כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות (68)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      31/7/19 14:37:

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן מסע

     

    פרשת מסעי מלאה במקומות ואתרים.

    בתחילת הפרשה מפורטים כל האתרים

    ששימשו כ'תחנות' לעם ישראל בעת הנדודים במדבר, ו

     

     

    בהמשך הפרשה מוצגת 'מפה' של ארץ ישראל

     

    עם ציון מקומות הגבול המתחמים את הארץ מכל צדדיה.

     

    מה משמעות שמות האתרים הנזכרים בפרשה

     

    מה הרעיונות והרמזים שמסתתרים בשמות אלו.

     

     

     

    רעיון מתורת הסוד בקשר למספר הכללי

     

    המאפיין את המסע של עם ישראל – המספר 42.

     

    בנדודיהם של עם ישראל המתוארים בפרשה,

     

    הם חנו בסך הכל ב-42 אתרים ולא במקרה.

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן מסע

     

     

    בפרשתנו חוזרת התורה לבנות צלפחד

     

    ומספרת למי נישאו.

     

    התורה 'מחליפה מקומות' של שתים מהן:

     

    בפרשת פינחס נאמר

     

     "מחלה ונועה חגלה מלכה ותרצה",

     

    ואילו בפרשתנו נאמר : "מחלה תרצה וחגלה ומלכה ונועה".

     

    שם נועה היא השנייה ותרצה החמישית,

     

    ואילו כאן מופיעה תרצה במקום השני ונועה במקום החמישי.

     

     


    השם "נועה" הוא מלשון תנועה 

     

    והשם "תרצה" הוא מלשון מרוצה. "נועה" ו"תרצה"

     

    שמות המדגישים את תחושת העדר הסיפוק,

     

    התנועה והמרוצה להתקדם ולהגיע להישגים נוספים

     

    ולא להסתפק בקיימים.

     

    זה מאפיין בעצם את המהות של כל בנות צלפחד,

     

    שלא ישבו באדישות ובשאננות.

     

    הן 'נעו' ו'רצו' כדי לבקש את חלקן בארץ, ואכן הצליחו

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן בנות צלפחד

     


      14/3/19 14:10:
    http://cafe.themarker.com/image/3462236/
    דרורית סן / תינוקות של בית רבן
    נהוג להתחיל ללמד תינוקות של בית רבן
    דווקא בחומש ויקרא - ספר הקורבנות
    מכיוון שהילדים הרכים הם נשמות טהרות
    כמו הקרבנות הטהורים ללא כל מום
    שמכפרים על כל החטאים ומתקנים את
    כל הפגמים.
      25/2/19 15:05:

    שמות ל”ב, ב-ד: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב

    אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי.

    וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם

    וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה”.

     

    עגל הזהב מתואר כ”מסכה” בעוד מספר מקורות בתנ”ך,

    ולאחר יציקתו והריסתו, מופיע איסור קטגורי על נסיכת מסכה.

    שמות ל”ד י”ז: “אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ” וכן דברים כ”ז, ט”ו: 

    “אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְהוָה, מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ”.

     

    בספר ויקרא, מוזהרים בני ישראל לבל ישתמשו במסכות בפולחנים

    לאלי כנען המקומיים. ויקרא י”ט ד’: 

    אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם”.

     

    ''

     

    דרורית סן / מסכות שלא לצורך פולחן דתי?

      25/2/19 14:31:

    ''

    מסכות / דרורית סן
    האם גם בימנו המסכה היא חלק מפולחן דתי
    באזורים שונים מרחבי העולם?
    מסכות, תחפושות, ותלבושות שונות שימשו תמיד את האדם
    במעשי פולחן שונים. מימים קדומים ועד היום
    אפשר למצוא אותן בטקסי ריפוי,
    ואולי גם בלבושם המיוחד של הרופא והמנתח בבית החולים;
    בית המשפט - בגלימתם של עורכי הדין;
    בטקסי חניכה שונים - בצבעי המלחמה, 
    המסכות המביעות מטמורפוזה פולחנית 
     מסכות ותחפושות מצאו את דרכן גם לאמנות,
    המסכות מופיעות באיורים של סיפורי מיתוס והיסטוריה,
    מציגות דמויות של יצורים דמיוניים, שדים, רוחות רפאים
    וקרובים קדמונים.

    בדרך כלל מכסה המסכה את הפנים,
    כי זהו חלק הגוף האנושי המייצג בצורה בולטת ביותר
    את אישיותו של האדם,
    והיא יכולה להסתיר את הפנים בחלקם או בשלמותם.
    המסכה עשויה לשנות את זהותו של האדם, את גילו ומגדרו,
    את מעמדו בחברה ואת הופעתו היומיומית -
    להציג את דמותו כיפה יותר או מכוערת יותר מהרגיל.
     זה כוחה של המסכה - לשנות ולהחליף את האישיות
    שמאחורי הדמות המוצגת.
    פותרי החלומות, למשל,
    רואים בחלום על לבישת מסכות ביטוי להסתתרות מהמציאות -
    החולם מסווה את אישיותו בעזרת פניה של אישיות אחרת.
      24/2/19 21:12:

    אין תיאור זמין לתמונה.

     

    דרורית סן / עגל מסכה

     

     

     

    צטט: עט סופר 2019-02-24 10:17:15

    "זה הזמן לפסוע אל תוך הערפל" (ציטוט מתוך שירו של שולי רנדי)

    כמה נכון כמה מדוייק...כמה יפה  ...!! כי לא יראני האדם וחי ..."הראהו אספקליה המאירה"..ויש אומרים קשר תפילין של ראש...ומה מראה קשר תפילין של ראש ...את האות "ד" בשם שדי...האות "דלת" אומרת יש דלת ביניכם וביני ... ניתן לפתחה ניתן לסוגרה...  הדלת סגורה עבור בן אנוש... כי לא יראני האדם וחי...צא ולמד ... שאין אדם יכול להתקרב לתוך השמש שהיא אחת ממשרתיו עושה דברו ... קל וחומר אל היוצר אותה.. אל אדוני-ה .!!

     

    אין תיאור זמין לתמונה.

     

    דרורית סן / עוד כיסוי

     

     

    אבל לראות את האספקלריה המאירה ניתן... וממנה ללמוד מדוע לא יראני האדם וחי ... ולא רק בראייה עינית חושית ... אלא דווקא בראייה מוחית מחשבתית אלוקית... בדרך של צא ולמד....!!

     

     

    אין תיאור זמין לתמונה.

     

    דרורית סן / מסכה


    לכן מעשה העגל לכאורה כראה חמור...לאו דווקא מן ההיבט האנושי ...הנוטה יותר לצד הבהמי המוחשי .... אלא מן הצד האלוקי הנשמתי המחשבתי ...מילת המפתח של החטא היא:  וירא העם כי בושש משה ....החיפזון להסיק מסקנות שגויות היא שורש הרעה של העם,, שכן אם היו העם באמונה שלמה היו יכולים להמתין מספר שעות ...והתעלומה היתה נפתרת ... אם היו משתמשים במחשבה שבשכל...לא היו מגיעים לכלל טעות...וכשלונם זה היה כשלון אנושי של עם שעדיין לא הגיע לדרגת אמונתו של משה ... שעדיין היה שבוי בכשפי מצריים והגילוליהם...ולכן הסליחה גם הגיעה מידי הבורא..ללמדך שאין בור ירא חטא ..אין עם הארץ חסיד...!!!

    ראיתי את השירשורים  בפוסט זה ואת בציורים ...ורויתי נחת ...:)

     

    אין תיאור זמין לתמונה.

     

     

    דרורית סן / איסור על מסכה חמור פחות מאיסור עבודה זרה

      24/2/19 19:56:

    ''

    כותב מקסים  עט סופר
      
    ...מעשה העגל לכאורה נראה חמור
    לאו דווקא מן ההיבט האנושי
    הנוטה יותר לצד הבהמי המוחשי
    אלא מן הצד האלוקי הנשמתי המחשבתי ...
    מילת המפתח של החטא היא:  וירא העם כי בושש משה
    החיפזון להסיק מסקנות שגויות היא שורש הרעה של העם
    שכן אם היו העם באמונה שלמה היו יכולים להמתין מספר שעות
    והתעלומה הייתה נפתרת
    אם היו משתמשים במחשבה שבשכל
    לא היו מגיעים לכלל טעות
    וכישלונם זה היה כישלון אנושי 
    של עם שעדיין לא הגיע לדרגת אמונתו של משה
    שעדיין היה שבוי בכשפי מצריים וגילוליהם
    לכן הגיעה הסליחה מידי הבורא
    ללמדך שאין בור ירא חטא ..אין עם הארץ חסיד...!!!
    מעניין ההבדל בין תיאור חטא העגל בפרשה כאן בשמות
    לבין התיאור של חטא העגל בספר דברים (כרגע ב 929)
    ב'משנה תורה' בנאום של לקח היסטורי
    משה מכנה את החטא כ'עגל מסכה'
    ולא עגל של עבודה זרה
    ועבירה על 'לא יהיה לך אלוהים
    אחרים מעל פני'
    בפרספקטיבה של זמן משה מתייחס יותר בסלחנות
    למעשה העם דקה אחרי מעמד הר סיני המרשים.
      24/2/19 10:17:

    "זה הזמן לפסוע אל תוך הערפל" (ציטוט מתוך שירו של שולי רנדי)

    כמה נכון כמה מדוייק...כמה יפה  ...!! כי לא יראני האדם וחי ..."הראהו אספקליה המאירה"..ויש אומרים קשר תפילין של ראש...ומה מראה קשר תפילין של ראש ...את האות "ד" בשם שדי...האות "דלת" אומרת יש דלת ביניכם וביני ... ניתן לפתחה ניתן לסוגרה...  הדלת סגורה עבור בן אנוש... כי לא יראני האדם וחי...צא ולמד ... שאין אדם יכול להתקרב לתוך השמש שהיא אחת ממשרתיו עושה דברו ... קל וחומר אל היוצר אותה.. אל אדוני-ה .!!

    אבל לראות את האספקלריה המאירה ניתן... וממנה ללמוד מדוע לא יראני האדם וחי ... ולא רק בראייה עינית חושית ... אלא דווקא בראייה מוחית מחשבתית אלוקית... בדרך של צא ולמד....!!

    לכן מעשה העגל לכאורה כראה חמור...לאו דווקא מן ההיבט האנושי ...הנוטה יותר לצד הבהמי המוחשי .... אלא מן הצד האלוקי הנשמתי המחשבתי ...מילת המפתח של החטא היא:  וירא העם כי בושש משה ....החיפזון להסיק מסקנות שגויות היא שורש הרעה של העם,, שכן אם היו העם באמונה שלמה היו יכולים להמתין מספר שעות ...והתעלומה היתה נפתרת ... אם היו משתמשים במחשבה שבשכל...לא היו מגיעים לכלל טעות...וכשלונם זה היה כשלון אנושי של עם שעדיין לא הגיע לדרגת אמונתו של משה ... שעדיין היה שבוי בכשפי מצריים והגילוליהם...ולכן הסליחה גם הגיעה מידי הבורא..ללמדך שאין בור ירא חטא ..אין עם הארץ חסיד...!!!

    ראיתי את השירשורים  בפוסט זה ואת בציורים ...ורויתי נחת ...:)

      23/2/19 19:10:

     

    תוצאת תמונה עבור מעמד הר סיני באמנות יהודית

     

    דרורית סן / קולות וברקים

     

    השתקפות מעמד הר סיני בשירה העברית

     

    החל בשיר של

     

    המשוררת זלדה שכתבה;

     

    ...אין לי קיום 
    בלי הברקים והקולות 
    ששמעתי בסיני.

     

    דרך שירו של שלוי רנד

     

    ...משמאלי ומימיני 
    הכל עולה בלהבות 
    לעיני נגלה שביל מתפתל 
    בליבו ענן מכוסה בערפל 

    כל העם אשר איתי 
    נעמדו מרחוק 
    בעיניהם לצנינים 
    הייתי ולשחוק 
    יהיה אשר יהיה 
    לעצמי ממלמל 
    זה הזמן לפסוע 
    אל תוך הערפל 

    כי שמה כי שמה 
    כי שמה האלוקים 
    כי שמה 
    כי שמה האלוקים 
    כי שמה האלוקים...

     

     

    תוצאת תמונה עבור מעמד הר סיני באמנות יהודית

     

    דרורית סן / ציפור לא צייץ

     

    חוה פנחס-כהן

    שֵׁם מְפֹרָשׁ

    כֻּלָּם כְּבָר הָלְכוּ אֶל הָהָר וּמְחַכִּים 
    מְחַכִּים לִרְאוֹת, בְּשֶׁקֶט רַב מְחַכִּים,
    שֶׁלֹּא כְּמִנְהָגָם גַּם הַחֲמוֹרִים, גַּם הַגְּמַלִּים
    בַּשֶּׁקֶט הַזֶּה צִפּוֹר לֹא צִיְּצָה
    גַּם יְלָדִים עַל כִּתְפֵי אֲבוֹתֵיהֶם,
    וְהַשֶּׁקֶט רַב מִנְּשׂוֹא כְּמוֹ לִפְנֵי דָּבָר

     

    תוצאת תמונה עבור מעמד הר סיני באמנות יהודית

     

    דרורית סן / משה יורד מההר

      21/2/19 15:05:

     

    ''

     

      דרורית סן / עגל הזהב

     

    דקה אחרי שהיה נדמה לעם (או לאספסוף?)

     

    שמשה המחבר אותם אל האל

     

    מאחר לרדת מההר

     

    הם מיד דורשים מהכהן הגדול אהרון תחליף

     

    ואהרון חושש מתגובה אלימה ואיבוד שליטה

     

    ולכן מנסה ליצור השהייה באיסוף תכשיטי הזהב

     

    אבל באופן מיסטי התכשיטים נהפכים לעגל זהב

     

    ''

     

    דרורית סן / מה נסגר עם העגל?

     

     

     

    משה רואה את הנעשה ואת העם קורא לעגל הזהב

     

    'אלא אלוהך ישראל' ושובר את הלוחות שהוריד מההר.

     

     

    בנצרות זה נחשב לרגע מכונן - לנקודת המהפך 

     

    הרגע בו עם ישראל סיים את תפקידו התאולוגי

     

    כעם נבחר שקיבל תורה ייחודית הישר מהאל

     

    כי ברגע שחטא בחטא הכה חמור

     

    עבר את הגבול של סבלנות האל באופן אל חזור

     

    ואז עברה הבחירה אל הדת הנוצרית.

     

     

     

    תוצאת תמונה עבור שור וול סטריט

     

     

    בעולם המערבי הסוגד לחומריות ועגל זהב

     

    מהווה העגל/השור סמל לקודש הקודשים

     

    הוול סטריט מקדש הפיננסיים והכסף הגדול.

     

    תוצאת תמונה עבור שור וול סטריט

      17/2/19 09:20:

    האם העיסוק האינטנסיבי לפרטי פרטים בבגדי כהונה

     

    מעיד שנכונה האמירה שהבגד עושה את האדם?

     

    מה מסמל כל פריט מהתלבושת המושקעת

     

    שנארגת בנול ידני ונתפרת בעבודת יד עדינה?

     

     

    תוצאת תמונה עבור בגדי כהונה ציור

     

    תוצאת תמונה עבור בגדי כהונה ציור

     

     

    תוצאת תמונה עבור בגדי כהונה ציור  ×ª×•×¦××ª תמונה עבור בגדי כהונה ציץ

     

    תוצאת תמונה עבור בגדי כהונה ציץ

      27/12/18 18:46:

    המנהיג המיועד להושיע את ישראל

    עובר דרך לא קלה מרגע לידתו

    בצל צו פרעוני להשליך את כל הבן העברי הילוד ליאור. 

    כמו עבדי אלילים אחרים פרעה רוצה לתת מנחה

    של קרבנות אדם - תינוקות בני יומם לאל - היאור.

     

     

    הנילוס - היאור היווה מקור הפרנסה הראשי של הכלכלה המצרית.

    במצרים לא יורדים גשמים, כך שהאיכר המצרי לא הסתכל לעבר השמים

    לקבלת את פרנסתו, אלא חיכה לגאות השנתית של מימי הנהר

    שהציפו את עמק הנילוס.

    רשת של תעלות השקיה אספו את המים והשקו את השדות.

     

    המצרים העתיקים ראו בנילוס אל ועבדו לו.

    אחרי הכל, הם ראו בו את מקור הכסף שלהם,

    את מצב תיק ניירות הערך שלהם, הרווחה וההשכלה של ילדיהם 

    לכן הגיוני שהם יבנו עבורו מקדשי תפילה מפוארים ופולחן הודיה

    כמו אלה שאנו בונים היכלות פאר בקמפוסים במחוזות הפיננסיים.

     

    לכאורה אין דרך לברוח משליטתו של הנהר

    אבל ספר שמות מספר את הסיפור על עם אשר התריס

    כנגד ה'אני מאמין' של הפקודה הפרעונית

    "הטביעו אותו בנהר".

    בחר להחביא את תינוקותיו כשהם נתונים לחסדי שמים

    ושמירה של אחות נאמנה במקום להטביע אותם בנילוס.

     

    העצה ל אם ששמה את תינוקה בנהר בתוך תיבת קני סוף,

    כך שהמים יישאו אותו וירימו וישמרו אותו ולא יטביעו אותו.

     

    שלושת אלפים שנה מאוחר יותר, עדיין הנהר ממשיך לזרום,

    הפרעונים שבחברה עדיין נובחים את פקודותיהם האכזריות.

    הורים מודעים צריכים לבחור האם להטביע את הילדים בנהר

    שיסחפו עם הזרם כעולה לאל היאור

    או לבנות להם סירות הצלה עד יעבור זעם?

     

    ''

     

    בת פרעה שאוספת את התינוק הרך

     

    גורמת לעוד טוויסט מפתיע בעלילה

     

    הפעוט שניצל מגורל הטביעה ביאור

     

    גדל כנסיך בארמון המלכות בחסות המלך פרעה

     

    וכך יהיה בעתיד המנהיג שכשיר להנהיג את עמו

     

    שלא הורגל שנים רבות לחיי עבדות ודיכוי כמותם.

     

    ''

     

    דרורית סן / משה התינוק מוצא מחסה בחיקה של בת פרעה

      20/12/18 21:49:

    יעקב מברך את בניו

     

    ומצרף את בני יוסף נכדיו

     

    אבל באופן מפתיע הוא

     

    משכל את ידיו ושם את ידו השמאלית

     

    על ראש אפרים הצעיר

     

    ואת ידו הימנית על ראש מנשה הבכור

     

    יוסף מודאג משיכול ומנסה להחליף

     

    את ידי אביו מראשי בניו

     

    אבל יעקב מתעקש ומסביר

     

    שאין כאן טעות אלא ברכה שוויונית

     

    המאחלת לשבטים שיצאו מהם

     

    לגדול ולפרוח ביחסי אחווה ואהבה.

     

     

    דווקא ברכת יעקב לנכדיו הפכה לברכת הבנים

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן ברכת הבנים

     

    דרורית סן / ברכת הבנים

      16/12/18 20:34:

     

    http://cafe.themarker.com/image/3451993/

     

    דרורית סן / תפקיד רם בראש המלכות במצרים

     

    פרשת המפגש בין יוסף לאחיו

     

    מכילה בנוסף להיבטים הרגשיים משפחתיים

     

    גם היבטים כלכליים ומדיניים מהזן הגאו-פוליטי

     

    ארבעה עשר פסוקים מדווחים על עבודת יוסף

     

    כמשנה למלך מצרים באריכות רבה.

     

    המקרא מתאר כיצד יוסף קנה את כל אדמות מצרים

     

    והפך את תושביה לאריסים וגבה מהם חמישית מכל

     

    היבול כמס. פעולה זו הצילה את העם המצרי מרעב.

     

    אבל מה הסיפור הארוך והמפורט הזה מקדם את

     

    העלילה ההיסטורית של עם ישראל?

     

    מה מלמדים האירועים שהתרחשו בזירה המצרית?

     

    ומדוע יוסף היה צריך להתמנות להיות משנה למלך

     

    ולא להסתפק בתפקיד שר הפנים או אחראי לחלוקת מזון?

     

     

     

    אולי התורה פתחה לנו חלון להציץ בדגם שבו אנשים מבריקים

     

    מעם ישראל מתפקידים בקרב האומות.

     

    יוסף ממלא תפקיד מרכזי בניהול האומה המצרית

     

    ובעצם בניהול העולם כולו של זמנו.

     

    יוסף כשליט של הארץ החשובה ביותר בעולם דאז 

     

    יוצר מהפכה נועזת בעלת היבטים כלכליים וחברתיים

     

    שיטביעו חותם בהיסטוריה של כלל האנושות.

     

    מלכות יוון רומא ומלכי אירופה חיקו את שיטותיו.

     

     

    בחירת עם ישראל כעם סגולה

     

    משליכה על מעמדו החברתי - מדיני במישור הבינלאומי

     

    היא מזמנת לידו אפשרויות אחריות והשפעות כלל עולמיות

     

    בקנה מידה שאיננו תואם כלל את גודלו המספרי.

     

    עם ישראל נדרש לתרום מכישרונותיו, ממנהיגותו ומסגולותיו

     

    במילוי תפקידים רמים למען קידום העולם.

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/3451992/

     

      דרורית סן / יוסף במצרים

     

     

     

      11/10/18 11:29:

    המבול

     

    והניצולים ששרדו את תיבת נח

     

    ''

     

     

    דרורית סן / איחוי זכוכית וטיפקס

      6/6/18 14:43:

    פרשת שלח

     

    ''

     

    דרורית סן / המרגלים (איחוי זכוכית)

      11/3/18 08:41:

    פרשת פרה (ויקהל פקודי)

     

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן פרה

      25/10/17 00:50:


    יֵשׁ לָךְ כְּנָפִי רוּחַ, 

     
    כְּנָפִי נְשָׁרִים אַבִּירִים.

     

    ''

      19/7/17 22:36:

     

    http://cafe.themarker.com/image/3340227/

     

    דרורית סן / בנות צלופחד - זכוכית

     

    בנות צלופחד – נישואין בתוך השבט 


    לאחר שנפסק, כי בנות צלופחד זכאיות לנחלה,

     

    בהיותן בנות למשפחה ללא בנים,

     

    Image result for ‫דרורית סן בנות צלפחד‬‎

     

    דרורית סן / הפגנה של בנות צלופחד - זכוכית

     

     

    באים בני השבט וטוענים לפני משה.

     

    לטענתם, אישור נשואי הבנות עם גברים משבט אחר,

     

    יעבירו את נחלת הבנות שהיא חלק מנחלת השבט,

     

    לשבט אחר.

     

    Image result for ‫דרורית סן בנות צלפחד‬‎

     

    דרורית סן / מאבק מגדרי - השגת חוק שיוויוני? (איחוי זכוכית)

     

    משה מקבל את הטענה

     

    וקובע, כי בנות צלופחד, כמו בנות אחרות במצב דומה,

     

    יינשאו לטוב בעיניהם – אך רק מבני השבט שלהם.

     

    זאת כדי לא להסב נחלה משבט אחד לאחר.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3340222/

     

    דרורית סן / בנות צלופחד? - זכוכית

     

    ואכן נישאו בנות צלופחד לבני דודיהם מבני השבט.

     

      19/7/17 16:27:

    הפחד מהכוח הרוחני של ישראל

     

    גורם לעמים יריבים מקדמת דנה

     

    לאחד כוחות מול אויב משותף

     

    מלך מואב מזמין את הקוסם

     

     מארץ מדיין - המואבים חקלאים בעלי טריטוריה

     

    נמצאים במלחמה מתמדת מול מדיינים

     

    נוודים שעולים עם הצאן

     

    על שדות מעובדים והורסים את כל היבול

     

    שהושקע עמל רב בגידולו...

     

    אבל עכשיו מצב חירום עם בעל כוח

     

    על אנושי עולה מן המדבר

     

    ומהווה איום קיומי על כל העמים בסביבה.

     

    המואבים מבינים שכוחו של משה בפיו

     

    וזקוקים לגורם נגדי בעל כוח דיבור אלוקי.

     

    בלעם נקרא אל הדגל כגורם המושיע

     

    אבל משהו משתבש  בדרך אל התוכנית...

     

     

    מדרש בספרי מציין 4 הבדלים

     

    בין נבואתו של בלעם לזו של משה.

     

    ההבדל המהותי ביותר הוא;

     

    משה כל הזמן מכוון מטרה - מוכן לקבל נבואה

     

    (לכן הוא פרוש מאשתו ומצוי במצב קדושה)

     

    בעוד שבלעם חיי בד"כ בטומאה וחטא

     

    ורק כשהוא חפץ בקשר עם האל

     

    הוא מתכוונן לכך ואז מקבל או לא מקבל

     

    מסרים מהכוח העליון.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3383147/

     

    דרורית סן / ניגודי אינטרסים מתאחדים מול אויב משותף

      8/7/17 22:41:

     

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן

     

    דרורית סן / קשר של חתונה בין האל לעם ישראל

     

    הבטחה מראש שהקשר הבל ינותק  שבין האל לעמו


    ישרוד והתחזק גם בתנאי גלות קשים מנשוא


    ובסופו של תהליך כואב הוא יתחדש במלוא תפארתו


    כאן ועכשיו


    בצעדים מהדהדים של פעמי ההתדמות לבניין עדי-עד


    התחלתא דגאולה - אולי גם בלי משיח על סוס לבן?

     

     

    קבצנים עניים מוכי גורלי


    הם קבוצת הייחוס

     

    שמתוכה יגיע המשיח במסורת היהדית

     

    וגם כלי התחבורה שעליו יגיע המשיח

     

    לפי האתוס היהודי

     

    ומתבטא בשירת זלדה

     

    איננו חלילה כלי מפואר או משוכלל במיוחד.

     


    המשיח המטפורי הנכסף אפילו לא ירכב על סוס

     

    כסמל לחיה אצילית מכובדת. 


    אלא על דווקא איזה חמור בזוי וכנוע,

     

    וקצת עקשן וטיפש


    בעל יחסי ציבור גרועים

     

    של שם גנאי מעליב.

     

     

     

    הסוס נושא את הרוכב גבוה ומרשים


    ואילו על חמור הרוכב נראה מגושם, חסר הדר... 


    מילא אם מלך המשיח העתידי היה אמור להגיע


    על מרכבה - אבל להגיח סתם על בהמת משא... 


    האם לזה דגם עלוב של רכב שרד של המשיח


    אנחנו מחכים בכזאת צפייה כבר אלפים שנה?

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן בלעם חמור

     

          דרורית סן / רוכב על חמור (טכניקה מעורבת)

     

     

    בלעם חש מושפל כשנאלץ לרכב על בהמה

     

    ועוד אתון - לא סתם חמור אלא גם נקבה

     

    כי לפי המדרש הסוס שלו היה בדיוק במרעה

     

    והוא מאד מיהר לקלל את ישראל ולא המתין לסוס.

     

    באמנות התנ"כית האוניברסלית והיהודית

     

    הרכיבה על החמור אכן נראית מבזה ומשפילה

     

     

    והכי מבזה שדווקא החיה העלובה הזאת

     

    רואה את מלאך ה' והנביא שמכונה גם 'הרואה'

     

    לא מצליח לראות את אותו מלאך בדרך...


     

    בתורת ישראל יש יחס מאד שלילי כלפי הסוס


    ואיסור מפורש על מלך בישראל להרבות בסוסים!

     

     תוצאת תמונה עבור דרורית סן סוס

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן סוס

     

     

     

    המשיח מהווה מוטיב מרכזי חוזר

     

    באמנות היהודית והישראלית,

     

    כמובן שלכל תיאור ויזואלי שלו

     

    יש לא רק משמעויות אסתטיות,

     

    אלא גם משמעויות פוליטיות ותאולוגיות. 

     

    משיח     NOW    come

     

     

     

     

    זיגמונד פורסט שנולד בווינה 


    ראה במשיח על החמור סמל ליהודי בן-זמנו.


    פורסט צייר משיח שידיו מכסות את פניו,


    כסמל הבידוד של העולם היהודי

     

    מערכיו המנוכרים של העולם המערבי.

     

     

    הלאומיות היהודית מתבטאת 

     

    בהדגשת הערכים הייחודיים ליהודי

     

    לעומת התרבות המערבית.

     

     

    ראובן רובין (1974-1893) צייר 

     

    דמות בולטת מוערצת של ערבי - מזרחי

     

    שבידיו זר פרחים ענק (סמל למנחת שלום?)

     

    רוכב על חמור 

     

    על רקע פסטוראלי של ספינות מפרש בים, עוגן על החול

     

    ומאחוריו דמות נשית קטנה או ילד מחלל בציור האחר.

     

     

     

    האם רובין משתמש במודע באיקונוגרפיה יהודית

     

    על משיח רכוב על חמור כציור הישראלי החדש?

     

    כחלק מהחיפוש לאלטרנטיבה רעננה ואותנטית

     

     לתרבות המערבית,

     

    שלפי דעת החלוצים הציונים שעזבו את אירופה -  הלכה והתנוונה. 

     

     

    ציירי רובין ראו את תרבות המזרח האורינטלית


    כדוגמה לתרבות מקורית

     

    שלא חלתה עדיין בחוליי העולם המערבי,

     

    והדבר משתקף ביצירות.

     

    בפועל יצירתו של רובין נתפסה

     

    בעיני שועי האמנות של תקופתו

     

    כ"הבעת התחדשות האומה הקדומה

     

    על אדמתה הישנה-חדשה". 

     

     

    בראיון עם הסופר מאיר שלו


    הוא מגדיר את רעיון בית המקדש השלישי

     

    כרעיון פרימיטיבי

     

    בלתי רלוונטי. נסיגה קשה של הדת 


    המונותאיסטית הכי מתקדמת שיש.

     

     

    האם היהדות צריכה להתפתח קדימה

     

    בדיוק כמו המהפכה שעשה רבן יוחנן בן זכאי ליהדות

     

    לאחר החורבן בהחלפת טקסי המקדש בתפילות בציבור.


    הגדולה של היהדות

     

    היא העיסוק בטקסטים במקום בשחיטות

     

    בבניית רעיונות ומשפטים

     

    במקום בבניית כנסיות מפוארות או פירמידות למתים.

     

     

      15/11/16 12:16:

    כתב עט סופר על המשיח "...אשר בפועל יוכיח את

    עליונות הרוח על החומר בגאולה ..."

     

    אבל בפרשת וירא אברהם נמצא בשיא הקדושה

    בשיחה נבואית עם ריבונו של עולם אך מנתק מגע

    ורץ לקבל בגשמויות רבה את פני עוברי אורח זרים.

     

    סדר העדיפויות של אברהם משובש?

    הוא לא יודע מה עיקר ומה לא?

     

    הבחירה של אברהם בעינייני גוף נכונה

    אפילו כשהוא היה בעיצומה של רוחניות נדירה.

    אברהם מזדרז להכין הכל לא כדי להפטר מהמשימה

    לצאת ידי חובה אלא מתוך הבנה שהגשמיות 

    של האחר היא הרוחניות שלו

    צרכי הגוף של הזולת הופכים לעינייני נשמה

     

    http://cafe.themarker.com/image/3332910/

     

      דרורית סן / שלשת המלאכים - 3 שליחויות

      16/8/16 12:02:

     

    יפה מאוד כתבת ...הניתוח מעניין ...והציורים מקסימים גם הם ...

    המטאפורה בעניינו של המשיח בין אם ציורית ובין אם מילולית היא מיוחדת במינה ויש בה הקבלה יפה ...
    הנביא זכריה אומר:

    "וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר יְהוָה אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת."

     

    התמונה הציורית של משיח הנראה כקבצן על חמור ...מסמלת להערכתי את  הדמות המשיחית הרוחנית ...כאנטיתזה ...של לא בחיל ולא בכח...  ואת החמור כדמות של החומר המרכיבה על גבה את הרוחניות המשיחית ומהווה פלטפורמה יעודית.   החמור בציוריות שבו הוא גם סמל של ...ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו...שהיא תנאי להגעתו של המשיח ...אשר בפועל יוכיח את עליונות הרוח על החומר בגאולה ...

      21/2/16 14:23:
    ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בציורייך..מפרשת את צייריך..מנתחת את דיעותייך .. ואומר לך ...באומנותך חיי באומנותך חיי... רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ...ותבואי בעדי עדיים... החכמתיני ..!!
      20/2/16 19:39:

     

    סיפור התנ"ך

    הוליד ורבבות של יצירות אמנות

    בפיסול רישום ציור הדפס ועוד

     

    רמברנט חזר וצייר שוב ושוב

    את הדרמה המרתקת של רגע

    לפני העקדה בפועל בתקופות שונות בחייו...

     

    http://cafe.themarker.com/image/3294088/

     

     אבל מפתיעות דווקא אוצן יצירות אמנות שניתן לפרשן

    אך ורק כהתמצאות בדרש באותן תוספות חז"ל לפשט

    למשל המדרש על שרה מקבלת את הבשורה המרה.

     

    יצירת האמנות אמורה לצקת במתבונן אפשרויות רחבות

     

    להכיל את הדימויים בצורה ובצבע ולהתאימם לעולמו

     

    לעזור לצופה לפתח דרך חשיבה מיוחדת שונה מזו שהכיר...

     

    לצקת עומק משמעותי לעולמו הנפשי.

     

     

    ידע ולימוד הם הבסיס ליצירת אמנות המבוססת על סיפור ת"נכי

     

    זריקת חבל והתווית שבילים לאסוציות מיודיות ומושהות.

     

    כל יצירה היא הסתכלות ביקורתית פרשנית על סיפור מקראי 

     

    הבעת דעה בלתי מילולית בדרך מעוררת עיניין ומודעות

     

    ומאתגרת פסיכולוגית ותרבותית...

     

    http://cafe.themarker.com/image/3293560/

     

    לכן כשצייר נוצרי דגול כמו רמברנט

     

    מצייר סיפורים מהתנ"ך עם פרשנויות של חז"ל זה מפתיע;

     

    אולי כי הוא חיי שנים רבות בלב הרובע היהודי העתיק של אמסטרדם

     

    התחבר שמע והפנים משכניו המלומדים פרשנויות יהודיות


    על הטקסטים שהיו מוכרים לו כברית הישנה?

     

     

    אולי הפרשנויות המסורתיות ששמע מחבריו היהודים קסמו לו

     

    בשל קדמוניותם על מסריהם העמוקים ובגלל הרעיונות

     

    הנשגבים הטמונים בשכבות שכבות

     

    שרובן ככולן כמובן בלתי מוכרות לחלוטין

     

    לכל מי שחיי מחוץ לחברה היהודית הסגורה

     

    כמעין העברה בין דורית של תכנים סודית?

      30/10/15 11:50:

    סיפור העקדה מפרשת וארא

    הוליד רבבות של יצירות אמנות

    בפיסול רישום ציור הדפס ועוד

     

    המפורסם שבהם הוא אולי הציור

    של רמברנט שחזר וצייר שוב ושוב

    את הדרמה המרתקת של רגע

    לפני העקדה בפועל בתקופות שונות בחייו...

     

    תוצאת תמונה עבור ‪rembrandt‬‏

     

    דיוקן עצמי - רמברנט בתקופת חייו האחרונה

     

     אבל האם לא מפתיעות יצירות שניתן לפרשן כשרה מקבלת את הבשורה המרה?

     

    מה פתאום הצייר הנוצרי הדגול מצייר סיפורים מהתנ"ך עם פרשנויות של חז"ל?

    אולי כי הוא חיי שנים רבות בלב הרובע היהודי העתיק של אמסטרדם

    ושמע משכניו המלומדים פרשנויות יהודיות על הטקסטים שהיו מוכרים לו כברית הישנה?

    אולי הפרשנויות המסורתיות קסמו לו בשל קדמוניותם עם המסרים העמוקים

    הטמונים בשכבות שכבות בלתי מוכרות למי שמחוץ לחברה היהודית הסגורה וסודית?

      16/10/15 17:34:

    בפרשת בראשית נברא העולם באמצעות מאמרות-ציוויים

    ואילו בפרשת נוח נחרב העולם ונברא מחדש באמצעות

    תהליך דומה להריון כשהתיבה משמשת כרחם - כמקום מוגן

    מוקף במים כמו מיי השלייה ובסוף עברה יונה בצוהר

    המסמל את תעלת הלידה הסימבולית ויצאה אל העולם שבחוץ

     

    התנ"ך מציין שהאל מקבל החלטה 'נשית' לא להשמיד יותר את העולם

    מעתה הוא בוחר להתייחס בסלחנות, לעגל פינות, להכיל ולהשלים גם כשאנשים חוטאים...

     

    http://cafe.themarker.com/image/3264403/

      29/9/15 23:18:

    http://cafe.themarker.com/image/3227800/

     

                            דרורית סן /   הפן הנשי של מצוות הקהל

     

    המצווה האחרונה בספר דברים

    היא מצוות הקהל.

    בחג הסוכות פעם בשבע שנים בסיום שנת השמיטה

    בדיוק היום - מצווים ישראל לערוך מעמד חגיגי

    שבו לומדים ומלמדים תורה בצוותא כל עם ישראל

    ללא הבדל גיל מין והשתייכות שבטית משפחתית וכד'

     

    משה רבינו מעצים את חשיבות מעמד הקהל

    כאשר עם ישראל שב אל אדמתו

    גם אם בית המקדש עדיין לא עומד על מכונו,

    מזדמנת לעם כולו, אחת לשבע שנים,

    מצווה נדירה - מצוות "הקהל".

    כאמור מעמד נכבד זה מתקיים דווקא

    בזמן לחץ לחקלאים - בחג הסוכות חג האסיף

    ודווקא זה שחל לאחר השנה השביעית - שנת השמיטה

    שבה כל היבול הוא הפקר ולכן האיסוף של הפרי הוא שיוויוני. 

    בעבר כל עם ישראל - אנשים, נשים וטף, התכנסו בבית המקדש,

    והמלך היה קורא לפניהם בתורה. 

    היום זכר לאותו מעמד מתקיימות ההתכנסויות ציבוריות

    כמו סוכת ענק בלב נמל ת"א בהן לומדים, שרים וצופים

    בהופעות סביב נושים תנ"כיים

    החשיבות הרבה שמייחסת התורה למעמד "הקהל",

    ניכרת בעובדה שהתורה מחייבת את השתתפותו

    של כל העם בקיומה של מצווה נדירה זו.

    גם הנשים, הפטורות ממצוות העליה לרגל,

    היו עולות במועד זה לבית המקדש כדי להשתתף במצוות הקהל. 

    מעמד זה היה כעין חזרה זוטא על מעמד הר סיני,

    לפיכך היו הכול חייבים להשתתף בו.

    כאן הוכרז שהתורה היא הציר המרכזי של חיי העם,

    ועל פיה מתנהלים כל ענייני האומה.

    הקורא בתורה הוא דווקא המלך, כנציג העם

    בקריאתו בתורה השתמע, שאף הוא כפוף להוראות התורה,

    ולמעשה כל סמכויותיו נובעות ממנה. 

    סיבות נוספות מדוע קבעה התורה את מועד המעמד

    דוקא במוצאי השנה השביעית,

    שנת השמיטה?

    ולמהו הקשר הפנימי בין מצווה זו לבין חג הסוכות? 

    מצוות "הקהל" נועדה לחזק את הרגשות של יראת השמים בלבבות.

    לכן רק לאחר שנת השמיטה שבה שבתו ישראל ממלאכת הקרקע,

    ניצל את פסק הזמן לעיסוק מוגבר בתורה ובעבודת ה',

    הם נעשו ראויים להתכנסות זו.

     

    לאחר ראש השנה ויום הכיפורים, שבהם נטהרו ישראל מעוונותיהם,

    ולאחר שהתעלו וזכו להתכנס תחת כנפי השכינה בסוכה

    המסמלת את מושג;

    "צילא דמהימנותא" - צל האמונה,

    הם הגיעו למדרגה רוחנית גבוהה

    וראויים למעמד הנשגב שמדמה את מעמד סיני. 

    מעמד "הקהל" בחג הסוכות מהווה סיום מרשים להתעלות של

    שנת השמיטה

    שכולה קודש לה'.


    מעמד נאדר בקודש זה מהווה גם פתיחה נאותה לשנים

    שיבואו לאחריה.

    כי הרי מיד לאחר תום שנת השמיטה,

    שוב יוצאים החקלאים לעבד את אדמותיהם ושדותיהם,

    לחרוש ולזרוע. במעבר מאוירת הקודש של שנת השבע

    לאוירת החולין של השתעבדות לשגרת עבודת הקרקע,


    למניעת הסיכון של התקשרות מיותרת לחומריות.

    מעמד "הקהל" נועד לחזק למפרע את עובדי האדמה,

    במטרה להבטיח שגם בשש השנים הבאות

    לא יהפכו חלילה לעבדים לקרקעותיהם ולכרמיהם.

    דווקא רגע לפני החזרה לשגרת עבודות החקלאות

    חשוב להדגיש, כי העבדות היחידה בעולמו של יהודי,

    היא עבדת הקודש לאדון כל הארץ,

    שפירושה המעשי - התקשרות לתורה ולמצוותיה. 

     

    http://cafe.themarker.com/image/3225667/

     

        דרורית סן / העברה בין-דורית של לימוד תורה

      23/9/15 19:47:

    סוף השנה החולפת ועוברת

    הוא גם הזמן של סיום חמשת החומשים

     

    http://cafe.themarker.com/image/3258320/

      21/5/15 22:16:

    מיזם 929 ללימוד תנ"ך מתארגן לחומש החדש - במדבר

    ואלו בערך ההגדרות הבסיסיות כהקדמה:

    השוואה בין חומש ויקרא לחומש במדבר;


    ספר ויקרא הוא ספר "סטטי - עומד".

    בני ישראל נמצאים במקום אחד,

    ממש למרגלות הר סיני.

    שם הם לומדים את חוקי הקמת המשכן,

    עבודת הקרבנות ושאר ציוויים וחוקים של התורה.

    במהלך הזמן המשכן נבנה, הענן שוכן מעליו – אך אין תנועה

    אין תזוזה קדימה לעבר יעדים גאוגרפיים נוספים.
     
    לעומת זאת, ספר במדבר הוא ספר "דינמי - הולך",

    ספר מסע. הוא מתחיל בתום השנה הראשונה

    ליציאת בני ישראל ממצרים ומסתיים בשנת ה-40 למסע.

    אך אם נתעמק בפרקים ובפסוקים של ספר ויקרא, נ

    גלה שגם שם יש תנועה - תנועת הנפש ודינמיות של

    הבניית החיבור את יסודות האמונה היהודית.
     
    נראה שההבדל בין הספרים משקף מציאות

    שהיא חלק חשוב בלתי נפרד מחיינו:

    הצורך והמחויבות לעצור, להתבונן, לספוג וללמוד,

    לתת לנפש לצמוח

    בטרם יהיה אפשר לנוע הלאה ולהתקדם.

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן

     

     דרורית סן / תקופה של נדידה - חומש במדבר

      26/4/15 13:28:

    בפרשת השבוע האחרונה אחרי מות קדושים

    מתו שני בני אהרון בגלל סיבה לא מובנת בפשט

    הקרבת אש זרה.

    מספר הפרשנויות למשמעות הנומח 'אש הזרה'

    מגוון גדול ורב. אך דווקא מאפיין חוזר ונשנה

    בקרב רוב הפרשנים הוא צדיקותם ומסירותם לדבר ה' של

    נדב ואביהו. כלומר דמותם של בני אהרון מצטיירת כחיובית

    והמחלוקת היא לגבי נקודת החטא - מה הטעות שעשו.

     

    גם התגובה של האהרון השתיקה הרועמת 'וידום אהרון'

    איננה מוסיפה הבהרה למה שהתרחש כאן.

    תלמידיו של הרב אהרון ליכטהשטיין ז"ל שנפטר

    בדיוק בשבוע בו נאמר משפט מצמרר זה 'וידום אהרון'

    רואים בכך סמכות סמלית המבטאת את אופיו ואישיותו

    של הרב הנערץ שבדומה לאהרון הכהן דאג תמיד

    לא לעורר מחלוקות וריבים.

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן

     

    באירוע הטראגי ברגע החגיגי של חנוכת המשכן

    מתו באופן פתאומי ובלתי צפוי שניים מבניו של אהרן

    מבלי שתהיינה לאהרון תלונות כלפי שמיא.

     

    חלק מהפרשנויות סבורות שאולי ההתלהבות הגוברת עליהם בטקס המקודש

    היא הסיבה והטעות החמורה הביאה למותם

    בטענה שהם התקרבו מדי לכוח הנצחי של האלוקות שהתגלה בקודש הקודשים

    ובעצם מתו כתוצאה מן האקסטזה הבלתי מרוסנת שלהם יש מסר שנדרש

    משליחי הציבור מידה רבה של איפוק ושיקול דעת.

     

    בניגוד להתלהמות המשוערת שלהם בולט האיפוק המכובד של אהרון

    למרות היותו פתאום אב שכול לשני בנים אהובים וקרובים ללבו...

    הכוח הנפשי לשמור על דממה ברגעים מסוימים בחיים ובהיסטוריה

    הוא כוח נדיר אך חשוב וחיוני מאוד.

    הוא מבטא את ההכרה והמודעות להיותו של אלוקים אינסופי

    שלא ניתן להבין ולתחום את נשגבותו בתפיסותינו האנושיות.

    השפה והדיבור פירושם יכולת הבנה. הכלה תפיסה...

    ואילו ביטוי בלתי מילולי כמו היצירה האמנותית והמנגינה הוא מעבר לשפה,

    כזה המסוגל להביעה הלכי נפש שמלים לא יכולות לתאר;

    אך השתיקה – הדממה – הן גבוהות עוד יותר.

     

    הביטוי היחידאי בתנ"ך "וידום" רומז שיש כאן יותר משתיקה

    כל מה שהיה בתוך נפשו חי הופך לדומם -מת ונדם לעולם.

    אהרן מעולם לא התאושש מהטרגדיה של מות שני הבנים בחנוכת המשכן.


    לפי גישות פרשנויות כאלו ואחרות המתייחסות להיבט הפסיכולוגי

    דיבוריו המעטים של אהרון מכאן ואילך

    רומזים למציאות פנימית כבויה - סוג של 'הלם קרב' מתמשך

    בו שמחת החיים המפעמת בחיות האנושית נמוגה לנעלמת כליל

    בעקבות הטרגדיה הכפולה ותחושת האחריות שסחב כאב אחראי

    שגרם לבניו הכהנים כמותו לשרת בקדש ולהכנס לקודש הקודשים

    על כל הסכנה הטמונה בחובו.

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן

     

    דרורית סן / אקריל על בד

     


    תוצאת תמונה עבור דרורית סן

      18/12/13 07:19:

    צטט: עט סופר 2013-12-17 13:25:05

    קראתי ... ואני די מסכים עם מה שכתבת .....אהבתי את הניתוח המפורט לגישות ..השונות ...ובעיקר את ההיצמדות לרקע ההיסטורי והתיאולוגי ע"פ המקורות כפי שהיה בתקופת יצירת האמנות הקדומה הזו..

     

    תודה

     

    תגובתך בהחלט מאד מעודדת אותי

      17/12/13 13:25:
    קראתי ... ואני די מסכים עם מה שכתבת .....אהבתי את הניתוח המפורט לגישות ..השונות ...ובעיקר את ההיצמדות לרקע ההיסטורי והתיאולוגי ע"פ המקורות כפי שהיה בתקופת יצירת האמנות הקדומה הזו..
      16/12/13 09:46:
    קראתי .. וזה אכן מרתק ... תודה
      16/12/13 05:53:

    צטט: עט סופר 2013-12-15 16:15:36

    מודה ומתוודה .. בפרשנות של ציורים אני חלש ...אבל נהנה לראות ולקרוא ...:)..ואף נהנה להרחיב אןפקיי...

     

    תודה,

     

    בוודאי תהנה גם מהדיון הזה

     

    ''

    גרפיטי על הקירות - כמדרשים ופרשנויות בתמונות - אז והיום

     

     http://cafe.themarker.com/topic/2854968/

    דרורית San שטסל / גיבורים מצוירים עם תלבושות מושלמות - חלק ג' 

    14704 צפיות
      15/12/13 16:15:
    מודה ומתוודה .. בפרשנות של ציורים אני חלש ...אבל נהנה לראות ולקרוא ...:)..ואף נהנה להרחיב אןפקיי...
      15/12/13 07:21:

    צטט: עט סופר 2013-12-14 22:05:15

    מעניין מה שכתבת ...

     

    המדרש המסורתי קצת לוקח זאת לכיוון שונה ..

     

    "מתיב רב יוסף, ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה, מאי ואחר, אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה, ואמרה, י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה, אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות, מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה... ואי בעית אימא מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה. (ברכות ס א)

    ...ויש אומרים איוב בימי יעקב היה ודינה בת יעקב נשא... (בבא בתרא טו א)

    יש מדרשים המייחסים את אסנת לדינה:

    "בת שש שנים היתה דינה כשהולידה את אסנת משכם... "1.

    וכן בתרגום יונתן בן עוזיאל:

    "וקרא פרעה שמיה דיוסף גברא דטמירן מפרסם ויהב ליה ית אסנת דילידת דינה..."2.
    "יצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות, ושללה [שכם] ושכב עמה, והרתה וילדה את אסנת, ואמרו בני ישראל להורגה, שאמרה [דינה]: עכשו יאמרו בכל הארץ שיש בית זנות באהלי יעקב. הביא [יעקב] שרץ של זהב, שם הקדש כתוב בו, ותלה על צוארה [של אסנת] ושלחה והלכה, והכל צפוי לפני הקב"ה וירד מיכאל המלאך, והורידה למצרים לבית פוטיפרע... והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה עמה כבת... "3.

    פדר"א והחיזקוני מציינים כי בקשו בני יעקב להרגה, ופדר"א מוסיף את הסיבה: "שיאמרו שיש בית זנות באהלי יעקב".

    אך יש מחז"ל שאינם מסכימים לכך שאסנת היא בת דינה, וסוברים לפשוטו, שאסנת אכן הייתה בת פוטיפרע4, והתגיירה: "ועוד יש נשים חסידות גיורות כשרות מן הגוים, ואלו הן: אסנת, צפורה, שפרה, פועה, בת פרעה, רחב, רות ויעל"5 . ואלה הסוברים שאסנת הייתה אמנם מצרייה, אך גיירה יוסף,מתקשים: "ואיך גייר את אסנת בת פוטיפרע שם במצרים? ואם נאמר שבאמת לא היתה גיורת, נמצא דולדה כמותה, וממילא היה למנשה דין ב"נ"6.

     

    אגב גם יהודה התחתן עם בת איש כנעני ..."וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה"- יש אמנם המפרשים כנעני כאיש סוחר ... אבל נראה עדיין.. שאין מדרש יוצא מידי פשוטו ..:)

     

     

    אני שוב ושוב מתפעלת מהידע העצום שלך בכלל

    במדרשי חז"ל בפרט.

     

    כל הפרשנים ובכללם חז"ל

    אינם רק מפרשים את  הטקסט

    אלא גם מקדמים איזה אג'נדה.

     

    פרשנים שחיו בתקופה של  ויכוחים פומביים

    עם הנצרות תמיד דאגו שהפירושים שלהם

    יתמכו בטיעונים של הצד היהודי

    ולא ישמשו חלילה וחס כנשק לצד שכנגד.

     

    חברתי היקרה דר' ברוריה ארן מביאה כדוגמא לכך

    את הפרשנות היצירתית שטוענת שלוחת הברית

    החליקו בטעות מידיו הרועדות של משה רבינו.

    הם בעצם רוצים באמירה זו להתנגד לגישה הנוצרית

    שטוענת שניפוץ ושבירת הלוחות מהווה את

    סיום הברית בין העם היהודי לאל אקט סמלי

    שמוביל אל הברית החדשה בין האל לנוצרים.

     

     

    בחזרה לעינינו יש אין-סוף מדרשים ופרשנויות

    וכל אחד בוחר מתוכם את מה שמתאים לו 

    מדרש שאיננו מתאים למדע בן זמננו

    כמו מין עובר שמתחלף בבטן - לא מתאים לי.

     

    על המדרש המספר על הקשר בין דינה

    לאסנת כבר הבאתי רמזתי בסיפור

    הפיתוי של יוסף ע"י אשת פוטיפר

    בהקשר של טעות בזיהוי האשה של ניבוי החרטומים

    ואולי הייתי צריכה לחזור ולפרט ביתר הרחבה...

     

    גם אם אסנת היא בת דינה והיא בעצם האחיינית של יוסף

    הנכדה של יעקב - עדיין הילדים גדלים בתוך חברה מצרית

    באווירה של ל"ט שערי טומאה ולא זוכים לחנוך יהודי כשר.

    האימוץ של יעקב נועד להצהיר הנה עכשיו אתם

    מצטרפים לאומה הישראלית ומתנתקים מהתרבות המצרית!

     

    מבין שלל הנשים שציינת שהתגיירו

    אני רוצה להתייחס דווקא בת פרעה שחז"ל קוראים לה ביתיה.

    הן בכדי לקשר אותנו לפרשה הבאה שהיא כבר בחומש שמות

    והן בכדי לקשר ליצירה מרכזית חשובה באמנות יהודית.

     

    בציורי הקיר של דורא-אירופוס מהמאה הראשונה לספירה

    יש ציור קיר גדול המוקדש לתהליך הגיור של בת פרעה.

     

    הבחירה להגדיש לנושא לידת המנהיג - משה

    מקום מאד מרכזי ממש בצמוד לארון הקודש

    איננה מקרית כמובן - יהודי התקופה היו צריכים

    להתגונן מפני הטענות של הנוצרים הראשונים

    על לידת המשיח - ישו כבן האל , כמנהיג הדתי הנבחר.

     

    כדי שלא יאמרו חלילה שהוא גדל אצל אימא נוכריה

    היה חשוב לאמני הקיר לתאר בפרטי פרטים את תהליך גיורה

    כולל טבילה במים.

    כך בצד ארון הקודש

    נמצא בתמונה הענקית אישה לגמרי ערומה

    טובלת ביאור בכדי להפוך ליהודיה כשרה.

     

    ''

     

    בהחלט אין כאן כלל עירום גס או סממנים מיניים

    אך הערום בולט מאד לעומת התלבושות העשירות

    של להקת הנשים שעל החוף.

    יעל מאלי חוקרת אמנות יהודית מזהה את סגנון

    עיצוב האפנה של הנשים בתמונה כסגנון פרסי.

    ובכך מקשרת בין הסיפור שהתרחש במצרים

    לתיאור הציורי מצד השני של ארון הקודש

    התמונה של סיפור המצוי במגילת אסתר המלכה

    שהתרחש בשושן הבירה של פרס.

     

    יש בתמונה תינוק אחד בידיה של בת פרעה במים

    ותינוק נוסף בידיהן של מרים ויוכבד על החוף

    לא מדובר בשני תינוקות שונים

    אלא הכוונה היא שמשה התינוק

    עבר מידי יוכבד ומרים אל ידיה של בת פרעה

    רק אחרי שהיא הפכה ליהודיה כשרה.

     

    הסדר הזה אולי לא תואם אף מדרש או פרשנות

    שקדמה לציור - אבל הכלל אין מוקדם ומאוחר בתורה

    תופס גם בפרשנות מצוירת ולא רק בטקסט מילולי.

     

    מכיוון שבית הכנסת דורא אירופוס חרב עוד לפני

    שהוקמה אפילו כנסיה אחת מהזן של ימינו

    התמונה הקדומה מוכיחה בלי הרבה דיבורים

    של האיקונוגרפיה הנוצרית סביב  לידת ישו

    וטקסי הטבילה במים - מועתקת הישר מבית כנסת יהודי

     

    המסקנה - מסתבר שכל האמנות הנוצרית למעשה התפתחה

    כחיקוי לאמנות יהודית עתיקה - ולא להפך כפי שסוברים בטעות.

     

      14/12/13 22:05:

    מעניין מה שכתבת ...

     

    המדרש המסורתי קצת לוקח זאת לכיוון שונה ..

     

    "מתיב רב יוסף, ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה, מאי ואחר, אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה, ואמרה, י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה, אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות, מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה... ואי בעית אימא מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה. (ברכות ס א)

    ...ויש אומרים איוב בימי יעקב היה ודינה בת יעקב נשא... (בבא בתרא טו א)

    יש מדרשים המייחסים את אסנת לדינה:

    "בת שש שנים היתה דינה כשהולידה את אסנת משכם... "1.

    וכן בתרגום יונתן בן עוזיאל:

    "וקרא פרעה שמיה דיוסף גברא דטמירן מפרסם ויהב ליה ית אסנת דילידת דינה..."2.
    "יצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות, ושללה [שכם] ושכב עמה, והרתה וילדה את אסנת, ואמרו בני ישראל להורגה, שאמרה [דינה]: עכשו יאמרו בכל הארץ שיש בית זנות באהלי יעקב. הביא [יעקב] שרץ של זהב, שם הקדש כתוב בו, ותלה על צוארה [של אסנת] ושלחה והלכה, והכל צפוי לפני הקב"ה וירד מיכאל המלאך, והורידה למצרים לבית פוטיפרע... והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה עמה כבת... "3.

    פדר"א והחיזקוני מציינים כי בקשו בני יעקב להרגה, ופדר"א מוסיף את הסיבה: "שיאמרו שיש בית זנות באהלי יעקב".

    אך יש מחז"ל שאינם מסכימים לכך שאסנת היא בת דינה, וסוברים לפשוטו, שאסנת אכן הייתה בת פוטיפרע4, והתגיירה: "ועוד יש נשים חסידות גיורות כשרות מן הגוים, ואלו הן: אסנת, צפורה, שפרה, פועה, בת פרעה, רחב, רות ויעל"5 . ואלה הסוברים שאסנת הייתה אמנם מצרייה, אך גיירה יוסף,מתקשים: "ואיך גייר את אסנת בת פוטיפרע שם במצרים? ואם נאמר שבאמת לא היתה גיורת, נמצא דולדה כמותה, וממילא היה למנשה דין ב"נ"6.

     

    אגב גם יהודה התחתן עם בת איש כנעני ..."וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה"- יש אמנם המפרשים כנעני כאיש סוחר ... אבל נראה עדיין.. שאין מדרש יוצא מידי פשוטו ..:)

      14/12/13 19:51:

    צטט: עט סופר 2013-12-07 21:46:35

    שירשרת יפה ...:)

    אפרופו ההשוואה בין יוסף ויהודה... ניתן ללמוד על השוני בגישות של שניהם בפרשת ויגש .. שהיא בעצם פרשה של גישות ..מצד אחד "ויגש אליו יהודה" .... גישה טאקטית מתוכננת מראש של משא ומתן ונסיון לשכנוע הגיוני ואסרטיבי של השליט מצד אחד... גם במחיר של החלפת בנימין כעבד.... ומנגד מוכנות למלחמה אם צריך כדי להשיג את המטרה..

    לעומתו יוסף עושה מניפולציות ומבחנים לאחיו ... אבל בהגיעו לרכע האמת ...הוא "נשבר" ולא יכול להתאפק,  ומגיב באופן ספונטאני ורגשי בבכי ...ולאחר מכן מטיל פצצה בצורת הכרזה ..."אני יוסף העוד אבי חי"... (כאילו אומר הוא ... עכשיו כשאני יוסף... אני שואל כיוסף... האם יכול להיות ששיקרתם למשנה למלך שאביכם חי אבל הוא לא חי .... תענו לי כעת לי כיוסף... ולא כמשנה למלך.. העוד אבי חי )...וגורם לאחיו להיבהל מפניו.

    כשהוא מתעשת הוא משנה גישה ואומר להם "גשו אלי ..ויגשו" ...ואז הוא אומר להם "אני יוסף אחיכם".וכו'

     

    יש לכל גישה כמובן גם הסברים ... אבל יפה לראות באופן ציורי את ההבדלים ..שבין שני סוגי מנהיגויות ... ואולי גם להשוותם למנהיגים בימינו ...:)

     

     

    יופי של שאלות ויופי רעיונות מקוריים

    מבטיחה להתייחס בהרחבה לנושא

    ההשוואה בין סוגי האמנויות בפרשנות ובאמנות

     

    אבל אני עדיין חייבת לך תשובה לגבי מעשה ראובן

    ויעקב מזכיר שוב

    בפרשה המסיימת של חומש בראשית - ויחי

     

               'ישימך אלוקים כאפרים ומנשה'   /  דרורית San שטסל

    יישימך, תיק עבודות יודאיקה, אמנות יהודית דרורית סן. תיקי עבודות אמנים ישראלים - אמנות ישראלית

     

     

    החל מהשאלה מדוע אנחנו עד היום מברכים את הילדים

    בברכה של יעקב לנכדיו מנישואי יעקב לאסנת בת פיטפר גויה מיצריה?

     

    וכלה בשאלה מה מטרת השיכול המוזר של הידיים במהלך הברכה?

     

    ללא קנאה. יעקב מברך את מנשה ואפרים, רמברנדט, 1656

     

                                        יעקב מברך את מנשה ואפרים -  רמברנדט, 1656

     

     

     

    איור: מנחם הלברשטט

                                               נחם הלברשטט

     

     

    ''

      בלהה פילגש יעקב / קארלה גודאון.

    סיפור כניסתו של ראובן בנה הבכור של לאה
    לפרוע את יצועי אביו יעקב מיד לאחר מות רחל
    חוזר ועולה שוב בדברי הפרידה של יעקב לפני מותו.

    הפעם אפילו פרשנים כמו המלבי"ם שניסו להסביר
    את המעשה החריג של ראובן כאיזה אקט סמלי לא מיני
    שנועד להביע מחאה על העובדה שיעקב תמיד
    אהב יותר את רחל והזניח את אמו לאה ועכשיו
    הראה שהוא חושב למצוא נחמה אצל שפחתו.
    ראובן רוצה לרמוז ליעקב
    שבלהה השפחה של רחל האהובה איננה
    האופציה שראוי ליעקב לבחור כתחליף לאשה האהובה.

    כאן רב הפרשנים כבר לא מנסים להסביר
    שראובן רק סתם קימט את הסדינים במיטה...
    אלא מקשרים בין הברכה המיוחדת
    של יעקב לבני יוסף אפרים ומנשה
    לבין הבעילה האסורה של ראובן את בלהה.

    יעקב קיבל הבטחה אלוקית שיהיו לו עוד ילדים
    בנוסף ל12 הילדים מארבעת נשותיו
    באופן טבעי הוא קיווה לילדים נוספים מרחל
    אך רחל מתה בדמי ימיה. התכנון שלו לילדים
    מבלהה שפחת רחל התפקשש בגלל המעשה הנתעב
    של ראובן שהפך את בלהה לאסורה לבעלה - יעקב.

    יעקב בכל זאת מצפה לעוד ילדים שהתווספו ל12 בניו
    ולכן רואה בשני בני יוסף נכדיו 'המצרים' תחליף של הילדים
    שה' הבטיח לו ובו זמנית נותן בכך אישור לכשרות יהדותם.

    אפרים ומנשה נכנסים כאחים שווים בתוך שבטי ישראל
    הם  מקבלים חלקות נחלה בארץ-ישראל כאילו היו בניו
    של יעקב  (שבט לוי מקבל תפקיד במקדש ולא מקבל נחלה)
    שבט יוסף התפצל ונהפך לשבט כפול.
    ומה עלה בגורלו של ראובן שפגע מאד באביו?
    שבט ראובן נותר תמיד הקטן מבין שבטי ישראל
    וגם נענש  לצאת לגלות כשבט ראשון.
    התרגיל המסריח שלו לא הצליח - בלהה וזילפה
    הפכו לנשות יעקב שוות ערך לרחל ולאה - ארבע אמהות האומה הישראלית.

    ``````ארבע``, תיק עבודות ציור, ציורים, ציירים - יצירות אומנות ישראלית דרורית סן. תיקי עבודות אמנים ישראלים - אמנות ישראלית
                        ארבע אמהות / דרורית סן

     


     

    http://cafe.themarker.com/topic/3029729/

      7/12/13 21:46:

    שירשרת יפה ...:)

    אפרופו ההשוואה בין יוסף ויהודה... ניתן ללמוד על השוני בגישות של שניהם בפרשת ויגש .. שהיא בעצם פרשה של גישות ..מצד אחד "ויגש אליו יהודה" .... גישה טאקטית מתוכננת מראש של משא ומתן ונסיון לשכנוע הגיוני ואסרטיבי של השליט מצד אחד... גם במחיר של החלפת בנימין כעבד.... ומנגד מוכנות למלחמה אם צריך כדי להשיג את המטרה..

    לעומתו יוסף עושה מניפולציות ומבחנים לאחיו ... אבל בהגיעו לרכע האמת ...הוא "נשבר" ולא יכול להתאפק,  ומגיב באופן ספונטאני ורגשי בבכי ...ולאחר מכן מטיל פצצה בצורת הכרזה ..."אני יוסף העוד אבי חי"... (כאילו אומר הוא ... עכשיו כשאני יוסף... אני שואל כיוסף... האם יכול להיות ששיקרתם למשנה למלך שאביכם חי אבל הוא לא חי .... תענו לי כעת לי כיוסף... ולא כמשנה למלך.. העוד אבי חי )...וגורם לאחיו להיבהל מפניו.

    כשהוא מתעשת הוא משנה גישה ואומר להם "גשו אלי ..ויגשו" ...ואז הוא אומר להם "אני יוסף אחיכם".וכו'

     

    יש לכל גישה כמובן גם הסברים ... אבל יפה לראות באופן ציורי את ההבדלים ..שבין שני סוגי מנהיגויות ... ואולי גם להשוותם למנהיגים בימינו ...:)

      4/12/13 01:28:

    הרעיון הוא שאין הבדלי מעמדות בין ארבעת הנשים של יעקב

    וגם שתי הפילגשות וגם בניהן נחשבים כשווי ערך.

     

    יש תחרות סמויה וגלויה בין הבנים על הבכורה

    וראובן למרות היותו הבכור באופן ביולוגי

    מרגיש צורך בחיזוק מעמדו כבכור

    באמצעות הצעד הקיצוני הזה.

     

    בפועל זה לא באמת עוזר לו

    להפך אביו יעקב כועס ולא שוכח זאת

    עד יום מותו.

    יהודה למרות שאיננו הבכור

    מתבלט כאחראי שקול חזק

    ובעל כושר מנהיגות.

     

    ההפליה של יוסף לטובה מצד יעקב  

    הורסת את סיכוייו להנהיג את אחיו.

    הם שונאים אותו ודוחים את מה שהראה להם

    כניסיונות השתלטות מעצבנים...

     

    רק כשהוא מתגלגל לעמדת מפתח בכירה במצרים

    והם זקוקים לעזרתו בכדאי לא למות ברעב

    הם מכירים בסגולותיו - אך רק כמנהיג חיצוני.

     

    המוביל והמנהיג הטבעי היה ונשאר יהודה

    שעל שמו אנו נקראים יהודי, יהודים

    וכאבי שושלת המלכות ומשיח בן דוד.

     

    העבר משתקף גם בשאיפות - חלומות הגאולה העתידית.

    משיח בן יוסף ידאג לצדדים חומריים הכלכליים - למשביר על הארץ 

    ואילו לחלק של הרוחניות הנצחיות  החיבור לאל עליונות

    ידאג בן דוד כלומר בן יהודה...

     

    תמונה של ‏דרורית סן‏.

      29/11/13 12:45:

    שאלת הבהרה ..או שלא הבנתי נכונה את שכתבת .. ואני מצטט..
    "אפילו ראובן בכור הבנים
    כדי לבסס את מעמדו כיורש
    תפקיד ראש השושלת עולה
    על יצועה של אשת אביו - בלי
    להחשיב אותה כפילגש שאיננה
    אשה בתא המשפחתי לכל דבר ועניין".

    והכתוב אומר : "ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר." 

     

    אז? 

      29/11/13 07:57:

    צטט: עט סופר 2013-11-28 19:19:51

    שאלה טובה שאלת ...!!....והיא מתקשרת מן הסתם לפסוק המפורסם ..."יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זילפה נשי אביו ..ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם ..."

    פה במפורש בהקשר של יוסף מופיעות בלהה וזילפה ...כנשי אביו ולא כשפחות ...(כאשר בכל יתר המקומות מוזכרות הן כשפחות ..!!

    והגורם לכך היה.. יוסף שהיה נער את בני בלהה ואת בני זילפה... וחשב שהן ראויות למעמד שווה של נשים ולא של שפחות , ועל זה היה רב עם אחיו... כאשר לדעת התנא ר' יהודה, אחיו  היו מזלזלין בבני השפחות... ועל זה הוציא הוא את "דיבתן" רעה אל אביהן...מתוך שחשב שתפקידו של אביו ל"חנך" את האחים שלא יזלזלו בבני השפחות (דן ונפתלי גד ואשר...) .

    דעת התנא הזה, מתיישבת עם סמיכות העניינים בפסוק ...(נשי אביו... והוצאת דיבה) .. ומראה עד כמה דגל יוסף בצדק ...והיה חשוב לו כבודן של השפחות ... ושל בניהן.... ואולי גם היה בו כנראה ניצוץ של פמיניזם ...:)

     

    על זה נאמר (בפרשה הבאה פרשת ויגש) ..ולא יכול יוסף להתאפק ...:))

     

     

    תודה לך עט סופר 

    על העשרה של הדיון בפנינים

    והרחבתו במידע תורני מעמיק.

     

    לאורך כל הסיפורים במקרא

    לא מצוין באמת הבדלים

    בין ארבעת נשות יעקב

    מלבד במדרש על הוצאת דיבה רעה

    אפילו ראובן בכור הבנים

    כדי לבסס את מעמדו כיורש

    תפקיד ראש השושלת עולה

    על יצועה של אשת אביו - בלי

    להחשיב אותה כפילגש שאיננה

    אשה בתא המשפחתי לכל דבר ועניין.

     

    עדיין לא ברור מדוע האנשים תקופת בועז ורות

    אינם סופרים בברכה את שתי הפילגשות

    כאומות האומה.

    ייתכן שזה מרמז על כך שבועז היה יכול

    לקחת את רות המואבייה כפילגש

    ולא כאישה על חופה וקידושין

    אך הוא טורח לארגן לה חליצה מהיבם הרשמי

    בנוכחות דיינים ושופטים  נכבדים היושבים בשער העיר.

     

    או אולי כי בבית לחם קבורה רחל

    והיא קרובה לחברון בה קבורה לאה

    בלי שיש לנו תיעוד מקראי היכן קבורות הפילגשות

    כלומר בשלב המוות נקבר יעקב כזוג דווקא

    עם רעייתו הראשונה שאולי לא הייתה כל-כך אהובה בחייו.

    וגם על כך (כפיצוי לאומללותה?) נדמה לי שיש מדרשי חז"ל.

     

    לגבי יוסף אכן ללא ספק היו לו תובנות שלא היו מקבלות בסביבתו

    הן בתקופה שחיי בארץ ישראל והן בתקופה שחיי במצרים

    בעוד שבכנען ראו בכך חיסרון במצרים ראו בכך יתרון

    והבינו שאופן חשיבה לא שגרתי שכזה הוא ערובה

    לניהול נכון ומתקדם של מצרים והסיבה להפיכתה ומעצמה עולמית

    וחזקה ביותר באזור בעלת חוסן כלכלי לא רק בגלל מחסני המזון.

    אתה בהחלט צודק יוסף הקדים את זמנו

    והיה מסוגל בבגרותו לראות עשר צעדים קדימה

    לשפר את מעשיו ולהימנע מטעיות שעשה בצעירותו

    טעיות כמו שיתוף בחלומות שהבליטו את שונותו

    ועוררו אנטגוניזם שהוביל לשנאה עמוקה נגדו.

     

    ''
     

      28/11/13 19:19:

    שאלה טובה שאלת ...!!....והיא מתקשרת מן הסתם לפסוק המפורסם ..."יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זילפה נשי אביו ..ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם ..."

    פה במפורש בהקשר של יוסף מופיעות בלהה וזילפה ...כנשי אביו ולא כשפחות ...(כאשר בכל יתר המקומות מוזכרות הן כשפחות ..!!

    והגורם לכך היה.. יוסף שהיה נער את בני בלהה ואת בני זילפה... וחשב שהן ראויות למעמד שווה של נשים ולא של שפחות , ועל זה היה רב עם אחיו... כאשר לדעת התנא ר' יהודה, אחיו  היו מזלזלין בבני השפחות... ועל זה הוציא הוא את "דיבתן" רעה אל אביהן...מתוך שחשב שתפקידו של אביו ל"חנך" את האחים שלא יזלזלו בבני השפחות (דן ונפתלי גד ואשר...) .

    דעת התנא הזה, מתיישבת עם סמיכות העניינים בפסוק ...(נשי אביו... והוצאת דיבה) .. ומראה עד כמה דגל יוסף בצדק ...והיה חשוב לו כבודן של השפחות ... ושל בניהן.... ואולי גם היה בו כנראה ניצוץ של פמיניזם ...:)

     

    על זה נאמר (בפרשה הבאה פרשת ויגש) ..ולא יכול יוסף להתאפק ...:))

      28/11/13 13:22:
    'ייתן ה' את האישה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו את בית ישראל'
    תכלס את הבנים ל12 שבטי ישראל ילדו ליעקב ארבע נשים ולא רק רחל ולאה
    אז למה השמיטו כאן את שמות שתי השפחות?
    http://cafe.themarker.com/image/3020557/

            דרורית San  שטסל . / האם נשות התנ"ך הן מודל לחיקוי?

     

    היצירה תוצג בתערוכת 'אמנות יהודית באור עכשווי'

    בסינמטק ירושלים

    דרך חברון 11  ירושלים  

    לאורך חודש דצמבר.


      28/11/13 13:16:

    פרשת מקץ שתמיד נופלת כשבת של חנוכה

    עוסקת בחלומות

    מעין השלמה מעגלית לחלומות של יוסף

    שהיו הגורם הראשוני להתנכלות האחים

    ולשנאה שגרמה למכירת יוסף והגעתו למצרים.

     

    לכאורה כל ילד קטן מבין שפרות רזות מסמלות רעב ומחסור

    ופרות שמנות מסמלות שפע והרבה יבול וכן שיבולים שמנות

    מסמלות הרבה מים ודשן ושיבולים ללא נפח סובלות מבצורת.

    אז ממה בדיוק מתפעל ונפעם המלך פרעה?

    חוכמת יוסף אינה בפתרון לחלומות שהציע (שהינו פתרון הגיוני ופשוט)

    אלא בכך שבאמצעות רוח האלקים שבו

    הצליח לפתור את חלומו של פרעה

    למרות השינויים המכוונים בחלומו של פרעה

    שהיקשו על החרטומים.

     

    חשוב לציין שבימינו אין בחלומות נבואה כלל

    וכל השרלטנים המתיימרים לפענחם הם נוכלים גמורים

    אולם עדיין החלומות מהווים מעין דלת אחורית לנפש האדם ומחשבתו.

    ''

     

    ''

     

    פרעה נותן את טבעתו ליוסף - Tiepolo Giambiattista -1733  - גלריית Dulwich בלונדון

     

     

     

    ''

     

    "מצרים ניצלת בידי יוסף", 1827

     

    ''

     

    אחיו של יוסף מוצאים את גביע הזהב באמתחתם.

     


      24/11/13 19:45:

    בפרשת 'וישב' לקראת סוף ספר בראשית

    המקרא מפגיש אותנו

    עם שתי נשים

    הפועלות באופן מיני בוטה

    החריג אפילו במושגים של היום.

    תמר ואשת פוטיפר במצרים מתנהלות

    באקטיביות אגרסיבית

    ומפתיעות ביוזמה הנשית שהן

    נוקטות בקשר סקסואלי....

     

    תמר אלמנה כפולה צעירה

    יוזמת מהלכים מאד קיצוניים

    לתפוס את אביו של בעליה המתים  - את יהודה

    ראש השבט החזק.

     

    לעומתה הגברת ממצרים - אשת פוטיפר

    מנסה לאנוס את יוסף הצדיק

    רווק נוכרי עברי צעיר ויפה תואר 

     

    האחת מצליחה במזימה הפתלתלה

    והופכת לסמל לנחישות נשית, לשימוש

    מושכל בערמה ובנשק הנשיות.

    תוצאות מעשיה מולידות את מלך ישראל

     

    ואילו השנייה נכשלת ונותרת רק עם הבגד ביד

    ונוקמת את השפלתה בשליחת הבחור האומלל

    הישר לבור הכלא שהיא מארגנת לו באמצעות

    כוחו ומעמדו הרם של בעלה בו רצתה לבגוד.

     

    אז מה בעצם הסיפור של תמר כלתו של יהודה,

    האישה הצעירה ראתה שהיא הופכת למטרד

    היא ממש לא אהבה את מעמדה כאלמנה

    ורצתה להקים לעצמה משפחה ללדת ילדים

    ובכלל לשקם את חייה בזוגיות מפרה...

     

    יוזמתה הנשית מינית של תמר הגיעה ממקום של מטרה חיובית.

    היא רוצה לארגן לעצמה חיי משפחה

    ולא להישאר בחיי מסכנות ורחמים עצמיים של אלמנה צעירה:

    טבעית הכמיהה הנשית לחיות בזוגיות, ללדת ולגדל ילדים

    גם אם הסביבה לא עוזרת לה בכך.

    לא מתאים לתמר האמיצה התדמית של מרת-נפש

    האלמנה האומללה המבכה את מר גורלה,

    היא אסרטיבית ומחליטה שהכול תלוי רק בה

    שיש לה ברירה והיא תמצא דרך פעולה נגד כל הסיכויים.

     

    תמר מלמדת אותנו,שאם יש לנו שאיפה, חלום

    או רצון שלא מתממש,אז ניצור לעצמנו הזדמנויות

    לכאורה בלתי אפשריות ונשנה את מציאות חיינו

    שתמיד קיימת האפשרות ליזום פעולות ולכוון את הדברים בהתאם לרצוננו.

     

    בימי המקרא,המעשה תמר, היה בהחלט מאד חריג

    תעוזה נשית מפתיעה החל מעצם הרעיון של יוזמה עצמית.

    אך תמר מצליחה להשיג את מבוקשה.

    יהודה חמיה מעבר אותה מבלי לדעת כלל שמתחת לתחפושת

    הזונה מסתתרת כלתו האלמנה הצעירה.

    היא גם דואגת להשאיר בידיה הוכחה לזהות האב.

    כאשר ההיריון היזום מתקדם והבטן מתגלה ברבים

    היא מוציאה את ההוכחה שבידה...

    ויהודה מבין שהוא צריך לשאת אותה לאשה...

     

    מדוע אנחנו קוראים לתרמית העקלקלה הזאת סיפור הצלחה?

    מכיון שתמר פעלה מתוך כוונה חיובית,למען מטרה כשרה

    בסופו של דבר היא קיבלה את אישור האל, ואישור האומה

    בכך שנקשר לה ולזרעה כתר המלוכה וכתר משיח בן דוד.

     

    לעומתה, אשת פוטיפר,רצונה היה עקר.

    יוזמתה הייתה רצון למימוש תאווה פיזית ללא קשר נפשי .

    היא ראתה ביוסף בחור מדליק חתיך הורס צעיר יפה תואר,

    ואולי גם זיהתה בו את הניצוץ של איש צעיר

    שכבר מזהיר בחכמתו ובדרך להצליח בגדול.

     

    גם היא כביכול יזמה את הקשר בעורמה נשית

    אך היא תבעה בתוקף ובגסות את רצונה הפיזי

    "ותאמר שכבה עמי".

     

    ההבדל המשמעותי בין שתי היוזמות,

    תמר השיגה את מבוקשה מבלי לפגוע ב'יעד'

    והייתה מוכנה להישרף על המוקד (על זנות) ורק לא לבייש את יהודה.

    לעומתה, אשת פוטיפר שלא משיגה את מבוקשה ויוסף מצליח לברוח

    מעלילה עליו עלילת שוא.

     

    בזוגיות של תמר ויהודה, יש הודאה בטעות העבר, קבלה לעתיד,

    הבנה לקשיים ולצרכים של השני והתחשבות הדדית.

    לכן זוהי זוגיות איתנה שמתקיימת לעד.

    ואילו אשת פוטיפר ניסתה להשיג קשר אינטרסנטי אנוכי עם יוסף

    שאיננו מעוניין לבגוד באימון של אדונו פוטיפר,

    לכן קשר כזה איננו מצליח כלל להתקיים וסופו מר ואכזר.

     

    ''

     

    ''

     

     

    ראינו שהאישה בתנ"ך בהחלט לא חייבת להיות פסיבית

    והיא יכולה להפר את הכללים המקובלים

    לשבור את כל המוסכמות החברתיות

    כדי לתקן את חייה ולקחת את גורלה בידיה

    בסופו של דבר מתקבלת בברכה תעוזה ואפילו חוצפה

    כאשר מתגלת המטרה המקודשת - ליזום את יסוד בנין הזוגיות.

     

    לא לחינם חז"ל מכנים את האישה : "קרקע עולם".

    היא הבסיס האיתן, הקרקע היציבה, העוגן

    שעליו מוקמת ונשענת לעדי-עד הזוגיות והמשפחה.

    לכן יוזמה נשית ממניע חיובית  מהווה קרקע מוצקה לבנות

    עליה את ביתה הפרטי והלאומי הבית שייבנה לכלל ישראל ולכלל האנושות.


    כך תמר המרדנית והחוצפנית שסירבה להאמין להבטחות שווא

    ולא הסכימה להיות צייתנית הממתינה עד בוש לבואו של הגואל

    בכדי שלא להזדקן כאלמנה ערירית, בודדה ומרירה - הפכה

    לסמל, דוגמא ומופת ליצירת זוגיות טובה ומפרה וחיי משפחה מאושרים.

     

    ''

     

     חותמת ופתילים - האתנן של תמר / איריס וקסלר

     

      14/11/13 08:39:

    "קטונתי" ... מילה ענקית ..(ובלי שום ספק גם שיר ענק ...)
    "קטונתי"-היא  מילת מפתח של החיים ...
    וכל המוסיף גורע ....

      14/11/13 07:16:
    תמונה
                         דרורית סן / 'עברתי את הירדן'

    במסע של יעקב אבינו בחזרה לארץ ישראל
    בסמוך לפגישתו המלחיצה עם עשו הרשע,
    כשהוא עורך הכנות לשלושה כיוונים אפשרים בהתפתחות העלילה
    לדורון, לתפילה ולמלחמה
    פונה יעקב בתפילה מרגשת לריבונות של עולם.
    מתפילתו המרגשת נתן ללמוד איך להודות לה´ יתברך,
    כיצד יש לקבל מתנה אמתית - עזרת האל והשפעתו על החיים
    להכיר תודה עד לעומק הלב
    בחסדו, כי גבר עלינו.
    קטנתי  / יונתן רזאל - לחן ושירה, מילים - פרשת השבוע וישלח

    קטנתי מכל החסדים 
    ומכל האמת 
    אשר עשית את עבדך 

    כי במקלי עברתי את הירדן 
    עתה הייתי לשני מחנות 

    הצילני נא 
    הצילני נא 
    הצילני נא 

    כי חסדך גדול עלי 

    והצלת נפשי משאול תחתיה
     קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ:  
    כִּי בְמַקְלִי, עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה,
     וְעַתָּה הָיִיתִי, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. 
     יב הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו:  
    כִּי-יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ--פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל-בָּנִים.. 
     
                                    בראשית לב'  י-יב'
    הרב יהושע שפירא ראש ישיבת ר"ג ונשיא המדרשה לבנות מציע
    את התנהלות של יעקב כלימוד פרק חשוב ונפלא בתורת ה'קבלה',
    כלומר - ללמוד כיצד יש לקבל את השפע מאתו יתברך,
    וכיצד יש להודות עליו.
    העמדה הנפשית הראויה למקבל השפע:
    "קטנתי".
    אתה עושה עמי חסד, ואני בסך הכל קטן בעיני.
    'קטנתי מכל החסדים ומכל האמת' - בכל חסד וחסד
    שהקדוש ברוך הוא עושה לאדם צריך להיות שפל רוח במאוד.
    צורת ההתבוננות הזו בשפע הניתן לאדם מלמעלה,
    היא הפוכה בתכלית מן המצוי והמקובל,
     בנוהג שבעולם,
    כשאדם 'יושב' על ריבוי שפע - בנים ובנות הסמוכים על שולחנו,
    כסף וזהב, צאן ובקר, עבדים ושפחות -
    הרי הוא נעשה גדול בעיני עצמו.
    בעל המאה נעשה בעל הדעה,
    נוכחותו בולטת בכל מקום,
    אם לטוב ואם למוטב.
    אולם יעקב אבינו קיבל שפע רב ונעשה קטן בעיניו. הכיצד?
    אפשר להתבונן בחסד הניתן לאדם בשני אופנים שונים בתכלית.
    יש מי שמתבונן במה שקיבל, ועליו עיקר שמחתו.
    קיבלתי את זה, יש לי, אני גדל, מתרחב וממילא גם שמח.
    לחשוב בטעות שאם אני מקבל שפע מלמעלה -
    אז בעצם צריך לרכוש אותו לנכס אותי לעצמי, לכוחי,
    לשמור עליו רק לעצמי, להפגין את בעלותו כלפיו.
    האדמו"ר הזקן של חב"ד לומד כאן מיעקב אבינו
    איך באמת אפשר לקבל את החסד,
    לנצל הזדמנות פז להפוך כל טיפה שלו ולהמיר אותה להודיה
    ולדבקות אלוקית מופלאה. "קטנתי מכל החסדים" -
    קיבלתי את חסדיך והם הקטינו אותי,
    לימדו אותי להתבונן על עצמי במבט שפל ביחס לחסדי האל.
    כי זו למעשה עיקר המתנה והתכלית .
    חסדי ה' מלמדים אותנו.
    כל שפע, שאם חלילה נאבדו נחוש בחסרונו,
    הוא הזדמנות נפלאה עבורנו לגלות עד כמה
    בעצם אין כלום לנו משלנו - ואנחנו עצמנו כלום.
    עד כמה אנו זקוקים לה' יתברך.
    אותו משפט שאומר יעקב אבינו יכול
    להתפרש בעצמו בשתי פנים:
    א. "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" - לא היה לי כלום, "
    ועתה הייתי לשני מחנות" -
    עכשיו יש לי המון, אני עשיר גדול.
    ב. "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" -
    אני מצד עצמי עני וחסר כל, וכך אני גם כעת.
    ובכל זאת - "ועתה הייתי לשני מחנות" -
    ואני יודע בוודאות שכל זה רק מאתך ה' יתברך, 
    אני הקטון עומד ומשתאה על כל הכבוד שדבק בי.
    כעת, כשאני ניצב בשערי הארץ,
    כראש למשפחה ענפה ומבוססת ובעל ממון רב,
    לבי מתפעם בקרבי מגודל החסד שאתה מגלה כלפיי.
    לא את הבהמות והממון אני רואה,
    אלא את חסדך שגבר עליי.
    כל השפע שהשפעת עליי
    אינו מטרה ותכלית בעבורי אלא אמצעי בלבד,
    שבו אני למד על גדולתך ורוממותך,
    על טובך וחסדך.
    כעת אני מבין יותר ויותר
    עד כמה כל מה שהיה לי מאז ומעולם, רק ממך בא לי.
    זהו הלימוד האמתי החשוב מאב האומה הישראלית -
    להיות שפל רוח במאוד לנוכח חסדי ה'.
    להמתיק את סכנות העושר בשורשן -
    להקדים רפואה למכת העיוורון הנורא שהוא מנת חלקו של
    השוקע בעושרו החומרי
    ואינו נותן לבו למי שנתן לו את כל טובתו. 
    תמונה של ‏דרורית סן‏.
    דרורית סן / 'הכנות'

    יצירות של דרורית San שטסל מוצגות ברח' קינג ג'ורג' 105 ת"א
    מאד כדאי להציץ במחירים המוזלים למספר ימים בלבד (עד יום ב' הבא)
                     טל 054-6399525
    תערוכה חדשה בה יוצגו למכירה יצירות של דרורית San שטסל
    תפתח בחנוכה בסינמטק ירושלים בפסטיבל הבינלאומי לאמנות יהודית.
      12/11/13 22:12:

    צטט: עט סופר 2013-11-12 16:43:14

    קראתי בעניין רב ...יש כמובן גם את הגישה המתבססת על מאמרי חז"ל בתלמוד ..אשר בא דנים ב"שיפועו"  של הסולם ... שזה מונח ציורי לכשעצמו ..המבאר את מיקומו של "המקום" עליו נאמר בכתוב: "ויפגע במקום "... מלשון תפילה ...

    ראוי לעיון לכל המעוניין ...המאמר הבא ... למי שמבקש לראות פן נוסף מעניין בעניין ...
    (לא חובה כמובן ...רק לצורך השלמה ...:)

    http://www.biu.ac.il/jh/parasha/vayetze/bena.html

     

    אין לך מושג כמה אני שמחה שלפחות יש משהו אחד שקורא

    ומבין את מה שאני כותבת ומגיב באופן מאתגר.

     

    אהבתי את הפרשנות המקורית של חגי בן-ארצי בהפניה שלך

    שמבליטה את היתרון שיש לחגי ולכל שאר מי שגר בא"י

    על פני פרשנים גדולים ככל שיהיו שלא גרו וחיו בארץ

     

    צריך אומץ להעביר בקורת על רש"י ולדחות את ההסברים של כל מפרשיו:

    'רש"י אינו מתייחס לשאלה שעולה מתוך המדרש: מדוע היה צריך "להקפיץ"

    את הר המוריה לבית-אל? מה כ"כ מיוחד בבית-אל?

    מדוע אי אפשר היה להחזיר את יעקב להר המוריה,

    מקום עקידת יצחק, ושם להתגלות אליו?

    כך הייתה מתקבעת קדושתה של ירושלים בלי שום ערעורים,

    ולא היה פתח למהלך של ירבעם בן- נבט,

    שקרע את העם בין שני מרכזים דתיים שונים.'

     

    חגי שגר בעצמו באזור מכיר ויודע

    ש'הרי בית-אל הם הגוש ההררי הגבוה ביותר במרכז ארץ-ישראל,

    ומשם ניתן לראות את ארץ ישראל כולה: 

    בצפון את החרמון ואת פסגות הגליל העליון, 

    בדרום את הרי חברון ואת הרי הנגב, 

    במערב את השפלה ומישור החוץ 

    ובמזרח את בקעת הירדן, הרי הגלעד והרי מואב בעבר הירדן המזרחי.

    זה בהחלט המקום הכי מתאים לקבל בחלום את הבטחה על הארץ:

    " הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ ..."

     

    אהבתי מאד גם את הרעיון

    שהיתרון של הר המוריה - לב ירושלים

    כלל איננו בגובהו - להפך הוא נמוך מכל ההרים סביבו

     אלא בכוח התפילה העולה ממנו

    ומקדושת התפילה ועבודת ה'

    שלא נעשית במקום גבוה ויהירות

    אלא דווקא במקום נמוך מתוך שפלות וענווה.

     


      12/11/13 16:43:

    קראתי בעניין רב ...יש כמובן גם את הגישה המתבססת על מאמרי חז"ל בתלמוד ..אשר בא דנים ב"שיפועו"  של הסולם ... שזה מונח ציורי לכשעצמו ..המבאר את מיקומו של "המקום" עליו נאמר בכתוב: "ויפגע במקום "... מלשון תפילה ...

    ראוי לעיון לכל המעוניין ...המאמר הבא ... למי שמבקש לראות פן נוסף מעניין בעניין ...
    (לא חובה כמובן ...רק לצורך השלמה ...:)

    http://www.biu.ac.il/jh/parasha/vayetze/bena.html

      8/11/13 07:11:

    צטט: עט סופר 2013-11-07 09:42:17

    סיפורי בראשית מעבר להיותם מרתקים יש בהם הרבה לימוד ותחזיות לעתיד...מעשה אבות סימן לבנים ...

    אפשר להתחיל ...קשה לסיים ...

    הפן הציורי מוסיף נופך וחן רב ...אין ספק...

    מאוד מעניין לראות את הניואנסים השונים המודגשים ע"י האמן היוצר והמצייר...(במקרה הזה .. שלך !!)

     

     

    אכן ספורי בראשית הם עם המון מוסר השכל

    מלאים בחולשות וטעויות אנוש, תככים, מזימות

    יחסי אהבה ושנאה, חלומות חזיונות ובעצם מה לא?

     

    הסיפורים המוכרים מזמינים תרגום לשפת האמנות

    וכאילו נוצרו במיוחד לפרשנות של צבעים וצורות...

     


      7/11/13 09:42:

    סיפורי בראשית מעבר להיותם מרתקים יש בהם הרבה לימוד ותחזיות לעתיד...מעשה אבות סימן לבנים ...

    אפשר להתחיל ...קשה לסיים ...

    הפן הציורי מוסיף נופך וחן רב ...אין ספק...

    מאוד מעניין לראות את הניואנסים השונים המודגשים ע"י האמן היוצר והמצייר...(במקרה הזה .. שלך !!)

      7/11/13 07:45:

    בפרשת ויצא נאלץ יעקב לברוח מביתו

    מפני עשו הרוצה להורגו בחמת זעם

    בגלל 'התרגיל המסריח' בגנבת הבכורה.

     

    יהודה עמיחי,
    אדם יוצא מבית
    והבית אינו יוצא מן האדם.
    הוא נשאר,
    על קירותיו ועל התלוי בהם ועל חדריו
    ודלתותיו הנסגרות בזהירות.
    או כי הבית מתרחב והולך
    ונעשה לדרכים שבהם
    ילך זה שיצא מן הבית.
    ''

     

     

    בסוף שבוע שבו בירושלים פותחים עבורנו דלתות

    ומכניסים אותנו פנימה לחזות ב'בתים מבפנים'

    אנחנו מזדהים עם המסע שנכפה  על יעקב

    אל מחוץ לגבולות הארץ.

     

    "אֵין זֶה כִּי-אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמַיִם"

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתְנֶנָּה וְהָיָה זַרְעֲךָ כְּעָפָר הָאָרֶץ." 

     


      4/11/13 09:03:

    עט סופר,

     

    ישר כוח - יופי של דברים

     

    שבהחלט פותחים כיוונים נוספים ומאירים את עיננו

     

    הרבה מעבר לפרשנות הסטנדרטית.

     

    http://cafe.themarker.com/topic/2999735/

     

    ''

      3/11/13 23:16:

    ישר כח ...דפח"ח ...פיה פתחה בחוכמה ותורת חסד על לשונה ... אהבתי ...מכסה וממצה ...
    ובעניין רבקה והדרך בה נקטה לרמות את יצחק ... יש הרואים בכך...צעד טאקטי מצידה להוביל את יצחק למסקנה שלעשיו לא מגיעות הברכות ...וללמד ולהוכיח ליצחק באופן מעשי מהי המרמה, ומה משמעותה. הכיצד?
    טענת רבקה כלפי עשיו כי הוא בפועל מרמה את יצחק "כי ציד בפיו"... מעמיד פנים כמי ששואל בהלכה ובפועל אינו מקפיד על כך ... במילים קשה להסביר ליצחק , כי יצחק משוחד מהציד בפיו. תרתי משמע, גם מדיבורו המשכנע של עשיו וגם מהמטעמים שהוא מאכילו מצידו . לפיכך רבקה נוקטת את אותה דרך שנוקט עשיו, את דרך המרמה , כדי ללמד את יצחק מה היא מירמה ,(דהיינו שמירמה יכולה להיות מרמה גם אם היא אינה נראית כך), ויצחק מבחין בכך לאחר שמתגלה לו בשני אופנים (מלעילא ומלתתא) שכך הדבר, כשעשיו מגיש לו לאכול מצידו, המדרש אומר ויחרד יצחק.. ראה גהינום פרושה תחתיו.. בעוד שאצל יעקב הריח ריח גן עדן, והדבר השני הוא ששמע באוזניו מעשיו כי הוא עשיו מכר את בכורתו ליעקב, ולפיכך יעקב היה ראוי מן הדין לקבל הברכות מכח בכורתו הקנויה.

     

    ברך האליגוריה יפים לעניין זה דבריו של ירמיה הנביא פרק ט':

    "כי כל-אח עקוב יעקוב, וכל-ריע רכיל יהלוך.  ד ואיש בריעהו יהתלו, ואמת לא ידברו; לימדו לשונם דבר-שקר, העווה נלאו.  ה שבתך, בתוך מרמה; במרמה מיאנו דעת-אותי, נאום-יהוה.  {ס}

     

    ו לכן, כה אמר יהוה צבאות, הנני צורפם, ובחנתים:  כי-איך אעשה, מפני בת-עמי.  ז חץ שחוט לשונם, מרמה דיבר; בפיו, שלום את-ריעהו ידבר, ובקרבו, ישים אורבו. 

      3/11/13 14:33:

    מפגש תנ"כי

       דרורית סן / יצחק והבארות שחפר

     

    בניגוד לגישה של החילוניות ואף של דתות האחרות,

    המפרידות בין הקודש והחול,

    ביהדות כל תחומי החיים הם – קודש וגילויי שכינה.

     

    בארץ ישראל עבודת השדה היא תהליך רוחני

    מי שמחובר לאדמה מחובר גם לשמים.

    אמונה – היא הבסיס של סדר זרעים וגדולים חקלאים,

    רק מי שמאמין בחי העולמים זורע ומתפלל שיצמח...

     

    יצחק זורע בשדה,

    ובו זמנית גם מתפלל בו,

    ריח השדה הוא ריח גן עדן ולבית המקדש המיוחל קורא יצחק "שדה"

    גדולתו של יצחק ביכולת לפעול בעולם הגשמי מתוך מבט של קדושה,

    סגולה זאת נובעת מכוח הישארותו אך ורק בארץ ישראל כל ימי חייו.

     

    הרב קוק (אורות הקודש) מתאר את קדושת האכילה

    וקדושת הזיווג כהתרוממות נפש

    בדרגתו של האדם הראשון קודם החטא,

    וחשיפת הכוחות הרוחניים שבאדם,

    גם אלו שהיו במצב רדום וקפוא.

     

    גילוי זה הוא תפקידו של יצחק,

    למשל לפני העברת ברכת אברהם לבנו,

    הוא מבקש "מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי … בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי",

    אכילתו כמו תפילתו יוצרת את הכלי להמשכת האור והכלת השפע.


    הבאר היא מקום המפגש עם רבקה - מקום הוצאת השידוך מהכוח אל הפועל

    הבאר היא מקום הוצאת השידוך מהכוח אל הפועל,

    הבאר היא ביאור וגילוי

    מלבד היותו "איש הארץ" יצחק הוא גם האיש של האישה האחת.

    עשרים שנה לא זוכים יצחק ורבקה לפרי בטן,

    אך יצחק אינו מעוניין להוליד מאשה אחרת,

    "ריבונו של עולם, כל בנים שאתה נותן לי, יהיו מן הצדקת הזו". י

     

    צחק שנכתב בו כי אהב את אשתו,

    הוא היחיד שמוזכרת בו תפילה על הילדים:

    "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא ",

    הוא אינו מתפלל על בנים,

    אלא עליה.

    בעולם הקדום אין זה מובן מאליו שהאישה האהובה

    היא גם אם הבנים,

    אברהם מסתפק בישמעאל :

    "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱ-לֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ",

    והקב"ה מבטיחו: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע",

    גם יעקב אינו מבין את מצוקתה של רחל האהובה,

    ורצונה להיות גם אם:

    "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱ-לֹהִים אָנֹכִי

    אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן?"

    הרי ממני הוא לא מנע, יש לי בנים.

    אצל יצחק כאמור אין פיצול, האהובה היא גם האישה היולדת.

    רבות בנות

                רבקה אמנו כאשה האחת והיחידה

     

     

    בשונה מאברהם שהיה "אב המון גויים"

    ומיעקב שהוליד שנים-עשר שבטים,

    שיהוו את הבסיס ליצירת עם ישראל כולו,

    יצחק מוליד רק שני בנים מהריון אחד.

     

    הבכורה, הברכה וחלוקת העבודה

    בין האוהל ובין השדה

    מתמקדים לבסוף בבן האחד – יעקב.

     

    גם בהתנהלותו הפוליטית מול הפלשתים

    מנחיל  יצחק דרך חדשה,

    ואינו רק משמר את דרכו של אברהם.

     

    המהר"ל (בנתיב אהבת ה') כותב כי לכל אחד מהאבות

    היה נתיב מיוחד משלו בדבקות בה',

    אברהם - אהבה,

    ויצחק - יראה,

     

    כך, פועלם בעולם – אברהם איש החסד,

    מכניס אורחים ואוהלו פתוח לארבע רוחות השמים,

    הוא חס על ישמעאל ומוחה כנגד השמדת סדום,

    גם עם אבימלך הוא מנהל משא ומתן כנוע,

    דוחה את גאולת בניו בשבעה דורות

    ועוד נותן בידו שבע כבשות.

     

    המדרש מבקר אותו על כך,

    הרשב"ם בפירושו קושר באופן ישיר בין ברית אומללה זו ובין עקדת יצחק:

    "נתגאית בבן שנתתיו, לכרות ברית ביניכם ובין בניהם,

    ועתה לך והעלהו לעולה ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך"

    כלומר- ניסיון העקדה הוא פועל יוצא מן החסד חסר הגבולות של אברהם.

     

    מהו הקשר בין הדברים?

    נראה, כי העקדה נועדה לעורר באברהם את המידה המאזנת

    שהיא הגבורה.

    אם מן החסד נולדת אהבת ה', הרי שמן הגבורה נולדת יראת א-לוקים,

    מ"אברהם אוהבי" מגיע אברהם להשלמה- " כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה "

    והגבורה שומרת על החסד.

     

    יצחק הוא היפוכו הגמור בעבודת ה' ובהתנהלותו בארץ,

    ומידתו היא הגבורה.

    יצחק נקרא "עולה תמימה" הוא נולד בארץ ומת בה

    מבלי להיטמא בטומאת ארץ העמים,

    עבודתו במסירות נפש ובביטול עצמי.

    במשא ומתן עם אבימלך

    הוא עומד כשווה בין שווים ומציע- שלום תמורת שלום.

     

     

    גם את הבארות חופר יצחק בעמל

    במטרה לחשוף את המים הנסתרים בהן.

    את הבארות שחפרו עבדי אברהם וסתמו פלישתים

    חופר מחדש יצחק בעצמו,

    את הבארות שחפרו עבדיו (עשק ושטנה) גוזלים ממנו רועי גרר,

    את רחובות חופר יצחק,

    ולא רבו עליה,

    ואת באר שבע חופרים שוב עבדיו,

    רק אז ורק שם מקים יצחק מזבח.

     

    מלבד צרות העין והקנאה בהצלחתו של יצחק עד לגירושו,

    יש במעשה הסתימה משהו תמוה ביותר,

    באזור מדברי ויבש אין סותמים בארות,

    שנחפרו בעמל רב, ניתן לגזול אותן כפי שראינו.

     

    גם כשאבימלך מגיע לכריתת ברית חדשה

    לאחר הפרת הברית עם אברהם (רמב"ן פס' כט),

    אומר להם יצחק: מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם?

    ברור שישנה שנאה כלפי יצחק ודרכו,

    מעבר לקנאה טבעית. הם גם משיבים לו בלי להתבלבל:

    "רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ

    וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ,

    אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ

    וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ ה'"

    אך הפחד אינו רק מנקמה על הפרתם את הברית,

    בגירוש יצחק.

    הפחד שהביא לסתימת הבארות הוא הפחד מעומקן

    של הבארות שנחשף ונתגלה,

    רק בארו של יצחק נקראת "באר מים חיים",

    ביטוי המשמש כדימוי לקב"ה: "אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים".

    פירושים נוספים (רמב"ן וכלי יקר) רואים בבארות רמז לשלושת בתי המקדש,

     

    השפת-אמת מפרש כי הבארות והנביעות התת-קרקעיות מרמזות לתורה הנסתרת - הקבלה,

    שרק העמל והיגיעה יחשפו אותה ויגלו את האמת הפנימית והארת התורה שבכל חי.

    עבודתו של יצחק מגלה את הנביעה הא-לוהית שנמצאת בכל פרט במציאות,

    בזריעה, באכילה ובהולדה,

    לחשוף את הא-לוהים שנמצא (גם) בדברים הקטנים,

    או בחול (תרתי משמע).

     

    על פי שערי-אורה, סוד הבאר הוא מקור הברכה העליונה,

    שממנה מושפע כל השפע לעולם הזה,

    הבארות שחפרו האבות פתחו את הזכות לבני ישראל

    לשתות מבארה של מרים,


    הבאר היא מקום המפגש עם רבקה, עם רחל ועם ציפורה,

    גילוי בת הזוג המיועדת בכוח, והוצאת השידוך אל הפועל. הבאר היא ביאור, גילוי.


    שפת אמת - דרכו של אברהם  "למצוא סייעתא דשמיא לעורר חסד עליון,

    וע"י השתוקקות להידבק בשורש העליון,

    מאירין לו מן השמים, ומושך כח מן השורש".

    יצחק לעומתו פועל ב"מקום המכוסה

    וע"י אמונה בחושך מוצא המטמון אשר נגנז שם…

    וזה ע"י יסורין ויגיעה רבה".

     

    ''

     

    אברהם פעל במשיכת הלמעלה כלפי מטה,

    על פי המדרש גם מי הבאר עלו לקראתו, 

    יצחק פועל מלמטה כלפי מעלה,

    הוא מגלה את הנעלם מן העין

    וחופר את הבארות בעמל.

    סתימת הבארות מיועדת לכסות להסתיר.

      31/10/13 11:44:

    פרשת תולדות

     

     

    כשואלים לאיזה מארבעת האמהות תרצי לדמות

    אני כמובן אומרת בכנות 'לא תודה - לאף אחת!'

    כי היו לכל אחת מהן חיים קשים ובעיות בלי סוף.

    מי ירצה להתחלף עם שרה אמנו ובעית העקרות,

    ואז החשש שישמעאל בן השפחה יקלקל את חינוך

    בנה יחידה ובסוף הנוק-האוט האכזרי של עקדת-יצחק.

     

    גם רבקה לא סבלה פחות. לא נעים לאמא לראות את היריבות

    בין שני אחים תאומים שכבר בבטן בלטו ההבדלים בניהם.

     

    בדיחה ידועה בנויה על המדרש שלפני עידן האולטראסאונד לפיו

    כשעברה רבקה ליד בתי-כנסת ובתי-מדרש

    הרגישה שהתינוק בועט ומנסה לצאת...

    וכשעברה ליד מקומות לעבודה זרה

    שוב חשה בעיטות בתוך הבטן כאילו שהעובר רוצה כבר החוצה...

    אז מה היא חשבה? הוי וואי כנראה יש לי מזרחניק בבטן

    כזה שרוצה גם וגם.

     

    רבקה נוקטת בצעד כה מרחיק לכת

    של לרמות את בעלה - כי כנראה כל הדרכים

    האחרות היו חסומות ולא היה ניתן להגיע אל יצחק

    בדרך של שכנוע מילולי... 

     

    האמירה המקיווליסטית

    "המטרה מקדשת את האמצעים"

    מבטאת תפיסה שגרמה הרבה מן הרוע בעולם.

     

    אבל במציאות אז והיום אין אפשרות לחמוק מהכרעה

    תמיד יעמדו מולנו מטרות

    חשובות ונצטרך לבחור את האמצעים ההולמים.

    המישור הלאומי - הדילמה סביב הפגיעה בחפים מפשע

    כתוצאת לוואי להשגת מטרה

    חיה ובועטת בשיח הישראלי - האם הצורך שלנו להגן על עצמנו

    גם כאשר אנו יודעים שההגנה כרוכה בפגיעה בחפים מפשע,

    בין אצלנו ובין בשורות אויבינו?


    וכך בפרשת השבוע הנוכחית

    רבקה כאימא מודאגת ויעקב שאיש תם יושב אוהלים

    צריכים להחליט האם לרמות

    כדי להשיג ברכות לעתיד עם ישראל?

    לדעת הפמיניסטיות הכל נובע מבעייות תקשורת

    שנגרמו כתוצאה מפערים בייחוס בין יצחק ורבקה.

    יצחק גדל בבית אריסטוקראטי של אברהם ושרה

    ואילו רבקה גדלה בבית של עובדי אלילים ולכן

    לאורך חיי נישואיהם לא העזה לנהל עם יצחק שיחה

    עניינית של שווים  היא הרי יכלה לאורך שנים להפנות את

    תשומת לב בעלה להתנהגות הפסולה של עשיו.

     

    אילו רבקה הייתה עוברת תהליך העצמה ממשי

    והופכת מנערה ביישנית לאשה אסרטיבית

    אז לא הייתה לרבקה כל בעייה

    לשוחח עם יצחק ולהאיר את עיניו לגבי מצבו המוסרי

    המדורדר של עשיו

    כך שיצחק היה נמנע בעצמו מלהעניק לו את ברכת הבכורה.

    כלומר בגלל שהקשר הזוגי הלקוי בין רבקה ליצחק ובעיות תקשורת

    הסתבכו כל העניינים...


    רבקה הבלתי בשלה נאלצת להיות היוזמת של תרגילים בלתי כשרים

    כשרבקה שומעת שיצחק מתכנן להעניק את ברכתו

    וברכת הירושה של הארץ לבנם הבכור עשו.

    היא לא מכירה דרך ישירה לטפל בבעיה

    לכן היא בוחרת בדרך העקומה - מעודדת את יעקב להתחפש לעשו

    ולרמות את אביו כדי לקחת לעצמו את הברכות.


    אשמח לשמוע מה דעתכם על התנהגותה הבעייתית של רבקה בסיפור?

    האם יעקב פועל נכון כאשר הוא משתף פעולה עם עצת אמו,

    או אולי היה עדיף לוותר על הברכות למרות חשיבותן העצומה לעם ישראל?


    לספר הזוהר פרשנות ייחודית.

    חלק גדול מן הסבל שסבל יעקב בחייו נבע כעונש על גנבת הברכות.

    כשם שרימה יעקב את אביו על ידי שעטה על ידו ועל צווארו שער עזים

    כדי שיצחק ימשש אותו ויחשוב אותו לעשו

    בדיוק כך רימוהו בניו כשטבלו את כתונת יוסף בדמו של שעיר עזים.

    יעקב נענש מידה כנגד מידה על לקיחת הברכות במרמה,

     

    אז לכאורה ישנה מכאן הוכחה לכך שהוא לא פעל כשורה?

    אבל לפי הזוהר יעקב עשה את מה שהיה עליו לעשות,

    ואף אלוהים עצמו הסכים למעשהו וקיים את הברכות.


    כלומר גם כאשר נאלץ אדם לעשות פעולה שלילית מוצדקת למען מטרה חשובה,

    עדיין עליו לשאת באחריות למעשיו ולא להתעלם מן ההשלכות של מעשיו.

    אדם חייב לחיות את מורכבות המציאות – אחריותו למעשיו

    והמחיר שהוא משלם עליהם.

    ההכרה במחיר ובחובה לקחת אחריות עלולה להרתיע

    אך השלמה עם המחיר וחוסר התעלמות מן האחריות - היא הדרך הנכונה והמוסרית.

     

    הלקח - מי שמרמה מרמים אותו
    לבן רימה את יעקב שוב ושוב

    כך שהוא נענש כפל כפליים על השותפות במעשה והשקר שלו.


    מדוע התורה מדגישה את עונשו של יעקב על מעשיו המוצדקים?

    האם התורה רצתה שנבין

    שאנו נדרשים לשלם מחיר על הבחירות המוסריות שלנו,

    אף המוצדקות שבהן?

    אולי כאשר אדם נדרש לשלם בגין מעשיו הוא יתאמץ לחפש חלופות,

    וגם כאשר יגיע למסקנה שאין מנוס ושומה עליו לפעול בדרך פוגענית,

    הוא ישקיע מחשבה ומשאבים כדי לצמצם ככל הניתן את הנזק,

    ואולי אף למצוא דרך לפצות עליו.

    אולי כך מתפתח אדם פתוח יותר לשמוע דעות אחרות.

    כי כשכל צד מודע למחיר של הדרך שלו ולא רק לתועלת שבה,

     כל השיח הציבורי הופך לפחות ארסי ופוגע ברגשות...


    ההתנהגות במרמה בחיק המשפחה היא חרב פיפיות,

    בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים".

    הדור הצעיר לומד מן המבוגרים

    שאפשר לשקר ולרמות

    ובסופו של דבר עלול גם הוא לבחור ברמאות ובשקר.

    אווירת הרמייה יוצרת חשדנות וחוסר ישירות,

    שרק הולכים ומתחזקים בדור בניו של יעקב.

     

    לדעת הזוהר יעקב נענש לא בגלל ששיקר

    ולא בגלל הגנבה – "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ".

    אלא בגלל הפגיעה הרגשית שפגע באביו – "וַיֶחֶרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד".

     

    הזוהר כותב שבגלל החרדה שגרם יעקב לאביו,

    נענש יעקב בעונש של העלמות יוסף בנו האהוב מחייו לתקופה ארוכה

    גם הוא כאביו חש חרדה נוראה בשעה שאמרו לו בניו שיוסף נעדר

    וכשהראו לו את כתונת הפסים של יוסף מגואלת בדם ואמרו "זֹאת מָצָאנוּ" 

     

    ברוח דומה מבאר הזוהר את סיבת מותה של רחל.

    כאשר יעקב בורח מלבן יחד עם משפחתו,

    גונבת רחל מאביה את התרפים - הצלמים לעבודת האלילים.

    לבן רודף אחרי יעקב ומשפחתו ודורש מהם את התרפים בחזרה.

    יעקב, שלא ידע שרחל היא שגנבה אותם,

    בטוח בחפותו ואומר ללבן שאם אחד מבני ביתו גנב את התרפים "לֹא יִחְיֶה"

    האם בכך הוא גוזר שלא ביודעין עונש מוות על אשתו הכה אהובה?

     

    לכאורה מותה בטרם עת של רחל הוא תוצאה של קללת יעקב,

    אולם הזוהר מדגיש שרחל נענשה על כך שפגעה ברגשותיו של אביה:
    ואף על פי שרחל עשתה זאת למטרה חיובית - כדי לעקור מאביה עבודה זרה,

    נענשה שלא זכתה לגדל את בנימין אלא מתה בלדתו

    משום שציערה את אביה, 
    הזוהר עקבי בגישתו: גם פגיעה ברגשותיו של עובד עבודה זרה כלבן הרשע

    גוררת אחריה עונש חמור.


    בדומה ליעקב שנענש על גנבת הברכות וכך ציער את אביו הצדיק,

    גם רחל נענשה על גנבה שגרמה לצער לאביה הרשע

    והכל בעצם במטרה לחנך אותנו לגלות רגישות למצוקות הזולת

     

                                 

    חתן וכלה, תיק עבודות יודאיקה, אמנות יהודית דרורית סן. תיקי עבודות אומנים ישראלים - אומנות ישראלית

      27/10/13 20:02:

    תודה על ההשוואה בין הבמה של מוזיאון ת"א

    ל'במה' הכל-כך פצפונת של הבלוג אצלי...

     

    הכוונה הייתה להראות שיצירות לכאורה תמימות

    יכולות להכיל מסרים קשים ולכן חייבים 'לקרוא'

    היטב את הציור...

     

    וכן גם להסיק מסקנות אולי לא כל-כך 'נאורות' להחליט

    לא להציג יצירות של אמנים עם מסר פוגעני

    יהיו מפורסמים ופופולריים ככל שיהיו 

      27/10/13 19:38:

    "אבל הכעס שלי לגבי היצירה של קיפר 'אשת לוט'"

    ואולי לא ראוי היה הוא שתתני לו במה אצלך :)

      22/10/13 16:19:
    אשת לוט כשמה כן היא לוטה בערפל ...או אולי במלח ...במלח חטאה ובמלח לקתה ... ולא בכדי ... אם היא היתה מסוגלת לאפשר ללוט להציע למסור את בנותיה הרווקות לידי אנשי סדום שיעשו בהם כטוב בעיניהם... לא השמיעה מילה ולא מחתה, היא לא ראויה להיזכר אלא כנציב מלח ... ע"פ המדרש כל כולו של הצלת לוט היתה בזכות זה שאמור היה לצאת ממנו דוד המלך ... (מרות המואביה ...)
      22/10/13 13:29:

    אמנם גיבורת השבוע הן שרה ורבקה

    אבל בכל זאת רציתי להשלים ולהציג

    עוד יצירה מונומנטלית על דמות נשית טרגית

    מפרשה קודמת.

     

    אשת לוט זכתה להמון אינטרפרטציות

     

    הנה אחת מהבלתי שגרתיות

     

    של אמן גרמני בן זמננו  אנסלם קיפר

     

    אחת מהדמויות הבולטות ביותר

     

    בתנועה הנאו-אקספרסיוניסטית בגרמניה 

     


    ''

     

    מדובר ביצירה עצומה גדולת ממדים 192/164ס"מ

    וכבדת משקל - תרתי משמע.


    אשת לוט או בגרמנית Lut's Frau 


    מונצחת כמעין פסי רכבת שנותרו בעולם ריק מכל - אין בני אדם וגם

    אין רכבות ואפילו לא צמחיה ובע"ח.

    אדמה חרוכה לאחר תהליך השמדה אכזרי ומאד יסודי.

     

    קיפר תיעד את תהליך היצירה המואד אינטנסיבי ורב פעלים והפעולות

    בו פלדה של פסי רכבת עוברת כל מיני תהליכים פיסקליים וכימיים

    ובסוף מכבש עצום מימדים מוחץ את הכול ומשטיח את הריתוכים

    לפלטות המתחברות לנוף קודר ומובילות לשם מקום...

     

    היצירה נרכשה ע"י מוזיאון אמריקאי (לא יהודי)

     

    האם קיפר ערך באופן עקיף השוואה בין מצב החטאים בסדום 

    למצב החטאים של יהדות אירופה לפני השואה מצב שחייב השמדה?

     

    כנראה שכן!!! קיפר בקי דיו במסרים התנ"כיים

    בשביל להתעלם מהשוואה מצמררת שכזאת

    מוזיאון ת"א העניק לקיפר מרחב יצירתי נדיב - מתוך המיצב "שבירת כלים" 2011

     

    מתוך המיצב "שבירת כלים" 2011

     

    עבודותיו העצומות של קיפר נמכרות ברחבי העולם במיליוני דולרים,

    כולל יצירת 'אשת לוט' מפסי רכבת ששוקלים קרוב לטון

    אבל, אנסלם קיפר טוען שהוא לא מתעניין במחירים

    ורק מחפש תמיד איך להשתפר ולהשתכלל...

    ומספר כי הוא מאמין בכוחה התרפויטי של האמנות, 

     

     

    ''

     

    גם סיגלית לנדאו יצרה 'אשת לוט' משלה

     

    גושי מלח נהפכים לאובייקט אחד,

    זכר לנציב המלח שנהפכה לו אשת לוט 

    שהעזה להישיר פנים לזוועה....

    אם קיפר מאמין בכוח תראפיה של האמנות 
    סיגלית מאמינה בכוח הפוליטי של האמנות
    להביא שלום עולמי
    או לפחות שלום באזורינו.
    חלומה ליצור גשר ממלח בין ישראל לשכנים
    וכל להביא את השלום המיוחל...
      6/10/13 09:50:

    צטט: עט סופר 2013-10-05 21:32:40

     

     

    פוסט נהדר ...שבוע טוב וחודש טוב ..

     

    תודה עט סופר,

     

    שיהיה שבוע נפלא וחודש נהדר גם לך...


    תמונה

     

    העורב כבחירה ראשונה של נוח לשליחות אל מחוץ לצוהר התיבה

      5/10/13 21:32:
    פוסט נהדר ...שבוע טוב וחודש טוב ..
      3/10/13 01:23:

    מבוקש / אדמיאל קוסמן  

    מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שָׁקֵט עָלָיו תּוּנַח הַנֶּפֶשׁ  .
    לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד.
    מְבֻקָּשׁ מָקוֹם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל.
    לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד.

    מְבֻקָּשׁ עָצִיץ, עָלֶה, גִבְעוֹל, אוֹ שִׂיחַ, שֶׁלֹא יָקוּם
    וְיִתְקַפֵּל כְּשֶׁהִיא תָּבוֹא. לְכַמָּה רְגָעִים בִּלְבַד.

    מְבֻקָּשׁ דִּבּוּר אֶחָד, נָקִי, נָעִים וְחַם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ סַפְסָל,
    מִקְלָט, לְמִישֶׁהִי, קְרוֹבָה שֶׁלִי, יַלְדָּה-יוֹנָה, נַפְשִׁי שֶׁלִּי,
    אֲשֶׁר יָצְאָה מִן הַתֵּבָה, לְכַמָּה רְגָעִים, בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר,
    וְלֹא מָצְאָה מֵאָז מָנוֹחַ לְרַגְלָהּ. 

     

    יהודה עמיחי / היונה בישרה

     

    ''

     

     

    מפני מה העורב מתהלך ברקידה?

     

    פעם אחת ראה העורב יונה

    הולכת הליכה יפה יותר מכל העופות .

    ישרה בעניו הליכת היונה,

    אמר בלבו : גם אני כמותה - והיה משבר עצמיו בהליכה.

    היו העופות משחקים לו. נ

    תבייש העורב ואמר : אחזור להליכתי הראשונה .

    בא לחזור ולא יכול.

    ששכח הליכתו הראשונה ,

    והיה כמרקד - ולא עלתה בידו

    לא ההליכה הראשונה ולא אחרונה.

    כי זאת התוצאה של חיקוי והעתקה.

     

    (אלף בית דבן סירא נוסח א')

     


      2/10/13 12:18:

    עדין לא הספקנו לדון בהמון דברים חשובים בפרשת בראשית

    וכבר דוחפת אותה פרשה דרמטית חדשה - נוח

     

     

    ככל שישי יותר מדרשי חז"ל על הפרשה

    זה סימן שיש המון שאלות ובעיות לא פתרורת.

     

     

    יש להבין למשל למה נח בחר דווקא בשני מיני עופות אלו.

    היונה והעורב?

    הרי היו תחת ידו כל סוגי בעלי החיים והעופות,

    הוא יכל לבחור לשליחות זו

    "לדעת הקלו המים מעל פני האדמה"

    את כל מי שהוא רק העלה בדעתו,

     

    למה מכולם הוא בחר ראשית לכל דווקא את העורב – מה מיוחד דווקא בו?

    ומדוע העורב לא ביצע את השליחות המצופה ממנו,

    אלא "ויצא יצוא ושוב" – וחזר כלעומת שבא, ללא מילוי השליחות.

     

    ומדוע כשנוח מחפש שליח חדש, הוא מחליט לשלוח דווקא את היונה?

    מה עושה את היונה לראויה ומתאימה?

    ואכן היא הוכיחה את עצמה כבחירה נכונה, והיא מילאה את השליחות כנדרש.

    אז מה בעצם המעלה שיש ביונה, שאין בעורב, שדווקא היא הצליחה בשליחות?

     

    היונה מסמלת את היהפך הגמור מן העורב,

    ולכן למרות שמלכתחילה נח לא בחר בה,

    הרי עתה, אחרי הכישלון של העורב – עליו לבחור את הניגוד בקצה הכי הפוך, ולכן בחר דווקא בה.

     

     

    על בחירתו של נח תחילה דווקא בעורב, מובא ב"מדרש הנעלם" על פרשת נח:

    ר' אייבו אמר, נח חכם היה, והיה מבין לחישת וצפצוף כל הנבראים ורמיזתם,

    וכשהיה בתיבה אמר, יודע אני שאין פיקח בעופות כמו העורב לידע מיני' סימנא דעלמא,

    מיד "וישלח את העורב".

     

    לפי המדרש העורב הוא השליח הכי חכם שנח יכל לבחור.

    כדי למלא את שליחות החשובה לדעת מה קורה בעולם,

    האם אפשר לצאת ולכבוש את העולם מחדש,

    האם כבר ניתן לבנות את העולם אחרי המבול,

    נח הבין שצריך לשלוח דווקא חיה הכי נבונה אינטליגנטית ופיקחית,

     ולכן הוא בחר בעורב.

    היונה, לעומת העורב – מסמלת את היהפך הגמור.

    היונה מסמלת את ההיפך בלשון העם היונה נקראת "יונה פתיה".

    את הפסוק בהושע (פרק ז, יא)

    "ויהי אפרים כיונה פותה אין לב, מצרים קראו אשור הלכו",

    מבארים : אין לך בכל העופות שוטה כיונה.

    ששאר עופות אם נוטלין את בניהן לא ישובו עוד לקיניהן,

    אבל היונה אינה חוששת בכך, ושבה לקינה.

    כמו כן ישראל שוטים וכסילים בלא לב.

    מצרים קראו, אשור הלכו, אלו שהריעו להם מכל האומות וכו'.

     

    היונה הפתיה מהווה סמל לחוסר פיקחות

    והיא חסרה את תכונת הערמומיות של העורב,

    לכן במחשה ראשונה נוח איננו רואה בה  

    מועמדת מתאימה לצאת לשליחות חשובה.

     

    הרי היונה חיה שלא חכמה לה,

    לא מהירות לה,

    לא מעוף גבוה לה,

    לא קול ערב לה

    לא צבע והדר לה

     אין בה שום מעלה מיוחדת שיש בשאר חברותיה בעלי הכנף והחיות בכלל.

    ולכן מלכתחילה – נח בחר לשלוח דווקא את השליח הכי מוכשר, את העורב.

     

    אבל בפועל הכישלון של העורב נבע בדיוק מהסיבה של הצלחת היונה.

    בגלל מעלת החכמה של העורב - הוא דואג בראש ובראשונה לעצמו.

    הוא אינו מסור ונתון באופן מוחלט למטרת השליחות.

    ולא יסכן את גופו ונוצותיו הבוהקות באש ובמים בגללה.

     

    הוא מודע למעלותיו וכישרונותיו

    ומלא בביטחון עצמי האפשר לו לצפצף על כל העולם.

     

    לעומתו היונה – בגלל שאין בה מעלת החכמה,

    בגלל היותה טיפוס של "פתי יאמין לכל דבר",

    בגלל הביטול הפנימי-מהותי שלה,

    נאמנה ומסורה כל כולה לשליחות שהטיל עליה נוח,

    לכן, דווקא היא מצליחה בשליחות מסתכנת לעוף החוצה

    עש שהיא מוצאת הוכחה מוחשית ש'כלו המים'.

     

    http://cafe.themarker.com/image/2993300/

      2/10/13 09:25:

    בעצם התיאורים הבלתי מלבלבים בבראשית על התנהלות

    אבות אבותינו הקדמונים ממחישים היטב את השינוי

    שחל בהתנהגויות של יצורי אנוש כאשר קבלו תורה

    עם חוקים וכללים ברורים. התורה אמנם נתנה לישראל

    אך עקרונותיה המוסרים והאנושיים התפשטו וחלחלו

    בקרב כל המין האנושי בתבל.

    לא רק האמונה באל עליון אחד ויחיד הזרם

    העיקרי בציביליזציה המערבית לא אימוץ של

    חוקים סוציאליים כמו יום מנוחה ודאגה לרווחת

    הגורמים החלשים בחברה.

     

     

     

    מבין הפרשיות הרבות המאכלסות את הפרשה הראשונה

    כלל לא מובן מה היה החטא של אנשי בבל?

    לכאורה מה רע בלבנות מגדלים? 

     

    http://cafe.themarker.com/topic/2974416/?p=1

     

    במאמר במדור נדל"ן ואדריכלות הזמנתי

    את כל המומחים לנסות לספק הסברים

    כיצד הצליחו אנשי בבל לבנות את המגדלים הגבוהים

    שראשם בשמים?

     

    מדהים להיווכח שעדיין לא הצליחו מיטב המוחות

    וההוגים וכל החוקרים המלומדים מהדיספלינות השונות

    לגלות אפילו קצה חוט לכל השאלות הנד"לניות 

    והאדריכליות - תכלס'

    איך הצליחו אותם קדמונים לבנות

    את אותם הבניינים ומגדלים כה גבוהים?

    איזה ידע הנדסי סודי (עבורנו) היה להם?

    באיזה יכולות טכנולוגיות (שכנראה אינן

    ידועות לנו) הם השתמשו לבנייה המתקדמת?

     

    אנחנו יודעים שהם ידעו להכין לבנים שרפות

    בתנור אבל זה לבד איננו מספיק כדי שבניין

    רב קומות יעמוד על תילו בבטחה ובחוזק.

     

    מדוע הבניינים קרסו לא בגלל רעידת אדמה

    או טילים בליסטיים ארוכי טווח?

    האם רק כעונש על יהירות, גאווה

    ותחושה של חוזק יד כמין רצון למרוד באל

    התבלבלה שפתם והם נפוצו לכל עבר...?

     

    על גג העולם / דרורית San שטסל

    `הזמנה, תיק עבודות ציור, ציורים, ציירים - יצירות אומנות ישראלית דרורית סן. תיקי עבודות אמנים ישראלים - אמנות ישראלית

      1/10/13 07:56:

    צטט: .D.S 2013-09-29 18:00:30

    צטט: עט סופר 2013-09-29 17:29:18

     

    מעניין גם איך מתמודדים עם הדיעה של רב הונא : האומר :

     

    "על מה היו מדיינין?
    אמר רבי הונא: תאומה יתירה נולדה עם הבל. זה אומר: אני נוטלה, שאני בכור.
    וזה אומר: אני נוטלה, שנולדה עמי. ומתוך כך ויקם קין:"

    לכאורה לדעת רב הונא, מדובר בקנאה שכלל לא קשורה לצד התיאולוגי ...או להעדפת האל את מי מהם ...

    וזה דווקא  נשמע הרבה יותר אנושי ..ויצרי... ואולי אפילו ממשי .. ..מאשר היחוס של הקנאה להעדפת האל את הקרבנות ..

     

    עט סופר, 

    כרגיל אתה ממש צודק

    ומושא לקינאה ארצית היא עילה הרבה יותר הגיונית

    כסיבה מניע - לדחף בלתי נשלט לקום ולהרוג

    מאשר איזה רגש תאולוגיי עמוק שסביר

    להניח שכלל לא היה קיים אצל קין...

     

    אבל אני ניסיתי להציג את ההשתקפות של האירוע הטרגי

    המכונן הזה ביצירות אמנות לאורך דורות

    ובינתיים לא להציג את דעתי האישית.

     

    המון רעיונות לא הכי הגיוניים... וגם פרשנויות מוטעות

    ולפעמים סתם חוסר ידע

    משמשות כבסיס לציורים בתחום המקרא

    הן של אמנים יהודים והן של אמנים לא יהודים

    שלפעמים ישבו ולמדו פרשנות ומדרשים

    עם רב, או סתם בעל ידע ביהדות

    אך לא תמיד ירדו נכון לעומק הדברים...

     

    אולי אנחנו כאן כדי לנסות לתקן את העיוותים

    במטרה להצליח לשנות דוגמות חשיבה לא נכונות

    שהשתרשו בציבור בכלל וביצירה האמנותית בפרט.

     

    זאת אולי משימה קצת יומרנית, בוודאי מורכבת

    ולא ספק איננה כל-כך קלה כלל וכלל.

    אבל, בינתיים לפי מספר הכניסות

    נראה לי שדווקא הולך לנו לא רע כצוות לעניין...

     

      29/9/13 15:13:

    לא בכדי השיר שבחרתי כמייצג את פרשת בראשית

    די קודר קשה ואפילו מכאיב

    פרשת בראשית מכילה גם תכנים מאד קשים

    כמו גירוש מגן עדן והשיא - רצח בתוך המשפחה.

    קין הורג את הבל אחיו

    ובכך מחסל רבע מאוכלוסיית העולם דאז.

     

    חז"ל, בבראשית רבה פרשה כב ובמקורות נוספים,

    העמיקו לדרוש את המילים המעטות המתארות את השתלשלות האירועים

    ולהציע תשובות לשאלות הרבות העולות מן הסיפור.

    השאלות שבהן עסקו חז"ל – מדוע" ואיך?

    ומה היה כלי ההריגה:

    וַיַּהַרְגֵהוּ" – במה הרגוֹ? ר' שמעון אמר: בקנה הרגו…

    רבנין אמרו: באבן הרגו…

    רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: כתיב (תהלים לז)

    "חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָם" – זה קין,

    "לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ" – זה הבל (בראשית רבה, פרשה כב).


    הכלי שבו הרג קין את הבל, עוזר לדמיין את הנסיבות שבהן התרחש הרצח

    ואולי תורם להכרעה המוסרית ביחס אליו.

    קביעה שקין הרג את הבל באבן - עשוי האירוע להצטייר כמו מריבה שהסלימה.

    מקל ואבן הם חפצים המצויים בשדה.

    לעומת זאת, ההצעה שקין הרג את הבל בחרב

    מכוונת אותנו להבנת האירוע כרצח בכוונה תחילה.

     

    אמן הרוצה לתאר את סיפור קין והבל עומד בפני אותה הכרעה מוסרית שנדרשו לה חז"ל.

    בחירתו בכלי הריגה זה או אחר משקפת את ההכרעה המוסרית שלו ביחס למעשה.

    העמדת הדמויות ביצירה האמנותית משקפת עמדה כללית ביחס לרצח באשר הוא.

     

    האמן אינו יכול להסתפק בתיאור כלי הרצח,

    אלא חייב לתאר גם את דמויותיהן של הנפשות הפועלות שהמקרא,

    שממעט בתיאורים חיצוניים בכלל, אינו עושה בהם שימוש במקרה לפנינו.

     

    לרב מתוארים קין והבל כדמויות סטריאוטיפיות ומנוגדות:

    קין מרבה להופיע כדמות גברית כהה,

    איש חסון ושעיר, לעתים גם מכוער ובעל מאפיינים פרימיטיביים,

    מעין "אדם קדמון".

    לתיאור זה יש הד בשם "קין", הנדרש מלשון קניין ומתייחס לאדם הקשור לעולם החומר.

    ואילו הבל יתואר בדמות נער בהיר ויפה תואר,

    בעל חזות עדינה ורוחנית.

    גם תיאור זה יכול להישען על מדרש השם "הבל", המבטא ארעיות וחוסר אחיזה במציאות

     

     

    ''

     

    העילה להריגה/ רצח - קנאה על העדפת ה'

     

    לא הסיפור הקלאסי של תוקף וקורבן. אודילון רדון, קין והבל, 1886

     

     אודילון רדון, קין רוצח את הבל במקל רועים, 1886

     

    ''

     

    ''  

     

     יאן ון אייק, קין רוצח את הבל (הערצת השה), 1432

     

      האמן יאן ון אייק, - קין רוצח את הבל (מתוך היצירה הערצת השה), 1432 באמצעות לחי חמור

     

    ''

     

    ''

     

     "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו". 

     

    האם השימוש הרב בציורים השונים בלחי חמור קשור לגבורתו של שמשון?


    תנ"ך אַלבָּה, 1430

     

    תנ"ך אַלבָּה, 1430 / שיתוף פעולה נוצרי -יהודי / קין רוצח את הבל באמצעות נשיכת שיניים.

     

    תנ"ך אַלְבָּה, כתב יד ספרדי־נוצרי שנוצר בהשפעה יהודית

    מביא בן דפיו עולם דימויים מרתק.

    זהו כתב יד מאויר, שכתיבתו הסתיימה בשנת 1430

    הוא התרגום הראשון של התנ“ך ושל פירושיו לשפה הקסטיליאנית.

     

    איש כנסייה ידוע, דון לואיס דה גוזמן, ציווה על הרב משה אראגל דה גוודלחרה ממקדה

    לתרגם את התנ“ך מעברית לקסטיליאנית ולהוסיף פרשנות ואיורים.

    הרב, שחשש כי התרגום יתנגש עם עקרונות הנצרות

    ובכך יחשוף את יהודי ספרד להתקפות מצד הנוצרים,

    סירב בעקשנות לעשות זאת ולהגנתו טען לאיסור הלכתי על הוספת איורים בכתבי יד תנ“כיים.

     

    מחאתו לא הועילה ולבסוף נאלץ הרב להסכים לעסוק בתרגום ובהנחיית המאיירים.

    איש הכנסייה מינה שני נזירים לפקח על עבודת הרב.

    מספר אמנים נוצרים הועסקו כדי לאייר את הטקסט.

    התוצאה - יצירת מופת. כתב היד ידוע בשם תנ“ך אַלְבָּה,

    על שם הבעלים האחרונים שלו.

     

    כמובן  שלאחר סיום הכתיבה ב־1430

    הועבר כתב היד לבחינה בידי צנזורים פרנציסקאנים בטולדו

    לבדוק האם לא הוחדרו לתוכו מסרים יהודיים חתרניים....

     

    תנ“ך אלבה מכיל 334 איורים מרשימים וכן פרשנות מילולית וחזותית,

    הנשענת על מקורות יהודיים לצד מקורות נוצריים.

    הפרשנות ברוח יהודית נעשתה על ידי הרב משה אראגל,

    שגילה בעבודתו עצמאות ואומץ רב.

     

    הספר עשיר בציטוטים פרשניים ממקורות רבניים קלאסיים

    כגון התרגומים, המדרשים והתלמוד, וגם מיצירות מאוחרות יותר כגון ספר הזוהר.

    איורים רבים הנלווים לטקסט נעשו ברוח הפרשנות היהודית המסורתית.

    מתוך כך ניתן לשער כי האמנים הנוצרים קיבלו מהרב משה הנחיות מפורטות.

     


    איור קין והבל שבכתב יד זה

    מהווה עדות ליצירת איור לסיפור מקראי מתוך שיתוף פעולה יוצא דופן

    בין התפיסה הנוצרית קתולית לתפיסה היהודית.

    סיפור קין והבל מתואר בארבע תמונות

    בתמונות מתוארים קין והבל

    כשמעליהם מצוירת דמות האל עם מאפיינים של ישו הנוצרי.

    תיאור כזה נעשה ברוח קתולית מובהקת.

    קין והבל מתוארים בכל ארבע התמונות לפי הסטריאוטיפים המקובלים:

    פני קין עטורי זקן, שערו אדמוני (מזכיר את עשו), והבל בהיר שיער ועדין.

     

    בתמונה הרביעית - הרצח מתואר באופן חייתי

    שאינו מוכר לנו מן המדרש או ממקורות חזותיים נוצריים.

    קין רוכן על הבל ונועץ שיניו בצווארו,

    דם זורם מפיו של קין ונשפך על בגדי הבל.

    ההשערה היא שהאמן צייר את קין הנושך על פי הנחיות רבי משה אראגל,

    שבחר, בהשראת ספר הזוהר, לתאר את קין כחיה רעה הרוכנת על טרפה.

    “אמר ר‘ יצחק: בוא וראה, בשעה שהרג קין את הבל,

    לא היה יודע איך יוצאת נשמתו ממנו.

    נשך אותו בשיניו כנחש“ (זוֹהר בראשית נד ע“ב, מתורגם).

     

    לפי ר‘ יצחק לא היה בכלל אף כלי רצח.

    עשיית כלים באה מתוך יכולת משוכללת,

    המצביעה על אחד ההבדלים בין בעלי החיים לבני האדם.

    קין המצויר כנושך את הבל מסמל אדם המאבד את צלם האנוש שבו והופך לחיה.

     

    המדרש בספר הזוהר מתאר את קין נושך כנחש.

    הנחש הוא סמל לחטא, לריחוק מהא־ל.

    הסכנה האורבת לפתחו של האדם היא להיות מושפע מהנחש וללכת בדרכיו.

    הזֹוהר, ובעקבותיו הרב משה אראגל, רצו להדגיש שמי שהורג אדם

    אינו ראוי להיחשב עוד כחלק ממשפחת האדם.

     

    רק בשנת 1992 קם מלך ספרד, חואן קרלוס,

    וביטל רשמית את צו הגירוש של יהודי ספרד

    הוא קרא לקבל בברכה את כל היהודים בחזרה לספרד.

    במהלך הטקס, שנערך בארמון פארדו במדריד,

    נמסר למלך עותק פקסימיליה מפואר ביותר של תנ“ך אלבה

    שיצא לאור ביוזמתו של אחד ממנהיגי הקהילה היהודית בספרד, מוריס אטשואל,

    כעדות וכסמל לפיוס ולחידוש ההבנה בין העם היהודי לעם הספרדי בדורנו


    0

    דרורית סן מנתחת את הפרשה - בפריזמת ההשתקפות ביצירות אמנות

    68 תגובות   יום שבת, 28/9/13, 20:39

    http://cafe.themarker.com/image/3382674/

     

    דרורית סן / כולי פליאה - איחוי זכוכית.

     

    חומש בראשית כסיפור מכונן

     

    בו נלמדים לקחים לחיים,


    נפגשים ונוצרים עימותים


    חלומות נשגבים וחזיונות נבואיים


    מול מציאות שוחקת וטעיות אנושיות. 

     


     

    פרשת השבוע היא מעין

     

    הלב הדופק שלנו ומחזור הדם


    הזורם בעורקינו כבר אלפי שנים.

     


    באמצעות פרשנויות אפשר לצלול לתוך


    אוצר החכמה המזמין והמסקרן


    להבין מתוכו תובנות

     

    על כסף וזוגיות,


    חינוך וקנאה,

     

    פרסום וכעס,

     

    שמחה ותרבות.

     

     

    עיסוק בפרשה מעניק משמעות והשראה 


    'עלינו לחיות עם הזמן' - לחיות לאור הפרשנויות


    לפרשה ולמצוא בה הפתעה בכל פעם מחדש


    לגלות משמעות אקטואלית לחיינו כאן ועכשיו


     

     

    איך ניתן להכניס פנינים מהפרשה

     

    לתוך השיח הציבורי,


    המשפחתי והפנימי-אישי?

     

    מצע תרבותי נוגע ורלוונטי


    שמשלים חסרונות ופגמים

     

    משפץ ומשדרג אותנו להיות


    יותר שלמים, יותר טובים

     

    ואולי גם יותר מאושרים.

     

     

     

    היצירה האמנותית מלווה בנאמנות את קריאת התורה


    לא פעם תוך מתן פרשנויות מזוויות מפתיעות ומסעירות


    כיצד ניתן ללמוד מהיצירה האמנותית החזותית והשירה 


    השלכות ומסקנות מעשיות לחיים


    ולהפך, כיצד ספורי בראשית השפיעו על עולם היצירה


    והעשירו כמו אבנים יקרות את עולם האמנות

     

     

    תלי תלים של יצירות אמנות

     

    במגוון אין-סופי של סגנונות

     

    נוצרו רק למילה הראשונה בתנ"ך

     

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/3340226/

     

                       דרורית סן / הפרדה בין  המים לשמים

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      .D.S
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין