ליל חמישי, לימור לראשונה בדירתו של אלעד ביפו, חמש בבוקר. השיחה ביניהם נמשכת לתוך הזריחה.  קצת על לימור, הרבה על אלעד,  הרבה על מוסיקה. לאיקה הכלבה הדלמאטית שלו צמודה לרגליו לאורך כל הערב.

אלעד: "תראי את לאיקה, לא נותנת לי להתקרב אלייך. בכל פעם שאני מנסה להריח אותך ולנשק אותך היא מייד נכנסת בטווח ביני לבינך. את בטח בשוק ממנה, כן, כבר אמרו לי בעבר שאני קשור אליה יותר מדיי ושאני אובססיבי לכלבה הזו. עוד שנייה את בטח תגידי לי "אלעד, אנחנו צריכים לדבר"."

לימור: "אל תדאג אלעד, ממני לעולם לא תשמע את המשפט המחריד הזה."

(שניהם צוחקים והולכים לישון)

יום שני בצהריים, אלעד מתקשר ללימור וקובע איתה שיבוא אליה לדירה לראשונה הערב. זו תהיה הפגישה הרביעית שלהם. לימור מכינה ארוחת ערב (לא משהו שכיח במיוחד).אלעד מחפש את דרכו לדירתה.ניחוחות בזיליקום ותבשיל בשר ממלאים את הדירה בחום. בחוץ הגשם לא מפסיק לרגע.

22:15 הנייד מצלצל

אלעד: "אבל רשום על הדלת אדר."

לימור: "כן, בשנתיים שאני גרה פה לא הספקתי להחליף את המדבקה. או יותר נכון לא רציתי. אבל זו הדירה, אני מייד פותחת לך."

אלעד נכנס לדירה ומתיישב מייד על הספה.

אלעד: "לימור, אנחנו צריכים לדבר.

את הבחורה הכי מדהימה שהכרתי בשנתיים האחרונות. את חכמה מתוקה ומצחיקה וכל כך נבונה, לוקחת את הטוב מהחיים. מאוד כיף לי בחברתך, אבל אני מרגיש שזה לא זה. אני סתם מבזבז לך את הזמן."

לימור: "את ההחלטה לגבי ניצול אופטימאלי של הזמן שלי תשאיר לי. מה קרה אלעד?"

אלעד: "אני מרגיש שנכנסו לגינונים של מערכת יחסים מהר מדיי."

לימור: "על מה אתה מדבר אלעד? נפגשנו שלוש פעמיים במהלך שבועיים, בקושי דיברנו בטלפון בין פגישה לפגישה ואפילו סקס שלם לא היה. על איזה גינונים של מערכת יחסים אתה מדבר?"

אלעד: "אני לא יודע... אני מרגיש שאני לא שם. כל הדרך אלייך חשבתי על סיבה, אבל פשוט לא מצאתי. את מבינה לימור,את כל כך בריאה. את כל כך שונה מכל הזמרות השרוטות שיצאתי איתן עד היום."

לימור: "בריאה? למה אתה מתכוון? כי אני מעשנת יותר מדיי, הולכת ליוגה פחות מדיי ואוכלת בעיקר סטייקים אדומים מדיי, אז לא ברור לי המונח בריאה." ואת עצמה היא שואלת כיצד אותן זמרות מוכשרות שממלאות את המדפים בסלון שלה תקעו לה סכין בגב.

אלעד: "את יודעת, בריאה מבחינה נפשית. לא מתעכבת על שטויות. לא עושה סצנות מיותרות. בוגרת. אמיתית. נקייה."

לימור: "זו אמורה להיות מחמאה?"

אלעד: "בטח! בחורות כמוך כל כך נדירות. רוב הבחורות חושבות ורואות רק את עצמן. את לא כזו.

לימור: אני טיפה מבולבלת, אתה מרעיף עליי מחמאות כבר רבע שעה רצוף, אבל הגעת לכאן הערב לסיים את הקשר. "

אלעד: "לא, זה ממש לא מה שהייתי רוצה שייקרה. אני רוצה את השיחות הארוכות שלנו לתוך הלילה, רוצה שנמשיך ללכת יחד לשמוע בהופעות, שנקשיב יחד למוסיקה, שניפגש לקפה ונהיה חברים. אבל אני לא רואה את זה מתפתח למשהו רומנטי. אני סתם מבזבז לך את הזמן. אמרתי לך כבר.

שתיקה ארוכה.

תבואי איתי להופעה של ארז ביום רביעי? בבקשה תבואי! אני עושה לו את הסאונד, ההופעה מחרתיים בצוותא בתשע וחצי, תבואי, תשבי לידי, יהיה כיף. מה את אומרת?"

לימור: "אני צריכה לתת תשובה עכשיו?"

אלעד: "ברור שלא. אני כבר אתקשר אלייך מחר או מחרתיים לבקש ממך שוב לבוא איתי למרות הכל.

את יודעת לימור, ידעתי שתגיבי ככה."

לימור: "איך? על מה?"

אלעד: "ידעתי שלא תבכי או תכעסי. ידעתי שתביני אותי."

לימור: "אני לא מבינה אותך אלעד, אני רק יודעת שאם יש דבר אחד בעולם שאי אפשר לשלוט בו זה רגשות ומחשבות של הזולת. ואם אתה מרגיש שאתה לא רוצה להיות איתי אז לא נותר לי אלא לכבד את הרצון שלך. נפגשנו 3 פעמים, לא התאהבתי בך, לא הזמנתי שמלה לבנה ואפילו לא סיפרתי עליך לאף אחד.  אתה יושב פה מולי מתחבט על שאלות קיומיות של המשכיות ומחויבות, אני לא הגעתי לשם בכלל. עוד לא עצרתי בכלל לבדוק אם יש טעם להמשיך או לא. פשוט נהניתי מחברתך."

אלעד: "בדיוק לזה התכוונתי שאמרתי שאת בריאה."

לימור: "אלעד, אני משלמת 400 ש"ח בשבוע לפסיכולוגית כבר למעלה משנה והיא רחוקה מלומר לי שהעבודה הסתיימה. קצת מצחיק אותי שאתה אומר לי שאני בריאה."

אלעד: "את מקסימה לימור. באמת. וכל כך יפה. בדרך אלייך התקשרתי לשי, החבר היחידי שסיפרתי לו עלייך. הוא שאל אותי שוב ושוב מדוע אני הולך לסיים את הקשר. הוא כעס עליי ולבסוף אמר שהסיבה היחידה שאני רוצה לנתק את הקשר איתך היא שפשוט אין לי מה לתקן בך."

לימור: "תודה." מחייכת לעצמה חיוך קטן.
אלעד: "תודה לך." בפנים רציניות, מסתובב ועוזב את החדר.
לימור: לעצמה. "איזה טמבל. אבל חמוד." ויורדת לה דמעה מלאכית קטנה.