כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    טוסקנה ב' - כולנו יהודים, אבל יש גם יפנים

    5 תגובות   יום שלישי, 1/10/13, 12:10

    התעוררתי לבוקר ראשון בטוסקנה.
    ידידתי כבר טרחה על ארוחת הבוקר ונראתה זעופה משהו.
    "מה קרה?" שאלתי.
    "ישנתי אולי שעתיים הלילה" אמרה בזעף, "נחרת כמו חזיר בר טוסקני".
    "אני לא שמעתי כלום" אמרתי, "ובכלל, אולי היה זה חזיר בר טוסקני ששר סרנדה מתחת לחלונך?".
    "הקלטתי אותך" אמרה.
    "זו האזנת סתר" אמרתי, "היא לא קבילה בבית משפט".
     הבהרה: מזה מספר שנים טוענת ידידתי, שכבר חווינו יחדיו מספר טיולים בחו"ל, שאני נוחר כחזיר בר טוסקני/סיני/פורטוגזי/ברלינאי, טענה שאני מכחיש בתוקף ועדיין לא נמצאו לה סימוכין נוספים.

    ששת הימים בטוסקנה עברו בנעימים. עושה רושם שלפני 200-300 שנה היה לחברה המון פנאי אותו הקדישו בייחוד לבניית כנסיות, ציור ציורים ופיסול פסלים (לא שמעו על "לא תעשה לך פסל?" אלה?).
    גם אהבו לצייר על קירות ותקרות, החברה, מה שהסב לא מעט נזקים לצוואר הברבור העדין שלי. הדבר הגיע כמובן לשיאו ב "קפלה הסיסטינית" בותיקן. סיור שם נראה בערך כך:
    הליכה של שעה וחצי במבוך מוזיאונים צפוף עד אימה, הגעה לחדר ה "קפלה הסיסטינית", מבט קצר על ציור התקרה המפורסם של מיכאל אנג'לו (ניתן להוסיף גם "זה מיכאל אנג'לו צייר" למען הרושם), ותנועה מהירה לעבר הקפיטריה, השירותים או שניהם.

    הכנסייה בותיקן המתה אדם בשעת צהריים מוקדמת, אם כי יש לציין שהתור המפחיד התקדם דווקא במהירות. תמכתי בצווארי סורק את התקרה המצויירת.
    לפתע הגעתי לאיזור תחום בשומר, בתוכו נמצאו אנשים בודדים בלבד.
    "Ke pasa?" שאלתי את השומר חמור הסבר.
    "Confessions" הוא אמר.
    "Get me a Rabai and 4 hours" אמרתי. הרגשתי שלאור חוסר הבנה קלנדרי וקולינרי שאירע לנו מספר ימים לפני כן ביום כיפור, שכתוצאה ממנו באו לחיכי מבחר שרצים מן הים דווקא ביום קדוש זה, ה "סליחה" הרגילה וה "אני לא צם כי יש לי סכרת" עלולים לא להספיק הפעם בספר החשבונות של מעלה.

    הסתבר שעם כל הדאווין, להשיג רב בותיקן אינה משימה כה קלה. בקש אפיפיור, קרדינל, כומר או פרח כמורה, ייתיצבו לפניך בהמוניהם תוך דקות, אבל רב? זו הזמנה מיוחדת, אין להם במלאי.
    בסוף התפשרתי על כומר.
    "קיאנטי אדום עם מאכלי ים?" שאל הכומר בתדהמה, "תשמע, על זה שרצחתם את ישו אני יכול לעבור, בייחוד שלקחת אחריות שילוחית, אבל זה חמור".
    "הבדלי תרבויות" אמרתי לו, "אי הבנה אחת גדולה".
    "תזכור" אמר הכומר, "אדום עם בקר, לבן עם מאכלי ים".

    המלון בפירנצה המה יפנים. מרוב קוניצ'יווה וסיונרה במעלית נתפסה לי הלסת התחתונה.
    לבוקר המחרת, נקבעה לי הרצאה ליפנים בחדר הישיבות של המלון, לאחר ששמעו על נוכחותי (הבלוג שלי שוס ביפן).
    עבדתי על ההרצאה כל הלילה.
    "נו, מה יש לך?" שאלה ידידתי על קפה של בוקר.
    "אני פותח ב 'קוניצ'יווה', מסיים ב 'סיונרה' ונותרו לי רק שעתיים למלא באמצע".
    "בהצלחה" אמרה, "אני הולכת לקניות".
    "סיונרה" אמרתי.

    החלטתי לצאת לשוטט מעט בחוץ, אולי יביא לי יופייה של העיר השראה להרצאה. באותה הזדמנות החלטתי לחפש את הקפה המיוחד (אספרסו של "נס קפה") שאחותי ביקשה (נשמה, הבנתי אחרי הפעם השלושים, ההורדה שלי מהמטוס בגלל "הודעה דחופה מהמשפחה" היתה מיותרת וגם קצת מלחיצה).
    כבר בטוסקנה הסתבר שהקפה הזה לא קל להשגה והסיור בפירנצה שכלל ביקור במספר מכולות, סופר מרקטים וקניונים רק חיזק את התחושה שהמשימה אינה קלה ובודאי שאינה אגבית כפי שחשבתי.

    "נס קפה אספרסו?" שאל מוכר בר סמכא בחנות שהוקדשה בייחוד לקפה, "נגמר, לא מייצרים כבר חצי שנה".
    הסברתי לו שבמשפחה אני נחשב אדם שאין לסמוך עליו ושאם לא אביא את הקפה זה כתם שחור ארוך כפול על הרזומה המשפחתי שלי.
    הוא הכין לי אספרסו (אילי), הושיב אותי על שרפרף ועשה כמה טלפונים.
    "יש!" צעק לבסוף, "נשארו 4 חפיסות במכולת קטנה באומבריה, בעיירה 'סיינט לוקאצ'יו', לשים לך בצד?".
    "שים", צעקתי, "שים".
    הסתבר שלשירות השליחויות הכי מהיר באיטליה יקח שבוע לשנע את הסחורה. לא הייתה ברירה.
    "תזמין לי טיסה במיידי" שאגתי.
    "אני חנות קפה, לא סוכנות נסיעות" אמר המוכר.
    "אז תעשה לי קצר לקחת" אמרתי.

    לאחר כשעתיים כבר נחתי באומבריה, ולאחר כשעה וחצי נוספות התייצבתי במכולת של קרלו לאסוף את הסחורה.
    "50 יורו" אמר קרלו.
    הושטתי לו כרטיס אשראי.
    "קה קוזה?" אמר קרלו, "מזומן בלבד".
    "איפה יש כספומט?" שאלתי.
    "אין כאן בכפר" אמר קרלו, רק ב 'מורקנצ'ינו'".
    "איך מגיעים?" שאלתי.
    "אתה הולך לכיוון השמש כמרחק געיית חזיר הבר, פונה ימינה ליד עץ הליבנה הגדול, חוצה את עמק המוות ואתה שם" אמר קרלו.
    "אין דרך יותר פשוטה?" שאלתי בייאוש.
    "כן, יש לך אוטובוס בדיוק לפני החנות, יוצא כל רבע שעה ותוך עשר דקות אתה שם".

    בעשר בלילה נחתי חזרה בפירנצה, באמתחתי הקפה היקר.
    החדר היה עמוס שקיות וידידתי שכבה על המיטה מתאוששת.
    "איפה היית?" שאלה.
    סיפרתי לה את הסיפור.
    "חבל שלא התקשרת" אמרה, מצאתי לך 5 חפיסות אחרונות באיזו מכולת קטנה וקניתי לך. עלה 10 יורו".
    "אבל באומבריה לא טיילת" הכרזתי כמנצח.

    "קוניצ'יווה" הכרזתי למחרת בבוקר באולם הגדול, אליו הועברה ההרצאה מחדר הישיבות לאור הביקוש הרב.
    מכל התרגשויות הקפה, פרחה ההרצאה מזכרוני והחלטתי לאלתר.
    "יש שאלות?" שאלתי.
    שני אנשי ביטחון גררו אותי מהבמה.
    "אתה יודע שאנשים שבאו מרחק אלפי קילומטרים וויתרו על ביקור ב 'דומו' (ה Dome של פירנצה מפורסם בטכנולוגיה המיוחדת ששימשה לבניית כיפתו) המפורסם של פירנצה כדי לשמוע אותך", סינן אחד, בעוד השני מכופף את ידי חזק יותר מאחורי הגב.
    "תמסור להם 'דומו אריגטו' ממני" אמרתי, "זה מחמיא לי, אני מקווה שהם נהנו". "סיונרה" צעקתי מנפנף לקהל.

    "נו, איך היה?" שאלה ידידתי שחיכתה בחדר.
    "בהתאם לתכנית" אמרתי, "אגב, אנחנו צריכים לעזוב תוך עשר דקות".
    בחוץ נשמעו יפנים מתרוצצים, כאשר צירוף המילים "פרל הרבור" חוזר בתכיפות מדאיגה.

    חצי שעה לאחר הנחיתה בבן גוריון כבר ישבנו במונית בדרך לתל אביב.
    ברקע התנגן מזרחון טיפוסי. "אני קורא בשמך את לא עונה לי" שר הזמר בכאב.
    "וואלאק למה לא עונה לו?" שאלתי את הנהג, רוסי קשה יום.
    "אנא עארף" ענה הנהג, "יתכן שנתגלעה ביניהם מחלוקת עת שכב עם חברתה הטובה בבית הראשון".
    "אם כך, אין לו להלין אלא על עצמו" אמרתי, "ומוטב שישפר את דרכיו".

    בהמשך ניסינו עוד להבין מה בדיוק קרה בחוף של טראפאטוני והיינו תמימי דעים  שליושינקה היתה צריכה לחכות עוד קצת לחבר שחזר מסיביר (בערך בעליה לכביש 1 שם הנהג דיסק עם שירי עם רוסים).
    "כולנו יהודים" נאנחתי, "הצרות אותן צרות".
    "אני לא" אמר הנהג, "ויש לי צרות אחרות".
    הוצאתי קיסם רפואי וניקיתי בין השיניים.
    הושטתי אחד לנהג. הוא לקח אותו בשתיקה וחיטט איתו באוזן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/10/13 21:20:

      צטט: גיל שלו 2013-10-02 19:08:05

      צטט: נוש3 2013-10-02 13:33:42

      אוי כמה צחקתי :). תשמע. בעניין הנחירות, הפתרון הוא לשאול את הילדים. הם תמיד אומרים את האמת ו...אני באמת מכירה מישהו שמחטט עם קיסם באוזן. פעם הבאה לפני שאתה נוסע תעבור פה ותרשום הזמנות. הטרטופו נגמר לי והפרמזן כבר אבן שאי אפשר לגרד.

       

      תודה נוש. אני דווקא מחפש לשאול מישהו שלא אומר את האמת. אין בעיה, הזמנות בנסיעה הבאה, אגב, אני נדלקתי על פסטה טוסקנית שנקראת Pici וקניתי שתי חבילות שבטח יעלו כאן עובש.

      רק תגיד ! עשיתי סדנת בישול בטוסקנה והכנתי פיצ'י במו ידי. אח"כ עם פרורי לחם מטוגנים בשמן זית עם שום וטרטופו מגורר...אני מריירת. תוציא מהר הזמנה לערב פסטה ! (מיציתי את מכסת העלאות שלי, כשאוכל אחזור עם תמונה).

        2/10/13 19:08:

      צטט: נוש3 2013-10-02 13:33:42

      אוי כמה צחקתי :). תשמע. בעניין הנחירות, הפתרון הוא לשאול את הילדים. הם תמיד אומרים את האמת ו...אני באמת מכירה מישהו שמחטט עם קיסם באוזן. פעם הבאה לפני שאתה נוסע תעבור פה ותרשום הזמנות. הטרטופו נגמר לי והפרמזן כבר אבן שאי אפשר לגרד.

       

      תודה נוש. אני דווקא מחפש לשאול מישהו שלא אומר את האמת. אין בעיה, הזמנות בנסיעה הבאה, אגב, אני נדלקתי על פסטה טוסקנית שנקראת Pici וקניתי שתי חבילות שבטח יעלו כאן עובש.

        2/10/13 19:06:

      צטט: HagitFriedlander 2013-10-02 08:37:54

      היה משעמם כאן עד שחזרת מהניכר...שעה לכל רבי מספיקה לך לספר מעללייך? בטח נהניתי אפילו שלא ישנתי כל הלילה מסיבות אחרות

       

      תודה חגית, שעה לכל רבי זה לראשי פרקים, ולגבי למה לא ישנת כל הלילה, נראה לי שפגישה עם הרב גם לא תזיק.

        2/10/13 13:33:
      אוי כמה צחקתי :). תשמע. בעניין הנחירות, הפתרון הוא לשאול את הילדים. הם תמיד אומרים את האמת ו...אני באמת מכירה מישהו שמחטט עם קיסם באוזן. פעם הבאה לפני שאתה נוסע תעבור פה ותרשום הזמנות. הטרטופו נגמר לי והפרמזן כבר אבן שאי אפשר לגרד.
        2/10/13 08:37:
      היה משעמם כאן עד שחזרת מהניכר...שעה לכל רבי מספיקה לך לספר מעללייך? בטח נהניתי אפילו שלא ישנתי כל הלילה מסיבות אחרות