אני הדיוט גמור במדע הרפואה. אבל שלשה אירועים רפואיים שאני עד להם, עלו יחדיו בתודעתי וגרמו לי לחשוב שדבר מה העומד ביסוד מדע הרפואה המודרני מוטעה וגורם לטעויות חוזרות ונשנות.

האירוע הראשון היה בילדותי, כאשר נתחו אותי לשם קטיעת השקדים בגרוני, שלדעת הרפואה באותם הימים היו הגורם לדלקות גרון תכופות שבהן חלו ילדים. כעבור כארבעים שנים אותו רופא עצמו שניתח אותי בילדות, טיפל בי כשחליתי בדלקת בדרכי הנשימה והתוודה לפני: אנחנו טעינו כשקטענו לכל הדור שלכם את השקדים בגרון; הגוף זקוק להן כדי להגן על הגרון מפני דלקות.

האירוע השני היה כאן בישראל, לא מזמן. ההיסטריה של חיסונים דחופים נגד נגיף הפוליו וההתנגדות של הורים רבים לחסן את ילדיהם כי לא האמינו לרופאים שאומרים שצריך. התברר שאי שם בשנת 2004 הרפואה בארץ החליטה להפסיק את חיסון הילודים החדשים בנסיוב של נגיף פוליו חי-מוחלש וכעת החליטו לחדש את חיסון הילודים החדשים בנסיוב הנגיף חי-מוחלש. זה מה שגרם לחוסר האמון של הורים רבים בהחלטות הרפואיות של משרד הבריאות. 

האירוע השלישי היה פרסום ריאיון בעיתון "הארץ" עם ד"ר נאדר בוטו - קרדיולוג ומצנתר בכיר. הרופא הזה טען בין השאר שלקיחת סטטינים נגד כולסטרול הייתה יוזמה של יצרניות התרופות הממנות מחקרים רפואיים להוריד את רף הכולסטרול המותר בדם וגרמו לכך שמאות מיליוני אנשים החלו לצרוך סטטינים שהן מוכרות למרות שחלקם הגדול לא זקוקים להם והם גם גורמים לכאבי שרירים אצל חלק מהאנשים.

שלשת האירועים האלה גורמים לאדם כמוני לאבד את האמון במדע הרפואה המודרני. אבל גם לחשוב בגעגועים אל רופא אנושי ומקסים מן העבר הרחוק - אכסל מונתה - שכתב יצירה ספרותית מרתקת: "מגילת סן מיקלה". יצירה שבה מתוארת הרפואה מלאת החמלה והאמפתיה שבה טיפלו רופאים בחולים לפני מאה שנים. אותה רפואה הפכה כיום שלא בטובת האנושות למכונים ענקיים ויקרים מאד של רפואה מנוכרת מהחולים; מפלצות ענקיות של שיש, נירוסטה ומכשירים אלקטרוניים, שבהן נערכות בדיקות, חלק לא קטן מהן מיותרות לגמרי, לאנשים חולים הזועקים לחמלה של רופא, כפי שהיה בעבר הרחוק.

רופאים וחוקרים רודפי בצע השתלטו על הרפואה המודרנית שבה האדם הפשוט אינו מוצא מזור כפי שהיה בימים של ד"ר אכסל מונתה.