להעיף כדור פורח (של הלייף)
זה יהיה נחמד לילדים, היא אמרה. ונסענו. היום מכל דבר עושים פסטיבל, רטנתי לי בשקט. מה אמרת ? לא חשוב. ... ההתחלה היתה מבהילה ממש. עיר אוהלים ענקית. מוזיקת הפעלות של ילדים (הפעלות של ילדים ???), ומצד שני מוזיקה שרק בערים מסוימות משמיעים אותה בפול ווליום. עשן מנגלים (בשר צלוי ונפט מאודה). שירותים כימיים. והבטחה אחת. .. אמרתי לעצמי - אוקיי. אני שומע את כל השיפוטיות שעולה לי עכשיו. מקשיב לה. וקיבלתי החלטה. אני זורם. .. איזה חופש התאפשר לי ! מצד אחד הרגשתי חופשי מלרטון בקול. מצד שני נתתי איכשהו מקום למשהו להתרחש. משהו שהוא כאילו לא בספל התה שלי. אבל מי יודע ? איזה מרווח נשימה נפתח. .. (צעדנו בחושך. פעם אחת. פעם שניה. לפנות בוקר. אחרי לילה מול ירח מתמלא. כשההמולה באוהלים נרגעה. כשהיה אפשר להריח את ריח האדמה והרוח שנשבה. לשתות כוס תה (ירוק) ולפטפט. לשתף) .. כשהוא עלה במלא הדרו התרגשתי. אני חושב שיותר מהילדים שלי. קפצתי ונופפתי בידי לטייסים. דמעתי (באמת). פתאום בתוך המקום שאיפשרתי לי להיות בה בחויה הזו (שהיא כל כך לא 'אני' - מה זה 'אני' ?) הבנתי למה. .. כל מה שצריך זה. אויר. אש. מעטפת. מקום נוח לשבת או לעמוד. ... וזה מתרומם. ... ועכשיו יותר לעומק. ... השילוב של אש ואויר הוא שילוב מנצח. האויר, הרוח בניגוד למקובל - לא מכבה את האש. ההיפך. הרוח היא פעמים הטריגר הכי מסוכן להתפשטות השריפות. האש ניזונה מהאויר. ... לקחת את האש. לחמם את האויר. האויר עולה למעלה. אבל הוא אינו מתפזר. הוא נתקל במעטפת. האויר חם הנמצא בתוך המעטפת שואף להתרחב וככל שההפרש בין הטמפרטורה מחוץ לכדור לתוך הכדור גדלה כך נוצר כוח עילוי גדול יותר מכח הכבידה שמושך - מטה מטה. ... עכשיו ברובד הפנימי. ... אויר הוא השכל, הרעיונות, הזמינים לי כל הזמן. הושט ידי וגע בם (בקליטה טובה) אש - היא התשוקה, הלהט היצר היצירה. .. כשאני לוקח את שניהם במינון הנכון - נוצר המומנט. . . יותר מדי רעיונות בלי מיקוד (אויר רב מדי) עלול ליצור חוסר איזון מול האש - התשוקה. לעיתים לכבות ולעיתים להגדיל אותה יותר מדי על חשבון האויר) כמו למשל. כשיש לי חשק להגשים רעיון מסוים, אבל אז אני חושב רגע אולי ככה אולי אחרת שניה,אפשר גם... (איך זה מרגיש בגוף עכשיו ? ירד החשק, נכון ?) ... דמיינו ילד שבא עם רעיון ותשוקה - נניח לצייר. ואתם אומרים לו - שנייה, אולי עם צבעי מים, אבל רגע רגע אולי עם דף אחר, חכה רגע, אולי עם המכחול המתאים יותר. איך נראה הילד עכשיו ? .. ומצד שני, עודף תשוקה - עלולה לעוור. כמו אש. שכשמסתכלים מעל האש רואים את המציאות מטושטש קצת. מי שמונע בכוח תשוקתו בלבד ללא איזון יתקשה לשבת בשקט. וליצור. . ומצד שלישי - חשיבות המסגרת. .. אנשי אויר ואש הם אנשים חופשיים מטבעם. שונאי מסגרות. (נסו להכניס אויר רוח ואש לקופסא, בניגוד למים ואדמה) והשיעור כאן, בשבילם (בשבילי) הוא למצא את המסגרת המתאימה להם. ... כדור פורח לא יכול להמריא עם מסגרת מפלדה. נכון ? מצד שני, רשת אוורירית מדי גם לא תחזיק . .. החכמה היא למצא את המסגרת שמצד אחד שומרת על האנרגיה בפנים ומצד שני מאפשרת גמישות רבה וקלות תנועה. .. ומה עוד ? מה מאפשר הכדור הפורח ? .. פרספקטיבה. לראות את הדברים מלמעלה. לאפשר תנועה קלה, לרוח המתאימה לי, לכיוון המתאים לי. לאפשר נחיתה רכה לצורך עבודה והגשמה אבל לדעת שכל הזמן יש את האפשרות להכנס לכדור להפעיל את האש עם האויר ולהמשיך הלאה. .. בשבילי זו מתנה גדולה מאד גדולה. ...
(ותודה לה, שרכשה כרטיסים מבעוד מועד :)) |
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
..
הרבה אהבה לך ולה
ומתנה לנו איך שאתה אומר... ♥
..
:) (i am not)
...
(תודה לאל, שב השקט לרחובות:)
ארמנד היקר, איזה כיף לקרא את התגובה שלך... ואיזה כיף לקרא את מה שכתבת כי בא לי לדייק את מה שהתכוונתי :))
..
אז ככה
אין לי קביעה אקסיומטית שהכי נהנים כשמשחררים. הסיפור על השחרור קשור ולא קשור . כי הרטינה שלי היתה סוג של כעס. וכעס הוא גם סוג של 'אש' כמו שאני רואה את זה. אבל זו החוויה האישית שלי הסובייקטיבית מהאירוע שעברתי ובא לי לשתף עליו. גם כסיפור מסגרת נחמד... וגם אולי למישהו זה יפיל אסימון.
..
אצלי השיפוטיות והרטינה מעכבות חלק מהחוויות שלי, והיכולת לשחרר היא משהו שאני עובד עליו ושמח כל פעם שזה קורה.
..
בעניין המשל -
בעובדה שלי אני עובד עם חמשת היסודות. אחרי מספר שנים לא מבוטל של עיסוק בהם ברבדים שונים - אלו אחד מהמשקפיים שאני עובד איתם על עצמי ועם אחרים. הם מאפשרות לי לנתח מצבים שונים בי ובאחרים ולעשות לעצמי בהירות.
..
כך למשל אם אני במצב מאד רגשי (מים) אז אני יודע שדווקא השכל/ רעיונות (אויר) יכול להועיל ולאזן (אויר מייבש מעט את המים).
אם ארצה להיות במצב רגשי יותר, להיות מסוגל להוציא רגש שיש לי והוא 'כלוא' אז אני אעשה שימוש באלמנטים שונים של מים בטבע ובסביבה כדי לאפשר לי את אותה חוויה.
..
כאן חויתי חויה מאד חזקה שסידרה לי משהו מאד אישי שלי. סגרה לי מעגל. ושיתפתי - גם כי זה מחייב אותי לעבד את החויה שוב, לחשוב עליה, וגם לשמוע מאנשים שקוראים אותה - את דעתם (כמו דעתך המקסימה בדרכך הארמנדית:)
והסיבה השניה לשיתוף כי יתכן וזה יעזור לעוד מישהו שמתלבט בסוגיה כזו או אחרת וזה יסגור לו איזה מעגל
..
זהו.. אני מוצא שעבורי הדרך לעבודה עם היסודות מאד מועילה לי
וכאן יש דוגמא איך אפשר להביא את זה לרמה הפרקטית (בהמשך לפוסט הקודם שלי על ארבע המינים, והעבודה השמאנית שאפשר לעשות איתם).
תודה לך יקירי וליל מנוחה
היי דניאל...
אחלה מטאפורות, אחלה תאורים, אחלה מסקנות... ואחלה יישום...
.
אני אישית חולה על מטאפורות ועל "סיפורים"...
אני תמיד אוהב סיפורים - תן לי סיפור... ותעזוב אותי לעצמי למצא את ה"משל" או "הנמשל" או "מוסר ההשכל" או הסימבולייות או מה שלא יהיה...
בלא מעט סדנאות שהייתי, בעיקר כאלו הקשורות לעולם המושגים ההודי (הינדואיזם בודיזם)
תמיד משתמשים שם במטאפורות ובמשלים ובסיפורים על מנת להדגיש רעיון מסוים או להבהיר אותו בצורה נעימה יותר...
אבל - מה שלמדתי בכל המקרים האלו - שעל כל מטאפורה/משל שמביאים לי...
קיימים גם משלים אחרים (על גבי אותה "פלטפורמה")... אחרים ואפילו - הפוכים...
למשל :
חבר עבר לידי עם אבן בידו. האבן נפלה מידיו על רגלי. הרגל נשברה. החבר ביקש סליחה ועזר לי ככל יכולתו במשך זמן רב..."
2 אופציות... :
א. המעשה היה גרוע, בלתי מתחשב, לא כלל זהירות לגבי אחרים וכ"ד... - אבל הוא נעשה ללא כוונת זדון והעזרה והמחילה שבאו בעקבות המעשה - מוכיחים זאת... כלומר :
לא משנה מה נעשה - הכוונה חשובה מהמעשה ותוצאתותיו...
ב. המחילה הייתה כנה, העזרה הייתה מדהימה, המעשה נעשה בשוגג אך הרגל נשארה שבורה לעד... - כלומר :
לא משנה מה הייתה הכוונה ומה היו התוכניות - מבחן התוצאה הוא הקובע...
.
.
.
כשאני קורא את שכתבת...
אני קורא את הדברים במספר רובדים :
1. תאור העובדות כעובדות "ייבשות" ללא מתן תכונות לעובדות אלו (קשה להיות "אובייקטיבי" - אבל ככל שניתן...)
2. תאור המסר שאתה מנסה/מעוניין להעביר לנו דרך העובדות...
3. המסר שאני אישית מקבל מהעובדות הייבשות - ללא קשר (ככל האפשר) למסר שניסית להעביר לי/לנו...
4. השוואה ונסיון לתאם/לגשר בין 2 הסעיפים הקודמים במקרה שהם שונים...
וכ"ו...
אם אני אנסה לסכם את מה שקלטתי מהדברים שכתבת :
עברת חוויה שב"תאורייה" לא התאימה לך - אבל בסופה נהנית ממנה ואפילו מאוד מאוד...
אתה טוען שאת מרבית החוויות הכי מדהימות בחיים - חווים כש"משחררים" מחסומים אישיים שלנו
אתה קובע עובדה (מבלי לכתוב אותה), שבכולנו קיימים מחסומים ודעות קדומות למכביר
אתה ממליץ לכולנו "לשחרר" כמה שיותר...
דעתי בנידון :
ההקבלה שעשית בין 2 החומרים (אוויר ואש) לתכונות מסוימות ולפעולות מסוימות - לא מקובלת עליי כאקסיומה (זו הסיבה שכלל לא התייחסתי לזה כשסיכמתי מה העברת לנו)
אני לא מסכים איתך שאנחנו מגיעים לנקודות אושר "גבוהות יותר" כאשר אנחנו "משחררים" (מאשר במצבי שגרה ללא שיחרור מחסומים)
אני מסכים איתך שבכל אחד מאיתנו ישנם "אלמנטים" חופשיים" יותר ואלמנטים "חסומים" יותר
מכיוון שזה קיים בכל אדם ואדם ללא יוצא מהכלל - כלומר זו תופעת טבע טבעית לחלוטין... - אני לא רואה שום סיבה לנסות לשנות זאת בצורה רדיקלית
אני מסכים איתך שהיקום הינו "יישות" המשתנה ללא הפסק בכל רגע ורגע
אני - כבעל חיים הקיים ומתקיים בתוך היקום הזה - משתנה איתו ללא הפסק - גם אם אני בוחר להיות אקטיבי יותר וגם אם אני בוחר להיות פאססיבי לחלוטין - לכן - אני לא רואה שום "יתרון" בלהאיץ תהליכים המתרחשים מאליהם - הרי לא נולד נביא בעירו - ואיש אינו יכול לנחש בוודאות מה תהיה המשמעות וההשלכות של פעולה כזו או אחרת...
אם לאדם מסוים מתאים "לשחרר" - תפאדאלו...
אם לא - קאמאן תפאדאלו...
הדבר הכי טוב בעצם העובדה שהעלאת את הדברים לאתר ויצא לי לקרא אותם - הינו שהם גורמים לי לשאול את עצמי שאלות... לפקפק בדברים הברורים לי (לכאורה) ו/או לחזק את הדברים שכבר האמנתי בהם מזמן...
.
והשיר/קליפ הזה מתאים יופי לדברים שכתבת...
.
..
לגמרי. כדור בגובה שלש קומות מתרומם באויר.
..
(זכיתי לראות מקרוב מעוף של כדור, יצאתי עם חשק לעוף בכדור :) תודה לך יקרה