המרן נפטר. אני איני דתי ומעולם לא הייתי מחסידיו, אבל אי אפשר להתעלם מכמות ההשפעה שהייתה לו על קבוצה כה גדולה מעם ישראל.
אדם שיש לו השפעה כה רבה, יש לו גם אחריות גדולה הרובצת על כתפיו. המרן קנה לו שביתה כפוסק וכמנהיג הגדול של הדור, לפחות של הזרם הדתי/חרדי ספרדי. על פיו נשק דבר, המונים הלכו אחריו, חיכו למוצא פיו, הביטו בחדות רבה על כך מהלך אותו הוביל. לא ניתן להתעלם ממנהיגותו עצומת הממדים. האם ביצע תפקיד זו בצורה מיטבית? עוד רבות ידובר על כך.
מעבר לנהרות האנשים אשר צבאו על ארונו, מבקשים קשר אישי אחרון עם מנהיגם, שמתי לב לתגובות אשר זרמו ללא הפסק באינטרנט. שמתי לב וליבי כבד הפך. כמות התגובות הנוראיות והמבחילות הייתה רבה. כה רבה היא הייתה עד כי לעיתים, חיפשתי בין כל החושך הזה איזה לוט אחד, איזה צדיק שיהיה קצת יותר מיושב בדעתו.
התגובות, אגב, באו משני הצדדים - התומכים שאיבדו את מנהיגם והחילונים אשר רחוקים מהדת שנות אור. היו חילונים ששמחו במותו, היו תומכים שהתחילו לנבא (ואני חשבתי שמאז חורבן בית פסקה הנבואה בישראל) נבואות שמד, הרס וחורבן תוך איחולים לחילונים ואזהרות לספקנים. ערב רב של רוע ושנאת חינם.
פעם אמרנו שבעתות משבר מתאחד עם ישראל. לפחות אז הוא מאחה קצת את הקרעים והשסעים ותופר לו חוט דקיק של סולידריות. ייתכן כי מאז עידן האינטרנט ובעיקר מאז עידן הפייסבוק, כאשר היד כה קלה על המקלדת ואין צורך לחשוב רבות טרם פרסום דברים, גם החוט הדקיק הזה נקרע. אני רוצה להאמין שלא, אך מאירוע לאירוע קשה לי הדבר.
אנו רצים עיוורים לתוך קירות. ראשינו מתנגשים חזיתית, נפצעים ומדממים קשות. האם הפסקנו להבין את האחרים? האם הכרזנו על קץ הסבלנות, על קיצה של ההבנה, האם לא אכפת לנו יותר?
על המרן עוד ידובר ויסופר רבות. מובן כי האיש שנוי במחלוקת, אבל גדולתו של אדם היא לראות לעיתים, בזמנים מיוחדים, כגון אבל טרי, מעבר למחלוקת, להכיל אותה יחד עם הדברים אשר מפריעים לו וזאת בכדי לתת מקום למשהו חשוב יותר. גם אם כבר מחליטים לבקר, האיך מעולם לא נפל בחשיבותו מהמה.
מפעם לפעם נראה לי שיש לנו יותר ויותר מה ופחות ופחות איך.
יהי זכרו ברוך |