כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    בת 60 פוקחת עין < ניצה צמרת

    10 תגובות   יום שישי , 4/10/13, 05:32

    לפני מספר חודשים נערך מפגש מחזור של בני כיתתי מאבן יהודה. לא השתתפתי מכיוון שיומיים קודם חזרתי מארצות הברית והייתי סחוטה, המומה, עייפה ועצבנית.

    חלפו הרבה שנים מאז שסיימנו את כיתה ח' בבית הספר היסודי. היינו בני ארבע עשרה והיום אנחנו בני שישים.

     

    בימים ההם של ילדותי היתה זו מושבת פרדסים ולולים, ריח ההדרים נכבש לא אחת בסרחון של זבל העופות, ולהקות הזבובים שחגו ממעל במעגלי ניצחון השחירו את השמים. זכורים לי כבישי אספלט, שבילי חול טובעניים ודרכי כורכר מהוהות. המושבה שלנו היתה די "חור" בתקופה שרכבים פרטיים היו נדירים למדי ותנועת האוטובוסים התנהלה רק על כבישים ראשיים. בתוך הכלום הזה חיו בני אצולה שהגיעו מהרטוב והרבה מאוד ניצולי שואה שהתגלגלו ממעברות סמוכות. שכונת התימנים נקראת עד היום "עין יעקוב" ולעולים החדשים שהגיעו באמצע שנות החמישים, נבנתה שכונת צריפים על שטח שנקרא "תל צור".

     

    כשהוריי קנו את המקרר הראשון שלהם, הפך מוכר הקרח את פניו ולא דיבר איתם תקופה ארוכה. כאשר מוצרי החלב הגיעו לצרכניה, נעשה החלבן שלנו מובטל וצלצול הפעמון שלו נדם. את הקניות עשו הורינו בצרכניה בשיכון או במכולת אצל אדון וגברת גורסקי, ואילו אנחנו קנינו את הממתקים בחצי גרוש או בגרוש וחצי באחד משלושת הקיוסקים - של אלטמן ליד בית הספר, של אולו ליד המועצה ושל גרינשפן מעבר לכביש שמול המועצה. החיים היו מאוד מעניינים אף שלא היה בהם שום עניין. כלומר, שמענו רדיו, לחלק מהמשפחות היה אפילו פטיפון, ההורים שלנו נפגשו עם חברים בבית הכנסת או במשחקי קלפים באחד הבתים. הנשים נפגשו אצל השוחט והגברים במגרש הכדורגל. הילדים נפגשו בחולות ובשבילים בין הפרדסים. אחת החוויות השמורות עמי היתה ההסעה בימי חמישי אחר הצהריים לים במשאית של ויגלמן. חוויה טובה לכשעצמה, אבל פעם אחת טבעתי ופעם אחרת איבדתי בים את סנדליי האדומים החדשים. ניצלתי, הנה אני כאן כותבת, קנו לי סנדלים חדשים ויותר לא זכור לי, גם לא צבעם. 

     

    אני חושבת שהתחלתי לבקר בספרייה כבר בכיתה ב', והיה זה אך טבעי בימים ההם, כשבבתים לא היו מדפי ספרים בעברית, כל שכן בבית שלנו. אל הצופים הצטרפתי בכיתה ג' או ד'. אין לי עד היום מושג למה לא הצטרפתי ל"נוער העובד". היו רק שתי תנועות נוער ובחרתי באחת. היו לנו פעולות וא"שי לילה, יצאנו למחנות ולטיולים ובאופן אישי - אהבתי את הפעילות הזאת יותר מאשר את הלימודים בבית הספר. בשעות אחר הצהריים של ימי שישי  אפשר היה ללכת לקבלת שבת בבגדים יפים ולא במדי התנועה. זו היתה הזדמנות פז להתגנדר, עם זאת היתה לי מלתחה כה עלובה, אבל זה מה שהיה ולא עלה על דעתי להתלונן או לקטר. נקודת ציון נוספת שקשורה בהבלי תרבות, היא בית הקולנוע של טוכנדלר. פעם בשבוע הוקרן במקום סרט לילדים וכשגדלנו להיות בכיתה ז' כבר היו סרטים שהורשינו לצפות בהם בהקרנה הראשונה במוצאי שבת. אירוע כזה היה אירוע של ממש. 

     

    יש לי הרבה מאוד זיכרונות מהמקום הזה, חלקם מטרידים אותי עד היום, חלקם נעימים לי עד היום. 


    פתחתי את הפוסט באזכור פגישת המחזור שנעדרתי ממנה. בחלוף שבועיים צלצל הטלפון שלי ועל הקו היתה בת כיתה שלי. היא הציגה את עצמה ומיד צצו ועלו בראשי אירועים וחוויות משותפות שעברנו יחד. נדברנו להיפגש וכך היה. לפעמים יש לפגישות כאלה המשך, המקרה הזה, הוא אחד מהם.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: נעמה ארז 2013-10-04 22:35:12

      גם לנו היה חלבן שיום אחד נעלם לו. ומוכר הקרח היה מגיע ומוכר קרח לאנשים שהיה להם מקרר שעבד על קרח. ולנו היה מקרר יותר מודרני אבל קנאתי בחברי שיכלו ללקק קרח מהמקרר שלהם. כמה נשכחות ונסתרות הזכרת לי עם הפוסט שלך, ועכשיו אני צריכה לעצור שמא אכתוב פוסט בתוך פוסט.

      --------

       

      אצלך זה יכול להיות שיר. דווקא עשיתי כאן כיווץ ותמצות. מה יהיה כשאאריך ואכנס לפרטים? האמת היא שכיף להעלות את הדברים ותוך כדי רצות התמונות מול העיניים....

       

      שבת שלום

       

        4/10/13 22:35:
      גם לנו היה חלבן שיום אחד נעלם לו. ומוכר הקרח היה מגיע ומוכר קרח לאנשים שהיה להם מקרר שעבד על קרח. ולנו היה מקרר יותר מודרני אבל קנאתי בחברי שיכלו ללקק קרח מהמקרר שלהם. כמה נשכחות ונסתרות הזכרת לי עם הפוסט שלך, ועכשיו אני צריכה לעצור שמא אכתוב פוסט בתוך פוסט.

      צטט: דניבר2 2013-10-04 16:38:15

      ימי התום ..בעצם לכל אחד יש את "אבן יהודה " שלו...ולכן הדברים שכתבת נוגעים כל כך בכולנו ..כמה מעט היה (חומר, כסף) וכמה הרבה היה (ילדות, חברות, מרחבים, חופש, אושר ילדותי). פוסט מקסים.

      ------------

       

      כמה מעט היה... וכלל לא ידענו שמדבר במעט, כי עבורנו היה זה העולם כולו. לא ידענו שאפשר אחרת, היינו תמימים והורינו היו אחרים ממה שנעשינו בהגיענו לשלב ההורות. 

       

      לא מזמן אמרתי שאמי [גם אבי] הם ניצולי שואה, אמרתי זאת בהקשר לתחושתי שאני, בתם, לא ניצלתי. 

       

       

      תודה דני

      צטט: shabat shalom 2013-10-04 14:37:08

      פגישת מחזור טובה כדי לתפוס אלו שנויים אנחנו עברנו...

      =========

      הקטע הכי נחמד הוא לראות מה נהיה מהחנון של פעם ואיזה חתיך הורס הוא היום, לעומת כל בעלי הכרסים הקרחים. ואז לגלות שהוא גם מיליונר ואז לגלות ש... הצעירה היפהפייה שתלויה על זרועו היא לא בתו, אלא אשתו החדשה. 

      צטט: קנולר 2013-10-04 14:14:14

      מפגש התיכון לא מכבר היה חוויה ברוכה לכולנו. אני לא ממשיכה להפגש אלא עם חברותי מאז, אבל עד היום אני אוהבת את הילדים של אז.

      ========

       לאהוב את הילדים של פעם. יודית, זו כותרת מדהימה לספר. 

        4/10/13 16:38:
      ימי התום ..בעצם לכל אחד יש את "אבן יהודה " שלו...ולכן הדברים שכתבת נוגעים כל כך בכולנו ..כמה מעט היה (חומר, כסף) וכמה הרבה היה (ילדות, חברות, מרחבים, חופש, אושר ילדותי). פוסט מקסים.
        4/10/13 14:37:
      פגישת מחזור טובה כדי לתפוס אלו שנויים אנחנו עברנו...
        4/10/13 14:14:
      מפגש התיכון לא מכבר היה חוויה ברוכה לכולנו. אני לא ממשיכה להפגש אלא עם חברותי מאז, אבל עד היום אני אוהבת את הילדים של אז.

      צטט: ~בועז22~ 2013-10-04 05:53:10

      במקרה שלי..., היו שתי פגישות-מחזור שכאלו: האחת, במלאות עשור לסיום היסודי והשניה, במלאות 2 עשורים. לא יצא כלום..., למעט כמה פגישות שבהן ניסו הנפגשים לנשוף רוח על הגחלים הקרים, ללא הועיל... (~:

       

       

       

       

       

      היי בועז, לא היו לי ציפיות ומימילא, כמו שכתבתי לא הגעתי. אני מבינה מה יכול לקרות - כמו שכתבת... אגב, מפגש של הגרעין שלנו - לאחר 36 שנים הניב המשך קשר ומפגשים נוספים, כולל מחר - שבת - טיול בירושלים.

        4/10/13 05:53:
      במקרה שלי..., היו שתי פגישות-מחזור שכאלו: האחת, במלאות עשור לסיום היסודי והשניה, במלאות 2 עשורים. לא יצא כלום..., למעט כמה פגישות שבהן ניסו הנפגשים לנשוף רוח על הגחלים הקרים, ללא הועיל... (~: