צטט: אלומית ישי 2010-03-22 19:07:16

מה קורה במוח בזמן שאנו מאזינים למוסיקה והאם מוחם של מוסיקאים שונה ממוחם של לא-מוסיקאים?

המוסיקה, שמלווה את חיינו ומעוררת בנו רגשות עזים, קדמה כנראה להתפתחות השפה המדוברת, כפי שמעידים החלילים שגילפו בני דודנו הניאנדרטלים מעצמות של בעלי חיים לפני למעלה מ-30,000 שנה. ידוע שתינוקות בני יומם מפנים ראשם לכיוון ממנו נשמעת מוסיקה הרמונית והרחק ממוסיקה צורמת. ממחקרי דימות תפקודית מוחית עולה כי סימפוניה המעוררת בנו תחושת עונג מדליקה את מרכזי ההנאה במוח בדיוק כמו אכילת שוקולד או סקס. ממצאים אלה מעידים כי להתפתחות המוסיקה היה מן הסתם יתרון אבולוציוני. בניגוד לסטיב פינקר שטוען כי מוסיקה היא "עוגת גבינה שמיעתית" שהתפתחה במקרה, אחרים מאמינים כי למוסיקה היה תפקיד אבולוציוני חשוב הן ברמת הפרט (יכולתם המוסיקלית של הנגנים העידה על גנים משובחים שמאפשרים קואורדינציה מוטורית וזיכרון) והן ברמת החברה (העליה במספר האנשים השייכים לקבוצה חייבה שימוש באמצעים שיאפשרו תקשורת, ליכוד ושמירה על הזהות החברתית).

כאשר נבדקים מאזינים למוסיקה בזמן שמוחם נסרק, נצפית עליה בפעילות העצבית לא רק בקורטס האודיטורי, כי אם גם "באזורי השפה", קרי, אזור Broca האחראי לדיבור ואזור Wernicke האחראי להבנת הנשמע, ובמערכת הלימבית המתווכת את תגובותינו הרגשיות. מוסיקה מאקטבת רשת נרחבת של אזורים במוח ואין "מרכז מוסיקה" או אזור ספציפי במוח שאחראי לקליטת ופענוח יצירה מוסיקלית.

האם יש הבדל בין שתי מחציות המוח? מחקרים בחולי אפילפסיה שעברו ניתוחים בהם הוסרו חלקים מהאונה הטמפורלית במוחם הראו כי יכולתם המוסיקלית נפגעה כאשר הניתוח בוצע באונה הימנית. החולה המפורסמת RI סבלה מפגיעה בשתי האונות הטמפורליות שכללה את קליפת המוח השמיעתית.  הסתבר כי למרות שלא היו לה בעיות בדיבור ובהבנת השפה, יכולתה לזהות יצירות מוסיקליות נעלמה כמו גם היכולת להבדיל בין שתי יצירות שונות לחלוטין.   יחד עם זאת, תגובתה הרגשית למנגינות שונות היתה נורמלית.  מחקרי הדימות המודרניים מראים כי לשתי מחציות המוח תפקיד בעיבוד וניתוח יצירות מוסיקליות, ולכן הטענה שההמיספרה הימנית היא המוח המוסיקלי אינה נכונה.

מוסיקאים, המתחילים לנגן בגיל צעיר ומתאמנים שעות ארוכות מדי יום, מהווים מודל מצויין לחקר "פלסטיות" המוח, כלומר לחקר השינויים באנטומיה ובפעילות העצבית החלים כתוצאה מהאימונים היומיומיים הנמשכים לאורך שנים.

מסריקת מוחם של מוסיקאים עולה כי בהשוואה לנבדקי הביקורת, האזנה למוסיקה גרמה לעליה ניכרת בפעילות העצבית במוחם, בעיקר באונה הטמפורלית השמאלית.

מוסיקאים, ובמיוחד, נגני קלידים, נדרשים להשתמש בשתי הידיים ולפיכך זקוקים לקואורדינציה בין האזורים המוטוריים בשתי מחציות המוח. סריקות מוח הראו כי במוחם של מוסיקאים רבים האזור הקדמי ב-corpus callosum, שהוא צבר הסיבים המחבר בין שתי ההמיספרות, גדול יותר.

במחקר שערך תומאס אלברט על נגני כינור נמצא כי האזור בקליפת המוח התחושתית המעבד אינפורמציה מאצבעות יד שמאל גדול משמעותית מהאזור המעבד אינפורמציה מאצבעות יד ימין. התנועות המהירות והמורכבות שמבצע נגן הכינור באמצעות אצבעות ידו השמאלית גרמו להרחבת האזור בו מיוצגות אצבעות אלה בקורטקס. שינוי שכזה לא נצפה באזור המייצג את אצבעות יד ימין, שבזמן הנגינה אוחזות בקשת. כמו כן, בנבדקי קבוצת הביקורת, שאינם נגני כינור, לא נמצאו הבדלים שכאלה.

למרות שלמוסיקאים שמיעה מצויינת, רק מעטים מביניהם ניחנו בשמיעה מוסיקלית אבסולוטית. מסריקות מוח שנערכו בשנים האחרונות עולה כי אזור המכונה planum temporale גדול יותר באונה השמאלית של בעלי השמיעה האבסולוטית בהשוואה למוסיקאים האחרים. לאזור זה, אגב, תפקיד חשוב בעיבוד השפה המדוברת. מאחר וההשוואה נערכה בין מוסיקאים שמנגנים במשך שנים רבות, כלומר כולם חשפו את מוחם להשפעת הנגינה בצורה דומה, סביר להניח שהשמיעה האבסולוטית היא תוצאה של השינוי המבני ב-planum temporale.

במחקר חדש שפורסם לפני שבועיים, דווח על נגני ג'אז ששכבו בסורק וניגנו על מקלדת מוסיקה מאולתרת (המקלדת, אגב, נבנתה במיוחד לצורך הניסוי ללא מתכות כדי שאפשר יהיה להכניסה לשדה המגנטי החזק). בהשוואה לקטעים מוכרים וידועים שהתבקשו הנגנים לנגן, המוסיקה האישית והמאולתרת שיצרו (אימפרוביזציות) בזמן שמוחם נסרק גרמה מחד לירידה בפעילות העצבית באזור צידי בקליפת המוח הקדמית, כלומר לירידה באינהיביציה, ומאידך לעליה בפעילות באזור אמצעי בקליפת המוח הקדמית המתווך יצירתיות וביטוי עצמי. כלומר, הלחנה ספונטנית דורשת לא רק כושר ביטוי מקורי כי אם גם שחרור עכבות.

ולסיום, כמה מילים על "אפקט מוצרט": כידוע, ב-1993 פורסם מחקר שנערך בקליפורניה ובו נטען כי סטודנטים שהאזינו לסונטה של מוצרט הצליחו יותר במבחן שבודק חשיבה מרחבית בהשוואה לסטודנטים שהאזינו למוסיקה מרגיעה או לשקט. למרות שהשיפור בתוצאות המבחן היה קצר טווח ונמשך רק 15 דקות, אפקט מוצרט הפך מאנקדוטה לתעשייה כלכלית המגלגלת ביליוני דולרים בשנה. מן הראוי לציין כי בניסוי המקורי השתתפו נבדקים מעטים וכי ניסיונות רבים לחזור על התוצאות המקוריות הסתיימו במפח נפש. יחד עם זאת, מחקרים אחרים הראו כי חינוך מוסיקלי, קרי שיעורי פסנתר שניתנו לילדים בני שלוש עד ארבע, שיפרו את חשיבתם המרחבית בהשוואה לשיעורי זמרה או שיעורי מחשב.

אז גם אם אין נתונים מדעיים חד משמעיים בדבר הקשר בין האזנה למוצרט ואיי קיו, המוסיקה שלו עדיין מדליקה את כל המוח.

 

בילדותי, אגב, חלמתי להיות פסנתרנית...