כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אריק גינזבורג מוזיקה, אומנות, ארכיטקטורה הגות ספרות ובכלל

    כותב על ומשמיע מוזיקה בעיקר קלאסית,, ג'אז אבל לא רק . הגיגים על אומנות , ארכיטקטורה אבל לא רק.

    0

    למה התכוון המשורר חלק שלישי

    2 תגובות   יום ראשון, 6/10/13, 18:04

                                                       3

    חלק שלישי

    למה התכוון המשורר ?  הנאה שמקורה בהתבוננות ביפה המוחלט מול הנאה שמקורה בתחושה, בהתפעמות מהאינסופי אך גם הנאה מהמחריד והנורא ........וגם  על מסיונרים ופרופגנדה: איורים מגוייסים  

     

    לפי תפיסת הכנסייה השליחות שלה היתה "להראות את האור" [ "לשכנע"] לניבערים, לטיפשים ולפרימיטיבים ובמילים אחרות - לעם.  ומכאן התפיסה המתנשאת של ה"איורים" כאמורים לעזור למטיף [ ל"מסביר" ]  להתגבר על המוגבלות המנטלית והתרבותית של העם [ ראו את הבעת הקדושה על פניה של אימו של ישו, מריה, בציוריו של רפאל ]. המאייר לא נחשב לאמן שההשראה נחתה עליו,  לכל היותר הוא בעל מיומנות גם אם בין בעלי המיומנות  יש מוכשרים יותר ומוכשרים פחות.

     

    איור כאינדוקטרינציה; כתבי הקודש כסיפרי לימוד

     

    לכנסייה  היה מאד נוח להשאיר את העם בבערותו. האיורים לא נועדו ללוות מסרים פוקחי עיניים, אינפורמציה,  ידע וכיוב'  - לא בספרי לימוד עסקינן. עדיף להטיף מאשר ללמד אנשים לחשוב. עדיף בכלל שאנשים יחשבו פחות כי אנשים חושבים עלולים לחלוק על מישנת האחר, לעשות את הבחירות של עצמם ואלו עלולות לא לעלות בקנה אחד עם הבחירות ה"נכונות" להם. היה נוח וקל יותר "לשכנע" שלא לאמור לשלוט במי שתופס את השני כנעלה. ציבור שניתן להכניס בו את פחד אלהים הוא כחומר ביד היוצר. [ החלף פחד אלהים ב"יראת אלהים" – וזה כבר נישמע יותר טוב ].  ואם כך יש לתת למאייר הנחיות מדוייקות  מה על האיור להביע ו"להתייעץ" איתו מה הדרך המתאימה ביותר לבצע את האיור כך שיעביר את המסר הרצוי

    .                                                  

    הנישגב והיפה

     

    וזה מוביל אותי לקו המפריד בין היפה והנישגב באומנות החל מהמאה ה-17. עד אותו זמן  היפה הן תכונות של האובייקט [הפסל, התמונה, מבנה הכנסייה וכו'] ולכן לפי התפיסה הזאת יש תנאים להתקיימות היפה כגון "ההרמונייה של המגוון", קומפוזיציה, פרורפורציה וכיוצא באלה. אך במאה ה-17 מופיעים לראשונה מה שניראים כניצנים הראשונים של התפיסה המודרנית באומנות וכוונתי היא למה שהוגדר כמעורבות הריגשית של היוצר ושל המתבונן.                                                                                                                 

     אסטתיקה ודימיון – הקריטריון החדש 

     

    נקודת הכובד עברה מהחוקים והכללים של איך יוצרים יופי, מה"נכון "ו"שאינו נכון", למושג היופי במשמעות של  התחשבות  באפקט  שיש ליצירה על המתבונן. היפה מוגדר באמצעות האופן שבו אנו תופסים את האומנות,  הוא איננו עוד ערך מוחלט. המפתח לאסטתיקה נימצא בניתוח של מי שמבקר את היצירה. יש מקום לטעם ולתכונות של מי שמסוגלים להעריך את יצירת האומנות. ההתייחסות לציור ולפיסול השתנתה מאובייקטיביות לסובייקטיביות של טעם ושל שיפוט.

     

    הנישגב

     

     הנישגב הוא ביטוי לגודל [גורדי השחקים] , לאצילות, לפראיות ולהרואיות [בטהובן –האינדיבידואל המתענה [,[Tortured לתשוקה, להתלהבות למתח ולאקסטזה.   

    אריסטו כותב על פוטנציאל הטרגדיה אצל הצופים אך במובן של קתרסיס [הטהרות או שיחרור] מפחד ורחמים - תחושות שלכשעצמן אין בהן כדי לענג אך יש בהן כדי לשחרר או לטהר. החל מהמאה ה-17 החלו  ציירים לצייר את המכוער והמטונף, שמיים מעוננים וסערות. ובכלל במקום לצייר צורות מוגדרות החלו ציירים לצייר תופעות טבע , סערות ..................[ טרנר צייר את האור כבולע את כל כולו של העולם הניגלה לעין. הטבע פולש לדמיונו של טרנר כמופע אלים. האדם מתגמד מול כוחות עצומים שאין לו שליטה עליהם. ראה את ציור ספינת הקיטור בסופת השלג [1842] . הצייר קספר דוד פרידריך מצייר נוף הררי קודר [1815]  המשקף את הפואטיקה הלירית המוכרת לנו באמצעות השירים של שוברט בתקופה הרומנטית   ופיראנזי מצייר אסירים על פלטפורמת העץ שלא ברור עד כמה יכולים עוד הכבלים אותה suspence להחזיק מעמד בטרם יפקעו בבתי כלא שהם ספק בניינים ספק הריסות של בניינים [1749]......מזכיר למישהו את "אקספרס של חצות" ?........

     

    יש יופי במאיים-חוסר מנוחה ולקיחת סיכון

     

    החוויה שמקורה בנישגב "רכשה" חלק לא קטן ממאפייני החווייה שהיו מזוהות עד אז עם היפה. הנאה שכרוכה בהשתאות מפלא טבע, מהאינסופי, מכל מה שמרתק בחזיונות שמספק הטבע.   אך לא רק מהם : הנאה מהמפחיד, הנאה מצפייה בסבל של אחרים שמפחידה ודוחה אותנו ובאותה עת איננו יכולים להתיק את עינינו מהם. 

     

    במאמר משנת 1739 שכותרתו "מסכת טבע האדם" טוען ההוגה הבריטי דיוויד יום שמה שמייחד יופי  הוא העונג והסיפוק [ להבדיל מהתאוריה הקלאסית הגורסת שהיופי מקורו  במושג ההרמוניה השוררת בכל, הרמוניה שהיא אמת מוחלטת ומתמטית ].

    יופי לדבריו, אינו טבוע בעצמים אלא שייך לעולם הרגש ומכאן שהחיפוש אחרי היופי האמיתי [בצורות מסוימות או בחללים שהם בעלי פרופורציות מסויימות] הוא חיפוש עקר.                                                  

    בחיבור משנת 1757 "על הנישגב והיפה" מחרב אדמונד ברק את התפיסה הקלאסית של מושג הפרופורציה כתנאי לאסתטיקה. לטענתו, ליופי אין שום קשר לחישובים ולגאומטריה. אין גם לדעתו כל קשר בין גוף האדם לארכיטקטורה.[ראה את הדיאגרמה המצורפת של לאונרדו דה וינצ'י]

     ברק חשב שיופי הן אומנם תכונות אובייקטיביות של החפץ אך רק אותן תכונות הניתפשות באמצעות החושים. [במושגי היופי הקלאסיים לדוגמא צורת הכדור היא צורה יפה באופן מוחלט וההתבוננות בה לכשעצמה מסבה לנו הנאה]. לדעתו שורש יופיו של בניין לא תלוי בפרופורציות ובהרמוניה המתקיימת בבניין. היפה מנקודת המבט של הנישגב הוא פועל יוצא של מידות שעליהן להיות עצומות, של מחוספסות של מוצקות, solidity]]..........

     

     

    ''

    ''

    ''

    ''

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/10/13 18:24:
      אגיע למגדלי בבל בחלק הרביעי והאחרון אבל מנקודת מבט של המאייר. תודה על התגובה היפה
        7/10/13 10:29:

      היי אריק,

       

      אני רוצה להשלים את התפיסות הנוצריות שהצגת כאן בצורה כה יפה

      במבט חטוף אל ההיבט התנ"כי (טרום יהודי) לאותן הדברים

       

      כתבת:

      "הנשגב הוא ביטוי לגודל - גורדי השחקים,

      לאצילות, לפראיות ולהרואיות לתשוקה, להתלהבות למתח ולאקסטזה".   

       

      מסתבר שמה נחשב בעייני המתבונן כנשגבות והרואיות

      נחשב בעייני האחר לשחצנות, יהירות מיותרת והרסנית,

      גאווה בלתי ראויה והתלהבות מגורם בלתי חשוב 

      במקום שאיפה לחיבור אל מהמהות - 'הדבר האמתי'.

       

      בדיוק בפרשת השבוע שנקראה בשבת האחרונה

      יש התייחסות מקראית (עדין אין מושג של אומה יהודית)

      יוצאת דופן למגדלים שראשם בשמים - לגורדי שחקים.

      סיפור בהחלט מוזר על דור ההפלגה שלאחר דור המבול

      השורף לבנים ובונה מגדלים המכונים אח"כ 'מגדל בבל'.

       

      ''

                                  ברטאן 1482-1480

       

                האם הם בנו את המגדל הגבוה מתוך פחד מפני מבול נוסף?


      רב הפרשנים (ראשונים אחרונים ועכשוויים) אינם סגורים על הסיבה לעונש

      מכיוון שרובם לא מבינים מה בעצם היה החטא.

      כי מה רע בבניית מגדל גבוה, כשיש לך יכולות טכניות לכך?

      ולכן הם נעזרים במדרשים המשלימים כל מיני פערים בסיפור

      או במילים אחרונות ממציאים תוספות שיהפכו את הסיפור

      ליותר חינוכי עם מוסר השכל ויותר מתקבל על הדעת...


      אך, המשותף לכולם הוא הרצון לחנך את בני האדם לשאוף

      לאצילות, לפראיות ולהרואיות לתשוקה, להתלהבות למתח ולאקסטזה

      במישור הרוחני ולא בתחום הגשמי, החומרי הכוחני.


       

      ''

       

                             ביטוי נאיבי למושג המדרשי 'רצו להלחם בשמים'? שלום מצפת, 1960

      ארכיון

      פרופיל

      אריק גינזבורג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין