ללא תנאי לצרכיו האגואיסטיים. לי נדמה שהכול תלוי בעין הקורא. אותי הסיפור הזה תמיד העציב. בתפיסתי יש בו משהו מלנכולי ברמות הכי גבוהות. ברררר....
        29/9/13 12:32:
      בהחלט מוכר ועם מוסר השכל. טוב להיזכר שבוע נפלא :)
        29/9/13 12:05:
      נורא מעניין למה העלת את הסיפור הזה... סיפור לא פשוט!
        29/9/13 10:06:
      מוכר ומרגש תמיד
        28/9/13 22:51:
      חמוד הסיפור! אך ממתי עברת לסיפורי טבע? תחזור לסיפורי אנוש... זה מגלגל מצחוק לפעמים.. בהצלחה!
        28/9/13 21:38:

      סיפור מקסים עם מוסר השכל וגם מאוד עצוב. כי אנו מנצלים את משאבי הטבע עד כלות מבלי לתרום להם שום דבר, ואפילו לא תמיד יודעים לומר תודה.

        28/9/13 21:22:

      אהבתי וכיכבתי.

        28/9/13 20:36:
      והנה נזכרתי שבעבר הצגת כאן את תמונת הכריכה שלו בגלריה שלך, ומסתבר שמאז דעתי לא השתנתה.
        28/9/13 20:33:

      את הסיפור הזה מעולם לא הסכמתי להכניס הביתה.

      הסיפור הזה מלמד את הילדים ביטול עצמי.

      אין כאן נתינה והכרת תודה- יש כאן ניצול וניצול וניצול.

      רבים מאנשי ההוראה והחינוך מלמדים ומקריאים את הספר הזה

      בגאווה גדולה. האם יש מישהו שפעם עצר לרגע והתבונן במסרים???

      אגב, זה לא הסיפור היחידי העלוב שהפך לקלאסיקה בלי שום סיבה מוצדקת- מישהו פעם טרח

      להבין את המסרים של "הברווזון המכוער"?

        28/9/13 20:24:
      סיפור מדהים - שבוע נהדר :)
        28/9/13 20:23:
      הקראתי אותו השבוע לנכדתי בת ה-4 שקבלה ירושה את הספר מבתי...היא די הזדעזעה מהרעיון שהילד כרת את העץ...אסור לפגוע בענפים היא שחה לי ...איכשהו עם עצמי די התלבטתי אם זה מתאים לגילה
        28/9/13 20:09:
      וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר :))


      אחד הסיפורים המרגשים ביותר.
        28/9/13 15:31:

      הסיפור הזה הוא קסם בלתי נגמר...

      לכל גיל ומצב....

      נפלא שהבאת

      את הנתינה הזו.

      שבת שלום.

        28/9/13 13:52:
      וזה סיפור מקסים עם מוסר השכל
        28/9/13 13:49:
      פששש, ממש מחזיר לילדות
        28/9/13 13:01:
      מוכר ויפה.:}
        28/9/13 12:51:
      יפה איזו אידיליה, זה קורה כאשר נותנים ולא מקבלים תמורה.*
        28/9/13 12:30:

      *
      כואב הלב לראות איך האדם מתייחס לטבע, לעץ כמובן מאליו, בכל יום כשאני הולכת לטייל או נוסעת. רואים אותם בצידי הכביש.
      עצים יבשים אומללים שלא יכולים להימלט ממר גורלם שהאדם תקע אותם בבטון ואינו משקה ואינו מטפל, עצים גדומים עד כלות .
      וקוראים גיזום.
      אני קוראת לזה להרוג את העץ.
      ולמה?
      הוא לא לוקח מאתנו דבר רק נותן.

        28/9/13 12:11:
      מלמדת את העץ הנדיב בכל שנה בטו בשבט. סיפור מדהים עם מוסר השכל חשוב וגם קצת עצוב.. תודה על השיתוף
        28/9/13 11:56:
      אין נתינה ללא קבלה ולהיפך. אין צורך בחשבנאות אבל איזון כלשהו מחוייב בכל זודיות.
        28/9/13 11:29:
      ספר מדהים .תודה לך
        28/9/13 11:10:
      מקסים
        28/9/13 09:35:
      סיפור מקסים... מרגש...
        28/9/13 09:24:
      כשהייתי בתיכון קניתי את הספר הזה בפעם הראשונה. הפעם השנייה הייתה לילדיי. זה היה קצת עצוב להקריא להם והבנתי שזה ספר לגיל 13 ומעלה. לא לפני. לא ממליצה לפני.
        28/9/13 09:18:
      לך*
        28/9/13 09:18:
      סיפור שחברה שלי כתבה בתגובה לפוסט שלי העץ במדבר.. סיפור יפה עם המון חוכמת חיים.
        28/9/13 08:41:

      כמה יפה, סיפור מהחיים, ניתן לומר....
      ילדים והורים, בני זוג, או כל מערכת יחסים
      שהנתינה והקבלה בה אינה הדדית לחלוטין
      יכולה להתאים למשל הזה.
      כמה יפה, כך עצוב ונוגע ללב. 

        28/9/13 07:55:
      מאד עצוב בעיניי נתינה חד צדדית
        28/9/13 07:26:
      אם לא שמתם לב, מישהו ניצל את תום ליבו של העץ עד תום...
        28/9/13 07:13:
      מוכר אהוב ונוגע.
        28/9/13 06:58:
      קצר, עדין. מלא אהבה עד כלות.
        28/9/13 06:43:
      גילוי נאות: את היצירה הזאת אני מכיר, מזמן. אל יתר הדברים שכתב סילברסטיין נחשפתי רק בשנים האחרונות ממש, בזכותן של 3 הבנות של זוגתי, ועוד בשפת המקור. כול כך הרבה תוכן ומשמעות יש בדברים שהוא כותב, שווה בהחלט ומאוד מומלץ לקרוא את יצירותיו.
        28/9/13 06:12:
      למרות שבמקור ההתייחסות לאישה שמעניקה מבלי סוף לי הצטייר היום כהורים שנותנים באהבה הכל לילדם החוזרים לבקר כשרק צרכים לקחת עוד. וזו מציאות עצובה במשפחות אלה. בכל מקרה יפה לקרוא ולהזכיר לעצמנו מהיא הדרך הנכונה.