כותרות TheMarker >
    ';
    0

    מה זה הקשקוש הזה "צו הרחקה" ?

    20 תגובות   יום שני, 30/9/13, 01:27

    כשהמשטרה מביאה לבית המשפט חשוד באיומים/אלימות נגד אשתו והשופטים פוסקים להוציא נגדו "צו הרחקה"- זה סימן שהם סבורים שהחשוד מסוכן

    אך אם כך חושבים עליו- מדוע הם מסתפקים בצו המגוחך, אשר אכיפתו מסתמכת אך ורק על רצונו הטוב של הנאשם?

    צו ההרחקה למעשה- נועד לכסת"ח את השופטים המקלים, במקרה אסון.

    הוא מאפשר להם לא להרגיז יותר מידי את הנאשם המרתיע, תוך מראית עין של קשיחות.

    מדובר בהימור על חיי המתלוננת ובכל מקרה בו ההימור נכשל- יש להעמיד את השופטים לדין על רשלנות.

    לא יתכן ששופט/ת הסבור שהחשוד אכן אדם מסוכן-  ימנע מלעצור אותו ולפקח עליו, עד תום ההליכים ותום הסכנה.

    לא יתכן שכשהמדינה סבורה שחיי המתלוננת בסכנה-היא תמליץ לה לעזוב את ביתה ולעבור למקלט במקום לכלוא את המסכן אותה.

    רק בעולם הפוך מכניסים להסגר את הצד המאוים ולא את הצד המאיים.

    רק בעולם מופקר, השופטים לא נותנים את הדין על פסיקותיהם הרשלנויות והקטלניות.

    כל שופט (וכל פסיכיאטר הנותן חוות דעת) צריך לדעת שאם פסיקותיו מסכנות את המתלונן- אז שיפסוק אחרת והיה ופסיקותיו אכן גרמו לפגיעה- שיתן את הדין. 

    שופטים, עובדים סוציאלים ופסיכיאטרים אשר שגו בהחלטתם, לא צריכים להנות מחסינות בפני הדין, בדיוק כפי שרופאים רשלניים לא מקבלים חסינות כזו.

    ביום בו ידעו אנשי המקצוע הנ"ל שהם ישלמו מחיר אישי על פסיקותיהם- הם יזהרו הרבה יותר מלשחרר חשודים אשר לדעתם שלהם- אי אפשר לסמוך על שפיותם.

    ביום שבו גברים המאיימים באלימות על נשותיהם יכלאו לתקופה ממושכת רק על עצם האיום- אנו צפויים לראות ירידה דרסטית במס' המקרים של אלימות במשפחה.

     

    ואם ניקח לדוגמא את מקרה הרצח הכפול במשפ' גור, ניווכח בכל שרשרת הפאשלונרים עליהם כתבתי.

    מדובר באשה שהחליטה להתגרש מבעלה האלים והקנאי, אשר עירבה את כל הגורמים הרלוונטים בדבר

    ומה עשו אותם גורמים?

    חוץ מהמשטרה שפעלה ללא דופי גם במקרה הזה, בכך שעצרה את המאיים כמתבקש, היו שופטים ששחררו אותו (כהרגלם) באותו "צו הרחקה" מגוחך הנתון לרצונו הטוב של המורחק וכן גורמי רווחה שלמרות עברו האלים של החשוד, מגנים עד היום על חוות דעתם הפוזיטיבית כלפיו ועל הערכתם שהרוצח "אינו מסוכן" וכל זאת- כשלמתלוננת המליצו אותן רשויות, "לקבל הגנה", כלומר- לעזוב את הבית ולהתחבא במקלט לנשים מוכות.

    אז האם באמת "אי אפשר היה למנוע את הרצח" כפי שהצטדקו בעלי התפקידים הרשלנים?

    השאלה שצריכה להשאל, אינה אם אפשר היה למנוע הרצח, אלא האם הרשויות עשו הכל כדי למנוע אותו והתשובה - ממש לא.

    אם המליצו למתלוננת לעבור למקלט ואם הוציאו כלפי החשוד צו הרחקה- סימן שהם חששו שיממש איומיו ואם חששו מכך- מדוע לא עצרו אותו עד תום ההליכים ותום הסכנה?

    איך זה שהפסיכיאטר קובע שהאיש אינו מסוכן, כשהוא מסתמך על פגישה (או פגישות) בקליניקה שבה הרוצח ודאי לא סיפר לו על מסוכנותו?

     אם עובדים סוציאלים שעוסקים במקרה הזה בקרוב, חושבים שאדם מאיים כאלי גור- אינו מסוכן, אז אין כל טעם להתחשב בעדויותיהם בבית המשפט.

    אם פסיכיטאר שאינו נביא, מעז לפסוק, שאין מסוכנות מצידו של אדם עם הסטוריה של אלימות- אז יש להעמידו לדין על רשלנות ולשלול ממנו את הרשיון.

    אם שופט/ת השומע את פרטי הסכסוך בין בני הזוג, חושב שהאיש מסוכן, אך מסתפק בצו הרחקה- יש להעמידו לדין על רשלנות ולבעוט אותו מכס המשפט.

     

    ולגבי הטענה שכל תלונת שווא תהפוך עכשיו למעצר מידי- אזכיר שהמעצר צריך להתבצע אך ורק בתנאי והשופט סבור שהחשוד מסוכן ובכך- אין הבדל בין תלונה זו, לכל תלונה אחרת שיכולה להפוך להרשעה מידית.

    גם תלונה על שוחד, זיוף וכו.

    אם השופט סבור שהתלונה היא שיקרית- אז אין כל צורך בצו מעצר או צו הרחקה וכמו בכל מקרה אחר, עליו להעמיד לדין את המעליל/ה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/10/13 15:40:

      צטט: עצבן 2013-10-02 13:31:16

      יכול להיות שצו ההרחקה לא יעיל - אבל כדי לדעת זאת צריך לעשות קצת מחקר - לראות כמה צווים כאלו ניתנים בשנה, כמה מהם מופרים, כמה מקרי רצח במשפחה יש - וכמה מהם נעשו על ידי אנשים שהפרו צו הרחקה. ללא נתוני סף אלו הפוסט הזה הוא סתם עוד טקסט פולחני בפולחן הפאניקה.

      צו הרחקה המבוסס על רצונו הטוב של המורחק נשמע לך דבר הגיוני?

      האם אתה צריך מחקר כדי להביע דעה בנושא?

      אם האיש שומר חוק- לא צריך לתת לו צו הרחקה ואם יש חשש שהוא מפר חוק, מדוע לסמוך עליו שלא יפר את צו ההרחקה (וזאת בזמן שיש חשש שמפר חוקים הרבה יותר חמורים כגון לא תרצח/תרביץ/תאיים/תחטוף וכו)

      - על פי ההיגיון שלך כל החוק הפלילי בישראל מבוסס על רצון טוב - הרי החוק נגד גנבה ואפילו רצח מבוסס על הרצון הטוב של הגנב או הרוצח.

      רק אם החוק נגד גניבה/רצח לא היה נאכף ומגובה בענישה של ממש לגנבים/רוצים, השוואתך היתה נכונה.

      כיוון שיש ענישה, אז לא מדובר רק על רצון טוב, אלא על הרתעה של ממש (וככל שהענישה מגוחכת יותר- כך ההרתעה קטנה יותר) 

      ואולי שווה לקבל את דעתך המלומדת ולהכניס כל אדם שעלול לגנוב או לרצוח לכלא.

      מי שמאיים לרצוח למשל, בהחלט צריך להאסר

      - אולי המילה מחקר מעט מוגזמת מספיק מספר לחיצות בגוגל כדי לדעת שהשנה 11 נשים נרצחו על ידי בן זוגם (שנה שעברה 4)

      כשמדברים על אלימות במשפחה הכוונה לא רק לרצח, אלא גם לאונס, מכות ואיומים, כך שהרבה יותר מ 11 נשים הן קורבן לתופעה הזו.

      במרבית המקרים אין לבן הזוג עבר פלילי כלשהו ולא הוגשו תלונות לרשויות הרווחה.

      "עבר פלילי" הוא מונח המתאר חשוד שכבר הורשע בעבר.

      למעשה רוב הפושעים אינם בעלי עבר פלילי רשום, אלא בלתי רשום, עד אשר מישהו מעז להתלונן נגדם והם מורשעים בכך.

      במילים אחרות- יש יותר פושעים מחוץ לכלא מאשר בתוך הכלא וההבדל בינהם זה שלאלו שבנפים יש רישום ולאלו שבחוץ אין רישום.

      לגבי אי הגשת התלונות לרשויות הרווחה- נשמע לי הגיוני מאוד.

      רק אדם תמים יתלונן לרשויות האלו שבמקרה הטוב ישיגו "צו הרחקה" ובמקרה הרע- לא יעשו כלום.

      אתה מוזמן לקחת דוגמא מהמקרה של רונית גור שהתלוננה לכל הגורמים, וכל הגורמים הפקירו אותה ואת בניה לבעלה חמום המוח.

      - הטענה שבכל פעם שצו הרחקה מוצא רק כאשר מדובר בעבריין מאד מוזרה, ואולי מעידה כאלף עדים על הבנתך בתחום

      הטענה שלי היא שצו הרחקה שאיש לא מפקח על ביצועו הוא מיותר לגמרי.

      לגבי זהות המורחק, אני מאמין שברוב המקרים מדובר באדם מאיים ובמיעוט המקרים באדם שגרושתו מעלילה עליו.

      ואולי על השאלה המוזרה כיצד אפשר להתחלחל ממקרים של רצח ילדים במשפחה - להיזכר (בצדק) באבות הרוצחים, ולשקוע באמנזיה כשמדובר באמהות רוצחות (רמז על פי המועצה לשלום הילד רוב רציחות הילדים במשפחה נעשו דווקא על ידי האם). יכול להיות שלאו דווקא הזעזוע מרצח ילדים הוא שהוליד את הפוסט הנ"ל, אלא אג'נדה כלשהי שתופסת על התופעה טרמפ? 

      א. אם יש תלונה אמינה כנגד אמא המאיימת לרצוח את ילדיה, יש כמובן לעצור גם אותה ולא להסתפק בצו הרחקה בלתי מפוקח.

      - זה לא העניין אתה מתייחס לכל הנושא באופן סטריאטיפי כפי שקל מאד לראות. תאר לך שאדם כמוך היה כותב שצריך להעניש בחומרה יהודים שגונבים - ורק בתגובה וכדרך אגב הוא היה מבהיר שאם יש מוסלמים שחוטאים גם בהם צריך לטפל? נדמה לי שדרך הביטוי הזאת נקראת בעברית גזענות.

      הסיבה שאני כותב בעיקר כנגד אלימות בעלים במשפחה ולא כנגד אלימות נשים במשפחה היא משום שמדובר בתופעה יותר שכיחה.

      אגב- רצח בתוך המשפחה, כן אופייני יותר לערבים מאשר ליהודים ואין פה שום גזענות אלא עובדות.


      ב. תופעה של רצח ילדים ע"י אמם (או אביהם), נדירה הרבה יותר מאשר רצח נשים ע"י בעליהן.

      כשרצח ילדים ע"י אמם יהפוך לנפוץ כמו רצח נשים ע"י בעליהן- אקדיש גם לכך פוסט, במידת הצורך.

      - אתה כמובן צודק השנה נרצחו 11 נשים על ידי בני זוגם, ורק מספר חסר חשיבות של 8 ילדים שנרצחו על ידי הוריהם. באמת הבדל תהומי

      א. יש לחשב את מס' הרוצחים במשפחה, לעומת מס' הרוצחות (אתה מוזמן לקרוא על 8 המקרים ולעדכן אותי מה גילית בנושא).

      ב. הפוסט שלי מתימר לעסוק בהרתעה כנגד אלימות במשפחה ולא רק כנגד רצח.


      נדמה לי שלא סתם נפקד המקום של "טעות" שיפוטית מעין זו - שכן לא יכולת שיפוט נכונה היא שעומדת, אלא שוט שאומר לשופטים תחמירו!!!. אבל זו לא הבעיה - אלא השפיטה על פי מדד התוצאה. שופט יכול וצריך לפסוק רק על פי הראיות המונחות לפניו. אם עיקר עיסוקו של השופט יפסיק להיות פסיקה על פי החוק ועל פי הראיות, ובמקום הפסיקה תתבסס על תסריטים אפשריים שהשופט ישרטט לעצמו או אז תפטר בעיית הנדל"ן של ארצנו כי רובנו נבלה את זמננו בכתלי הכלא.

      במקרים בהם אין אפשרות לספק ראיות (כגון- הטרדות, אלימות ואיומים, בלתי מתועדים) הפסיקה צריכה להתבסס על פי אמונו/אי אמונו של השופט לגרסת הצדדים.

      אם מאמין שהחשוד דל הראיות אשם- אז שלא ישחרר אותו

      ואם מאמין שהוא חף מפשע- אז שכן ישחרר אותו.

      נו זאת בעיה אם מערכת החוק שלנו - כשאין ראיות לא ניתן להרשיע- ואגם לא ניתן להעניש.

      זה לא מדוייק. ישנם מקרים בהם אמון השופט מספיקה כדי להרשיע חשוד.

      למעשה, נדמה לי שברוב המקרים העוסקים בעבירות מין ואיומים או אלימות שעבר ממנה זמן כך שאין סימנים פיזים על הגוף- אז אין ראיות ובכל זאת- יש הרשעות.

      הבעיה היא שגם כשהשופטים מרשיעים ומשכונעים כי עומד מולם עבריין אלים- הם תמיד נותנים ענישה מגוחת.

      יכול להיות שאנו צריכים לאמץ מערכת חוק אחרת על פיה אדם אשם עד שלא הוכחה אשמתו.

      המונח "זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו" הוא מונח טכני, שהרי אדם יכול להיות זכאי גם אם בית המשפט חושב שהוא אשם.

      מה שצריך להבין זה שכל אדם הוא בחזקת חשוד, עד אשר יוכח לנו אחרת. לא אשם וגם לא זכאי- אלא חשוד.

       

      אפס נראה לי שהבעיה המרכזית בפוסט (בעצם בסדרת הפוסטים) היא החיבה הרבה לעונשים - והאמונה שלו רק נחמיר את העונשים כל צרותינו יפתרו. לראיה ההצעה המקורית להעניש גם את השופטים (הרחמנים). מצד אחד רובנו מקבלים את ההנחה שעונשים מרחיקים את העבריין מהסביבה ומרתיעים אחרים - ולכן יש להם חשיבות ביצירת חברה - אבל נדמה לי שרובנו מביט עליהם כרע הכרחי - בטח ובטח שלא כפתרון לכל תקלה.

      לא טענתי שכל צרותנו יפתרו ושבכך יושג פתרון לכל תקלה. טענתי שלהחמרת ענישה יש אפקט הרתעתי וחינוכי על הציבור ובכך- יפחית את אחוזי הפשיעה.

      נדמה לי שזה לא הפוסט הראשון שאני מגיב אצלך ותמיד יש אצלך נוסחה אחת למיגור הרוע עונש. לכן נדמה לי שההגדה שהוגדרה אכן מתאימה במקרה שלך. וכפי שטענתי יש גורמים שמסייעים פי כמה למיגור פשע ולצערי הם אף פעם לא מצעו מקום בפוסטים שלך

      ודאי שיש גורמים נוספים למיגור הפשע ואשמח אם תכתוב עליהם פוסטים.

      החמרת ענישה כאמור, היא מה שהשופטים צריכים ויכולים לעשות בנדון ובאופן מידי.

      תחום החינוך הוא גם דבר שיש לעשותו והוא גם לוקח יותר זמן כמובן.

       

      מחקרים שבדקו את הקשר בין החמרת העונש לבין הירידה במעגל הפשיעה לא הגיעו לתוצאות חד משמעיות.

      לא צריך מחקר כדי לדעת את המובן מאליו, שלענישה חמורה יש אפקט מרתיע.

      כדי שגם אתה תבין זאת, שאל את עצמך (ותענה בכנות) האם רמת הפשיעה תרד או תעלה, אם יוחלט להמיר את עונשי המאסר השונים, לקנס של 50 שח.

      זה מה שאני אוהב אצלך - שאתה יודע הכל מלכתחילה ולא צריך לבדוק שום דבר. בפועל המדינות אם אחוז הפשיעה הנמוך לא מתאפיינים כלל בחוקים דרקונים (להוציא את סינגפור) אלא במערכת רווחה (כולל חינוך) מפותחת. אולי בכל זאת שווה לעשות כמה בדיקות לפני שאדם מעיד על בורותו.

      אני מציע שבמקום לדבר על בורות, תענה לשאלה ששאלתי:

      האם רמת הפשיעה תרד או תעלה, אם יוחלט להמיר את עונשי המאסר השונים, לקנס של 50 שח?

      יתר על כן - בבדיקות שנערכו בבתי כלא - רוב האסירים המשוחררים חוזרים לפשוע (למרות שקיבלו עונש מרתיע) לכלל הזה יש יוצא מן הכלל מאוד מפתיע של עבריינים משוקמים (במיוחד כאלו שעברו שיקום נפשי יחד עם שיקום מקצועי). 

      החמרת ענישה אינה באה ע"ח חינוך או שיקום עבריינים.

      אם בישראל אין שום צעד לגבי שיקום עבריינים, אז כמובן ששחרורם של עבריינים לא משוקמים להמשך הפשע ברחוב הוא טעות ורשלנות של המשחרר, אשר מסכן חיי אדם ועליו לתת על כך את הדין.

      אם שופט למשל, יודע שעונש של שנתיים לא ישיג את המטרה- אז שיתן עונש של 12 שנה ואם לאחר 12 שנה הגורמים המוסמכים, מעריכים שהחשוד עדיין מסוכן- יש להאריך את תקופת המאסר עד שיחליטו אחרת.

       

      יש הרבה גורמים שמעלים את רמת הפשע (וחומרת העונש - הוא אחד הפחותים מבניהם). אצלי לפחות עולה תחושה מאוד לא נעימה מהתשוקה הרבה לעונש שעולה בפוסט (כאילו האב הרעיוני שלהם הוא המרקיז דה סאד).

      התשוקה שלי היא לעשיית צדק ולהפסקת הריחום על אכזרים, הגורמת להתאכזרות לרחמנים.

      אם ניתן היה לעשות זאת רק ב"נו נו נו"- אז יופי.

      כיוון שבלי החמרת ענישה, הציבור לא מפחד לעבור על החוק, אז יש צורך בענישה מחמירה, שתרתיע אותו.

      אני מאוד אוהב את המשפט על מי שמרחם על אכזרים סופו שהוא מתאכזר לרחמנים - אבל בפועל המצב די הפוך מי שמתאכזר לאכזרים - מי שהפריזמה שלו להבנת המציאות היא אכזריות סופו שהוא יתאכזר לכל אחד.

      כלומר, לדעתך- מי שנותן עונש חמור על פשע חמור, צפוי להתאכזר לכל אחד?

      בפעול אחוז הרציחות במדינות עם עונש מוות גבוה (ואולי בהרבה) ממדינות בהם אין עונש מוות.

      ההשוואה לא צריכה להיות בין מדינות עם עונש מוות לכאלו בלי עונש מוות, אלא בתוך אותה מדינה.

      על הסוקרים לשאול מה יהיה אחוז הפשיעה באותה מדינה, אם יבטלו את עונש המוות וימירו אותו לתקופת מאסר מגוחכת (או קנס של 50שח)

      העונש אינו מיותר אבל מיותר לזבוח לו - ולראותו כמושיע.

      למה לדעתך העונש אינו מיותר?

        2/10/13 18:30:

      צטט: pov 2013-10-02 14:23:33

      צטט: עצבן 2013-10-02 13:31:16

      יכול להיות שצו ההרחקה לא יעיל - אבל כדי לדעת זאת צריך לעשות קצת מחקר - לראות כמה צווים כאלו ניתנים בשנה, כמה מהם מופרים, כמה מקרי רצח במשפחה יש - וכמה מהם נעשו על ידי אנשים שהפרו צו הרחקה. ללא נתוני סף אלו הפוסט הזה הוא סתם עוד טקסט פולחני בפולחן הפאניקה.

      צו הרחקה המבוסס על רצונו הטוב של המורחק נשמע לך דבר הגיוני?

      האם אתה צריך מחקר כדי להביע דעה בנושא?

      אם האיש שומר חוק- לא צריך לתת לו צו הרחקה ואם יש חשש שהוא מפר חוק, מדוע לסמוך עליו שלא יפר את צו ההרחקה (וזאת בזמן שיש חשש שמפר חוקים הרבה יותר חמורים כגון לא תרצח/תרביץ/תאיים/תחטוף וכו)

       

      - על פי ההיגיון שלך כל החוק הפלילי בישראל מבוסס על רצון טוב - הרי החוק נגד גנבה ואפילו רצח מבוסס על הרצון הטוב של הגנב או הרוצח. ואולי שווה לקבל את דעתך המלומדת ולהכניס כל אדם שעלול לגנוב או לרצוח לכלא.

      - אולי המילה מחקר מעט מוגזמת מספיק מספר לחיצות בגוגל כדי לדעת שהשנה 11 נשים נרצחו על ידי בן זוגם (שנה שעברה 4) במרבית המקרים אין לבן הזוג עבר פלילי כלשהו ולא הוגשו תלונות לרשויות הרווחה.

      - הטענה שבכל פעם שצו הרחקה מוצא רק כאשר מדובר בעבריין מאד מוזרה, ואולי מעידה כאלף עדים על הבנתך בתחום


      ואולי על השאלה המוזרה כיצד אפשר להתחלחל ממקרים של רצח ילדים במשפחה - להיזכר (בצדק) באבות הרוצחים, ולשקוע באמנזיה כשמדובר באמהות רוצחות (רמז על פי המועצה לשלום הילד רוב רציחות הילדים במשפחה נעשו דווקא על ידי האם). יכול להיות שלאו דווקא הזעזוע מרצח ילדים הוא שהוליד את הפוסט הנ"ל, אלא אג'נדה כלשהי שתופסת על התופעה טרמפ? 

      א. אם יש תלונה אמינה כנגד אמא המאיימת לרצוח את ילדיה, יש כמובן לעצור גם אותה ולא להסתפק בצו הרחקה בלתי מפוקח.

      - זה לא העניין אתה מתייחס לכל הנושא באופן סטריאטיפי כפי שקל מאד לראות. תאר לך שאדם כמוך היה כותב שצריך להעניש בחומרה יהודים שגונבים - ורק בתגובה וכדרך אגב הוא היה מבהיר שאם יש מוסלמים שחוטאים גם בהם צריך לטפל? נדמה לי שדרך הביטוי הזאת נקראת בעברית גזענות.


      ב. תופעה של רצח ילדים ע"י אמם (או אביהם), נדירה הרבה יותר מאשר רצח נשים ע"י בעליהן.

      כשרצח ילדים ע"י אמם יהפוך לנפוץ כמו רצח נשים ע"י בעליהן- אקדיש גם לכך פוסט, במידת הצורך.

       

       

      - אתה כמובן צודק השנה נרצחו 11 נשים על ידי בני זוגם, ורק מספר חסר חשיבות של 8 ילדים שנרצחו על ידי הוריהם. באמת הבדל תהומי


      ואולי ההערה החוקית ליצר מצב של "רשלנות משפטית" (אולי כהקבלה לרשלנות רפואית) - על פיה - במידה ונאשם יצא זכאי - או אפילו לא הוטל עליו עונש מספיק - והוא חזר לפשוע או אז השופט צריך לעמוד למשפט בעבור רשלנות משפטית. את מעיין החכמה הזה באמת קשה לקלוט בפעם אחת. אולי שווה להזכיר שהכותב ציין מקרה בו השופט היה קל מדי - וממוחו נשכח לחלוטין שיש גם אפשרות שנייה שבה השופט היה קשה מדי (שלא לדבר על מקרים שאנשים הורשעו על לא עוול בכפם).

      הדבר לא נשכח כלל. כתבתי שיש להעמיד שופט לדין על רשלנות במידה והוא מתרשל- גם עם הקל על פושע וגם אם החמיר עם חף מפשע.

       

      אם זה לא נשכח זה בוודאי הושמט (כי לא היה אזכור לכך) 


      נדמה לי שלא סתם נפקד המקום של "טעות" שיפוטית מעין זו - שכן לא יכולת שיפוט נכונה היא שעומדת, אלא שוט שאומר לשופטים תחמירו!!!. אבל זו לא הבעיה - אלא השפיטה על פי מדד התוצאה. שופט יכול וצריך לפסוק רק על פי הראיות המונחות לפניו. אם עיקר עיסוקו של השופט יפסיק להיות פסיקה על פי החוק ועל פי הראיות, ובמקום הפסיקה תתבסס על תסריטים אפשריים שהשופט ישרטט לעצמו או אז תפטר בעיית הנדל"ן של ארצנו כי רובנו נבלה את זמננו בכתלי הכלא.

      במקרים בהם אין אפשרות לספק ראיות (כגון- הטרדות, אלימות ואיומים, בלתי מתועדים) הפסיקה צריכה להתבסס על פי אמונו/אי אמונו של השופט לגרסת הצדדים.

      אם מאמין שהחשוד דל הראיות אשם- אז שלא ישחרר אותו

      ואם מאמין שהוא חף מפשע- אז שכן ישחרר אותו.

       

      נו זאת בעיה אם מערכת החוק שלנו - כשאין ראיות לא ניתן להרשיע - ואגם לא ניתן להעניש. יכול להיות שאנו צריכים לאמץ מערכת חוק אחרת על פיה אדם שם עד שלא הוכחה אשמתו.

       


      אפס נראה לי שהבעיה המרכזית בפוסט (בעצם בסדרת הפוסטים) היא החיבה הרבה לעונשים - והאמונה שלו רק נחמיר את העונשים כל צרותינו יפתרו. לראיה ההצעה המקורית להעניש גם את השופטים (הרחמנים). מצד אחד רובנו מקבלים את ההנחה שעונשים מרחיקים את העבריין מהסביבה ומרתיעים אחרים - ולכן יש להם חשיבות ביצירת חברה - אבל נדמה לי שרובנו מביט עליהם כרע הכרחי - בטח ובטח שלא כפתרון לכל תקלה.

      לא טענתי שכל צרותנו יפתרו ושבכך יושג פתרון לכל תקלה. טענתי שלהחמרת ענישה יש אפקט הרתעתי וחינוכי על הציבור ובכך- יפחית את אחוזי הפשיעה.

       

      .

      נדמה לי שזה לא הפוסט הראשון שאני מגיב אצלך ותמיד יש אצלך נוסחה אחת למיגור הרוע עונש. לכן נדמה לי שההגדה שהוגדרה אכן מתאימה במקרה שלך. וכפי שטענתי יש גורמים שמסייעים פי כמה למיגור פשע ולצערי הם אף פעם לא מצעו מקום בפוסטים שלך

       

      מחקרים שבדקו את הקשר בין החמרת העונש לבין הירידה במעגל הפשיעה לא הגיעו לתוצאות חד משמעיות.

      לא צריך מחקר כדי לדעת את המובן מאליו, שלענישה חמורה יש אפקט מרתיע.

      כדי שגם אתה תבין זאת, שאל את עצמך (ותענה בכנות) האם רמת הפשיעה תרד או תעלה, אם יוחלט להמיר את עונשי המאסר השונים, לקנס של 50 שח.

       

      זה מה שאני אוהב אצלך - שאתה יודע הכל מלכתחילה ולא צריך לבדוק שום דבר. בפועל המדינות אם אחוז הפשיעה הנמוך לא מתאפיינים כלל בחוקים דרקונים (להוציא את סינגפור) אלא במערכת רווחה (כולל חינוך) מפותחת. אולי בכל זאת שווה לעשות כמה בדיקות לפני שאדם מעיד על בורותו. יתר על כן - בבדיקות שנערכו בבתי כלא - רוב האסירים המשוחררים חוזרים לפשוע (למרות שקיבלו עונש מרתיע) לכלל הזה יש יוצא מן הכלל מאוד מפתיע של עבריינים משוקמים (במיוחד כאלו שעברו שיקום נפשי יחד עם שיקום מקצועי). 

       

      יש הרבה גורמים שמעלים את רמת הפשע (וחומרת העונש - הוא אחד הפחותים מבניהם). אצלי לפחות עולה תחושה מאוד לא נעימה מהתשוקה הרבה לעונש שעולה בפוסט (כאילו האב הרעיוני שלהם הוא המרקיז דה סאד).

      התשוקה שלי היא לעשיית צדק ולהפסקת הריחום על אכזרים, הגורמת להתאכזרות לרחמנים.

      אם ניתן היה לעשות זאת רק ב"נו נו נו"- אז יופי.

      כיוון שבלי החמרת ענישה, הציבור לא מפחד לעבור על החוק, אז יש צורך בענישה מחמירה, שתרתיע אותו.

       

      אני מאוד אוהב את המשפט על מי שמרחם על אכזרים סופו שהוא מתאכזר לרחמנים - אבל בפועל המצב די הפוך מי שמתאכזר לאכזרים - מי שהפריזמה שלו להבנת המציאות היא אכזריות סופו שהוא יתאכזר לכל אחד. בפעול אחוז הרציחות במדינות עם עונש מוות גבוה (ואולי בהרבה) ממדינות בהם אין עונש מוות. העונש אינו מיותר אבל מיותר לזבוח לו - ולראותו כמושיע.

        2/10/13 14:23:

      צטט: עצבן 2013-10-02 13:31:16

      יכול להיות שצו ההרחקה לא יעיל - אבל כדי לדעת זאת צריך לעשות קצת מחקר - לראות כמה צווים כאלו ניתנים בשנה, כמה מהם מופרים, כמה מקרי רצח במשפחה יש - וכמה מהם נעשו על ידי אנשים שהפרו צו הרחקה. ללא נתוני סף אלו הפוסט הזה הוא סתם עוד טקסט פולחני בפולחן הפאניקה.

      צו הרחקה המבוסס על רצונו הטוב של המורחק נשמע לך דבר הגיוני?

      האם אתה צריך מחקר כדי להביע דעה בנושא?

      אם האיש שומר חוק- לא צריך לתת לו צו הרחקה ואם יש חשש שהוא מפר חוק, מדוע לסמוך עליו שלא יפר את צו ההרחקה (וזאת בזמן שיש חשש שמפר חוקים הרבה יותר חמורים כגון לא תרצח/תרביץ/תאיים/תחטוף וכו)

      ואולי על השאלה המוזרה כיצד אפשר להתחלחל ממקרים של רצח ילדים במשפחה - להיזכר (בצדק) באבות הרוצחים, ולשקוע באמנזיה כשמדובר באמהות רוצחות (רמז על פי המועצה לשלום הילד רוב רציחות הילדים במשפחה נעשו דווקא על ידי האם). יכול להיות שלאו דווקא הזעזוע מרצח ילדים הוא שהוליד את הפוסט הנ"ל, אלא אג'נדה כלשהי שתופסת על התופעה טרמפ? 

      א. אם יש תלונה אמינה כנגד אמא המאיימת לרצוח את ילדיה, יש כמובן לעצור גם אותה ולא להסתפק בצו הרחקה בלתי מפוקח.

      ב. תופעה של רצח ילדים ע"י אמם (או אביהם), נדירה הרבה יותר מאשר רצח נשים ע"י בעליהן.

      כשרצח ילדים ע"י אמם יהפוך לנפוץ כמו רצח נשים ע"י בעליהן- אקדיש גם לכך פוסט, במידת הצורך.

      ואולי ההערה החוקית ליצר מצב של "רשלנות משפטית" (אולי כהקבלה לרשלנות רפואית) - על פיה - במידה ונאשם יצא זכאי - או אפילו לא הוטל עליו עונש מספיק - והוא חזר לפשוע או אז השופט צריך לעמוד למשפט בעבור רשלנות משפטית. את מעיין החכמה הזה באמת קשה לקלוט בפעם אחת. אולי שווה להזכיר שהכותב ציין מקרה בו השופט היה קל מדי - וממוחו נשכח לחלוטין שיש גם אפשרות שנייה שבה השופט היה קשה מדי (שלא לדבר על מקרים שאנשים הורשעו על לא עוול בכפם).

      הדבר לא נשכח כלל. כתבתי שיש להעמיד שופט לדין על רשלנות במידה והוא מתרשל- גם עם הקל על פושע וגם אם החמיר עם חף מפשע.

      נדמה לי שלא סתם נפקד המקום של "טעות" שיפוטית מעין זו - שכן לא יכולת שיפוט נכונה היא שעומדת, אלא שוט שאומר לשופטים תחמירו!!!. אבל זו לא הבעיה - אלא השפיטה על פי מדד התוצאה. שופט יכול וצריך לפסוק רק על פי הראיות המונחות לפניו. אם עיקר עיסוקו של השופט יפסיק להיות פסיקה על פי החוק ועל פי הראיות, ובמקום הפסיקה תתבסס על תסריטים אפשריים שהשופט ישרטט לעצמו או אז תפטר בעיית הנדל"ן של ארצנו כי רובנו נבלה את זמננו בכתלי הכלא.

      במקרים בהם אין אפשרות לספק ראיות (כגון- הטרדות, אלימות ואיומים, בלתי מתועדים) הפסיקה צריכה להתבסס על פי אמונו/אי אמונו של השופט לגרסת הצדדים.

      אם מאמין שהחשוד דל הראיות אשם- אז שלא ישחרר אותו

      ואם מאמין שהוא חף מפשע- אז שכן ישחרר אותו.

      אפס נראה לי שהבעיה המרכזית בפוסט (בעצם בסדרת הפוסטים) היא החיבה הרבה לעונשים - והאמונה שלו רק נחמיר את העונשים כל צרותינו יפתרו. לראיה ההצעה המקורית להעניש גם את השופטים (הרחמנים). מצד אחד רובנו מקבלים את ההנחה שעונשים מרחיקים את העבריין מהסביבה ומרתיעים אחרים - ולכן יש להם חשיבות ביצירת חברה - אבל נדמה לי שרובנו מביט עליהם כרע הכרחי - בטח ובטח שלא כפתרון לכל תקלה.

      לא טענתי שכל צרותנו יפתרו ושבכך יושג פתרון לכל תקלה. טענתי שלהחמרת ענישה יש אפקט הרתעתי וחינוכי על הציבור ובכך- יפחית את אחוזי הפשיעה.

      מחקרים שבדקו את הקשר בין החמרת העונש לבין הירידה במעגל הפשיעה לא הגיעו לתוצאות חד משמעיות.

      לא צריך מחקר כדי לדעת את המובן מאליו, שלענישה חמורה יש אפקט מרתיע.

      כדי שגם אתה תבין זאת, שאל את עצמך (ותענה בכנות) האם רמת הפשיעה תרד או תעלה, אם יוחלט להמיר את עונשי המאסר השונים, לקנס של 50 שח.

      יש הרבה גורמים שמעלים את רמת הפשע (וחומרת העונש - הוא אחד הפחותים מבניהם). אצלי לפחות עולה תחושה מאוד לא נעימה מהתשוקה הרבה לעונש שעולה בפוסט (כאילו האב הרעיוני שלהם הוא המרקיז דה סאד).

      התשוקה שלי היא לעשיית צדק ולהפסקת הריחום על אכזרים, הגורמת להתאכזרות לרחמנים.

      אם ניתן היה לעשות זאת רק ב"נו נו נו"- אז יופי.

      כיוון שבלי החמרת ענישה, הציבור לא מפחד לעבור על החוק, אז יש צורך בענישה מחמירה, שתרתיע אותו.

        2/10/13 13:31:

      .. קשה לדעת מאיפה להתחיל

       

      אולי ממדד הפאניקה. נכון שמקרה של הורה הרוצח את ילדיו מזעזע - אבל הרעיון שפאניקה תהיה הכלי על פיו אנחנו בוחנים את המציאות (ומכאן גוזרים חוקים) בעייתי. כמובן שמדובר בתופעה כיוון שפאניקה היא אחד הכלים הידועים להשגת רייטינג. כך קורה שרבים במדינה עובדים לפאניקה וממנה יוצאת השקפת עולמם. יכול להיות שצו ההרחקה לא יעיל - אבל כדי לדעת זאת צריך לעשות קצת מחקר - לראות כמה צווים כאלו ניתנים בשנה, כמה מהם מופרים, כמה מקרי רצח במשפחה יש - וכמה מהם נעשו על ידי אנשים שהפרו צו הרחקה. ללא נתוני סף אלו הפוסט הזה הוא סתם עוד טקסט פולחני בפולחן הפאניקה.

       

      ואולי על השאלה המוזרה כיצד אפשר להתחלחל ממקרים של רצח ילדים במשפחה - להיזכר (בצדק) באבות הרוצחים, ולשקוע באמנזיה כשמדובר באמהות רוצחות (רמז על פי המועצה לשלום הילד רוב רציחות הילדים במשפחה נעשו דווקא על ידי האם). יכול להיות שלאו דווקא הזעזוע מרצח ילדים הוא שהוליד את הפוסט הנ"ל, אלא אג'נדה כלשהי שתופסת על התופעה טרמפ? 

       

      ואולי ההערה החוקית ליצר מצב של "רשלנות משפטית" (אולי כהקבלה לרשלנות רפואית) - על פיה - במידה ונאשם יצא זכאי - או אפילו לא הוטל עליו עונש מספיק - והוא חזר לפשוע או אז השופט צריך לעמוד למשפט בעבור רשלנות משפטית. את מעיין החכמה הזה באמת קשה לקלוט בפעם אחת. אולי שווה להזכיר שהכותב ציין מקרה בו השופט היה קל מדי - וממוחו נשכח לחלוטין שיש גם אפשרות שנייה שבה השופט היה קשה מדי (שלא לדבר על מקרים שאנשים הורשעו על לא עוול בכפם). נדמה לי שלא סתם נפקד המקום של "טעות" שיפוטית מעין זו - שכן לא יכולת שיפוט נכונה היא שעומדת, אלא שוט שאומר לשופטים תחמירו!!!. אבל זו לא הבעיה - אלא השפיטה על פי מדד התוצאה. שופט יכול וצריך לפסוק רק על פי הראיות המונחות לפניו. אם עיקר עיסוקו של השופט יפסיק להיות פסיקה על פי החוק ועל פי הראיות, ובמקום הפסיקה תתבסס על תסריטים אפשריים שהשופט ישרטט לעצמו או אז תפטר בעיית הנדל"ן של ארצנו כי רובנו נבלה את זמננו בכתלי הכלא.

       

      אפס נראה לי שהבעיה המרכזית בפוסט (בעצם בסדרת הפוסטים) היא החיבה הרבה לעונשים - והאמונה שלו רק נחמיר את העונשים כל צרותינו יפתרו. לראיה ההצעה המקורית להעניש גם את השופטים (הרחמנים). מצד אחד רובנו מקבלים את ההנחה שעונשים מרחיקים את העבריין מהסביבה ומרתיעים אחרים - ולכן יש להם חשיבות ביצירת חברה - אבל נדמה לי שרובנו מביט עליהם כרע הכרחי - בטח ובטח שלא כפתרון לכל תקלה. מחקרים שבדקו את הקשר בין החמרת העונש לבין הירידה במעגל הפשיעה לא הגיעו לתוצאות חד משמעיות. יש הרבה גורמים שמעלים את רמת הפשע (וחומרת העונש - הוא אחד הפחותים מבניהם). אצלי לפחות עולה תחושה מאוד לא נעימה מהתשוקה הרבה לעונש שעולה בפוסט (כאילו האב הרעיוני שלהם הוא המרקיז דה סאד).

        2/10/13 12:24:

      צטט: noami4u 2013-10-02 11:52:43

      אני "מרים ידיים" . אי אפשר להתווכח עם מטומטם. אם לפי ההיגיון העקמומי שלך כאשר לגבי 65-70% מהנעצרים לא מוגש כתב אישום (משום שאין ראיות להגשת כתב אישום נגדם ) - משמעות הדבר מבחינתך היא "שחרור סיטונאי של עבריינים לחופשי " ( שים לב - מבחינתך אדגם הוא עברין גם אם אין ראיות נגדו !!!) - כי אז אתה, וחבר הצווחניות שאיתך, לא פחות מאשר התגלמות הטימטום עלי אדמות. עם אוויל מסוגך מיותר להשחית מילים.

       

      הפרקליטות ידועה כסוגרת תיקים של עברייני מין, אלימות ואיומים, לא משום שאינה מאמינה למתלוננות ולחוקרי המשטרה, אשר תומכים בהעמדה לדין, אלא משום שחוששת מחוסר בראיות שידרש להרשעת הפושע ועל כן, כשכבר מובאים חשודים אלו לדין- אז גם אם אין די ראיות והם ישוררו, יש סבירות גבוהה ביותר שהם אכן ביצעו את המיוחס להם.

      בגלל שכך עובדת המערכת- איני מתרשם מאחוזי הזיכוי של השופטים, אלא מתרשם לרעה ממערכת המשפט הזו שגם כשכולם מאמינים שחשוד כלשהו אשם- הוא ישוחרר בחסות "העדר הראיות".

      אזכיר שברוב התיקים הנ"ל אין כל אפשרות לספק ראיות, שהרי הפשעים לא מתבצעים באופן מתועד אלא 1על1 וכל שנותר, הוא להפעיל את סמכותם להסתמך אל אמונם/אי אמונם בטוענים בתיק.

      הבעיה שהם בורחים מהסמכות הזו וברוב המקרים יעדיפו לזכות את העבריינים, שזה תמיד יותר בטוח (לשופטים)- מאשר להסתכסך עם חמומי המוח האלו. 

      מקסימום תירצח או תיאנס עוד אשה. לא ביג דיל עבורם.

      ומתי זה כן יהיה ביג דיל? -כשניתן יהיה לעמיד אותם (את השופטים) לדין על רשלנות.

      ויפה שעה אחת קודם.

        2/10/13 11:57:

      צטט: נערת ליווי 2013-09-30 20:19:27

      משפט אחד שלך:

      "ביום בו ידעו אנשי המקצוע הנ"ל שהם ישלמו מחיר אישי על פסיקותיהם- הם יזהרו הרבה יותר מלשחרר חשודים אשר לדעתם שלהם- אי אפשר לסמוך על שפיותם"

       קצת בעייתי לי. כאמור המשפט הזה, לא רק למקצוע שאתה מורה עליו. אלא לנחרצות המשפט עצמו. קצת מזכיר לי סוג של מדינה שאני לפחות לא ממש הייתי רוצה לחיות בה. אחריות זה גם כן לעשות החלטה.

      אחריות זה גם לקבל החלטה ולהתפטר בבושת פנים, כששחררת לחופשי חשוד שהאמנת שהוא מסוכן, דבר שאיפשר לו לבצע את הפשע ממנו חששת. 

      אם ביצעת שחרור כזה שאפשר את הפשע והמשכת להצדיק אותו- סימן שאינך ראוי להיות שופט ויש לכפות עליך את ההדחה. (וזאת עוד לפני שדיברנו על פיצויים וענישות נוספות שיתכן שיש לבצע נגדך- תלוי בהפקרות שאיפשרת ביודעין)

      בלי בכלל מילה על כמה בתי סוהר יהיו מלאים באיזה אנשים.

      כשתתחיל להיות פה ענישה מחמירה (למשל- 5 שנות מאסר "רק" על איום באלימות) - יהיה בה כדי להרתיעה רבים ורעים מלבצע פשעים בסגנון זה- דבר שיפחית ולא יגביר את מס' האסירים.

      משטרת מחשבות אולי תהיה הצעד הבא.. לא צריכה לתת מראה מקום ל-1984 וכד. 

      להגיד שמשטרת מחשבות היא הצעד הבא, זה כמו שמאסר עבריינים הוא ההקדמה למאסר חפים מפשע.

      וכן, אפילו פסיכיאטריה זה לא מדע מדויק. עצוב. אבל כן. עובדה...

      גם רפואה זה לא מדע מדוייק, אך כמו שרופא שאיבחן אידס כשפעת, צריך לעמוד לדין על רשלנות

      כך גם פסיכיאטר שאיבחן אדם עם הסטוריה של אלימות כ"לא מסוכן" צריך לתת על כך את הדין.

      כאמור- כשפסיכיטארים (ושופטים) יחששו שגם הם ולא רק המתלוננות, עלולים לשלם מחיר אישי על פסיקותיהם- הם יתנו פסיקות הרבה יותר זהירות ומדויקות.

      (נ.ב- מדובר גם בפסיקות שגויות שמחמירות עם חפים מפשע)

        2/10/13 11:52:

      צטט: pov 2013-10-02 11:43:25

      צטט: noami4u 2013-10-01 18:10:58

      . ב"פרטים" עוסקים אתה וחבר הצווחניות המלוות אותך. בית המשפט מקבל החלטות אך ורק עפ"י ראיות,וראיות מתקבלות בבית המשפט אך ורק על פי דיני ראיות.

      פעמים רבות, אין בנמצא ראיות, זולת אמון/אי אמון השופט בעדים.

      לדוגמא- כשמוגשת תלונה על אלימות ואיומים, ללא עדי ראיה למקרה.

      אינני יודע אם נכחת אי-פעם באולם בית משפט או לחילופין היכן היית בשעורי אזרחות בבית הספר התיכון, כך או כך, הטיפשות שלך יכולה להתחרות רק עם החנפנות שלך לחבר פוסט-פמיניסטיות צווחניות  שדי להן, כמוך, ב"פרטים" המובאים בפוסטים מהסוגך שלך, גם אלו, רובם ככולם, חלקיים, מעוותים, הזויים ומצוצים מהאצבע.

      כפי שכתבתי קודם- עד שחשוד לא יאיים/ירצח/יכה את אשתו מול עיניך (או עיני השופטים)- תמיכתך בזיכוי שלו תהיה אוטומטית, כיוון ש"לא סיפקו לך ראיות".

      ... אבל לדיאבון הלב, בישראל 65% -70% ממעצר החשודים מסתיים ללא הגשת כתב אישום כלל. כך גם בעבירות מין ובאלימות במשפחה - ועל זה , על העוול הנורא של מעצרי שווא סיטוניים אלו, אין לך, ולחבר הצווחניות שאתה מתחנף אליהן, ולו מילה אחת לומר. 

      דווקא יש לי: אם הנתנוים שלך נכונים, זה מלמד על השחרור הסיטואני של עבריינים לחופשי, עקב חוסר בראיות, בתיקים שקשה מאוד לספק עבורם ראיות, שהרי פעמים רבות התלונה מוגשת זמן רב לאחר הפשע ובכל מקרה- מתרחשת ללא תיעוד/עדי ראיה, דבר הגורם לשופטים להיות עוד יותר חסרי שיניים ממה שהם בד"כ.

      דבר הגורם להם להמר על חיי המתלוננות, כדי לא לפגוע בחיי העבריינים.

      לפסיקות המגוחכות של השופטים יש השפעה ישירה על עליית שיעורי האלימות בחברה ואם כאמור אחוזי השחרורים שאתה מדבר עליהם נכונים, זה רק מלמד עד כמה מיותר להגיש פה תלונות.

      המשפט: "למה להתלונן- גם ככה לא יעשו לו כלום" מדוייק מאוד למרבה הצער ויש לקוות שאם יתחילו להעמיד לדין שופטים על רשלנות- הם יגלו יותר רצינות לפני שיחרצו את הדינים המסוכנים שלהם.

       

      אני "מרים ידיים" . אי אפשר להתווכח עם מטומטם. אם לפי ההיגיון העקמומי שלך כאשר לגבי 65-70% מהנעצרים לא מוגש כתב אישום (משום שאין ראיות להגשת כתב אישום נגדם ) - משמעות הדבר מבחינתך היא "שחרור סיטונאי של עבריינים לחופשי " ( שים לב - מבחינתך אדגם הוא עברין גם אם אין ראיות נגדו !!!) - כי אז אתה, וחבר הצווחניות שאיתך, לא פחות מאשר התגלמות הטימטום עלי אדמות. עם אוויל מסוגך מיותר להשחית מילים.

        2/10/13 11:43:

      צטט: noami4u 2013-10-01 18:10:58

      . ב"פרטים" עוסקים אתה וחבר הצווחניות המלוות אותך. בית המשפט מקבל החלטות אך ורק עפ"י ראיות,וראיות מתקבלות בבית המשפט אך ורק על פי דיני ראיות.

      פעמים רבות, אין בנמצא ראיות, זולת אמון/אי אמון השופט בעדים.

      לדוגמא- כשמוגשת תלונה על אלימות ואיומים, ללא עדי ראיה למקרה.

      אינני יודע אם נכחת אי-פעם באולם בית משפט או לחילופין היכן היית בשעורי אזרחות בבית הספר התיכון, כך או כך, הטיפשות שלך יכולה להתחרות רק עם החנפנות שלך לחבר פוסט-פמיניסטיות צווחניות  שדי להן, כמוך, ב"פרטים" המובאים בפוסטים מהסוגך שלך, גם אלו, רובם ככולם, חלקיים, מעוותים, הזויים ומצוצים מהאצבע.

      כפי שכתבתי קודם- עד שחשוד לא יאיים/ירצח/יכה את אשתו מול עיניך (או עיני השופטים)- תמיכתך בזיכוי שלו תהיה אוטומטית, כיוון ש"לא סיפקו לך ראיות".

      ... אבל לדיאבון הלב, בישראל 65% -70% ממעצר החשודים מסתיים ללא הגשת כתב אישום כלל. כך גם בעבירות מין ובאלימות במשפחה - ועל זה , על העוול הנורא של מעצרי שווא סיטוניים אלו, אין לך, ולחבר הצווחניות שאתה מתחנף אליהן, ולו מילה אחת לומר. 

      דווקא יש לי: אם הנתנוים שלך נכונים, זה מלמד על השחרור הסיטואני של עבריינים לחופשי, עקב חוסר בראיות, בתיקים שקשה מאוד לספק עבורם ראיות, שהרי פעמים רבות התלונה מוגשת זמן רב לאחר הפשע ובכל מקרה- מתרחשת ללא תיעוד/עדי ראיה, דבר הגורם לשופטים להיות עוד יותר חסרי שיניים ממה שהם בד"כ.

      דבר הגורם להם להמר על חיי המתלוננות, כדי לא לפגוע בחיי העבריינים.

      לפסיקות המגוחכות של השופטים יש השפעה ישירה על עליית שיעורי האלימות בחברה ואם כאמור אחוזי השחרורים שאתה מדבר עליהם נכונים, זה רק מלמד עד כמה מיותר להגיש פה תלונות.

      המשפט: "למה להתלונן- גם ככה לא יעשו לו כלום" מדוייק מאוד למרבה הצער ויש לקוות שאם יתחילו להעמיד לדין שופטים על רשלנות- הם יגלו יותר רצינות לפני שיחרצו את הדינים המסוכנים שלהם.

        1/10/13 18:13:

      צטט: bonbonyetta 2013-10-01 10:27:25

      * צודק, במיוחד נוכח אוזלת יד הרשות אוכפת החוק בכל הנוגע לעבירות אלימות והגנה על חסרי ישע. היות והמצב כפי שהוא ראוי ומעשי צעדים מעשיים, שיתפסו במציאות הזו.

      לתגובה שלך אין כל קשר למציאות. היא רק בגדר פטפוט חוזר ונשנה של דיעה קדומה.
        1/10/13 18:10:

      צטט: pov 2013-10-01 05:28:31

      צטט: noami4u 2013-09-30 21:50:26

      הדבר היחיד המקורי והאותנטי בדברי ההבל , התיפלות ורעות הרוח שלך הם בשגיאת הכתיב המזוויעה עליה חזרת שוב ושוב ( להלן "מגוחך" - ולא הפיגול הלשוני שמצוין בדברי הקשקשת שלך ) .

      תודה על ההערה, תיקנתי את "הזוועה"

      תמיד כשאני קורא את הפוסטים שלך אני חוזר ותוהה כיצד ניתן להפוך ל"דיון" את המובן מאליו - ובכן, גם במקרה כזה, הדיון האווילי והמטופש שלך הוא מיותר לחלוטין, משום שצווי הרחקה הניתנים בבית המשפט הם בבחינת החלטות ביניים שניתנות בטרם החל המשפט עצמו, וממילא בטרם הוצגו לשופט ראיות קבילות כלשהן. בית המשפט נדרש לכן , להחלטת ביניים שנועדה לאזן בית חירותו של חשוד ( שים לב - האיש איננו אפילו בבחינת נאשם , שהרי, כאמור, אפילו לא הוגש נגדו כתב אישום ) לבין החשדות בענין איומים שכאמור בשלב זה אינן אלא בבחינת חשדות ותו לאו.

      אני מעריך לשליטתך, כל עוד החשוד לא מכה את אשתו מול השופט- מדובר ב"חשדות ותו לאו" ויש להגיד תודה שהוא בכלל מורחק בצו מעצר.

      ובכן, לפי הפרסומים, כבר ביוני 2012 מדווחת המשטרה על אלימות במשפחה.

      כעבור שנה, אפילו אטומי הרווחה מסכימים שיש סכנה ואף ממליצים למתלוננת לעבור למקלט (כאמור- עולם הפוך בו כולאים את המאויים במקום את המאיים).

      עד יולי 2013 איש במערכת לא פועל לעצור פיזית, אדם מאיים עם רקע של אלימות.

      האנומליה נמשכת כשב 25 ביולי, הפסיכיאטר המחוזי אף מוציא תסקיר הקובע שהחשוד אינו מהווה סכנה וזאת תוך התעלמות מעדויות המתלוננת, המשטרה, עובדים סוציאלים ושכנים.

      בקיצור- מדובר בשרשרת כשלנים, זלזול, הפקרה ורשלנות מקוממים שלשיטתך- השופטים יוצאים ממנו בסדר.

       יש לזכור שגם בהחלטות ביניים, בית המשפט שומע את הפרטים ורק לאחר מכן מחליט אם להוציא צו הרחקה, שחרור או צו מעצר עד תם ההליכים. 

      אם הוציאו צו הרחקה, זה מפני שחששו שהאיש מהווה איום ואם כך- אסור היה להם להסתפק בצו שכזה, שאינו מפוקח כלל, אלא בונה על רצונו הטוב של המורחק.

       

      אינני יודע איזה חסד לעשות עימך ולהניח או שאינך יודע את העובדות כהוויתן או שאתה כזבן מועד. בכל אופן, "פרטים" אינם מענינו של בית המשפט. ב"פרטים" עוסקים אתה וחבר הצווחניות המלוות אותך. בית המשפט מקבל החלטות אך ורק עפ"י ראיות,וראיות מתקבלות בבית המשפט אך ורק על פי דיני ראיות. אינני יודע אם נכחת אי-פעם באולם בית משפט או לחילופין היכן היית בשעורי אזרחות בבית הספר התיכון, כך או כך, הטיפשות שלך יכולה להתחרות רק עם החנפנות שלך לחבר פוסט-פמיניסטיות צווחניות  שדי להן, כמוך, ב"פרטים" המובאים בפוסטים מהסוגך שלך, גם אלו, רובם ככולם, חלקיים, מעוותים, הזויים ומצוצים מהאצבע. מה שיש לומר, ואתה וחבר הצווחניות לא אומרים כאן, או בכך צקום אחר, שבהחלטות ביניים מהסוג של צווי הרחקה זמניים. המורחק הוא עדיין בגדר חשוד בלבד שאפילו כתב אישום טרם הוגש נגדו, "הפרטים" שמגישה התביעה בעת הבקשה למתן צו הרחקה, הם חלקיים, ברוב המקרים, לא מובאים לידיעת החשוד עצמו או בא כוחו. במצב זה כאמור, בהעדר כתב אישום, בהעדר ראיות של ממש, בהעדר יכולת של החשוד להתגונן משום שמה שמוצג על ידי התביעה/משטרה לא מוצג בפניו, נדרש בית המשפט לקבל החלטה מאוזנת ומאופקת שבה נשללת חירותו של אדם, מבלי שהוא נאשם במשהו, בלי ראיות של ממש, אך ורק מתוך חשש שהוא יברח מאימת הדין, ישבש ראיות - לכן ברוב המקרים צו ההרחקה הוא קצר מועד וטוב שכך. אם למשטרה / תביעה ראיות של ממש היא יכולה להגיש כתב תביעה במשך תקופת צו ההרחקה ואז לבקש אפילו מעצר עד תום ההליכים. אבל לדיאבון הלב, בישראל 65% -70% בשנים האחרונות, מעצר חשודים מסתיים ללא הגשת כתב אישום כלל. כך גם בעבירות מין ובאלימות במשפחה - ועל זה , על העוול הנורא של מעצרי שווא סיטוניים אלו, אין לך, ולחבר הצווחניות שאתה מתחנף אליהן, ולו מילה אחת לומר. היה ראוי שתתבייש לך.

       

        1/10/13 10:27:
      * צודק, במיוחד נוכח אוזלת יד הרשות אוכפת החוק בכל הנוגע לעבירות אלימות והגנה על חסרי ישע. היות והמצב כפי שהוא ראוי ומעשי צעדים מעשיים, שיתפסו במציאות הזו.
        1/10/13 06:02:

      צטט: sivantal 2013-09-30 18:47:24

      ואולי עדיף ששופטים יהיו חסינים מ"רשלנות פושעת" על מנת שישפטו על פי הצדק ולא על מנת לכסת"ח את עצמם.

       

      א. הצדק והמוסר האנושי דווקא מתחזקים, כשבני אדם מרגישים שיש עליהם פיקוח (אלוהים/משטרה/תיעוד) ושהם ישלמו מחיר על מעשים פסולים/שגויים.

      המצב כיום בו שופטים לא משלמים מחיר על פסיקות הגורמות לאסון, הוא שמאפשר להם את המשך הענישה המגוחכת על עבירות מין, אלימות ואיומים. 

      במצב כיום, צו הרחקה הוא הוא הכסתו"ח מפני תלונה ציבורית על הפקרות.

      אם התלונה לא היתה רק של דעת הקהל, אלא של ועדת בדיקה מקצועית ורצינית, אז תשובה כגון:

      "מה אתם רוצים? אני דווקא פעלתי, אפילו הוצאתי נגד החשוד צו הרחקה. לא אשמתי שהוא לא הקשיב לי"

      לא היתה מספקת אותם.

      ב. הצעת האופציה להעמדה לדין על רשלנות היא דו כיוונית- לא רק של המתלוננים אלא גם של העצורים.

      הרי מעצרו של אדם חף מפשע היא גם רשלנות שיש לתת עליה את הדין.

        1/10/13 05:28:

      צטט: noami4u 2013-09-30 21:50:26

      הדבר היחיד המקורי והאותנטי בדברי ההבל , התיפלות ורעות הרוח שלך הם בשגיאת הכתיב המזוויעה עליה חזרת שוב ושוב ( להלן "מגוחך" - ולא הפיגול הלשוני שמצוין בדברי הקשקשת שלך ) .

      תודה על ההערה, תיקנתי את "הזוועה"

      תמיד כשאני קורא את הפוסטים שלך אני חוזר ותוהה כיצד ניתן להפוך ל"דיון" את המובן מאליו - ובכן, גם במקרה כזה, הדיון האווילי והמטופש שלך הוא מיותר לחלוטין, משום שצווי הרחקה הניתנים בבית המשפט הם בבחינת החלטות ביניים שניתנות בטרם החל המשפט עצמו, וממילא בטרם הוצגו לשופט ראיות קבילות כלשהן. בית המשפט נדרש לכן , להחלטת ביניים שנועדה לאזן בית חירותו של חשוד ( שים לב - האיש איננו אפילו בבחינת נאשם , שהרי, כאמור, אפילו לא הוגש נגדו כתב אישום ) לבין החשדות בענין איומים שכאמור בשלב זה אינן אלא בבחינת חשדות ותו לאו.

      אני מעריך לשליטתך, כל עוד החשוד לא מכה את אשתו מול השופט- מדובר ב"חשדות ותו לאו" ויש להגיד תודה שהוא בכלל מורחק בצו מעצר.

      ובכן, לפי הפרסומים, כבר ביוני 2012 מדווחת המשטרה על אלימות במשפחה.

      כעבור שנה, אפילו אטומי הרווחה מסכימים שיש סכנה ואף ממליצים למתלוננת לעבור למקלט (כאמור- עולם הפוך בו כולאים את המאויים במקום את המאיים).

      עד יולי 2013 איש במערכת לא פועל לעצור פיזית, אדם מאיים עם רקע של אלימות.

      האנומליה נמשכת כשב 25 ביולי, הפסיכיאטר המחוזי אף מוציא תסקיר הקובע שהחשוד אינו מהווה סכנה וזאת תוך התעלמות מעדויות המתלוננת, המשטרה, עובדים סוציאלים ושכנים.

      בקיצור- מדובר בשרשרת כשלנים, זלזול, הפקרה ורשלנות מקוממים שלשיטתך- השופטים יוצאים ממנו בסדר.

       יש לזכור שגם בהחלטות ביניים, בית המשפט שומע את הפרטים ורק לאחר מכן מחליט אם להוציא צו הרחקה, שחרור או צו מעצר עד תם ההליכים. 

      אם הוציאו צו הרחקה, זה מפני שחששו שהאיש מהווה איום ואם כך- אסור היה להם להסתפק בצו שכזה, שאינו מפוקח כלל, אלא בונה על רצונו הטוב של המורחק.

       

        30/9/13 21:50:
      הדבר היחיד המקורי והאותנטי בדברי ההבל , התיפלות ורעות הרוח שלך הם בשגיאת הכתיב המזוויעה עליה חזרת שוב ושוב ( להלן "מגוחך" - ולא הפיגול הלשוני שמצוין בדברי הקשקשת שלך ) . תמיד כשאני קורא את הפוסטים שלך אני חוזר ותוהה כיצד ניתן להפוך ל"דיון" את המובן מאליו - ובכן, גם במקרה כזה, הדיון האווילי והמטופש שלך הוא מיותר לחלוטין, משום שצווי הרחקה הניתנים בבית המשפט הם בבחינת החלטות ביניים שניתנות בטרם החל המשפט עצמו, וממילא בטרם הוצגו לשופט ראיות קבילות כלשהן. בית המשפט נדרש לכן , להחלטת ביניים שנועדה לאזן בית חירותו של חשוד ( שים לב - האיש איננו אפילו בבחינת נאשם , שהרי, כאמור, אפילו לא הוגש נגדו כתב אישום ) לבין החשדות בענין איומים שכאמור בשלב זה אינן אלא בבחינת חשדות ותו לאו. שוב ושוב אתה חוזר כאן ופטפט את עצמך לדעת ומנהל מסע תעמולה פוסט-פמיניסטי ( חס וחלילה לא פמיניסטי ) ולפיו יש לכלוא, לאסור, להרחיק מציבור, למנוע פרנסה לא רק מחשוד, אלא אפילו ממישהו שכל מה שעומד נגדו הוא פוסט אינטרנטי מהסוג האווילי שאתה והדומות לך מתמחים בו.
        30/9/13 20:22:
      תודה. לא מכיר את המנגנון של צו ההרחקה. מניח שמדובר במעין "כרטיס צהוב" על מנת שלא להכניס לכלא אדם השולט בתגובותיו ואינו מהווה סכנה לסביבתו למעט נושא ספציפי. אם זה לא המצב, אז המנגנון אינו עובד. יתכנו כישלונות טראגיים, כמובן.
        30/9/13 20:19:

      רצח הוא דבר רע. נכון. 

      רצח ילדים. בכלל דבר נפשע.

      אפילו בתנ"כ כתוב "לא תרצח"

      יש שם עוד 9 דיברות. חשובות או לא. זה לא העיקר עכשיו,

       

      משפט אחד שלך:

       

      "ביום בו ידעו אנשי המקצוע הנ"ל שהם ישלמו מחיר אישי על פסיקותיהם- הם יזהרו הרבה יותר מלשחרר חשודים אשר לדעתם שלהם- אי אפשר לסמוך על שפיותם"

       

      קצת בעייתי לי. כאמור המשפט הזה, לא רק למקצוע שאתה מורה עליו. אלא לנחרצות המשפט עצמו. קצת מזכיר לי סוג של מדינה שאני לפחות לא ממש הייתי רוצה לחיות בה. אחריות זה גם כן לעשות החלטה.

      בלי בכלל מילה על כמה בתי סוהר יהיו מלאים באיזה אנשים. משטרת מחשבות אולי תהיה הצעד הבא.. לא צריכה לתת מראה מקום ל-1984 וכד. 

       

      וכן, אפילו פסיכיאטריה זה לא מדע מדויק. עצוב. אבל כן. עובדה...

        30/9/13 18:47:
      ואולי עדיף ששופטים יהיו חסינים מ"רשלנות פושעת" על מנת שישפטו על פי הצדק ולא על מנת לכסת"ח את עצמם.
        30/9/13 12:00:

      צטט: דאגניט. 2013-09-30 04:38:27

      אני מאוד מסכימה לכל הנאמר בפוסט זה, חוץ מהסתייגות אחת - ככל שאני יכולה לשפוט, שהרי הרוצח המתועב כבר אינו בחיים, ואינו יכול לעמוד לבדיקה פסיכיאטרית נוספת, הפסיכיאטר לא טעה באבחנתו. האיש היה מסוכן ואלים, אך לא היה חולה נפש. אני מניחה שאילו היה נשאר בחיים היה נמצא כשיר לחלוטין לעמוד לדין. את המעשה הנפשע שלו הוא עשה לא מתוך אי שפיות אלא מתוך מודעות מלאה ויצר נקמה אפל. הקישור שנעשה בין מעשי רצח מסוג זה לבין ציבור חולי הנפש עושה עוול חמור לציבור הזה, שרוב אנשיו כלל וכלל אינם אלימים.

       

      א. לפי הפרסומים, קבע הפסיכיאטר שהרוצח אינו מהווה סכנה לילדיו.

      על סמך מה קבע זאת??

      האם טרח לברר גם עם המתלוננת, בניה ושכניה או הסתפק רק בשיחה עם הרוצח עצמו?

      איך זה שהפסיכיאטר אינו נותן את הדין על קביעתו השחצנית, הרשלנית והקטלנית?

      ב. השאלה החשובה אינה אם נאשם כלשהו חולה בנפשו או לא, אלא אם הוא מסוכן לסביבה.

      אם התשובה חיובית, יש לעצור אותו (או להמליץ על כך) גם אם מוגדר כשפוי ולסירוגין- אם נאשם כלשהו, לא מסוכן לסביבה- יש לשחררו גם אם מוגדר כחולה נפש.

        30/9/13 08:07:
      נכון מאוד, נראה שהסיבה היא שהכל מסתכם בכסף, להחזיק עצורים בבתי הכלא עולה כסף..... מה איכפת להם שתהיה מחר עוד כותרת בעיתון?
        30/9/13 04:38:

      אני מאוד מסכימה לכל הנאמר בפוסט זה, חוץ מהסתייגות אחת - ככל שאני יכולה לשפוט, שהרי הרוצח המתועב כבר אינו בחיים, ואינו יכול לעמוד לבדיקה פסיכיאטרית נוספת, הפסיכיאטר לא טעה באבחנתו. האיש היה מסוכן ואלים, אך לא היה חולה נפש. אני מניחה שאילו היה נשאר בחיים היה נמצא כשיר לחלוטין לעמוד לדין. את המעשה הנפשע שלו הוא עשה לא מתוך אי שפיות אלא מתוך מודעות מלאה ויצר נקמה אפל. הקישור שנעשה בין מעשי רצח מסוג זה לבין ציבור חולי הנפש עושה עוול חמור לציבור הזה, שרוב אנשיו כלל וכלל אינם אלימים.

       

      פרופיל

      pov
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין