"אבו שוקרי המקורי מספר 1" מול "אבו שוקרי המקורי מספר 1" , שנים זה היה כך באבו גוש. אנחנו אכלנו אצל "אבו שוקרי המקורי מספר 1" , אצל אלי, זה שבצד שמאל, בצד המסגד, "אבו שוקרי המקורי מספר 1".
הבחירה לא היתה קלה, כי את אלי מ"אבו שוקרי המקורי מספר 1" ואת ג'ורג' מ-"אבו שוקרי המקורי מספר 1 " שממול, הכרנו עוד משנות התשעים, ממסעדת הפלמחי, ברחוב שמאי בירושלים.
תמיד היו פתוחים שם, גם בשבת. האוכל היה מזרחי, סביר, בשרים על הגריל ואני הייתי קרניבורית מצויה וחדשה בעיר הבירה. חבר הכיר לי את אלי המלצר, ואת ג'ורג' שעל הבשרים.
פתאום נסגרה פלמחי. אלי וג'ורג', גיסים מאבו גוש, פתחו במרכז הכפר מסעדונת קטנטנה והגישו חומוס וסלטים בלבד.
כמכרים ותיקים של בעלי המקום זכינו שם לכבוד מלכים, להנחות ניכרות ולצ'ופרים מעוררי חיך, ששכנינו לשולחן יכלו רק לקנא בהם. לא היה תפריט, לא היו מחירים. מחירה של קערת חומוס השתנה לפי מידת הקרבה שלך לאלי או לפי מצב רוחו בשעה נתונה.
אלי היה המלצר, המנהל ואיש יחסי הציבור, ג'ורג' היה על החומוס. אלי היה בעל בשר, ג'ורג' היה צמוק ורזה. שניהם היו חסרי שיניים. מהר מאד, כשהתור התחיל להתארך בכניסה לכוך הקטן, הצטרפו גם ילדי השניים ועזרו בעסק המשפחתי.
באחת השבתות, כשניסינו להכנס לחומוסיה, ג'ורג' כמעט חסם את כניסתינו, ניסה לשכנע אותנו שנכנס אליו אל החומוסיה שפתח ממול, אבו שוקרי המקורי מספר 1 על הכוך הקטן שנשאר ברשותו של אלי התנוסס שלט חדש, אבו שוקרי המקורי מספר 1. נאמנים לאלי עמדנו בפיתוייו של ג'ורג'. אף שכל פעם כשנכנסנו אל הכוך הקטן של אלי, הרגשנו כבוגדים והעדפנו לא להתקל במבטו של ג'ורג' מ-אבו שוקרי המקורי מספר 1, שממול.
שנים נקפו. הזמן לא עמד מלכת, אבו שוקרי המקורי מספר 1 ואבו שוקרי המקורי מספר 1 הרחיבו ושפצו את החומיסיות ונאבקו על כל לקוח. המאבק בין הגיסים קבל מימדים של מלחמת עולם, ששמעה הגיעה לעתונות. אבו גוש נחלקה לשניים, לקוחותיו ותומכיו של אבו שוקרי המקורי מספר 1 מול לקוחותיו, משפחתו ותומכיו של אבו שוקרי המקורי מספר 1. לא רק אבו גוש, ירושלים היתה כמרקחה.
איפה אוכלים היום, אצל אבו שוקרי המקורי או אצל אבו שוקרי המקורי, אף שטעמו של החומוס, המחירים ואפילו אורך התורים היו דומים בשתי החומוסיות.
אחר כך, אבדתי את מנין השנים, בהתערבות המוכתר המקומי, אולי ראש הכפר ואולי אף ראש הממשלה הוכרזה באבו גוש סולחה בין אבו שוקרי המקורי מספר 1 לאבו שוקרי המקורי מספר 1.
הסולחה, שנעשתה אז באבו גוש, נכנסה לויקיפדיה תחת הכותרת, "חומוס אבו שוקרי המקורי, יאללה סולחה", ועד היום היא מהווה השראה לכל הסולחות שעוד תבואנה עלינו לטובה. לא מאמינים, בבקשה תבדקו אותי:
אבו שוקרי המקורי מספר 1 שלנו, זה שבצד המסגד נסגר, הגיסים שוב עבדו יחד ותשקט אבו גוש ארבעים שנה.
לא, פחות מארבעים.
נדג'י, בנו של אלי, (אני מקווה שלא טעיתי בשמו) נהל את אבו שוקרי המקורי מספר 1 ביד רמה ובסבר פנים. מחיר קערת החומוס שוב השתנה לפי מראה הלקוח ומצב רוחו של נדג'י. הלקוחות זרמו, התורים התארכו, נדג'י העלה בשר וכרסו הלך לפניו, שלא לדבר על הג'יפים המפוארים שהוחלפו בזה אחר זה. לא אחת התרברב נדג'י כטוב ליבו וליבנו בקערת החומוס בבוכטות שהוא עושה.
למרות כבוד המלכים שלו זכינו, למרות המחירים המיוחדים, החומוס של אבו שוקרי המקורי מספר 1 אבד את טעמו המשובח, בסלט הירקות קשה היה לזהות את המרכיבים, והזבובים חגגו על האוכל יותר מאתנו. ובכן, מה נותר לנו לעשות, נמנענו מלאכול אצל אבו שוקרי המקורי מספר 1.
לפני מספר ימים, בדרך מתל אביב לירושלים, לא יודעת איזה שד כפה עצמו עליי, אולי הרעב ואולי הצורך לנוח מעט מהפקקים, אעצור רגע באבו גוש, חשבתי, אולי יש חדש תחת השמש, אולי השתפר החומוס ואולי בכלל לא היה גרוע כל כך. ואופס... אני מול המסגד אצל אבו שוקרי המקורי מספר 1.
בחור צעיר קבל את פניי בפתח. מה קרה, תהיתי, איפה כולם. אלי מת מזמן. לג'ורג' כבר אין כח לעבוד ובנדג'י ירו, אני הבן של נדג'י , בעוד שבוע אני מתחתן. מזל טוב, אבל איך, ככה, מי ירה בנדג'י, הוא בסדר, הוא חי, השתקם. תשעה כדורים ירו בו, לתוך הג'יפ. הוא יבוא עוד מעט.
ג'יפ מפואר התקרב ועצר סמוך לשפת המדרכה. נדג'י חדש יצא מפתחו, רזה, צווארו בסד והוא מתנועע לאט.
"מה קרה לך נאדג'י?" "אני בסדר, היתה לי תאונה". "תאונה?!" חזרתי על דבריו כלא מאמינה וכמעט הסגרתי את בנו, אבל איכשהו ברגע האחרון נצח השכל, הצלחתי לסתום את הפה בזמן. אבל עיניכם הרואות, במה שהצלחתי בעל פה, נכשלתי בכתב.
ולקינוח חברים, אחרי החומוס או לפניו, הנה על הראי, שמציב לנו סלמאן אבוג'בל מעוספיה, חבר כאן בקפה. מומלץ
http://cafe.themarker.com/post/2993868/?last_method=create
(C) כתבה באבא יאגה
|
תגובות (60)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אז בתיאבון ולבריאות
תודה, שמחה שנהנית מהנגוב!
תודה קביאר,כולו חומוס, ואכן כבר אין שם חומוס טוב באבו גוש, אבל כדאי לבוא כדי לקנות מלאי של מעמולים, הם עדיין נהדרים שם, לא בכיכר המרכזית, אלא ימינה ממנה, ברחוב צדדי
תודה, רבה, אכן הסטוריה, שלושים שנות חומוס, אם לא למעלה מזה
חומוס. כן. אוכל מה לעשות?
זה מה שבא לי עכשיו!
למרות השעה המוקדמת
וכתבת סוף! שזה טוב!
ברוך השם, כמו שאומרים בבירה
ועוד כל מיני מרעין בישין, שהופכים אוכל בריא לאוכל מעובד ותעשייתי
מקום יש ויש...
לא הבנתי אותך, גילה, אני צריכה הסבר
כורך דברים:
שכחת להוסיף שהחומוס התעשייתי מכיל הרבה עמילן לניפוח סתמי של המוצר.
הצלחתי. אופפפ, היה לא קל ..
---
שאינו נסתר, גלוי ואינו דורש חקירה.
אלולא אחקור איכה אגדל..?