כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    הקלות הבלתי נסבלת של ה- Web

    48 תגובות   יום שישי , 25/1/08, 18:56

    ספרו של הסופר והוגה הדעות הצ'כי מילן קונדרה הקלות הבלתי נסבלת של הקיום מספר את סיפורו של של טומאש שנהג להסתפק ביחסים מיניים מתחלפים וקצרים עם מה שנהג לכנות "ידידות ארוטיות". לימים הוא נפגש עם טרזה שהופכת לאהבת חייו, אך סופו של דבר שהוא מגלה שהוא מכור להיכרויות ולאהבות מזדמנות ושאיבד את היכולת לעמוד בכובד של מחוייבות לזוגיות ולאהבה מתמשכת.

      

    התאהבות היא בגלל, אהבת אמת היא אהבה של גם למרות. האהבה המתמשכת והזוגיות מחייבת התמודדות מתמדת עם הניגודית המשלימה הזו.

      

    אותה 'ניגודיות משלימה' שאותה תיארתי בפוסט על חשיבה ויצירתיות חייבת להתקיים גם באהבה. לאחר שטומאס  מגיע לשלב שבו ההתהבות צריכה להתחלף באהבה, מתגלה נכות אישיותו של טומאס - הוא לא מצליח לעמוד בכבדות של 'השלמות הניגודית' הנדרשת ממנו על מנת להמשיך ולקיים את אהבתו כ'מערכת סבוכה' והוא בורח לאהבה חדשה.

      

    קונדרה התמקד בפאן הרגשי של אותה 'שלמות ניגודית' ו'מערכת סבוכה'. אני רוצה להתמקד בפאן החשיבתי שלהם. והרי לתפיסתי בין הרגש ובין החשיבה לא קיימת הפרדה. שניהם משלימים זה את זה דרך המתח המפרה שיכול וצריך להתקיים ביניהם.

      

    בפוסט 'איך אני יכול לדעת את מה שאיני יודע שאיני יודע', הדגשתי כי המפתח ליצירתיות האנושית הוא ה- NKK. כלומר היכולת להבחין ולשהות במתח הניגודי המשלים שבין מה שאני יודע ובין מה שאני מרגיש ועדיין איני יודע אותו, ולהתקדם ממנו ל- NKNK. היכולת לשהות ב'בין' הזה היא המפתח לכל יצירתיות אנושית, במדע, בניהול, בשירה וגם באהבה. ואת היכולת הזו, שהיא קיימת בנו, אך גם מאוד חמקנית, אנו עשויים לאבד בהשפעת ה- Web.

      

    לצד כל היתרונות החשובים שה- Web העניק לנו, אסור לנו להתעלם גם מצדדים האפלים שלו. ואיני מתכוון לתופעות שליליות מובהקות דוגמת פדופיליות רשתית, אלא דווקא לאלה הסמויות יותר מהעין, המשפיעות על חשיבתנו.

      

    ה- Web הוא שמפתה אותנו לסוג של קלות בלתי נסבלת רגשית וחשיבתית שגורמת לנו לאבד את אותם כישורים של השהות והיצירה בתחומי ה'בין' האישיים והבינאישיים, שהם כה נחוצים למהותנו ולהתפתחות שלנו כבני אדם.

      

    הקלות הגוגלית של חיפוש ומציאה מידית של תשובה לכל שאלה ביטלה את הפער בין השאלה והתשובה. היכולת למצוא מייד תשובה לכל דבר שאיננו יודעים אותו עדיין, מאיימות להפוך לנו לשגרה של נוחות חשיבתית הרסנית.

      

    היצירתיות החשיבתית מותנית בכושר לשהות ולהרהר ב'בין' של 'הניגודיות המשלימה' שבין השאלות והתשובות. אולם כשיש לך מייד תשובה לכל שאלה, החשיבה נעה כמו כדור במשחק פינגפונג שעובר במהירות בין שני חובטים וכשהוא נחבט אל מחוץ לשולחן המשחק רואים בכך פסילה ומחזירים אותו מייד לתנועה בתוך המסגור של שולחן הפינגפונג.

      

    מי שלא יהרהר על משמעותו של ה'בין'  שבין ה- K וה-KNK, לא יגיע ל-NKK. הוא ימשיך תמיד לנוע בין ה- 'או- או' של מרחב ה-K וה- KNK. גוגל צמצם עד לאובדן כל מרווח בין ה- KNK וה- K, כשאנו מעלים שאלה, היא נתפסת כשאלת KNK המחזירה אותנו מייד בחזרה לחמימות הנוחה של ה- K.

      

    הצד האפל של ה- web הוא גם בכך שהוא מחזק בנו את הקלות הבלתי נסבלת של הנחת השיתוף הבינאישי והקהילתי בפיתוח הרגש והידע והיחסים שביניהם.

    רובנו לא יודעים להשתתף בתהליכים של שיתוף שילובי בינאישי וקהילתי בפיתוח ידע כזה. במקום ללמוד ולהפעיל את הכישורים האנושיים המאפשרים תהליכים אלה כ'מערכת סבוכה' אישית ובינאישית, אנו מניחים שבאותה קלות שבה אנו שולפים ומשתפים במידע (Information) ניתן גם לשתף בידע (Knowledge Creation). ההנחה שזה יקרה אין לה על מה שסמוך. וכשזה כמעט ולא קורה ברשת, ניתן שוב בקלות בלתי נסבלת לעבור מאופטימיות נאיבית לפסימיות לא מוצדקת.  

     צבי לניר

    Praxis©  

    דרג את התוכן:

      תגובות (47)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/2/08 18:33:

       

      צטט: עו"ד אילנה דור 2008-01-31 13:15:39

      צבי שלום,

       

      אני הבנתי מהפוסט שלך שאתה מתכוון להשפעה של האינטרנט עלינו ברמה הרגשית.

      בעוד שבמידע הנקלט על ידינו מהאינטרנט ברמה המנטלית-אובייקטיבית קל לנו יותר לשלוט: לכאורה (ואני גם כאן זהירה) קל לנו לבחור בין מה שמעניין אותנו ולנפות את מה שלא.

      הרי שבמידע הנקלט על ידינו ברמה הרגשית, ברמת התחושות שלנו - אין לנו יכולת לשלוט כי אין לנו עדין כלים מתאימים כדי להחליט מה מתאים לנו ומה לא.

      אילנה,

      הולכת את הדברים שלי למחוזות שלא התכוונתי להגיע אליהם, וזו זכותך.

      כוונתי היתה לכך ששיתוף במידע והעברתו הוא תהליך קוגניטיבי שונה ופשוט יחסית מתהליך של שיתוף בפיתוח ידע. בשיתוף בפיתוח ידע יש היבטים רגשיים מאחר ואנו מנסים לשתף במה שאנו מרגישים ועדיין לא יודעים.

      על כל פנים, תודה לך עבור תרומתך ואני שלם איתה אם היא הבהירה לך דברים חדשים, גם אם לא התכוונתי להם.

      צביקה לניר

        1/2/08 13:19:

       

       מקבל מאוד את התפיסה של "התנהלות באיזור אי הודאות". בכדי להגיע לחופש מחשבה, חשוב מאוד להפנים ולקבל מתוך "אהבה" ושלמות את האיזור הקסום של חיים שלמים בצל האי ודאות. השלמה מעין זו תשחרר אותנו מהשתעבדות דוגמתית לאמונות, לפרדיגמות ולהסברים שאינם מבוססים על חשיבה ביקורתית. בכך נפסיק להסחף אחר תורות, דתות, תקשורת מגמתית ואופנות רדודות. 

       

       

      צטט: עו"ד אילנה דור 2008-01-26 00:10:28

      שלום צבי,

       

      חזרתי וקראתי את הפוסט שלך שוב ושוב ועתה קל לי להגיב גם מהרציו: היכולת להישאר במתח הניגודי המשלים בין מה שאני יודע ובין מה שאני מרגיש ועדין איני יודע אותו - הוא היכולת להישאר ולהתנהל באיזור אי הודאות. היכולת הזו מצריכה אומץ, חוסן רגשי, סבלנות ואמונה גדולה. בעולם המודרני (שהאינטרנט הוא רק אחד מהביטויים שלו) הכל מהיר, זמין וקל להשגה, מה שמדכא את הרצון והיכולת לדחות סיפוקים, מקשה על העצירה ואפילו מוסיף  פחד שמא ההתעכבות באיזור אי הודאות תתגלה כבזבוז זמן והתעסקות בלא רלוונטי.

       

      אני מוצאת שהיכולת להתנהל באיזור אי הודאות מרגיעה ומחזירה את השליטה בחיים (אותה שליטה שאובדת במירוץ המטורף). רק כאשר עוצרים וצועדים צעדים קטנים יכולים לעבד את מה שקולטים ביעילות, לבחור, לבחון, להגיב נכון ולהגיע למקום שהכי מתאים לנו.

       

      הנושא קרוב לליבי. בעבודתי אני רואה את איבוד השליטה מקרוב. לכן התחברתי כל כך לפוסט שלך.

       

       

       

       

        31/1/08 13:15:

      צבי שלום,

       

      אני עוקבת בעניין אחרי התגובות שאתה מקבל לפוסט שלך ואני מבקשת, ברשותך, לחדד משהו שהוא בתחושה שלי:

       

      אני הבנתי מהפוסט שלך שאתה מתכוון להשפעה של האינטרנט עלינו ברמה הרגשית.

      בעוד שבמידע הנקלט על ידינו מהאינטרנט ברמה המנטלית-אובייקטיבית קל לנו יותר לשלוט: לכאורה (ואני גם כאן זהירה) קל לנו לבחור בין מה שמעניין אותנו ולנפות את מה שלא.

      הרי שבמידע הנקלט על ידינו ברמה הרגשית, ברמת התחושות שלנו - אין לנו יכולת לשלוט כי אין לנו עדין כלים מתאימים כדי להחליט מה מתאים לנו ומה לא. יתרה מכך, לא רק שאין לנו יכולת לשלוט - גם אין לנו מושג, לפחות בשלב קליטת המידע, איך ישפיע עלינו המידע הזה ובאיזו מידה. כך הבנתי את מילותיך ביחס לצד האפל של ה-WEB.

       

      מכאן, ואם אכן הבנתי אותך נכון, הרי שהדוגמא שלך מתחום האהבה היא דוגמא טובה ומובהקת והיא הנותנת שככל שמדובר ברגשות אנחנו עשויים (אם בכלל) להבין את ההשפעה וגודלה רק בדיעבד ולפעמים כאשר זה אפילו מאוחר מידי. אותו טומאש הבין (אם הוא הבין) שהוא איבד את היכולת לעמוד בכובד של מחוייבות לזוגיות ואהבה מתמשכת רק כאשר הוא עמד מול טרזה ואף לא דקה אחת קודם לכן.

       

      אני לא יודעת מהם הכלים שיוכלו לעזור לנו לשלוט במידע הנקלט על ידנו ברמה הרגשית, החושית. אני מרגישה שאלה כנראה צריכים להיות כלים רגשיים שאין להם, לפחות בשלב קליטת המידע, דבר עם הגיון ושכל ישר. אני חושבת שבשלב זה יש מקום להשתמש בתחושות שנולדנו איתן, לתרגל ולהתרגל להשתמש בהן ולהקדים את השימוש בהן קודם לשימוש ברציו.

      וזו אגב, תשובתי לשאלתך למה אנחנו לא עושים את זה יותר: תרגול חוזר ונשנה של שימוש ברגשות כמו בהשגה של כל מיומנות נרכשת.

        31/1/08 06:28:

       

      צטט: amos.redlich 2008-01-30 21:53:29

      אני רוצה להציע נקודת השקפה שונה; אפשר לראות את האינטרנט כמגבר חברתי. באנלוגיה, אפשר לראות את הפטיש כמגבר לכוח ידנו, את המכנית והמטוס כמגבר לרגלינו, את העדשה כמגבר לעיננו ואילו המחשב הוא מגבר ליכולתנו לחשב חישובים מורכבים. כך ה- WEB וביחוד ה- WEB2.0 הוא מגבר לחיינו החברתיים. העניין הוא שחיים אלו מכתיבים כללים שונים אליהם אנו צריכים להסתגל.

       

       

      עמוס

      עמוס

      אני מסכים עימך. יתר על כן, בפוסטים רבים שכתבתי בבלוג זה טענתי שהווב 2 צריך ויכול לא רק להיות המגבר של חיינו החברתיים, אלא גם מגבר רב עוצמה של החשיבה היצירתית האנושית. ובחקר וקידום אפשרויות אלה אנו מתמקדים ב- Praxis.

      צביקה לניר.

        31/1/08 01:19:

      צבי שלום

      מאמרך מעמיק, אמיתי ונוגע בנקודות האמיתיות.

      ברשותך אני רוצה להתייחס גם לדבריה של אילנה ולשלב תשובה לסוגיה.
      אני קורה לזה סוגיה, אך באנגלית הייתי קורה לזה AFAIR, זה יותר פרשיה שנוגעת כמעט בכל תחום בחיים שלנו.

      ואתייחס למספר נקודות:

      1.  שכל ורגש, או בא מין הבטן ובא מין הראש
        בא מין הבטן זה יותר אינסטינקט. ובא מין הראש זה יותר בחשיבה
      2. באינסטינקטים יש מספר דרגות

      1. רפלקס – דרכתי על מחט וקפצתי (או לקפוץ על כל בחורה שאני פוגש) בלי מחשבה..
      2. אינסטינקט בסיסי – במצב הישרדותי – לתקוף או לברוח – לא עובר דרך המחשבה.
           אינסטינקט מין – להתחבר עם האויב ולהרוויח זמן -
        אינסטינקט מפותח.
      מין – להתחבר בטבע עם גורם ברמה הישרדותית. ניתן לשנות אינסטינקט על ידי תרגול.
      וצריך להבדיל בין מין לזוגיות.
      3. מנגנון תחושה – יש זמן לחשוב מה קורה ולהגיב בהתאם.
      4. רגשות – דורשים את הזמן שלהם. בחיים בעולם המודרני אין זמן לרגש.
      5. מחשבה – שכל: מותר האדם מהבהמה. ככל שיש לאדם יותר מחשבה כך יש לו יותר בחירה.

      האדם הוא הייצור היחיד בטבע שצריך לאכוף את האש והתגובה המהירה של האינסטינק לרצונותיו - דהיינו שיהיה לו ככיון בחיים, מטרה בחיים, או חזון בחיים. חזון בעסקים וחזון בזוגיות

      ופה - אילנה אני רוצה להתייחס גם לדברייך

      כשיש חזון ומטרה משותפת בחיי הזוגיות והם באים מהמהות הפנימית אז לא מחפשים ריגושים ווירטואליים באינטרנט או ריגושים חולפים אחרים

      האינטרנט - הוא חלון הזדמנויות , וכשיש מטרה בכל תחום אז צריכים לנצל הזדמנויות.

      אך להתקדם, ולהצליח לאורך זמן צריך חזון ולהתקדם לעברו ואז כל העולם הופך לכלי המשרת את המטרה.

      ואז האינטרנט הופך ממוביל למובל

      ומומלץ לקרוא את הספר המרתק "לנצח ניבנו" עסקים בלי חזון רעיוני (לעשות כסף זה לא חזון) במוקדם או במאוחר קורסים.

      כך זה בעסקים כך זה בזוגיות צריכים חזון ושורשים

      וכך זה בטבע

      עץ עם הרבה עלווה , הרבה ענפים ועלים ובלי שורשים עמוקים לא ישרוד רוחות.

      כדאי לזכור שמבנה האישיות שלנו תואם את מבנה העולם וההתפתחות שלו.

      פעם האבא היה עובד אדמה, הבן המשיך באותה חלקת אדמה ושניהם השתמשו באותה עגלה עם סוסה.

      היום אחרי שנה מכסימום שנתיים אנו מחליפים מכונית - למה, זו בת השנתיים כבר ישנה.

      מיכה

        30/1/08 21:59:

      למרות כל הצדדים האפלים של ה WEB

       

      לא הייתי מוותרת על אף יתרון שלו

       

      ולי יש אפילו תיאוריה שאינטרנט עוד יהפוך את העולם שלנו לטוב יותר

       

      כי אולי נחזור לאותו המגדל הבבל שהתפרק וכל אחד התחיל לדבר בשפה שונה ואנשים התרחקו זה מזה וכל משימה הפכה למורכב

       

       

      כאן הווב מגיע לעזרה ומגשר על הפארים..

       

      והמין האנושי סוף סוף יתחיל לדבר אותה השפה

       

      שפת הווב

       

      הממממ

        30/1/08 21:53:

      משחר ההסטוריה התמודד האדם עם שינויים מהותיים שהשפיעו על אורח חייו הסדיר. עם המצאת הכתב טענו הפרעונים שחכמי מצרים יחדלו לחשוב. כאשר הומצאו הטלפון הקווי ואחריו הטלפון הסלולארי טענו יודעי דבר שאין צורך במוצר. ובכל זאת המצאות אלו השתלבו בחיינו באופן טבעי; חלקם שינו אותם ללא הכר ואחרים לא הטביעו חותם מהותי. 

      לכן איני מתפלא על הביקורת שנשמעת על השפעת ה WEB על חיינו החברתיים. 

       

      אולם אני רוצה להציע נקודת השקפה שונה; אפשר לראות את האינטרנט כמגבר חברתי. באנלוגיה, אפשר לראות את הפטיש כמגבר לכוח ידנו, את המכנית והמטוס כמגבר לרגלינו, את העדשה כמגבר לעיננו ואילו המחשב הוא מגבר ליכולתנו לחשב חישובים מורכבים. כך ה- WEB וביחוד ה- WEB2.0 הוא מגבר לחיינו החברתיים. העניין הוא שחיים אלו מכתיבים כללים שונים אליהם אנו צריכים להסתגל.

       

      מפתיע שדווקא אנשים הפעילים בפורם המבטא באופן חד את המגבר החברתי, טוענים שהאינטרנט "משחית". הרי רק לפני שנים אחדות לא יכולנו לנהל פורום פתוח עם אנשים אינטיליגנטיים אותם לא פגשנו מימינו ולדון איתם על סוגיות שברומו של עולם. האין זה מגבר נפלא ליכולתנו החברתית?

       

      עמוס

        29/1/08 17:12:

       

      צטט: נועז גולן 2008-01-28 16:48:44

      רובנו לא יודעים להשתתף בתהליכים של שיתוף שילובי בינאישי וקהילתי בפיתוח ידע כזה. במקום ללמוד ולהפעיל את הכישורים האנושיים המאפשרים תהליכים אלה כ'מערכת סבוכה' אישית ובינאישית, אנו מניחים שבאותה קלות שבה אנו שולפים ומשתפים במידע (Information) ניתן גם לשתף בידע (Knowledge Creation). ההנחה שזה יקרה אין לה על מה שסמוך.

      זוהי נקודה חשובה שכמעט ואיננו נותנים עליה את הדעת. הWEB בכלל והWEB2 בפרט נותנים לנו תשתית טכנולוגית וכלים המיועדים (בין השאר) לשימושים שאיננו מורגלים אליהם ויוצרים ציפיות מוגזמות שסופן אכזבות.

      איננו מורגלים בשיתוף, אין לנו את הכלים הדרושים לשיתוף בידע וכמי שחונכו על "ידע זה כוח" ועל "XXX עכשיו" קשה לנו לזהות את היתרונות ואנו מתמקדים בחסרונות של השיתוף בידע מתוך חשש להשאר "כלי ריק". גם אלו בנינו שאינם רואים זאת כך עדיין מתקשים לשתף בידע, מחוסר כלים, מחוסר הרגל, או מחששות אליהם אינם מודעים או בהם אינם מודים.

       

      לעניות דעתי קלעת בול!!.

      זו היא שורש הבעיה. צריך לחשוף אותה ולהתמודד עימה.

      הדרך לכך אינה חסרת מהמורות תפיסתיות ואחת מהן קשורה באי ההבחנה שאנו נוהגים לעשות בין מידע ובין ידע וההנחה שכפי שאנו יכולים עתה באמצעות ה-web למצוא, לשייך, לדרג ולשתף בכל פיסה של מידע, כך אנו יודעים וצריכים לעשות גם לגבי פיתוח ידע.

      ראה גם את תשובתי לעדי

      צבי לניר

       

        29/1/08 17:03:

       

      צטט: רל 2008-01-28 12:20:42

       צבי היקר .

      מכל מלמדי השכלתי ,

      אלא שלפתע חשתי שאני מצוי בסצינה מתוך  המחזה"בגדי המלך החדשים ".האם הWEB הינו ערום ???

      אין בי ספק שבורכת בחוכמתך כי רב , ואולם ...ככה  ל"קלקל" לנו את הפנטאזיה ,שהריי באם הייתה תשובה לכל שאלה ,היתה נעלמת מאיתנו הסקרנות .ובאשר לאהבה ...היא נסתרת כשם שמסתרי מוח האדם מתעתעים בנו עד אין קץ .

      לקרוא אותך תמיד מעורר .

      רון .

      נהניתי לקרוא את תגובתך. זה לא רע מדי פעם "לקלקל" את הפנטאזיה... אני לך... ואתה לי...

      תודה

      צביקה לניר

        29/1/08 17:01:

       

      צטט: עדיאיתן 2008-01-27 23:50:00

       

      אני תמהה: יש פה איזה איפכא מסתברא. לכתוב על "הקלות הבלתי נסבלת של הWEB" ברשת חברתית של WEB2.0...

       

      ההשוואה לקלות הבלתי נסבלת של מערכות יחסים מיניות שטחיות לעומת אהבה וקשר מתמשך, לצערי, לא מתקבלת עלי.

      עדי

      הקלות הגדולה של תהליכי השיתוף במידע ברשת עשוי להוליך אותנו שולל לגבי הנחת האפשרות שבקלות כזו נוכל גם להשתתף בידע.

      מוזר ככל שהדבר ישמע לך, אני מוצא כי השיתופיות בפיתוח ידע יש בה הרבה יותר מהמשותף עם השיתופיות באהבה מאשר עם שיתוף של מידע.  אין שותפות בידע ללא פיתוח שילובי משותף של רגש וידע , כפי שאין שיתוף באהבה ללא השקעה בפיתוח שילובי של האהבה.

      וכפי שצריך ללמוד להשקיע באהבה כ'מערכת סבוכה', כך גם צריך ללמוד ולהשקיע בפיתוח ידע משותף.  ההשוואה לאהבה היא כמובן רק מטאפורית. אך לטעמי זו מטאפורה מועילה. צביקה לניר

       

        29/1/08 16:06:

       

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2008-01-26 21:47:59

      תודה

      הגיע בשלום והזכיר לי את הפוסט של ד"ר אילן תלמוד מר רשתות- האם קראת?

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=288696

      תודה ניצה

       

      קראתי. אני מכיר את עבודתו של אילן ומעריך אותה.

      אילן הוא סוציולוג שעוסק בחקר היחסים שבין המיקום וברשת וסוגי הרשתות ובין הכוח או העוצמה של של השפעת האנשים והרעיונות.

       

      אני מתעניין ברשת מנקודת מבט אחרת - השפעת הרשת והפוטנציאל הקיים בה לחשיבה ולהגברת היצירתיות האישית, הקבוצתית והקהילתית. 

       

      צביקה לניר

        28/1/08 16:48:

      רובנו לא יודעים להשתתף בתהליכים של שיתוף שילובי בינאישי וקהילתי בפיתוח ידע כזה. במקום ללמוד ולהפעיל את הכישורים האנושיים המאפשרים תהליכים אלה כ'מערכת סבוכה' אישית ובינאישית, אנו מניחים שבאותה קלות שבה אנו שולפים ומשתפים במידע (Information) ניתן גם לשתף בידע (Knowledge Creation). ההנחה שזה יקרה אין לה על מה שסמוך.

      זוהי נקודה חשובה שכמעט ואיננו נותנים עליה את הדעת. הWEB בכלל והWEB2 בפרט נותנים לנו תשתית טכנולוגית וכלים המיועדים (בין השאר) לשימושים שאיננו מורגלים אליהם ויוצרים ציפיות מוגזמות שסופן אכזבות.

      איננו מורגלים בשיתוף, אין לנו את הכלים הדרושים לשיתוף בידע וכמי שחונכו על "ידע זה כוח" ועל "XXX עכשיו" קשה לנו לזהות את היתרונות ואנו מתמקדים בחסרונות של השיתוף בידע מתוך חשש להשאר "כלי ריק". גם אלו בנינו שאינם רואים זאת כך עדיין מתקשים לשתף בידע, מחוסר כלים, מחוסר הרגל, או מחששות אליהם אינם מודעים או בהם אינם מודים.

        28/1/08 12:20:

       צבי היקר .

      מכל מלמדי השכלתי ,

      אלא שלפתע חשתי שאני מצוי בסצינה מתוך  המחזה"בגדי המלך החדשים ".האם הWEB הינו ערום ???

      אין בי ספק שבורכת בחוכמתך כי רב , ואולם ...ככה  ל"קלקל" לנו את הפנטאזיה ,שהריי באם הייתה תשובה לכל שאלה ,היתה נעלמת מאיתנו הסקרנות .ובאשר לאהבה ...היא נסתרת כשם שמסתרי מוח האדם מתעתעים בנו עד אין קץ .

      לקרוא אותך תמיד מעורר .

      רון .

        27/1/08 23:50:

       

      אני תמהה: יש פה איזה איפכא מסתברא. לכתוב על "הקלות הבלתי נסבלת של הWEB" ברשת חברתית של WEB2.0...

       

      כמו כל כלי שנובע מהקדמה, הבלתי נתנת לעצירה,אנחנו צריכים לעשות בו שימוש מושכל. הקלות של האינטרנט היא בעיני לא רק נסבלת אלא פלא פלאים, ואחת המתנות הנהדרות ביותר ששזכיתי לקבל באופן אישי. חוסך לי מאות שעות של נבירה בספרים בספריה ועדיין אני מגיעה לספריה פעם בשבוע לעיון. וכמובן עוד מאות רבות של שימושים. זה ראוי למאמר ומחקר מעמיק.

      ההשוואה לקלות הבלתי נסבלת של מערכות יחסים מיניות שטחיות לעומת אהבה וקשר מתמשך, לצערי, לא מתקבלת עלי.

      האינטרנט עוד בחיתוליו והוא ילך ויתעצם. הוא לא יחליף מערכות יחסים מקצועיות או אישיות אבל יסייע רבות בגיבושן/הקמתן/חידושן/העמקתן.

      זה לא "או-או " זה "גם וגם".

        27/1/08 17:44:
      כל-כך נכון. ולכן אני לפעמים לוקחת פסק זמן מהאינטרנט ומהקפה פה כדי לחזור ל"עולם האמיתי", לדבר עם חברים מכבר הימים ולפגוש אותם פנים מול פנים. אני גם-כן מעדיפה את העולם הדואלי האמיתי עם כל הצדדים הפחות ברורים. זה מה שהופך את העולם האמיתי שלנו ליותר מעניין. תודה על פוסט חשוב זה.
        27/1/08 11:20:

      תודה לך על הדיון, ועל ההפנייה אליו מקהילת ניהול וקריירה בדיון של איזולדה.

      אני אגיב בקהילה ובדיון עצמו הנה הקישור לשם

      מריון בורגהיימר

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=297739&p=1

      תודה

      הגיע בשלום והזכיר לי את הפוסט של ד"ר אילן תלמוד מר רשתות- האם קראת?

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=288696

        26/1/08 20:26:

      ערב טוב

      כמו תמיד דיוניך צבי פוקחים בי דלתות חשיבה מאובקות - תודה תודה

      אני מהרהרת בנושא ה"קנאקים" (מלשון KNKNKKNNK) מאז קראתי את 2 מאמריך בנושא - וחושבת איך להרחיב את חשיבתי בעקבות זה

      וגם לכל הכותבים - אתם מעשירים כל-כך את הדיון, תענוג לקרוא וללמוד מכם

      שבוע נעים

      מיה (חסרת הכוכבים)

       

        26/1/08 20:02:

      אני מזדהה לגמרי עם הנקודה של סף הגירוי,שאכן עולה ככל שמתרחקים מהעולם הפיזי,ואפשר לשמוע מידי פעם על אנשים שמתו עקב קיבעון למחשב למשך כמה ימים

      ובעצם התמכרות לגירויים מלאכותיים שכמה שיהיו ריאלסטיים המחשב לעולם לא יוכל לספק אותם והשאיפה ליותר תתגבר ולא משנה אם מדובר ב'חברה' או 'פעילות פיזית' תמיד העולם האמיתי יתן תוצאות טובות יותר מהווירטאליות,לפחות כשמדובר בהישארות בעולם הווירטואלי ללא מימוש מעשי

      וכך תפיסה שלו ככלי למידה ולא ככלי חוויתי, אם באימונים ווירטואליים לעומת משחקי מחשב  ואם שיתוף וקריאת חוויות מציאותיות תוך כוונה לשימוש מעשי בידע ובמידע שנוצר בעתיד,במציאות הפיזית.

       

      האם ניתן לשרוד ולהישאר חי תוך שהייה בעולם הפיזי ללא שתייה ושינה? לרוב השינה שהיא הדבר הבסיסי לקיומנו תגיע עם העייפות הגוברת ותגבר על כל מצב לא רציונלי ורגיל

      ואת המים נחפש עם רצון כללי של שרידה בכל מחיר. לעומת זאת העולם הווירטואלי מעלה לנו כאמור את סף הגירוי יותר יותר,וכיום ככל שהוא יותר  'ריאלי' הוא מספק לנו,במידה מסויימת יותר מידע אך השאיפה לידע או לחלופין ריאליזם מביאה אותנו להתנתק מהצרכים הפיזיים תוך כדי רצון למצוא אותם בעולם המקביל שבו אין לנו צורך בשינה שתייה אכילה ובזמן שהמציאות טופחת על פנינו לעיתים מאוחר מידי.

       

      בעתיד,עם בוא הWEB4 והיכולת למשש אנשים אחרים לגעת ולהריח להזיז חפצים עם המחשבה ולחוש מיידית בעזרת גירוי חשמלי במקום הנכון,אני לא אופתע אם התהליך שמתרחש כיום בעולם המשחקים ובעיקר לצעירים יפלג גם את הבוגרים או אלו שהתבגרו

      עם הזמן לאנשים שמשלבים את ההדמיה והווירטואליזציה המוחשית עם חיי היום יום,לעומת אלו שיקבלו השלמת נוזלים תוך כדי שיטוט אין סופי בעולם שמספק להם כמעט כל דבר מלבד מספר פעולות בסיסיות שבהם אדם מעיד על עצמאות גופנית ומחשבתית

       

      יהיה מעניין    

        26/1/08 18:48:

       

      צטט: לניר 2008-01-26 17:50:11

       

      צטט: udi.s 2008-01-26 15:16:14

      וודאות היא אשליה שנובעת מהצורך שלנו כבני אדם למצוא סדר היררכיה וקומפוזיציה, בטבע כל אלו לא קיימים.
      אהבה - :) ,,מצטער,, לא מתחיל עם זה בכלל, גדול עלי,,

      אודי,

      שמחתי למצוא אותך שוב. נעלמת לי מהרשת.

      ואשר לאהבה, אני מצטער על הרגשתך שזה גדול עליך. איך אפשר ללא כמיהה לאהבה?

      צביקה

      צבי ידידי

      אהבה ,, אני צרכן רציני של אהבה, רק שלכתוב על זה,,,זה גדול עלי

      סימפוניות של מילים ניכתבו על האהבה, על הטרוף והתשוקה על הדעיכה והנטישה, על ההתרגשות וההתרגלות והאכזבות והבגידות

      אהבת אמת,,, המשפט אהבת אמת מורכב שתי מילים שכל אחת יותר מורכבת מהשנייה

      אהבה - אומרים אהבה יש בעולם ,, מה זאת אהבה?,, אמר הביאליק הלאומי

      ואמת - או בפולנית - נו באמת

      האם אהבת האם לילדיה היא אותה האהבה שהיא חשה לבעלה או מאהבה ??

      האם "אהבת המולדת" היא אהבה??

      האם שאומרים על אדם שהוא אוהב כסף הוא באמת אוהב כסף??

      אהבה יכולה להתבטא בתלות שליטה כניעה כיבוש אובססיה הערצה חוסר אונים פחד

      שנאה קנאה ,,,

      אתה רואה,, גדול עלי :)

       

        26/1/08 18:12:

       

      צטט: ransom stark 2008-01-26 16:54:56

       

      נדמה לי שבעבר כבר חזרנו בתשובה לפני שחזרנו בשאלה. כנראה שזו גירסת 2.0 . 

       

      שמח שאתה פה

       

      אני צריך לחשוב על מה שכתבת. האם אינך מייחס לווב 2.0 ערך רב מדי?.

       

      צביקה לניר

        26/1/08 18:04:

       

      צטט: ezolda 2008-01-26 15:57:18

       

      אם תרשה לי אמשיל את הדבר לאכילה. במצבים מסויימים אנשים יעדיפו לאכול אוכל fast - י' זריז בלי להתעכב על הטעם, על המרקם, על תבלינים השונים, על המראה וכו. במצבים אחרים דווקא יעדיפו אוכל מושקע. יתעכבו על הטעם, הריח. התיבול. המרקם. המראה.

       

      במצבים מסויימים אעדיף תשובות מהירות. זריזות ולא חשוב לי מאיפה דברים הגיעו ולמה. במצבים אחרים כן ארצה להתעכב, להרהר, לעבד וכו

       

      שוב. מצויין !!

       

       

      הי איזולדה

       

      אני בהחלט מסכים עימך. יש עת לתשובות מהירות אך צריך למצוא גם את העת להאיט ובמקום לקבל ולפעול על פי ה- common sense, לעשות sense making. הבעיה היא שרובנו לא רק שלא מוצאים את הזמן והמרחב לעשות זאת, אלא גם מאבדים בהדרגה את הכשרון לכך.

       

      צביקה לניר

        26/1/08 17:52:

       

      צטט: קלועת צמה 2008-01-26 16:59:39

      ראשית, באשר לפוסט - ארגון מעניין של עובדות ידועות, תוך שילוב עם הרעיון שלך לגבי עניין הצורך בלצאת מאזור ה"ידיעה" אל אזור ה"חוסר ידיעה". נהניתי לקרוא.

      שנית, באשר לאמירה בפוסט - אתה קורא לדרך הנכונה "ניגודיות משלימה". הייתי אומרת "איזון" - החוכמה לשלב נכון בין דברים מנוגדים. איזון יכול בהחלט לחלץ אותנו מתוך מסגרת הידיעה שלנו.

      יכול לפתוח אל מקומות שאפילו איננו יודעים שהם קיימים.

      החיים מרתקים - יש לנו אתגר.

      קלועת צמה.

       

      'ניגודיות משלימה' אינה זהה ל'איזון'. ניגודיות משלימה היא מצב מתמיד של מתח ולא של שווי משקל.

       

      צביקה לניר

        26/1/08 17:50:

       

      צטט: udi.s 2008-01-26 15:16:14

      וודאות היא אשליה שנובעת מהצורך שלנו כבני אדם למצוא סדר היררכיה וקומפוזיציה, בטבע כל אלו לא קיימים.
      אהבה - :) ,,מצטער,, לא מתחיל עם זה בכלל, גדול עלי,,

      אודי,

       

      שמחתי למצוא אותך שוב. נעלמת לי מהרשת.

       

      ואשר לאהבה, אני מצטער על הרגשתך שזה גדול עליך. איך אפשר ללא כמיהה לאהבה?

       

      צביקה

        26/1/08 17:34:
      ציטוט: "למעט טקסטואלית, היו שותפים להבנת הטיעונים והדאגה לצדדים האפלים של ה-Web בהשפעתם על החשיבה והיצירתיות שלנו ושל ילדנו.

      טקסטואלית, לעומת זאת, הקדישה פוסט לטענה הרואה ב- Web רק טוב. אני מפנה אתכם אליו ואל טיעוניו. כאן עלי להעיר רק כי לכל טכנולוגיה  יש צדדים חיוביים  וצדדים אפלים"

      חשוב לי להדגיש: 

      * זה לא שאני חושבת שבאינטרנט יש רק טוב. לצערי, אני יודעת שככל תופעה שמעורבים בה אנשים, גם באינטרנט יש גוונים שונים, כולל אפלים.

      * אני באופן אישי מעדיפה להתמקד במה שטוב ומועיל, ולהתרחק ממה שלא טוב ובעל פוטנציאל להזיק. זה נכון באופן כללי, וגם בנושא הנידון.

      * בפוסט שלי אכן התמקדתי בחלק מהצדדים החיוביים, ובחיוביים בלבד, בחלק מהדרכים שהאינטרנט העשיר ומעשיר אותי באופן אישי.

      * לגבי ההיבטים הלא חיוביים באינטרנט, חשוב לדעת אותם כדי להישמר מהם וכדי ללמד את הילדים/ות ואת הנערים/ות כיצד להישמר מהם.

      * לא חושבת שהזמינות של המידע הוא אחד מההיבטים האפלים באינטרנט. לא חושבת שזה שקל למצוא מידע, תמונות וכו' באינטרנט פוגע בחשיבה וביצירתיות שלנו ושל הילדים/ות. לדעתי, להיפך.

       

       

       

        26/1/08 16:59:

      ראשית, באשר לפוסט - ארגון מעניין של עובדות ידועות, תוך שילוב עם הרעיון שלך לגבי עניין הצורך בלצאת מאזור ה"ידיעה" אל אזור ה"חוסר ידיעה". נהניתי לקרוא.

      שנית, באשר לאמירה בפוסט - אתה קורא לדרך הנכונה "ניגודיות משלימה". הייתי אומרת "איזון" - החוכמה לשלב נכון בין דברים מנוגדים. איזון יכול בהחלט לחלץ אותנו מתוך מסגרת הידיעה שלנו.

      יכול לפתוח אל מקומות שאפילו איננו יודעים שהם קיימים.

      החיים מרתקים - יש לנו אתגר.

        26/1/08 16:56:

       

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2008-01-26 14:35:13

      כתמיד, שמחה לשמור עבורך כוכב. האם זה מעיד על אובדן הפער גם אצלי?

       

      ובנימה רצינית יותר,

      רובנו לא יודעים להשתתף בתהליכים של שיתוף שילובי בינאישי וקהילתי בפיתוח ידע כזה.

      על כך אשמח ללמוד - כיצד לדעתך יש ליישם שיתוף נכון?

      ניצה יקרה

      על התהליכים של שיתוף שילובי בינאישי וקהילתי בפיתוח ידע אני מתכוון לכתוב באחד הפוסטים הבאים.

      ובינתיים בקשר לכוכב, ששמרת עבורי חשבתי שיהיה נחמד להשיב לך, (במקום בפרחים) בשירו של נתן זך:-

      איך זה שכוכב אחד

      לבד מעז. איך הוא מעז למען השם.

      כוכב אחד לבד.

      אני לא הייתי

      מעז. ואני בעצם לא לבד.

       

       

        26/1/08 16:54:

      "הקלות הגוגלית של חיפוש ומציאה מידית של תשובה לכל שאלה ביטלה את הפער בין השאלה והתשובה."

       

      נדמה לי שבעבר כבר חזרנו בתשובה לפני שחזרנו בשאלה. כנראה שזו גירסת 2.0 . 

        26/1/08 16:47:

       

      צטט: בנגורה 2008-01-26 11:38:14

       

      אגב, העליתי לך שאלה בפוסט הקודם ולא ענית לי. אז אחזור עליה-

      כשכתבת על חשיבה ניגודית בהקשר ללמידה או התפתחות,

      מה בקשר להכרה עם השטח ולמידה מתוך בנייה?

      מצפה לתשובתך המלומדת.

      נשיקה

      בנגורה

       

      אינני יודע כל. איני מומחה בבניה וזו הסיבה שלא עניתי לשאלתך.

       

      אנא קבלי זאת בהבנה.

       

      צביקה לניר

        26/1/08 15:57:

       

      א. מצויין

       

      ב. אני חושבת שמילת המפתח כאן היא: "עשויים". כלומר: לא בהכרח. אני מאמינה שבמצבים מסויימים אנשים לא מסתפקים במעבר החד הזה שבין ה K ל KNK וכן מהרהרים/ חושבים / מעבדים את התהליך אל ה NKK. למשל כשיש עניין ויש רצון להבין מאיפה דברים מגיעים ואיך הם מתהווים. 

       

      אם תרשה לי אמשיל את הדבר לאכילה. במצבים מסויימים אנשים יעדיפו לאכול אוכל fast - י' זריז בלי להתעכב על הטעם, על המרקם, על תבלינים השונים, על המראה וכו. במצבים אחרים דווקא יעדיפו אוכל מושקע. יתעכבו על הטעם, הריח. התיבול. המרקם. המראה.

       

      במצבים מסויימים אעדיף תשובות מהירות. זריזות ולא חשוב לי מאיפה דברים הגיעו ולמה. במצבים אחרים כן ארצה להתעכב, להרהר, לעבד וכו

       

      שוב. מצויין !!

       

       

        26/1/08 15:45:

      לפיני ו, אורן שי, קרין אלדאה, שולמית אפפל, אלי כהן, בנגורה, רון בירן, לאה אלטשולר ניצה צמרת וטקסטואלית - תודה לכולכם עבור תרומתכם.

      כל אחד מכם הוסיף היבטים נוספים להיבטים שהעליתי בפוסט זה וכולם, למעט טקסטואלית, היו שותפים להבנת הטיעונים והדאגה לצדדים האפלים של ה-Web בהשפעתם על החשיבה והיצירתיות שלנו ושל ילדנו.

      טקסטואלית, לעומת זאת, הקדישה פוסט לטענה הרואה ב- Web רק טוב. אני מפנה אתכם אליו ואל טיעוניו. כאן עלי להעיר רק כי לכל טכנולוגיה  יש צדדים חיוביים  וצדדים אפלים. בנו מותנה אם נדע להבחין ביניהם ואיזה צדדים נקרין על חיינו וחשיבתנו.

      צביקה לניר

        26/1/08 15:44:

      לניר יקר,

       

      קראתי את הפוסט שלך בעיון רב, יותר מהתובנה העמוקה שפרסת כה בהיר, אני מוצאת שקפלת חזון יפה נחוץ ועמוק.

       

      בתפיסתי, האינטרנט עדיין בבתוליו, השימוש שהחתך הרחב ביותר של משתמשים חברתיים ברשת משול לילד קטן שקיבל צעצוע חדש..

       

      מבלי להכביר במילים אתמצת כי אנו "האנשים" קובעים את האג'נדה האינטרנטית.

       

      אתה למעשה תיארת נישה חצובה ומוצקה לכניסה של מודלים אינטרנטיים מבוססי תוכן איכותי  וטכנולוגיית פרופיילינג ושיתוף מידעים באופן מאתגר ויצירתי.

       

      לסיכום: הפוסט שלך משיק באורח הדוק למודל אותו אני מפתחת והופתעתי לטובה למצוא אותך בעל תפיסה דומה לשלי.

       

      המשך לכתוב ולשתף. תודה רבה שבחרת כך.

       

      אור

        26/1/08 15:16:
      אי וודאות אהבה והWEB זאת בעניני הגרסה המעודכנת לסקס שקרים ווידאוטייפ
      הרקליטוס הסופיסט אמר "הכל זורם" PANTHA RHEI "אינך יכול לטבול את רגלך באותו הנהר פעמיים"
      וודאות היא אשליה שנובעת מהצורך שלנו כבני אדם למצוא סדר היררכיה וקומפוזיציה, בטבע כל אלו לא קיימים.
      אהבה - :) ,,מצטער,, לא מתחיל עם זה בכלל, גדול עלי,,
        26/1/08 14:49:

       

      צטט: עו"ד אילנה דור 2008-01-26 00:10:28

      שלום צבי,

       

      חזרתי וקראתי את הפוסט שלך שוב ושוב ועתה קל לי להגיב גם מהרציו: היכולת להישאר במתח הניגודי המשלים בין מה שאני יודע ובין מה שאני מרגיש ועדין איני יודע אותו - הוא היכולת להישאר ולהתנהל באיזור אי הודאות. היכולת הזו מצריכה אומץ, חוסן רגשי, סבלנות ואמונה גדולה. בעולם המודרני (שהאינטרנט הוא רק אחד מהביטויים שלו) הכל מהיר, זמין וקל להשגה, מה שמדכא את הרצון והיכולת לדחות סיפוקים, מקשה על העצירה ואפילו מוסיף  פחד שמא ההתעכבות באיזור אי הודאות תתגלה כבזבוז זמן והתעסקות בלא רלוונטי.

       

      אני מוצאת שהיכולת להתנהל באיזור אי הודאות מרגיעה ומחזירה את השליטה בחיים (אותה שליטה שאובדת במירוץ המטורף). רק כאשר עוצרים וצועדים צעדים קטנים יכולים לעבד את מה שקולטים ביעילות, לבחור, לבחון, להגיב נכון ולהגיע למקום שהכי מתאים לנו.

       

      הנושא קרוב לליבי. בעבודתי אני רואה את איבוד השליטה מקרוב. לכן התחברתי כל כך לפוסט שלך.

       

       

       

      אילנה

      בתגובה הראשונה שלך כתבת כי הפוסט קלע למשהו מאוד משמעותי ומדוייק אצלך ואת חייבת להגיב עליו מהבטן, אך על מנת להגיב מהשכל, את זקוקה לחזור ולקרוא אותו שוב ושוב.

      בתגובה השניה שלך כבר יכולת לתת את ההסברים הרציונאיים למה שלפני כן הרגשת.

      במילים אחרות יכולתי לאומר כי במקום להגיב מייד ולסגור את הפער בין ה- K וה- KNK, בחרת להשתהות, להרהר ולעשות רפלקציה של מה שהדברים שכתבתי עושים לך- כלומר, שהית במרחב ה- NKK.

      עסקת בהתמרה של הפוסט לחוויות ההתנסות שלך והתמרה זו איפשרה לך להאיר טפח מתחום ה- NKNK. 

      זה הוא סוד העונג וההעצמה האישית שאנו מרגישים כאשר אנו מגיעים לתגלית אישית חדשה, או להבנה חדשה של משמעות התנסותנו.

      וכפי שכתבת, את מוצאת כי היכולת הזו להתנהל בתחום אותו את מכנה איזור האי וודאות כמחזיר לך את השליטה (שאת מאבדת במרוץ המטורף) וכמרגיעה אותך. 

      כמה נהדר, כמה חכם, כמה אנושי וכמה אפשרי.

      אז למה אנו לא עושים זאת כדרך של שיגרה, כפי שאנו עושים לגבי פעולות אחרות דוגמת 'קבלת החלטות'?.

      צבי לניר 

        26/1/08 14:40:

      פוסט מאוד מאוד מעניין. *

       

      לדעתי, יש להבחין בין מה שאתה קישרת: בין הספר/הסרט על הגבר בעל הנכות הרגשית לבין העניינים האחרים. אני מבינה מדוע קישרת, אך לא מסכימה.

       

      ואת ההמשך ניתן לקרוא כאן.

       

      כתמיד, שמחה לשמור עבורך כוכב. האם זה מעיד על אובדן הפער גם אצלי?

       

      ובנימה רצינית יותר,

      רובנו לא יודעים להשתתף בתהליכים של שיתוף שילובי בינאישי וקהילתי בפיתוח ידע כזה.

      על כך אשמח ללמוד - כיצד לדעתך יש ליישם שיתוף נכון?

        26/1/08 13:15:

      מאמרך מעניין וחשוב ביותר והמסקנה שלי מכך שצריך להתחיל כבר מגיל צעיר חינוך לאומנויות שכן באמנות החלק של הידע הוא יחסית קטן והאמן נדרש לפתח מיומנויות ויכולות יצירתיות אותן לא יוכל לקבל ב

      WEB

      העיסוק בציור, מוסיקה תיאטרון וכו' ישמור על המין האנושי תמיד מלהפוך לרובוט המעתיק והמתוכנת

      ויאפשר לו לפעול בתוך הדואליות של החשיבה והיצירה

        26/1/08 13:04:

      עוד פוסט מרתק ומעורר מחשבה,

      תודה וכוכב..

        26/1/08 11:43:

       

      אכן גם אני מסכימה פוסט מרתק ונקודת מבט מעניינת

       

      מקום אי הודאות בחיינו לדעתי רק יגדל ודוקא בעידן ה- WEB אני מסכימה עם מה שנאמר כאן על ידי חלק מהמגיבים, הוא יציב אזור אי ודאות אחר וחדשה מזה המוכר לנו היום.

      הדוגמה של הויקי טובה לשם כך, ומניסיוני בויקי אשליית השיתופיות מוגבלת. בהתנסות הקצרה שלי גם אם ילדי היא מציבה בפניהם דילמות שונות מאלו המוכרות לנו עד היום וגם לאלו ידרשו פתרונות יצירתיים אחרים מאלה שאנו מורגלים להם.

       

      בנושא העצירה למחשבה יצירתית אני מסכימה שהיום יותר מאי פעם היא מורכבת יותר, אבל גם מאתגרת יותר. אבל כמו תמיד המטוטלת זזה בין הקצבות. כשהעולם האישי והציבורי יהיה רווי מהמרוץ (גם נפשנו מוגבלת) אני מאמינה תהיה תנועת איזון וחזרה לכיוונים שאתה סבור שיעלמו. הטבע האנושי בד"כ מאזן דיסוננס. ואם לא, אני לא רוצה לחשוב באיזה חברה יחיו נכדי וניניי.

       

      אני למשל מקבלת תגובות מאוד מעודדות על שנת השבתון שאני עומדת לקחת בשנה הבאה בדיוק על בסיס הדברים שנידונו כאן בעקבות הפוסט. פסק זמן בגיל 50+ לחשיבה יצירתית מה אני עומדת לעשות עם שארית חיי היפים. ונפרדת לשנה לפחות מתפקיד טוב בו אני מצליחה.בתקווה לנוע הלאה למשהו משמעותי שונה או אחר.אני עומדת להיכנס בכף ובבחירה לשנה של אי ודאות.

       

       

      שבת שלום

      וכוכב על הפוסט הוא בהחלט ראוי לכך.

      רינה

        26/1/08 11:38:

      התאהבות היא בגלל, אהבת אמת היא גם אהבה של  למרות. האהבה המתמשכת והזוגיות מחייבת התמודדות מתמדת עם הניגודית המשלימה הזו.

       

      זה משפט שאהבתי.והוא נכון בעיני. אז שיניתי את מקום המילה גם להבנתי...

      וכן יש לי עוד משהו בעניין-פעם המלאכים היו קרובים יותר. הנביאים היו מתהלכים בנינו.

      ולפני זה-אצבעות רגלנו היו ארוכות וגמישות ועזרו לנו לטפס על עצים.

      היום המלאכים לא קרובים, הנביאים נחשבים למשוגעים ונכלאים, ואצבעות רגלינו מנוונות.

      וזה האבולוציה ,רוחנית ופיסית כאחד.

      היום ב"עידן הגוגלי" (אהבתי גם את הביטוי הזה)

      אנשים רק חושבים שהם יודעים. ומה שהם משדרים הוא חלק מיחסי הציבור שלהם.

      התגובות הם יחסית לרייטינג שלהם. והכל זה אינסטנט לגמרי.

      האמת היא רק בלב. והוא נשגב ועולם לרוב האנושות.

      אגב, העליתי לך שאלה בפוסט הקודם ולא ענית לי. אז אחזור עליה-

      כשכתבת על חשיבה ניגודית בהקשר ללמידה או התפתחות,

      מה בקשר להכרה עם השטח ולמידה מתוך בנייה?

      מצפה לתשובתך המלומדת.

      נשיקה

        26/1/08 09:16:

      צבי

       

      הפוסט מרתק ומעמיק כרגיל. נהניתי לקרוא אותו.

       

      נהניתי לקרוא את דבריה של עו"ד אילנה דור חברתי, ואני בהחלט מסכים שהיכולת להיות באזור אי הוודאות חשובה מאין כמותה. כידוע לך אני אפילו חסיד של "הניגודיות המשלימה".

       

      יחד עם זאת אינני שותף לתחזית או לחשש המובע בפוסט הזה. לדעתי האנושות תלמד איך להתקיים ב"קלות הבלתי נסבלת של הקיום" תוך זמן קצר יותר ממה שניתן לשער כעת.

       

      סוגיית השיתוף בידע נראית לי קשורה לנושא הפוסט רק בעקיפין, ובכל אופן מסד המידע הזמין לנו לא תורם לדעתי בהכרח לאפקט המתואר כ"קלות הבלתי נסבלת של הקיום". אף אם הוא אכן מקל, נוצרים מיד אתגרים חדשים המבקשים התייחסות.

       

      בכל דור ודור חששו אנשים שהטכנולוגיה תשנה את חייהם לבלי שוב, ויש קהילות מעטות בהן יש איסור על שימוש בטכנולוגיה חדשה. הן היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.

       

      אלי

        26/1/08 08:41:
      גם אני כאן בין באי  כיתת הלימוד...תודה
        26/1/08 08:38:

      פוסט נהדר ומעניין......

       

       

        26/1/08 07:39:

      צבי,

       

      מסכים אתך וזה חלק ממה שנסיתי להסביר (אם כי אולי ביותר מדי מילים) בפוסטים שלי על פרופורציות בהתייחסות לרשת.

       

      בגלל זה, כשיש לילדים שלי להכין איזה סיכום לבית ספר, והם באופן טבעי רצים לוויקיפדיה לעשות copy/paste אני נוזף בהם ומסביר שלמרות שאני אוהד נלהב של הויקיפדיה, אז זה רק בתנאי שגם קוראים ומבינים מה שכתוב (ובטח אם כותבים שם).

       

      או כמו שכתוב במדריך למשתמש של כל ויקי שאני מקים, "הקהילה ממליצה אבל אתם מחליטים". 

        26/1/08 00:10:

      שלום צבי,

       

      חזרתי וקראתי את הפוסט שלך שוב ושוב ועתה קל לי להגיב גם מהרציו: היכולת להישאר במתח הניגודי המשלים בין מה שאני יודע ובין מה שאני מרגיש ועדין איני יודע אותו - הוא היכולת להישאר ולהתנהל באיזור אי הודאות. היכולת הזו מצריכה אומץ, חוסן רגשי, סבלנות ואמונה גדולה. בעולם המודרני (שהאינטרנט הוא רק אחד מהביטויים שלו) הכל מהיר, זמין וקל להשגה, מה שמדכא את הרצון והיכולת לדחות סיפוקים, מקשה על העצירה ואפילו מוסיף  פחד שמא ההתעכבות באיזור אי הודאות תתגלה כבזבוז זמן והתעסקות בלא רלוונטי.

       

      אני מוצאת שהיכולת להתנהל באיזור אי הודאות מרגיעה ומחזירה את השליטה בחיים (אותה שליטה שאובדת במירוץ המטורף). רק כאשר עוצרים וצועדים צעדים קטנים יכולים לעבד את מה שקולטים ביעילות, לבחור, לבחון, להגיב נכון ולהגיע למקום שהכי מתאים לנו.

       

      הנושא קרוב לליבי. בעבודתי אני רואה את איבוד השליטה מקרוב. לכן התחברתי כל כך לפוסט שלך.

       

       

       

        25/1/08 23:09:

      הפתעההחשש הזה קיים מזה עידן ועידנים, כשהאדם הקדמון חזר מהציד הוא שיתף את כולם בחלוקת השלל, מאז עברה איזה תקופה קצרה , חלו כמה שינויים בחיים, והאדם  נהיה כבר לא בן אדם, פוחד להתחלק דו משמעי בידע שצבר מחשש שישאר חסר כל,אין אמונה.

        25/1/08 19:19:

      יופי של פוסט. פשוט תובנה מדהימה בחדות שלה. אחזור ואקרא אותו שוב. פשוט הייתי חייבת להגיב מהבטן. תודה לך

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים