כותרות TheMarker >
    ';

    והיה

    והיה - יעקב יצחק הורוביץ.



    והיה בהגיע שעתך ללכת

    עת תיפול ותיבול, כעלה בשלכת

    ואל בית דין של מעלה ,תיקרא להגיע,

    שם לא ישאלוך, אם צברת הון רב

    או אם נפלת כגיבור, בקרב

    אם צדיק או רשע היית

    שאלה אחת ישאלוך בלבד

    אם לפני מותך

    חיית ?

    0

    הייתי מופתעת

    40 תגובות   יום שבת, 28/9/13, 16:07

    כשאני אומרת "הייתי מופתעת" אני מתכוונת שזה קורה אצלי.

    איש לא ניסה להפתיע.

    זה קרה , כמו אכזבה המגיעה בגלל ציפיות שלא ממומשות, אבל הפוך,  בגלל העדר ציפיות.

     

    פירסמתי לפני יומיים. באתר אגורה שתי הודעות מסירה.

    1 שתי טלויזיות במצב טוב

    2 זרעים של תורמוס וחוטמית.

    כעבור יום הגיעו 4 בקשות לזרעים והיום הגיעה עוד אחת.

    לעומת זאת עבור הטלויזיות, אפילו לא בקשה אחת.

    זו הפתעה עבורי וגם שמחה.

    משמח אותי לדעת שיש עוד כמוני שחדוות הזריעה, והגינון קיימת בהם.

     

    הפתעה נוספת קרתה לי אתמול.

    היתה הלוויה אצלנו, לחבר קיבוץ ערירי.

    חששתי שיבואו מתי מעט, הוא לא היה איש שיחה וחברה.

    לא היתה לו משפחה.

    דאגתי שלא יהיו מספיק גברים לכסות.

    והנה כאשר הגיעה השעה,

    חברים מתקבצים ובאים , והם רבים

    בניהם אני מזהה עוזבי קיבוץ.

    חברים ובנים.

    ואח"כ סביב הארון,

    מתנהל טקס ובו הספדים מרגשים.

    נגלו לי פרטים שלא ידעתי.

    שוב הופתעתי.

     

    מכיוון שהיה ערירי, נסעתי לבי"ח לזהות ולהוציא רשיון קבורה.

    זוהי חוויה והתנסות ראשונה בחיי.

    הגעתי לבי"ח נהריה, למודיעין. משם למחלקה הגריאטרית. (יש לשים לב לחיצים)

    ''

    ואז לחדר נפטרים

    ''

    הגעתי  מיוגעת ומותשת מחיפוש המקום (קודם למצוא את הגריאטריה ואח"כ את חדר הנפטרים).

    ההסברים לא ממש תואמים את המסלול.

    ''

     

    התקשרתי (לא בשבת).

    שמואל אמר שיגיע עוד מעט.

    נתן לי זמן להחזיר נשימה (עוד לא לבורא)

    ולהתארגן נפשית לראות פנים של איש שעד אתמול היה חי.

    איש שאני מכירה במראה של לפני שבועיים שלושה כאשר ביקרתי בבית הסעודי אצלנו.

    חששתי שלאחר שהותו בבי"ח, לא אזהה.

    שמואל הגיע, החתים אותי על מסמכים

    ואז ניגשנו אל המקרר.

    הדלת נפתחה,.

    הכיסוי הוסר.

    ואני זיהיתי.

    "בוודאי שזה הוא" אמרתי בשמחה.

    הוא נשאר יפה כפי שזכרתיו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (40)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/10/13 17:05:

      צטט: צביקה פרל 2013-10-10 13:53:29

      החיים מלאים הפתעות.
      כנראה גם המוות. מסתבר

        10/10/13 13:53:

      החיים מלאים הפתעות.
      כנראה גם המוות.

        5/10/13 14:17:

      צטט: ואלי ♥ 2013-10-05 12:28:36

      באמת יש הפתעות בחיים,

      מכל מיני סוגים ....

      עם הגיל - אנחנו לומדים לזהות אותן ...

      יפה שאת ואחרים דאגו לאותו אדם ערירי ....

      אותי - - -  השלטים בבית החולים  - - - דיי זיעזעו,

      למה החולים הגריאטריים צריכים להיתקל

      בענייני חדר המתים? --- מדכא ...

      או שבגלל שהם גריאטריים הם כבר לא ממש קולטים? תודה על התגובה ואלי. לדעתי כל מי שמגיע אל בי"הח נמצא במצב כזה שאינו יכול בכלל לקרוא שלטים. החולים מגיעים אל המחלקות (פנימית, אונקולוגית, קרידיאולוגית גריאטריה וכד') כשהם שכובים על אלונקה. השילוט הוא עבור המבקרים

       

        5/10/13 12:28:

      באמת יש הפתעות בחיים,

      מכל מיני סוגים ....

      עם הגיל - אנחנו לומדים לזהות אותן ...

      יפה שאת ואחרים דאגו לאותו אדם ערירי ....

      אותי - - -  השלטים בבית החולים  - - - דיי זיעזעו,

      למה החולים הגריאטריים צריכים להיתקל

      בענייני חדר המתים? --- מדכא ...

      או שבגלל שהם גריאטריים הם כבר לא ממש קולטים?

        5/10/13 09:56:

      צטט: רחלי45 2013-10-05 09:46:51

      ספור מדהים, לא כל אחד מוכן ליסוע לזהות איש מת...צדיקה!  תודה רבה רחלי. נכון, לא כל אחד יכול ומוכן וטוב שלא כולנו אותו הדבר. כמו שאני לא יכולה להיות מטפלת פעוטות, מורה בבי"ס, וכפי שכתבתי בתוגבה קודמת, מוכרת בגדים או נעליים

       

        5/10/13 09:46:
      ספור מדהים, לא כל אחד מוכן ליסוע לזהות איש מת...צדיקה!
        5/10/13 05:58:

      צטט: אורנה ע 2013-10-04 21:53:51

      מורידה בפניך את הכובע על מה שעשית למען הקשיש.תודה לך אורנה.  מתמיהה אותי הסרת הכובע כשאני עושה מה שנראה לי מובן מאליו וללא כל קושי. אך כבר התרגלתי לכך כאשר אני מספרת על עבודתי לאנשים  שטרם יודעים מהי.
      מזל שבני האדם שונים זה מזה ביכולות שלהם. אני למשל הייתי יוצאת מדעתי לו עבדתי בחנות בגדים או נעליים.
        5/10/13 05:52:

      צטט: קביאר 2013-10-04 21:10:58

      צבטת לי את הלב שלוש פעמים: בכך שלטלוויזיה לא היה ביקוש (למרות שזה כנראה אומר שרבים עברו למחשב גם כאמצעי צפייה), בכך שללוויה באו רבים ובכך שהאיש נותר יפה כשהיה והצלחת לראות את יופיו למרות שהוא כבר לא היה איתנו

      תודה קביאר, אם ליבך נצבט ולו רק פעם אחת זה אומר משהו טוב על יכולת הכתיבה שלי וזה מחמיא לי מאוד.

        4/10/13 21:53:
      מורידה בפניך את הכובע על מה שעשית למען הקשיש.
        4/10/13 21:10:
      צבטת לי את הלב שלוש פעמים: בכך שלטלוויזיה לא היה ביקוש (למרות שזה כנראה אומר שרבים עברו למחשב גם כאמצעי צפייה), בכך שללוויה באו רבים ובכך שהאיש נותר יפה כשהיה והצלחת לראות את יופיו למרות שהוא כבר לא היה איתנו
        30/9/13 16:37:

      צטט: לכלילדמגיע 2013-09-30 13:36:47

      הכי מגניב זה העובד נמצא ב"קבלת חולים"... נכון. חיוך

       

        30/9/13 16:36:

      צטט: HagitFriedlander 2013-09-30 08:00:59

      אפשר להוסיף שלטים אלה לספר על השלטים ההזויים במקומות שונים בארץ...:)חיוך

       

        30/9/13 16:36:

      צטט: sari10 2013-09-30 06:27:53

      גריאטרייה ---------> נפטרים ---------> עסוק קבלת חולים???

      איזה חולים?

      ה"גריאטריים" שבדרך ל"נפטרים"? מופתע
      מה זה? הומור שחור בבית החולים?

       גם אני חייכתי כשהגעתי לסוף המבוך וראיתי את השלט על הדלת.

       לפני כן כבר חייכתי כשראיתי שני חיצים לכיוונים שונים. והיה עלי לבחור בכיוון הנכון אל הגריאטריה.

        30/9/13 13:36:
      הכי מגניב זה העובד נמצא ב"קבלת חולים"...
        30/9/13 08:00:
      אפשר להוסיף שלטים אלה לספר על השלטים ההזויים במקומות שונים בארץ...:)
        30/9/13 06:27:

      גריאטרייה ---------> נפטרים ---------> עסוק קבלת חולים???

      איזה חולים?

      ה"גריאטריים" שבדרך ל"נפטרים"? מופתע
      מה זה? הומור שחור בבית החולים?

        29/9/13 20:56:

      צטט: מאיה113 2013-09-29 19:11:25

      *החיים כמה הפתעות אפילו כשמגיע המוות יש הפתעות. תודה לך מאיה

       

        29/9/13 19:11:
      *החיים כמה הפתעות
        29/9/13 18:46:

      צטט: מרב 1956 2013-09-29 17:13:01

      צטט: אוריתדוד 2013-09-29 08:02:26

      מאוד מרגש מרב ! גם אני מאוד הופתעתי מכמות האנשים שהגיעו ללוויה... תודה לך אורית.  ומהדברים שנאמרו, פחות?

       

       

      לא, ממש לא! ריגשו כולם, בעיקר תרצה...נקודת מבט מיוחדת מאוד !

        29/9/13 17:25:

      צטט: HagitFriedlander 2013-09-29 12:17:44

      מרב יקרה אני שוב כאן. את כותבת בפשטות דברים כביכול פשוטים.מתחילה במשהו תמים ויפה על טלוויזיות וזרעים והפתעות שגילית בהענות דווקא לזרעים שזה באמת משמח. ואז מגיע הסיפור על מות החבר ללמוד עליו דברים חדשים ולמרות היותו ערירי הגיעו רבים לספוד לו וללוותו בדרכו האחרונה. וכאן באה מרב המקסימה שנרתמת בטבעיות ובפשטות מדהימה לעזור בזיהוי והוצאת רשיון קבורה. דבר שלא עשית מעודך. אפילו עשית צילומים לתעד את המקום עם השלטים שאמורים לכוון ולא לבלבל...איך חשבת על כך? שמחת והופתעת שהוא נשאר יפה כפי שזכרת...מעשים כאלה עושים אנשים מאד חזקים ומאד מיוחדים..התרשמתי שאת כזו ולכן לא הופתעתי באמת, אבל הניגוד בין ההתחלה לבין הסוף, בין הזרעים ובין ההטמנה של אדם מת, בין החומר לבין הרוח ...והדרך שלך לכתוב זאת כאילו זה דבר יומיומי הדהימה אותי...מעורר כל כך הרבה מחשבות . תודה  ווואוו חגית. עשית ממני מה שמעולם לא הייתי מעלה על דעתי שאני כזו. בס"הכ רציתי להגיע הביתה בשלום.
      צילום השלטים נעשה כי היה זה מיוחד. הסתובבתי שם במתחם ביה"ח כמו בתוך מבוך וזה הצחיק, והפליא אותי. קצת כמו עליזה בארץ הפלאות (למרות שמעולם לא קראתי), הלכתי חדורת נחישות והתרגשות לקראת המשימה.
      התפקיד הזה, האחריות על בית העלמין  (מרגע קבלת הודעה על פטירתו של חבר, עד אחרי שכולם מתפזרים), נותן לי הרגשת כוח . אסור לא להצליח בזה.

       

        29/9/13 17:13:

      צטט: נעם דימנט 2013-09-29 08:12:47

      אהבתי. מתחברים לטוב שמסביב.

      תודה נעם. בדיוק כך.

        29/9/13 17:13:

      צטט: אוריתדוד 2013-09-29 08:02:26

      מאוד מרגש מרב ! גם אני מאוד הופתעתי מכמות האנשים שהגיעו ללוויה... תודה לך אורית. ומהדברים שנאמרו, פחות?
        29/9/13 12:17:
      מרב יקרה אני שוב כאן. את כותבת בפשטות דברים כביכול פשוטים.מתחילה במשהו תמים ויפה על טלוויזיות וזרעים והפתעות שגילית בהענות דווקא לזרעים שזה באמת משמח. ואז מגיע הסיפור על מות החבר ללמוד עליו דברים חדשים ולמרות היותו ערירי הגיעו רבים לספוד לו וללוותו בדרכו האחרונה. וכאן באה מרב המקסימה שנרתמת בטבעיות ובפשטות מדהימה לעזור בזיהוי והוצאת רשיון קבורה. דבר שלא עשית מעודך. אפילו עשית צילומים לתעד את המקום עם השלטים שאמורים לכוון ולא לבלבל...איך חשבת על כך? שמחת והופתעת שהוא נשאר יפה כפי שזכרת...מעשים כאלה עושים אנשים מאד חזקים ומאד מיוחדים..התרשמתי שאת כזו ולכן לא הופתעתי באמת, אבל הניגוד בין ההתחלה לבין הסוף, בין הזרעים ובין ההטמנה של אדם מת, בין החומר לבין הרוח ...והדרך שלך לכתוב זאת כאילו זה דבר יומיומי הדהימה אותי...מעורר כל כך הרבה מחשבות . תודה
        29/9/13 09:02:

      צטט: מרב 1956 2013-09-28 21:54:54

      צטט: ההלך 2013-09-28 21:44:54

      צטט: HagitFriedlander 2013-09-28 18:27:57

      הרסת אותי עם הסיפור על החבר הערירי שנפטר ועל זיהויו במקרר...כל כך הופתעתי בעצמי ששכחתי מה שרציתי לומר על הזרעים ועל הטלוויזיות. פתאום זה נראה לא שייך...

      נכון, בדיוק ככה גם אני...

      העניין עם הזרעים באמת משמח...

      עם החבר הערירי - משמח זאת מילה לא שייכת. חסד אולי מתאימה יותר.

      מיכלי את מתכוונת ל"שמחה" המופיעה במשפט הזה :
      "בוודאי שזה הוא" אמרתי בשמחה?

      השמחה נבעה מהפתעת הזיהוי ושהוא נשאר יפה

      לא, התכוונתי למילה משמח שאני עצמי השתמשתי בה משפט אחד קודם. דיברתי עם עצמי:)

        29/9/13 08:12:
      אהבתי. מתחברים לטוב שמסביב.
        29/9/13 08:02:
      מאוד מרגש מרב ! גם אני מאוד הופתעתי מכמות האנשים שהגיעו ללוויה...
        29/9/13 07:44:

      צטט: sari10 2013-09-29 06:25:40

      מרב,

      נהנית מהתוכן וסגנון הכתיבה שלך.

      אהבתי את הפוסט וגם את התגובות.

      מעניין באמת הקשר בין הזרעים והחבר הערירי שנפטר.

      אולי את באמת צריכה לשתול משהו סביב קברו?

      ==

      טלוויזיות? רוב האנשים כנראה לא זקוקים כי:

      אלה שרוצים, מעדיפים סגנון LCD וכו'.

      אלה שלא רוצים? אולי בכלל לא צופים בה . . .

      (כמו הרבה שמצהירים על כך כאן בפרופיל של הכרטיס חיוך)

      ==

      חוץ מזה?

      מאוד שעשעו אותי השלטים שצילמת בבית החולים.....חיוך תודה שרי. היה לי צילום (אבד) בו שלט אחד  המראה חיצים לכיוונים שונים עליהם כתוב "גריאטריה". בחרתי את הכיוון הנכון על פי ההגיון . הרגשתי כמו במשחק חפש את המטמון.

      מכיוון שהיה ערירי, גם את התוכן שיהיה כתוב על המצבה, אבחר.

        29/9/13 06:25:

      מרב,

      נהנית מהתוכן וסגנון הכתיבה שלך.

      אהבתי את הפוסט וגם את התגובות.

      מעניין באמת הקשר בין הזרעים והחבר הערירי שנפטר.

      אולי את באמת צריכה לשתול משהו סביב קברו?

      ==

      טלוויזיות? רוב האנשים כנראה לא זקוקים כי:

      אלה שרוצים, מעדיפים סגנון LCD וכו'.

      אלה שלא רוצים? אולי בכלל לא צופים בה . . .

      (כמו הרבה שמצהירים על כך כאן בפרופיל של הכרטיס חיוך)

      ==

      חוץ מזה?

      מאוד שעשעו אותי השלטים שצילמת בבית החולים.....חיוך

        29/9/13 05:38:

      צטט: fox angel 2013-09-28 23:32:35

      מאוד מרגש מה שאת מספרת. גם הביקוש הרב לזרעים לעומת הטלויזיה, גם כמות המשתתפים בלוויה של החבר, גם המעשה המדהים שלך שיש בו המון נתינה לגשת לזהות אותו ,ולבסוף תגובתך הנפלאה להסתכל עליו בכזה מאור פנים. כמה טוב היה לבוא לכאן ולקרוא את זה יקירתי :))  סוזן יקרה, את עושה לי את היום. בכלל לא הרגשתי שאני כזו.
        29/9/13 05:37:

      צטט: Underground 2013-09-28 23:24:25

      אין כמו לגלות אנשים טובים תודה לך התגובה החכמה היפה והנכונה. זה מרחיב את הלב.
        29/9/13 05:35:

      צטט: לכלילדמגיע 2013-09-28 23:17:50

      סיפורך מדהים, גם מצאתי יופי בהקשרים בין זרעים שמנבאים צמיחה ובין המוות של האיש הערירי שדוקא רבים הכירוהו...

      יפה פנינה ותודה לך. לא חשבתי כלל על הקישור בין נתינת חיים, זרעים לבין סופם בבית העלמין. עכשיו תוך כדי כתיבת התגובה, בא לי לזרוע סביב קברו, חוטמיות ותורמוסים. מבין באי בית העלמין, אנ זו שמגיעה הכי הרבה לשם (מתוקף תפקידי) ויהיה לי סמלי לחזות בצמיחה / פריחה.

        28/9/13 23:32:
      מאוד מרגש מה שאת מספרת. גם הביקוש הרב לזרעים לעומת הטלויזיה, גם כמות המשתתפים בלוויה של החבר, גם המעשה המדהים שלך שיש בו המון נתינה לגשת לזהות אותו ,ולבסוף תגובתך הנפלאה להסתכל עליו בכזה מאור פנים. כמה טוב היה לבוא לכאן ולקרוא את זה יקירתי :))
        28/9/13 23:24:
      אין כמו לגלות אנשים טובים
        28/9/13 23:17:
      סיפורך מדהים, גם מצאתי יופי בהקשרים בין זרעים שמנבאים צמיחה ובין המוות של האיש הערירי שדוקא רבים הכירוהו...
        28/9/13 21:54:

      צטט: ההלך 2013-09-28 21:44:54

      צטט: HagitFriedlander 2013-09-28 18:27:57

      הרסת אותי עם הסיפור על החבר הערירי שנפטר ועל זיהויו במקרר...כל כך הופתעתי בעצמי ששכחתי מה שרציתי לומר על הזרעים ועל הטלוויזיות. פתאום זה נראה לא שייך...

      נכון, בדיוק ככה גם אני...

      העניין עם הזרעים באמת משמח...

      עם החבר הערירי - משמח זאת מילה לא שייכת. חסד אולי מתאימה יותר.

      מיכלי את מתכוונת ל"שמחה" המופיעה במשפט הזה :
      "בוודאי שזה הוא" אמרתי בשמחה?

      השמחה נבעה מהפתעת הזיהוי ושהוא נשאר יפה

        28/9/13 21:44:

      צטט: HagitFriedlander 2013-09-28 18:27:57

      הרסת אותי עם הסיפור על החבר הערירי שנפטר ועל זיהויו במקרר...כל כך הופתעתי בעצמי ששכחתי מה שרציתי לומר על הזרעים ועל הטלוויזיות. פתאום זה נראה לא שייך...

      נכון, בדיוק ככה גם אני...

      העניין עם הזרעים באמת משמח...

      עם החבר הערירי - משמח זאת מילה לא שייכת. חסד אולי מתאימה יותר.

        28/9/13 19:42:

      צטט: HagitFriedlander 2013-09-28 18:27:57

      הרסת אותי עם הסיפור על החבר הערירי שנפטר ועל זיהויו במקרר...כל כך הופתעתי בעצמי ששכחתי מה שרציתי לומר על הזרעים ועל הטלוויזיות. פתאום זה נראה לא שייך... נותנת לך הזדמנות נוספת כי את כזו נהדרת חיוך
        28/9/13 18:27:
      הרסת אותי עם הסיפור על החבר הערירי שנפטר ועל זיהויו במקרר...כל כך הופתעתי בעצמי ששכחתי מה שרציתי לומר על הזרעים ועל הטלוויזיות. פתאום זה נראה לא שייך...
        28/9/13 18:20:

      צטט: yonbir 2013-09-28 17:37:08

      חבר רחוק הציע לי טלוויזיה מהדור הישן ממש מעולה עם מסך בן 32 אינטש.

      הוא כמעט בכה כשסרבתי לקחתה, אבל אם חבר קרוב יציע לי משהו דומה- אקח ואשליך לפח האשפה.

      ולגבי ספרים המצב חמור בהרבה. נסי להיפטר מהאינציקלופדיה העברית, למשל...

      למה בעיה?

      יש מתקני מחזור לניר.

      יש גם לאלקטרוניקה. ויתכן והן תלכנה בסופו של דבר למקום הזה.

        28/9/13 17:37:

      חבר רחוק הציע לי טלוויזיה מהדור הישן ממש מעולה עם מסך בן 32 אינטש.

      הוא כמעט בכה כשסרבתי לקחתה, אבל אם חבר קרוב יציע לי משהו דומה- אקח ואשליך לפח האשפה.

      ולגבי ספרים המצב חמור בהרבה. נסי להיפטר מהאינציקלופדיה העברית, למשל...

      תגיות

      ארכיון

      פרופיל

      מרב 1956
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין