ימי חמישי נושאים בחובם הבטחה לקיצו של שבוע עבודה מפרך,בציפיה דרוכה לסיום יום עבודה אחרון לקראת סופו של שבוע  של מנוחה ורגיעה"מכונית הסוסיתה" הישנה קירטעה בין מאות המכוניות המהודרות לאורך הכביש שהוביל למרכז העיר.נהגתי במסלול הרגיל מנווט את ההגה על פי שינויי התנועה הזורמת לצידי, לפני, ואחרי.ידעתי כי הרמזור לפניה שמאלה אותו אצטרך לעבור משהה את פעולתו לאורכם של שני מחזורים ורק לקראת סוף המחזור השני  תהיינה לי כחמש שניות לביצוע הפניה המבוקשת.עמדתי  בתהיה מביט לאור האדום הניבט מולי.ובמוחי עלו הרהורים לגבי המשך שנותרה לי לביצוע בביתם של זוג "הלוינים",השאלות שהטרידו אותי היו אם אספיק לסיים כבר היום את העבודה,?או שמא אצטרך להמשיך לצורך הסיום גם מחר יום שישי כשעה או שתים.

צביעת דירה בת שלושה חדרים ממוצעת הצריכה תקופת פעילות של כחמישה ימים, ולעיתים היא גולשת ליום שישי להשלמתה המלאה

המוניטין שלי כבעל מלאכה אמין בעיר חולון איפשרו קיום מכובד לי לאשתי וששת ילדינו.

במסגרת עבודות  צביעה בדירות השונות השקעתי תמיד את מיטב כשרוני ויכולותי תוך הקפדה על איכות העבודה ,וגישה של יחסי ציבור נכונים.בכל בית הותרתי חותם של יחודיות. אותו מגע אחרון שבו נסכתי מעט מנשמת האמן שבי.

תשומת לב זו שהקדשתי ללקוחותי, זכתה מטבע הדברים להערכתם של הללו וכתוצאה מכך זכיתי להמלצות נלהבות, לבני משפחה וידידים שהפועל יוצא מהן היו עוד ועוד עבודה ותעסוקה לעתיד.

רח' חנקין חולון,בתי דירות משני צידיו ,רוב הדיירים היו משפחות מותיקי העיר מאז הוקמה בשנת 1938

משפ' "לוין" זוג בגיל העמידה הגיעו אלי בדרך של הפניית לקוחות מרוצים.החנתי את המכונית לצד המדרכה,ושמתי פעמי לחדר המדרגות אל עבר הקומה השניה שם גרו בני הזוג "לוין" עליתי במדרגות מלא מרץ של יום חדש מתוך נכונות  לעשות כל מאמץ נדרש לסיום העבודה היום..הקפדה זו של סיום עבודה לפני יום שישי,מן הטעם הפשוט,שלמשפחות אצלן עבדתי קשה היה להערך לקראת שבת, במידה והוספתי לעבוד.מאותה סיבה לא נהגתי להתחיל עבודה בבית כלשהו בסוף השבוע,ובדרך כלל הצלחתי לקיים מערכת של

תעסוקה מבלי לגלוש לימי שישי. לחצתי על כפתור הפעמון החשמלי הדלת נפתחה מיד, בפתח עמד מר לוין גבה הקומה שבשערו הכסוף מסורק לאחור בחיוך רחב,"בוקר טוב יוסף"קרא לעומתי בקולו הרועם,החיוך שלא מש משפתיו הבהיר ליכי "תוכו כברו"ונראה שהצלחתי כרגיל ברכישת אימון המשפחה."הגעת בזמן בוא שב שתה איתי כוס קפה"צעדנו לכיוון המטבח תוך שאני סוקר את עבודתי בעיין בוחנת.ובודק את איכותה.ביקורת עצמית היא אחת התכונות החשובות לכל בעל מלאכה,המכבד את עצמו.וככל שהיא מחמירה אתה יוצא נשכר ממנה ,בתגובות והערכה של הלקוחות.ומה שראיתי הניח את דעתי מכל הבחינות.הערכת מצב מהירה הבהירה לי כי אכן אוכל לסיים היום בשעות אחר הצהרים המוקדמות.         

נכנסנו למטבח וישבנו משני צדדיו של שולחן פורמאיקה קטן.קנקן קפה מהביל הונח על צלחת לבנה ושלוש כוסות שהוכנו זה מכבר המתינו בוהקות להכיל את הנוזל השחור.קול זרימת המים במקלחת הקרובה חסכו ממני את השאלה למקומה של גברת לוין,בעלת הבית ובמקום זאת אמרתי לו"מה דעתך על סאדאת, האם יבוא לארץ.?היית מאמין ,לירושלים לכנסת?.

הספקנות שנשמעה בדברי חילחלה במוחו,החזיק את כוסו בשתי ידיו בליפוף עדין כאילו רצה לספוג את חומה.לידיו הלופתות."קשה לדעת" "אמר בשקט מהורהר "קשה לדעת" אדם מבוגר חשבתי לעצמי,ראה בחייו דבר או שניים.גימלאי ממשלתי שמשום מה היה לי הרושם שהוא יודע על מה הוא שח.ובמשך השבוע בו שהיתי במחיצתו,יכולתי להבין מתוך דבריו שנאמרו כחסרי הקשר הגיוני כביכול.במרוצת אותם ימים גיבשתי לי דיעה בקשר אליו והחלטתי לעצמי כי הוא יוצא אחת ממחלקות שירות הבטחון.אך משום מה נמנעתי מלשאול אותו על כך והותרתי תהיותי לעצמי."נחיה ונראה תוך שבוע נדע "הוספתי מעט סוכר לקפה שלי ,שתיתי בלגימות ארוכות.ריח הצבע עמד בחלל הבית אהבתי ריח זה ושאפתי ממנו מלוא ריאותי ריח זה השרה עלי נימה של רעננות והתחדשות וטריות שלא ניתן להסבירה."מכל מקום"הוספתי בפנותי אליו"היום אסיים את העבודה כאן ואולי אספיק לצבוע את הקטע של חדר המדרגות שנראה לי כי לא יזיק לו מעט צבע" נימת הבדיחות שנתגנבה לדברי,דומה שרימזה לכך שמין הראוי שחדר המדרגות יצבע כולו.אך לא זו היתה כוונתי.מנהג היה נקוט בידי שבכל בית בו ביצעתי עבודה ניצלתי את שאריות הצבע שנותרו לצורך צביעת קטעים מחוץ לדירה בדרך כלל הוזנחו ולא זכו לטפול נאות כמו הדירה פנימה.הכנתי את תערובת הדבק לציפוי הקיר בנייר דקורטיבי,את החבילות קניתי בעיצה אחת עם מר לוין ולפי בחירתו.לאחר בדיקת עשרות דגמים שונים,עד שלבסוף מצאנו את הדגם שנשא חן בעיני בעל הבית.פרשתי את החבילות וחתכתי את הקטעים לפי אורך הקיר מן הרצפה ועד התקרה.כדרוש חדוות העבודה פיעמה בי ,והמרץ פיעפע בכל תנועה שביצעתי.בדומה לסוס הרתום לעגלה לעת ערב ואינו נצרך לזירוז כל עיקר.שעות הבוקר חלפו לאיטן ,והספק הביצוע שלי היה לשביעת רצוני המלאה.הבטתי בחטף אל השעון שעל זרועי,השעה היתה תשע וארבעים וחמש דקות.הצתתי סיגריה ויצאתי לשאוף אויר במרפסת.המולת התנועה הסואנת החולפת מתחתי ברחוב היכתה באוזני והרעש היה ניגוד מוזר לשקט ששרר בדירה וחללה. חשתי במשב האויר הקריר על פני נוטפי הזיעה.וישבתי לנוח על כורסה עשויה שלבי עץ שהיתה בפינת המרפסת.שואף עשן מלוא ריאותי ,תחושת מועקה לא מוסברת השתלטה עלי לפתע,וגרוי מוזר חלף בזרועותי.חשבתי לעצמי כי אדי הדבק שבעיקרו מבוסס על עמילן הוא הגורם לגירוי שיחלוף מיד.הגרוד היה בתחילה קליל ואקראי, אך עד מהרה הייתי עסוק בגרוד ידי רגלי גבי ובטני פני תפחו והאדימו עד שהפכו לעיסה אדומה וכואבת.

גברת לוין בעלת הבית ,שנת פנתה מעיסוקיה אשה נמוכת קומה עגלגלה משהו הביטה לעברי בתהיה ושאלה "מה קרה יוס'לה"? כך קראה לי בחיבה אמיתית   בדומה לפניה לבן משפחה קרוב." אני מצטער , מעולם לא קרה לי דבר דומה."החשש בצבץ אמנם מדברי ,כי אכן מעולם לאורך עשרות שנות עבודה בצבע ,והדבקת ציפויי קירות,לא ארע לי משהו דומה לזה."עוד מעט זה יעבור"הוספתי בתקוה.עם כל זאת לא נשמעתי משכנע , ואף את עצמי לא הצלחתי להרגיע כלל.משלא פסקה התופעה ,קמתי לאיטי ביקשתי את סליחתם  ונסעתי הביתה.

הדירה בה גרנו אני ומשפחתי שכנה בבנין מגורים  טיפוסי של ארבע קומות על עמודים וללא מעלית .חדר מדרגות צר ומתפתל  של שישים ושש מדרגות אותן עליתי וירדתי כל יום מאז נכנסנו לגור שם.דואב ומיוסר עליתי את אותן מדרגות שהיום נראו לי כאין סופיות וכל קומה קשתה עלי מקודמתה רצופה בגרוד ושפשוף ידי ורגלי עד אודם. נכנסתי הביתה בדחיפת הדלת, ישר לעבר הספה בחדר האורחים. בצעדים כושלים קרבתי והשתרעתי מלוא קומתי,בנסיון נואש להפסיק את הגרוי המתפשט בכל חלקי גופי. אשתי שושנה עסקה בהכנסת כביסה למכונה במרפסת הצמודה למטבח.נפנתה לשמע הרחשים שהקמתי.וניכנסה לחדר, העיפה אלי מבט מבוהל והפחד השתקף היטב במבטה.עיניה הירוקות סרקו את דמותי בבהלה ניכרת אהבתי אותה. כה יפה תמירה בת עשרים ושמונה בסך הכל,וכבר לאחר שש לידות. נאה היתה מתמיד,דומה שעם כל לידה יופיה היה גובר בעיני,ואהבתי אליה נתעצמה יותר עם כל יום שחלף.לעיניה היה אותו גוון דבש ונתחלף לירוק כשאור שמש נגה עליהן.מבוהלת ניגשה אלי במהירות,מעולם לא ראתה אותי במצב דומה,והבעתה שנשתקפה בפניה הבהירה לי עד מה מראה פני האדומות היה מבהיל לעת הזאת."יוסי מה קרה"?. שאלה שהכילה הכל דאגה פחד אהבה חשש ובהלה.מהולים ברצון להבין לפשר התופעה להבין את אשר אינו ניתן להסבר."לא יודע "השבתי והבהלה נשמעה גם בקולי"משעה עשר בערך אני מתגרד בכל הגוף ואיני יכול להפסיק".

לזכותה יאמר כי לא איבדה את עשתונותיה,ובאחת ניגשה אלי והורידה בחטף את חולצתי והגופיה ספוגות הזיעה וריח הצבע שרה עליהן.סקרה את מחצית גופי החשוף בחשש גלוי.כל גופי מן המתניים ועד הצואר אדומים היו בדומה לעגבניה בשלה בקייץ.

עזבה אותי לשניות מספר ושבה עם לבנים נקייםואמרה ,תכנס למקלחת, תתרחץ במים קרים. אחרי זה נלך לקופ'ח"קמתי לאיטי נכנסתי למקלחת ומיד פתחתי את זרם המים הקרים בכל לחצם. בצאתי ,חיכתה לי אשתי עם חולצה ומכנסיים נקיים ומגוהצים,לבשתי בליאות את הבגדים,וישבתי בכורסה ,רגיעה השתלטה עלי ותנומה אחזה בי.כשהתעוררתי בערך בחמש אחר הצהרים, הילדים שבו זה מכבר מבית הספר,אשתי דאגה להסותם לבל ירעישו ויטרידו את מנוחתי. פקחתי את עיני עדיין בכורסה יושב ובוהה בתקרה הלבנה.הורדתי את מבטי ועיני נתקלו בדמותה של אשתי שישבה כורעת מולי ועיניה אינן משות ממני"איך אתה מרגיש עכשיו" שאלה  "יותר טוב" עניתי.

ובאמת הרגשתי שופרה ללא הכר,דומה שהארוע חלף כלא היה ולא הותיר את רישומו עלי בשום צורה."אתה יודע מה?"אמרה ממשיכה בשלה ,"נאכל משהו ולאחר מכן נלך לבקר את אחותי" חלש הייתי מלסרב לדרישתה ומכל מקום חשבתי כי הנסיעה הקצרה לרמת חן בשעות הערב יכולה רק לעזור לשיפור הרגשתי ,ובנוסף לשעות השינה הלא צפויות שהיו מנת חלקי ולא הורגלתי בהן מעולם.הוסיפו משנה תוקף לזרוז הסכמתי."טוב "השבתי נלך. גיסתי פיפין אשה בשנות הארבעים שמעולם לא נישאה גרה בגפה בדירת חדר ברמת-חן.תל-אביב.אשה ליברלית משהו לטעמי,אשת העולם הגדול כיניתיה במחשבותי.גדלה בצרפת שהתה כעשור בצפון אמריקה,שם הכירה גבר קנדי איתו באה ארצה. נסענו אליהם לאחר שהשכבנו את הקטנים לישון ומינוי שני הגדולים  לההשגחה. בני ארבע עשרה ושתים עשרה היו ומורגלים היו בכך.רמת-חן כביש הטייסים,לאורכו בתי דירות קטנים לזוגות מבוגרים,דירות של חדר וחצי לבודדים וזוגות שרצו להיות קרובים למרכז תל-אביב.לחצנו על פעמון  הכניסה מקווים שהם בבית כי על כן באנו במפתיע וללא הודעה. מתוך הנחה שגם אם לא יהיו בבית נוכל להמשיך לרמת אביב שם גר אחיה הבכור של אשתי. מיד ניפתחה הדלת ובפתח עמדה פיפין  בהודעה "חיפשו אותכם בטלפון הבן שלכם צלצל ואמר כי צלצלו מטבריה ורצו לדבר איתכם" חייגתי הביתה תוך תהיה מה עלול כבר לקרות?.בני הרים את השפופרת ונשמע מעט מבוהל"עובד, זה אבא. מה קרה?"תשובתו של בני פיזרה את כל הספקות באחת "הדוד אלי צלצל ואמר כי הכניסו את סבתא לבית חולים.ואתה חייב לנסוע לטבריה "."בסדר אמרתי לו "הנחתי את השפופרת אין זאת חשבתי כי ארע משהו חמור ביותר. ידעתי כי קו אגד לטבריה לא פעל בשעות הערב.חשבתי מה לעשות כדי לפתור את הבעיה  מכונית הסוסיתה שלי לא היתה במצב שיכולתי לסמוך שאוכל להגיע איתה לטבריה ועוד בשעת לילה.ידעתי עם זאת כי לגיסי ברמת- אביבי ש מכונית חדישה אותה אוכל לקחת לצורך הנסיעה הבהולה. בטוח הייתי בנכונותו של מוריס גיסי שטוב ליבו ורוחב ידו היו משהו שלא יכולתי להסבירו לעצמי.חייגתי אליו תוך שאני אומר לשוש. ,"אם אסתדר עם מוריס לגבי המכונית ניסע אליו ומשם תיסעי הביתה במכונית שלנו"הרמת השפופרת בעבר השני של הקו בישרה לי כי אכן תקוותי הראשונה התממשה.והם שהו בבית

הדובר היה גיסי בעצמו ,ומאד רווח לי על כך. כי ככל שגיסי היה טוב לב ונדיב,כך אשתו היתה אישה קשוחה מעט ביחסה אלינו וכל מפגש איתה היה מסתיים בדרך כלל בתהיות ומחשבות בקשר לדבריה והבנת משמעותם.   בניגוד גמור לבעלה  רווח לי, כי רציתי להמנע מאותה שיחה החוזרת על עצמה מידי פעם איתה. "מוריס שלום מה שלומך"הוא ענה לי  בקול הטנור הערב שהיה לו "בסדר מה חדש"?שאל מגשש. נימה של אופטימיות נשמעה בקולו הערב .תמיד ובכל מצב וידעתי כששאל שזיק של חיוך נסוך על שפתיו.כשעיניו הבהירות שוחקות. "תראה מוריס, לא נעים לי אך אני צריך את מכוניתך להגיע לטבריה דחוף"."אתה יודע מה ?שמעתיו בתשובה "לא רציתי להדאיג אותך אך חיפשו אותכם גם אצלינו" וחוץ מזה המשיך"יושבים אצלי כרגע זוג אורחים  בבית והם נוסעים לטבריה בעוד חצי שעה .""איזה צרוף מקרים השבתי "תבדוק באם אוכל להצטרף אליהם לנסיעה""בודאי השיב בקולו העמוק אני אעכב אותם עד שתגיע אלינו"כעבור כמחצית השעה הגענו לרמת- אביב ושעתיים מאוחר יותר הייתי בבית חולים "פוריה"טבריה ליד מיטת אימי במחלקה הפנימית. אחזתי את ידה ברוך ולחשתי."אמא. זה אני יוסי, אני פה את מזהה אותי?עיניה היו עצומות אך מלחיצת ידה הרפה הבנתי כי אכן יודעת היא ומודעת לנוכחותי לידה, משל חיכתה והמתינה  לבואי. לפתע פקחה את עיניה הלאות הביטה בי וחיוך של אושר ניסך באחת על כל ישותה. אימי נפטרה אוחזת בידי דקות לאחר מכן.  בדו'ח הקבלה  נרשם.

  התקבלה לאישפוז בשעה תשע וארבעים וחמש.