כותרות TheMarker >
    ';

    שינויים בהרגלי הצמיחה

    התחלתי לכתוב במרץ 2007, זה התחיל די כואב, אחר כך זה קצת נרגע, לאט לאט התרגלתי, ועכשיו אני גם נהנה מזה. תהנו :)

    עמית

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    אבא סוכריות

    8 תגובות   יום ראשון, 6/10/13, 23:10

    פה ושם בשיטוטים ברחבי הרשת בכלל או בבלוגוספירה בפרט יוצא לי להיתקל בכל מיני רשמים או פוסטים של כאלה שזה עתה התגרשו, או בתהליכים של גירושין או אפילו גרושים ותיקים מן המניין שמוצאים לנכון להקיא את כל האגרסיות והתסכולים שלהם כלפי בני או בנות זוגם לשעבר. עיין ערך להיכנס אחד בשני חזק יותר, עמוק יותר ומשפיל יותר. כמה כעס אפשר לאגור ולמה לעזעזל להוציא את כל הרפש הזה לאור? והס מלהזכיר ילדים שאולי פעם יגדלו וייחשפו לזוועה הזו. כמה שזה נורא ופסול בעיני, מי אמר שהחיים יותר חזקים מהכל ולא קיבל?

     

    מדי פעם הייתי כותב כאן על כל מיני זוטות שהייתי נתקל בהם אל מול הממסד בתור אבא גרוש לעילי, כן כזה שלא ממש חייבים לו כלום, כזה שנתקל באטימות ממסדית וכזה שחייב לקחת את הילד שלו למוקד של רפואה דחופה כל פעם שהילד שלו חלה כי הוא לא רשום שם במחשב. או בשפה משפטית אם תרצו, אני פשוט לא המשמורן של הילד שלי וחוץ מחובות כך מסתבר, אין לי ממש זכויות הנוגעות בלקיחת חלק פעיל או חלילה משפיע בגידול של הילד שלי, בשר מבשרי, בקיצור מזונות, ותשלם פה ותשלם שם. מפתיע אבל אני לא מתרגל לזה גם לא אחרי שמונה שנים שאני גרוש. אמרו לי שאני אתרגל להחזיר את עילי במוצ"ש לאמא שלו אחרי שבת שהוא אצלי – עד היום אני לא באמת מתרגל לזה, תסלחו לי וכל פעם זה חותך אותי מחדש כמו סכין.

     

    והריני כאן, נשוי בשנית למירב שלי ואבא לגילי המתוקה כל כך, ועדיין יש את עילי שלי בפורמט של פעמיים בשבוע וכל שבת שנייה וזה חרא. גם לפעמים אני חרא כי לפעמים אני נתקע בעבודה, לפעמים כשעילי חולה אני מעדיף שיישאר אצל אמא שלו ובפרט שלא אצטרך להיתקל שוב בממסד, ולפעמים אני בנסיעות עבודה, ולפעמים לא מקבלים אותי לכל מיני מקומות עבודה בגלל שאני צריך לצאת פעמיים בשבוע מוקדם, ולפעמים הבוסים שלי היו מעקמים את הפרצוף. זה לא נעים להיות גרוש לא כלפי הילד שלך ובכלל לא כלפי העולם. אין שום אנטיביוטיקה לאבא גרוש.

     

    עילי כבר בן עשר. רק התחיל כיתה ד'. הלוואי ויכולתי לעשות יותר אבל אני לא. מה הוא אשם שההורים שלו התגרשו כשהוא היה רק בן שנתיים? מה הוא אשם ששנה לאחר מכן אובחן כאוטיסט? הוא לא. מה הוא אשם בזה שהדבר היחידי שההורים שלו מסכימים עליו הוא לא להסכים על כלום? הוא גם לא. זה יושב שם כבד כבר הרבה זמן אז אני פותח. היום בפגישה עם המחנכת והפסיכולוגית של בית הספר אמרתי להם שהמצב לא טוב, והם הסכימו. יאללה בואו נלך על ריטלין כי זה מה שיציל את המצב, ברור לא? הן מאוד שמחו. כבר שנתיים מנסים למכור לי ריטלין, השנה הסכמתי.

     

    תשכחו מזה אני לא הולך ללכלך פה על אמא שלו. העיקר שהוא לא מוזנח, לא רעב, לא מוכה ולא חי בבית מוכה גורל עם סמים או השד יודע מה. דווקא הוא גר ביופי של בית, עם מחשב עכבר ומקדלת ולחמניות עם נקניקיות וכולם מבסוטים. הכי נוח שהוא מול המחשב יום שלם, הוא לא מפריע לאף אחד בבית. אפילו באיזו פגישה לא מאוד סימפטית שאני יזמתי עם איזו שוטרת לפני שבועיים ציינתי את זה שהיא דווקא אמא טובה. דווקא. יש לי חובות ואסור לי לשכוח את זה. אני אבא של פעמיים בשבוע וכל שבת שנייה. אם ורק אם אני מעז להבריז? לצד השני כך נראה מותר הכל לרבות מסרוני נאצה שייגרמו לי ולאשתי רק 'קצת' אי נוחות ותו לו. תפנה לרווחה היא אמרה לי, תנסה שם, מישהו בטוח יבין לליבך ואל תתרגש מזה שהוא מידרדר בלימודים או מבודד חברתית, זה קורה גם במשפחות הכי טובות.

     

    אחרי שמכרו לי ריטלין בבית הספר היום בבוקר, רצתי היום לפגוש עובד סוציאלי. הוא לא התרגש בכלל, אמר לי שהוא לא יכול לרשום אותי במחשב כי אני לא תושב המקום. שאל אותי מסביב, שאל על הרקע, אפילו שיבח אותי שהצלחתי לשקם את עצמי לא רע בכלל ועוד אחרי התלונה ההיא במשטרה לפני שמונה שנים, הקשיב והבין לליבי, הציע לי לבוא לשיחות גישור עם גרושתי. סרבתי בנימוס עקב הכרות רבת שנים עם האנטי דינמיקה בינינו. כן תקראו לי אידיוט עם אגו נפוח. הציע לי עוד אופציה שהיא לפנות לבית המשפט. כן בסך הכל אנחנו לא מקרה קלאסי לרווחה. נו אז עילי לא תמיד מכין שיעורי בית ולא תמיד לוקחים אותו לרופא בזמן, יש יותר גרועים תאמין לי, אבל בטח הוא מעולה במחשב, נו אוטיסטים כאלה רוצים תמיד לברוח למחשב, נוח להם שם והם גם טובים בזה!

     

    הישועה כנראה לא תגיע מצד הרווחה ולא מצד המחשב של הרווחה, אבל הוא כן רשם אותי על איזה דף נייר, אולי זה אומר משהו? הוא גם הוסיף וציין שלמעשה אני מקרה קלאסי של אבא סוכריות. אין דבר כזה בגוגל באחריות. טוב עכשיו כשאני נושא בגאון את התואר החדש שהוצמד לי – אבא סוכריות, דווקא עכשיו התמונה מתבהרת, היו פשוט יותר מדי עננים עד עכשיו. הילד במשמורת שלה? גמרנו! כן זו היתה אנלוגיה נוראית של איש ממסד שניצב מול אב גרוש חרד לגורל בנו וזה הדבר היחיד שהוא יכל לשלוף מארגז הכלים הכל כך חלול שלו. שמע, אולי תשכנע את גרושתך לדבר איתי, אסור לי לפנות אליה ללא שום מכתב סמכותי מאיזה בית משפט, תבין אותי כן. אני לא באמת מאשים אותו בכלום. נפרדנו כידידים.

     

    לך תתווכח עם הממסד, לך תנסה להוכיח שאתה מרגיש שהילד שלך מידרדר ואתה לא יכול לעשות כלום מעבר למה שאתה כבר עושה. לך תנסה לשכנע מישהו עם מאמרים, עם רעיונות, עם לגו שעילי כל כך אוהב, עם חוגים, עם קצבת נכות שאין לך כלל נגיעה אליה, עם אולי בזיק בעיניים של פאק הילד שלי לא בסדר ותסביר לאיזה עובד סוציאלי ששואל אותך אז מה אתה רוצה שאני אעשה עם זה? זה לא מקרה סיעודי. אל תבזבז לנו את הזמן, אתה לא תשנה את הממסד ובטח לא את החקיקה, תשאיר את זה למערכת, המערכת יודעת להתמודד. הילד שלך לא מוזנח בכל מובן סיעודי, תשלם את המזונות בזמן, תחזיק כמה סוכריות בכיס, תמלא פונקצייה של בייביסיטר, תיקח, תחזיר, תדליק איזו סיגריה ותרגע. לך תזדיין ואל תעשה בעיות.

     

    חזרה לאוטו, טלפון למירב שמסתכם בניסיתי ובכי כל הדרך לעבודה כי ככה זה שאתה מתפרק. החדר של עילי ריק עכשיו, מחר אני אסע לקחת אותו והחדר שלו שוב יהיה מלא בקוביות של לגו על הרצפה וספרים וחיוכים ובעיקר שקט. סיפרו לי היום כמה שקשה לו וזה שבר אותי מבפנים. ניסיתי קצת להילחם היום בשבילו, קצת להראות את הזווית שלי על ציר הגירושין. אין, אני לא המשמורן. הפסדתי.

     

    עמית

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/10/13 15:19:
      סוכריות מה? תנשום עמוק
      פוסט מענה, מכמיר לב.
        13/10/13 20:36:
      עצוב מאד מה שאתה מתאר כאן. אני מכירה מקרים שבהם ההורה המשמורן על פי החוק (האם) לא מסוגל להתמודד עם האוטיזם של ילדו ודווקא ההורה נטול המשמורת (האב) הוא המטפל העיקרי. כמובן שזה נעשה בהסכמה. כשאין הסכמה בין בני הזוג הגרושים קשה יותר להשיג שיתוף פעולה. כמובן שהנפגע העיקרי הוא הילד. מחזקת את ידיך. טלי*
        12/10/13 19:57:
      כואב , כואב מאד לשמוע שאנשים מתגרשים ומי שסובל זה הילד. ובקשר לריטלין . הבן שלי קיבל את הריטלין מגיל 4 היום בן 23 ורק טוב זה עשה לו .
        8/10/13 22:17:

      צטט: --()-- 2013-10-07 09:21:51

      אתה לא מעדיף משמורת משותפת? יכול להיות שאם ינוסח נכון ויגיע ממקורות נכונים, קרובים ובחמלה, גם גרשותך תעדיף משמורת משותפת.

       

      יכול להיות שאת צודקת, אני חושש שהסיכויים לכך הם לא גבוהים ולו רק בגלל היותנו גרים די רחוק אחד מהשני, אמנם היום תקדימים בעבר, אבל זה משהו שנצטרך אולי להעלות על הפרק, וגם בשביל זה אצטרך להילחם ולהילחם חזק. אין רגע דל.

        8/10/13 22:15:

      צטט: עו"ד יעל גיל 2013-10-07 07:28:06

      אחרי פוסט כזה מרגש, אני לא אשפוך לך כאן מונחים משפטיים, שיסבירו לך שאפשר גם אחרת וזה לא בדיוק מה שאתה אומר כאן ושהיום, אבות כבר מקבלים משמורת משותפת וזה אפשרי. אבל בוא תסתכל על הכול מזוית קצת אחרת. יש לך מושג כמה האבהות האוהבת שלך תורמת לעילי? יש לך מושג כמה האהבה והמסירות שלך מקלים עליו ועושים לו דברים שאתה לא תמיד יכול לראות בזמן אמת? יש אבות נשואים שלא מצליחים לראות את ילדיהם כל כך הרבה כמוך....ויש לי עוד הרבה מה להגיד על זה, תחשוב על הכול מזוית אחרת, ממש לא הכול שחור, ההיפך מזה. אף אחד מאיתנו, אפילו הורים במשרה הכי מלאה, לא באמת יכולים להצליח תמיד להקל על הכאב של ילדינו. אפילו שזה לפעמים הורג אותנו, אלא החיים.

       

      שורה תחתונה יעלי,

      עילי מפסיד כאן ובענק. זו מן תקופה כזו שאני מבין כל כך טוב כמה הפכתי להיות בעל כורחי קורבן של המערכת, ואולי נוח לי להרגיש ככזה עכשיו ולפרוק את התסכול שלי ולתת לעילי שלא באשמתו לחוות את אבא שלו ברגעיו הפחות נעימים. אני צריך להשלים עם זה כנראה. כי ככה זה מרגיש עכשיו.

        7/10/13 09:21:
      אתה לא מעדיף משמורת משותפת? יכול להיות שאם ינוסח נכון ויגיע ממקורות נכונים, קרובים ובחמלה, גם גרשותך תעדיף משמורת משותפת.
        7/10/13 07:28:
      אחרי פוסט כזה מרגש, אני לא אשפוך לך כאן מונחים משפטיים, שיסבירו לך שאפשר גם אחרת וזה לא בדיוק מה שאתה אומר כאן ושהיום, אבות כבר מקבלים משמורת משותפת וזה אפשרי. אבל בוא תסתכל על הכול מזוית קצת אחרת. יש לך מושג כמה האבהות האוהבת שלך תורמת לעילי? יש לך מושג כמה האהבה והמסירות שלך מקלים עליו ועושים לו דברים שאתה לא תמיד יכול לראות בזמן אמת? יש אבות נשואים שלא מצליחים לראות את ילדיהם כל כך הרבה כמוך....ויש לי עוד הרבה מה להגיד על זה, תחשוב על הכול מזוית אחרת, ממש לא הכול שחור, ההיפך מזה. אף אחד מאיתנו, אפילו הורים במשרה הכי מלאה, לא באמת יכולים להצליח תמיד להקל על הכאב של ילדינו. אפילו שזה לפעמים הורג אותנו, אלא החיים.